כתב האישום ייחס בטעות ידיעה שלילית לבנט בעיתון לבקשה של נתניהו; נתניהו למוזס: "בנט זה עניין שלך"; מוזס לחוקרים: "היה לי נוח להשתמש בשיחה עם נתניהו בידיעה על בנט"; נתניהו לחוקרים: "מוזס נתן לבנט ולשקד מכה ביד כי הם לא הצביעו בעד חוק 'ישראל היום'" (למרות ששקד היתה בין יוזמי החוק); וגם: האיומים של החוקרים על עורך Ynet.
***
במאמר סוף השבוע אני ממשיך בחשיפת עדויות בתיק 2000 המופרך, והפעם זה קשור ישירות לשני הנוכלים – נפתלי בנט ואיילת שקד.
קצת רקע על חוק ישראל היום
איילת שקד היתה זו שחתמה על הצעת החוק של מוזס, שהוגשה בשנת 2014, וחברי סיעתה תמכו בהצעת החוק בקריאה טרומית.
כיצד קרה ששקד, חברת כנסת מהימין, לקחה חלק בהגשת חוק נגד כלי תקשורת ימני, מהבודדים בישראל? ואיך יכול להיות ששקד וגם בנט לא נחקרו בעניין או לפחות מסרו עדות במשטרה?
כרגיל: לא ביבי, לא חוקרים.
אם עניינם של שקד ובנט היה נבדק לעומק הם היו רואים את הסיקור האוהד בצורה קיצונית גם לשקד ולבנט, שנמשך עד עצם היום הזה. הסיקור האוהד ב"ידיעות אחרונות" ניכר במיוחד סביב הצעת חוק "ישראל היום" עד שהשניים החליטו, משום מה, להימנע מלהצביע במסגרת ההצבעה הטרומית.
שקד ובנט לא היו היחידים כמובן. גם תמיכתה של שרת המשפטים דאז, ציפי ליבני, בהצעת החוק לא נחקרה כלל.
לבני החלה לספר לחוקרים שהיא הצטיידה בחוות דעת כלכלית של מוזס כשהגיעה לדיון בהצעת החוק בוועדת השרים. לא רק שהחוקרים לא עצרו את לבני ולא ביררו את הסוגייה עד תום, הם כלל לא בחנו את המניעים שהובילו את לבני, חברה בכירה בקואליציה אז, לתמוך בהצעת חוק שראש הממשלה מתנגד לה נחרצות, למרות שהצטיידה בחוות דעת של גורם פרטי בעל אינטרס כלכלי ברור בהצעת החוק.
גם במקרה של ליבני, "ידיעות אחרונות" העניק לה סיקור אוהד בצורה חריגה. אז הנה לנו קידום האינטרסים הכלכליים של תאגיד עסקי פרטי תוך ניסיון להיטיב איתו רגולטורית במאות מיליוני שקלים – ומצד שני התמורה – סיקור אוהד או היענות חריגה כפי שהפרקליטות אוהבת לקרוא לזה.
אז איפה החקירה? שוב: לא ביבי, לא חוקרים.
וגם יאיר לפיד היה שותף ל"חגיגה": מוזס הכחיש זאת בהתחלה אך לבסוף הודה ששוחח גם עם יאיר לפיד, אז חבר בכיר בקואליציה (שר אוצר), אודות הצעת החוק נגד "ישראל היום".
לפיד אף הצביע בעד הצעת החוק בקריאה הטרומית. כמובן שגם "התמורה" שניתנה לו בקבוצת "ידיעות אחרונות" כלל לא נבדקה.
בתקופת הצעת החוק לפיד זכה למבול של סיקור תקשורתי חיובי, כולל פרסום תמונותיו כמעט בכל הזדמנות שרק ניתן היה להצדיק, גם במצבים דחוקים שהקשר בינם לבין לפיד רחוק ולא מחייב.
יפים דבריה של מרים אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" – בעדותה בנוגע לתופעה הזו:
"התחושה שלי הייתה שהם מצביעים בעד החוק בגלל האינטרסים האישיים שלהם, לא בגלל ערכים מוסריים כל שהם, והייתי מאוכזבת מהימין…
כל אלה שתמכו פתאום קיבלו מאמרים נורא נחמדים בידיעות אחרונות. אפילו שהם ימין. שזה הראה לך עוד פעם שמי שהיה מאחורי זה היה נוני מוזס".
זאת ואף זאת: בנט היה קשור בעקיפין לעסקה שכביכול התגבשה בין מוזס לנתניהו.
אחת הטענות של הפרקליטות, כפי שהובאה בכתב האישום, היתה שבמהלך השיחות בין נתניהו למוזס, אחרי הפגישה הרביעית ביניהם, מוזס ביצע צעדי "בוני אמון" למימוש חלקי וראשוני של הצעתו להעניק טובות הנאה לכאורה לנתניהו – בדמות סיקור שלילי לבנט לבקשת נתניהו.
מתוך תמלילי החקירות
הפרסום בעניין בנט אליו מתייחס כתב האישום הוא כתבה באתר Ynet במהלך 2014.
אלא מאי? מתמליל השיחה הרביעית עולה שאין בו זכר לבקשה כלשהי מצד נתניהו לסיקור כזה או אחר בעניינו של בנט, אלא רק בפגישה החמישית ביניהם.
מוזס: "כי אתה מבין? אני אצלי בשכל כבר ולמרות ההתקפות שאתה אומר, אז נושא בנט טופל כבר או-קיי? טופל".
נתניהו: "בנט זה עניין שלך, אה… נוני אני…".
מוזס: "עזוב את זה, ישבת אמרת לי, שאלתי אותך מי השניים שמטרידים אותך".
נתניהו: "אני לא אמרתי שהם מטרידים אותי, אמרתי שהם מאותרגים לגמרי".
בחקירותיו מוזס אמר בבירור שלא היה כל קשר בין הפגישות שלו עם נתניהו לבין הפרסום נגד בנט והוא רק ניצל הזדמנות שנקרתה בפניו:
חוקר: "אתה יצרת אצל נתניהו את הרושם שבנט אותו נתניהו הזכיר בפגישתכם הקודמת טופל על ידך".
מוזס: "או-קיי. תשובה, כיוון שהידיעה הופיעה ב-Ynet היה לי נוח להשתמש בשיחה עם נתניהו בהופעת הידיעה".
כלומר, גם מוזס מודה שזו כתבה שפורסמה בלי קשר לשיחות, ומוזס חשב שהוא יוכל להשתמש בה כדי להראות כאילו הוא דואג לנתניהו.
ומה היתה הסיבה האמיתית? העובדה שאף אחד מסיעת הבית היהודי בזמנו לא הצביע בעד חוק ישראל היום בקריאה טרומית. אפילו מוזס הודה בכך בחקירותיו:
חוקר: "אני אראה לך דרך אגב את השינוי הקיצוני שהיה אבל דיברנו על זה כבר שזה היה… כל הזמן דיברו זה הבייבי של עיתון ידיעות זה בנט ואז אחרי זה זה התהפך, תקשיב זה זה… מה אתה רוצה להגיד שזה נסיבתי?"
מוזס: "לא, אני רוצה להגיד לך שאני אקח אותך לחוק ישראל היום. בסוף אני אלמד אתכם… בקטע הזה, אקח אותך לחוק ישראל היום, בסדר? אני אה… אחסוך לך את החיפוש, סיעת הבית היהודי אני חושב שלא היה אף אחד שהצביע בעד החוק. אוקי? אף אחד.
בהמשך:
מוזס: "אף אחד לא הצביע בעד החוק, סיעות אחרות כן, למרות שאחת מחותמות החוק הייתה בישראל היום ב.. הבית היהודי".
חוקר: "מה אתה רוצה להגיד בזה?"
מוזס: "אני רוצה להגיד בזה שאם מצטבר תחושות או כעס או מערכות יחסים בין עיתונאים מסוימים בתוך המערכת, יש כאלה שאהבו את בנט, יש כאלה שלא אהבו את בנט, הדברים האלה, הדברים האלה זה גוף ענק, אתה לא שולט על הדברים האלה".
גם נתניהו אמר לחוקרים את הסיבה האמיתית לשינוי הכיוון (הזמני) לבנט בעקבות כך שלא הצביע בעד הצעת החוק נגד ישראל היום למרות שאיילת שקד וסיעת הבית היהודי היתה בין תומכיה:
נתניהו: "בנט הלך, בנט היה צריך להצביע בשביל זה (הצעת החוק נגד ישראל היום) הוא והגברת שקד…. אחר כך הם נמנעים (בקריאה הטרומית). אצל נוני אין דבר כזה, אין דבר כזה, יש תג מחיר… היה ברור ושהוא יפרע והוא נתן להם איזה מכה ביד כי הם לא הצביעו…".
מה קרה בפועל? יום אחרי היעדרותו של בנט מההצבעה על חוק "ישראל היום" – שינתה קבוצת 'ידיעות' ממנהגה והחלה תוקפת את בנט.
בכתבה שפורסמה באתר Ynet נכתב בכותרת "זה לא מאחז: 'בנט לא מתעניין במובטלים'" (בנט היה אז שר הכלכלה).
כל העדויות של אנשי "ידיעות אחרונות" בעניין הכתבה השלילית נגד בנט (בניגוד לקו התומך הכללי בו) מעידות שלא היה בכלל קשר לכך לשיחות נתניהו-מוזס כפי שטען כתב האישום.
הנה עדותו של ערן טיפנבורן, עורך Ynet בזמנו:
"תשמע. הארץ וידיעות אחרונות נותנים שניהם אותו נושא, או קיי? כאן יש כתבה, עד שאתה גומר, כאן יש כותרת עד שאתה גומר לקרוא את הכותרת אתה נרדמת ושיש כותרת שהיא… סקסית. אני למדתי אצל משה ורדי, נותנים רק כותרות סקסיות. זו כותרת סקסית, היא נותנת את החטא והיא נותנת את האשם. זה כותרת טובה".
בהמשך:
חוקר: "למה הביא את הסיפור הזה אתה יודע? מי העלה את הרעיון של הסיפור על בנט?"
טיפנבורן: "זה לא סיפור על בנט, זה סיפור על מעונות יום".
חוקר: "מי מי ה…"
טיפנבורן: "לא יודע. לא יודע, לדעתי הכתב הביא בכלל את הסיפור. הכתב הביא את הסיפור או-קיי? מה שאני עשיתי, מה שהמערכת עשתה".
חוקר: "בשביל שזה יהיה סקסי הפכת את זה ליותר אישי?".
טיפנבורן: "ברור".
חוקר: "זה העניין".
טיפנבורן: "ברור".
חוקר: "זו הסיבה היחידה".
טיפנבורן: "ברור, ברור".
חוקר: "זו הנחת עבודה שלך, אתה לא קיבלת קודם כל שום הנחיה מאף אחד, עשית את השינוי בכותרת כי זה יותר סקסי בעיניך."
טיפנבורן: "כי זה יותר נכון עיתונאית".
בהמשך:
טיפנבורן: "…אני חייב לציין שמערכת היחסים בין ynet לבין בנט, כמעט לכל אורך הקדנציה שלי, הייתה גרועה ובחלקה אף היה נתק מוחלט ביני לבין בנט. הדבר השתנה מעט, זמן קצר לפני הבחירות, אני לא זוכר מתי, אבל בנט פנה אלי וביקש שניישר את ההדורים ואחרי שיחה שלא הייתה קלה, מיתנתי במעט את אופן הסיקור כלפיו".
בהמשך:
חוקר: "מוזס התייחס לפרסום הזה בראשית?"
טיפנבורן: "לא".
חוקר: "הוא ידע שיש כזה פרסום?"
טיפנבורן: "לא".
חוקר: "בקנה?"
טיפנבורן: "לא".
חוקר: "או אפילו כשהוא עלה לאוויר, כאילו מה…".
טיפנבורן: "לא".
כשהבינו החוקרים שהתשובות של טיפנבורן לא מסתדרות עם התיזה שלהם הם החלו לאיים עליו – דבר חמור מאין כמוהו – אבל לא מפתיע.
זה קרה כמעט בכל חקירה של עדים שהתשובות שלהם לא התסדרו עם התיזה של הפרקליטות:
חוקר: "ובסוף אני אקבל את החלטה אם אני באמת אראה שאתה ממשיך עם הגרסה הזאת יש לנו גם את כל הסמכות להחשיד אותך בשיבוש. עכשיו אני אעשה את זה בלי למצמץ, למה, כי אם אני רואה שיש לי נתונים… אם אני רואה שיש לי בעיה בין החומר שקיים בידי לבין עדות של מי שיושב מולי… לשיבוש חקירה.
אתה תלך לאיפה שאתה רוצה, אם אתה חושב שאתה מגונן פה על מישהו וזה, בבקשה. בסוף, אני אומר את זה בצורה הכי פתוחה, תיקח את זה על הראש שלך, אין שום בעיה. אם זה מה שאתה רוצה ערן".טיפנבורן: "אז בואו נעמיד דברים על דיוקם. אני כאן בשביל להגיד את האמת… אני הגעתי לכאן בפעם הראשונה… ואני הגעתי לכאן גם היום במטרה להגיד את האמת… או-קיי? לי יש מה להפסיד, או-קיי?
אין לי שום עניין להסתבך… אין לי שום עניין להסתבך באי אמירת אמת… ואני לא חייב לנוני כלום, נפרדנו וזהו, נגמר".
ואז טיפנבורן מסביר למה מוזס אמר לנתניהו שהוא "טיפל" בשבילו בבנט:
טיפנבורן: "…אתה אומר לי איך יכול להיות בין שתי הפגישות יצא זה והוא מתועד אומר תראה איך טיפלתי בבנט. אני אומר לך משהו שאני לא אגיד לך בכתב כי זה מגעיל אבל אני אומר לך אני מכיר את הבן אדם".
חוקר: "את מי?"
טיפנבורן: "את נוני".
חוקר: "אה אה".
טיפנבורן: "אני מכיר אותו טוב. אני מהמעטים שמכירים אותו, שיכולים להגיד אני מכיר אותו. זה בדיוק מתאים לו".
חוקר: "מה זאת אומרת?"
טיפנבורן: "לראות את הכותרת הראשית הזאת ב… להגיע למזכירה, להסתכל, הוא הרי אין לו מחשב בחדר, להגיע למזכירה כמו שהוא עושה פעם בחצי שעה, להסתכל על ה… תעלי לי את Ynet, לראות את הכותרת להגיד, אוי זה מסתדר לי, ללכת לחדר ולעשות את השיחה ולהגיד תראה איך טיפלתי בבנט. ככה הוא עובד, או-קיי? הוא, הוא משתמש בהזדמנויות. או-קיי?
זה אם אתה שואל אותי מה להערכתי היה, זה מה שהיה. אבל אני לא קיבלתי שום הוראה בקשר לכתבה הזו, והיה לי איתו ברוך השם בשנים האלה שיחות שלוש פעמים ביום, אולי יותר".
כלומר, למוזס, במקרה הזה, לא היה יד ורגל בכתבה השלילית שפורסמה נגד בנט והוא לכל הותר ניסה לנצל פרסום קיים לטובתו האישית.
ועוד המחשה לכך: באותו היום שבו פורסמה כתבה שלילית על בנט ב"ידיעות אחרונות" פורסמה כתבה שלילית נגד נתניהו תחת הכותרת: "ברגע האחרון: נתניהו ניסה לסגת מהבחירות", מה שממש לא מסתדר עם התיזה של כתב האישום.
שורה תחתונה: בנט, שקד, לבני ולפיד – הם אלו שהיו צריכים להיחקר לכאורה בתיק 2000: ניסיון להיטיב רגולטורית במאות מיליוני שקלים עם מוזס – ובתמורה קבלת סיקור אוהד.
יש ראיות למכביר, זה עולה מהעדויות, אז למה המשטרה והפרקליטות לא העמיקו חקר, כפי שהם נוהגים לאמר?
אתם כבר יודעים את התשובה.
