מאמרים

תהליך הרגרסיה של שלמה פילבר, עד המדינה במשפט נתניהו

הדברים המפחידים שצפו השבוע, בימים הראשונים לחקירה הנגדית של שלמה פילבר, ממחישים את התהליך שעובר עד המדינה. עו"ד ז'ק חן, פרקליטו של אלוביץ', מוביל את פילבר ביד אמן
שלמה פילבר, עד מדינה במשפט נתניהו (ויקיפדיה)

שני ימי דיונים הראשונים השבוע בחקירתו הנגדית של עד המדינה שלמה פילבר, מתוך כ-16 או יותר דיונים מתוכננים של צוותי ההגנה, המחישו עד כמה המצוקה של הפרקליטות קשה.
זה ניכר היטב בהתנהלות ההיסטרית של התובעת הראשית יהודית תירוש, בהיעלמות של ליאת בן ארי (היתה רק חצי יום מבין היומיים) וגם בדברים שפילבר אמר.
אני קורא לזה תהליך של רגרסיה של פילבר, רגרסיה נוספת מחקירתו הראשית שבה הוא מעקר לאט לאט את כתב האישום מכל תוכן.

עו"ד ז'ק חן, פרקליטו של אלוביץ', מצליח ביד אמן, בצורה שיטתית, ממוסמכת ומסודרת להפליא, להמחיש לפילבר עד כמה הולך שולל או הוליך את עצמו שולל ע"י המשטרה והפרקליטות.
התדהמה היא בעיקר מדרך הפעולה של הפרקליטות: סימון מטרות, העלמת מסמכים קריטיים מעד מדינה, הדחתו לאמר דברי שקר ועוד דברים מטלטלים.

הנה הנקודות המרכזיות והמפחידות שעלו השבוע מחקירתו הנגדית של פילבר:

העלמת מסמכים

פילבר הודה במו פיו שלא ראה עשרות מסמכים ששינו את תמונת התיק מקצה לקצה, ולמעשה "חיסלו" סעיפים רבים בכתב האישום.
השבוע התברר שפילבר לקח אחריות על קידום מיזוג בזק-יס בכמה מישורים (בחירת היועץ הכלכלי למועצת הכבלים והלוויין, הסרת התנאים וסעיף 7), למרות שהוא לא ממש היה אחראי עליהם ותהליך האישור התנהל כמעט בלעדיו, בעיקר ע"י הסמנכ"ל מימון שמילה.

כשתהה עו"ד חן למה למען השם הוא לקח אחריות על כך למרות שהמסמכים מעידים שלא היתה לו מעורבות – לפילבר לא היו תשובות טובות, זולת ההטעיה למעשה באי הצגת מסמכים רלוונטיים לעניין.

זה דבר חמור מאוד: למעשה, הפרקליטות הדיחה את פילבר להעיד עדות שקר אחרי שלא הראתה לו את מלוא התמונה.

רצו את הראש של נתניהו, לא רצו להקשיב לו

פילבר אמנם כבר אמר את הדברים בצורה כזו או אחרת, אבל השבוע הוא היה הרבה יותר נחרץ. הוא דיבר על יום מעצרו בסיבוב השני של תיק 4000, כשהבין אז שלא משנה מה יגיד ומה יסביר, זה לדבר אל הקיר.
פילבר לא עניין את החוקרים, רק הראש של נתניהו עניין אותם – הוא אמר.

העניין הוא שפילבר הבין מה הם רוצים ואכן הגיש להם את ראשו של נתניהו, אמנם בגרסה מעורפלת, מומצאת ברובה, לא נתמכת ע"י ראיות חפציות ולא מעוגנת בדברים של עדים נוספים – אבל עצם ההסכמה להפוך לעד מדינה זה לתת את הראש של נתניהו.

קשה לשפוט אדם עד שלא מגיעים למצבו, ואני מתבונן היטב בפילבר לכל אורך הדיונים שלו: נפשו בהחלט מיוסרת.
מצד אחד, כפי שהוא אומר, הוא הציל את משפחתו מתוך ניהול הסיכונים שעשה עם עצמו, חסך כמה מיליונים וכמה שנים שהיה מבזבז כדי לטהר את שמו.
הוא עבר סבב ראשון של חקירות ברשות ני"ע, ואז הגיע סביב שני של המשטרה ותיק 4000. הוא הבין שלא יניחו לו, שהוא צריך לתת "משהו" לרצות את הפרקליטות והוא נתן להם את ה"משהו" העקום הזה.

מצד שני, פילבר הוא איש חכם: הוא מבין היטב שעצם ההסכמה שלו להפוך להסכם עד המדינה הצמידה לתיק 4000 את סעיף השוחד ובסופו של דבר הורידה את נתניהו מהשלטון.

הוא אמר השבוע שהוא לא יודע אם היתה עסקת שוחד והשופטים יחליטו. נו, באמת. הוא יודע שלא היה שום שוחד, הרי הוא מלגלג בעצמו על תיזת כתב האישום ומתעקש שחלק מהחלטותיו דווקא החמירו עם בזק.

בתהליך הרגרסיה שלו, פילבר מנסה בעיקר לזרוק את האחריות על החוקרים והפרקליטים – ואומר למעשה שהם הוליכו אותו שולל, לא הציגו בפניו את התמונה המלאה והדיחו אותי להגיד דברים שלא היה אמור להגיד.
האמת תמיד הרבה יותר מורכבת: פילבר נתן לפרקליטות את הראש של נתניהו באמצעות 3 שיחות מצ'וקמקות לכאורה שאין להם שום תיעוד – שיחת ההנחיה, שיחת המעקב, ושיחת הנזיפה, לפי ההגדרות המנופחות של הפרקליטות.
הבלוף הזה מתפוצץ עכשיו ברעש גדול, וזה בלוף משותף לפרקליטות ולפילבר.

זרימה עם החקירה ושתילת זיכרון

בשלב מסוים של העדות השבוע הודה פילבר שייתכן שניסו לשתול לו זיכרון ובהמשך אמר שהוא "זרם עם החקירה".
הביטוי הזה מתחבר לניהול הסיכונים שפילבר מדבר עליו רבות בדרכו להיות עד המדינה. לצורך ניהול הסיכונים הזה הוא "זרם עם החקירה והחוקרים".
ברור מאוד למה הוא מתכוון, כולל "זרימה" עם שתילת זיכרון שתתאים לתיזה.

החוקרים לא היו מקצועיים

לפילבר יש בטן מלאה על חוקריו, על אחד מהם (שלומי חכמון, ראש צוות החקירה שלו), הוא אמר שהפרדה מבנית והשוק הסיטונאי לא היו מעניינו, בשבילו זה היה פשוט מאוד: חותם המסמך נתניהו שהעניק הטבה לאלוביץ'.
זו עיסקת שוחד ואין בילתה מבחינת חכמון. על שני חוקרים נוספים – אודי אבוקסיס ופולינה מרשות ני"ע – הוא אמר שהם הגחיכו וגימדו את כל הסבריו על פריסת התשתיות, והתעקשו שהוא העניק הטבות לבזק בלי להבין את "הטבת" המיליארדים למדינה באמצעות פריסת התשתיות.

 לפילבר נוח לעצור בחוקרים, והוא נזהר מאוד בכבודן של תירוש ושל הפרקליטות, אלא שהוא יודע גם יודע מי כיוון את החוקרים עם קו החקירה, מי צפה בחקירותיו, מי הכתיב להם שאלות, ומי העיר להם במהלך חקירותיו: זו יהודית תירוש. היא האחראית, היא הבלתי מקצועית והיא התופרת הראשית.

"גורם מקצוע" מול ה"גורמים הלא מקצועיים"

האבחנה הזו שזורה לכל אורך כתב אישום והיא הוכחה כמופרכת ביום השני של הדיונים.

אין בכלל ספק: לפילבר נגרם עוול גדול בעניין הצגתו כאיש "לא מקצועי", הן ע"י הפרקליטות והן ע"י התקשורת. מי שהקשיב לעדותו של אבי ברגר, שהוצג כמנכ"ל מקצועי, ומשווה אותה לפילבר שהוצג כמנכ"ל "לא מקצועי" מבין שזה בדיוק הפוך.
פילבר הרבה יותר מרשים, הרבה יותר חד ועם הרבה יותר ידע מגוון בתחום התקשורת. הפרקליטות הפכה בכוונה את היוצרות כדי להציג את פילבר כאדם חסר ידע וניסיון שהובא במיוחד ע"י נתניהו כדי להטיב עם בזק.
זה ממש לא נכון: פילבר הגיע למשרד התקשורת עם ניסיון משפטי וכלכלי, לאחר שכיהן כ-7 שנים כמנהל הפיתוח העסקי של רכבת ישראל ומזכיר הדירקטוריון, שזה מימשק קלאסי של כלכלה ורגולציה.
יתר על כן, שבועות לפני המינוי הרשמי שלו, הוא למד את המשרד והסוגיות שלו לפרטי פרטים, נפגש עם גורמים רבים כדי ללמוד והשקיע בזה רבות. את הידע המעמיק שלו כל אחד מוזמן לקרוא ולשמוע.

אז איך הפכו אותו לאיש "לא מקצועי?" כי זה שירת את תיזת התיק התפור.

תופרי התיקים במשרד התקשורת

פילבר כיוון את האצבע המאשימה על קמפיין ההשחרה שלו לשלושה אנשים בולטים: לקודמו בתפקיד אבי ברגר, שאץ רץ להתלונן לרשות ני"ע ו"לכלך" עליו; הרן לבאות, סמנכ"ל כלכלה במשרד לשעבר, שהדליף נגדו ובקטע הזוי המרה את פיו ואסר על עובדי המשרד להעביר לו טיוטות של חוות דעת; מבקר המדינה לשעבר יוסף שפירא שקרא לו "רגולטור שבוי" ומשרדו כתב עליו דוח נוקב שהתברר כמנותק לחלוטין מהמציאות.

פילבר צירף כמובן את התקשורת לפסטיבל ההשמצות נגדו כשאמר "וכל העיתונאים שיושבים מאחור ומטנפים עליי".

אלא שזה לא נגמר בהדלפות ובכתבות בתקשורת, אלא חלחל לחדרי החקירות ופילבר רמז לכך פעמיים: בפעם הראשונה כאשר לבאות ביקש וקיבל דיסק עם כל המסמכים לקראת דוח המבקר, ומאוחר יותר מצא את עצמו פילבר נחקר על אותם מסמכים.
בביקורת שלו על החוקרים הוא נחלץ לכאורה להגנתם ואמר שהם ניזונו מדעות של עובדי המשרד. אין ספק שהוא התכוון במיוחד ללבאות ולברגר (אגב, גם נויפלד היתה ב"חבורה" הזו).

כלומר, הפרקליטות חילקה את עובדי משרד התקשורת ל"טובים" ול"רעים": את ה"טובים" הם אימצו לחיקם, ויתרו להם על עבירות אתיות לכאורה (כמו לבאות) ואימצו את התיזה שלהם בצורה עיוורת כאילו הם שמש העמים.
ל"רעים" הם עשו את המוות, כולל השפלות ואיומים קשים בחקירה: בקבוצת ה"טובים" כיכבו בעיקר הרן לבאות, אבי ברגר ודנה נויפלד; ואילו בקבוצת ה"רעים" כיכבו פילבר, עדי קאהן-גונן (העוזרת שלו) ועו"ד איתן צפריר, ראש המטה של משרד התקשורת לשעבר מטעם נתניהו. השניים האחרונים עברו חקירות קשות תוך איומים וצרחות אלא שבסוף הוחלט לסגור את התיקים נגדם בלא כלום.

מה חדש?

ערוצים 11 12 13

האינטרסים והכוחות הכלכליים והתקשורתיים רבי העוצמה שהובילו להפיכה השלטונית נגד נתניהו

אחרי הבחירות ב-2015 הבינו בליכוד כי התקשורת הממסדית היא שחקן פוליטי לכל דבר. המסקנה היתה שצריך להגביר את התחרות בשוק התקשורת. כתגובה התקשורת התחילה "לתפור" את נתניהו. מפת האינטרסים

הקליקו לתוכן »
יהודית תירוש, שלמה פילבר (צילום: אלי ציפורי)

היעד: שלמה פילבר; המטרה: בנימין נתניהו – כך פעלו ליאת בן ארי ויהודית תירוש

הפרקליטות סימנה יעדים ומטרות וכבשה אותם – היא הצליחה להפיל את נתניהו מהשלטון, אבל לא לקחה בחשבון שהוא לא ירים ידיים. היום כבר ברור שזו הסיבה ללהיטות הגדולה שלה להסדר טיעון, תוך ויתור על סעיף השוחד

הקליקו לתוכן »