מאמרים

חשיפה!! כך ניסה איתן כבל להגן על נוני מוזס בחקירותיו

גם רון ירון, העורך לשעבר של "ידיעות אחרונות", היה מעורב בשיחות של כבל עם מוזס על "ישראל היום"; ואיפה ירון וכבל היום? באלגז'ירה 12: ירון עורך את "אולפן שישי" וכבל פאנליסט ב"חי בלילה"
איתן כבל (ויקיפדיה)

כך ניסה להגן איתן כבל על נוני מוזס בחקירותיו בתיק 2000, הסתבך שוב ושוב בשקרים והחליף גרסאות כמו גרביים.
כבל היה הפיון והשליח של מוזס בחוק ישראל היום שהיטיב רגולטורית עם "ידיעות אחרונות" במאות מיליוני שקלים ולמרות שקיבל סיקור מלטף בשביל זה – נחלץ מכתב אישום ע"י מנדלבליט, ניצן ובן ארי. ומי הואשם על לא כלום? נתניהו.

גם רון ירון, העורך לשעבר של "ידיעות אחרונות", היה מעורב בשיחות של כבל עם מוזס על "ישראל היום"; ואיפה ירון וכבל היום? באלגז'ירה 12: ירון עורך את "אולפן שישי" וכבל פאנליסט ב"חי בלילה".

***

אחד הנדבכים המרכזיים בתיק 2000 המופרך, שמאשים את נתניהו באי דיווח מספיק מהיר להצעת השוחד של נוני מוזס, הוא חוק 'ישראל היום' שקידם מוזס באמצעות איתן כבל.
מוזס למעשה ניווט את ההצעה הזו במסדרונות הכנסת והפעיל לבד מאיתן כבל, שורה של חברי כנסת, כשבמקביל הוא מעניק להם סיקור אוהד.

אני חושף פה שלל עדויות, לא רק של כבל עצמו, אלא של מוזס עצמו וגם של רון ירון, העורך של "ידיעות אחרונות" אז.

מי שהודה בכך היה חיים רוזנברג, מנהל בכיר ב"ידיעות אחרונות" ואיש אמונו של נוני מוזס. כך הוא אמר בהודעתו במשטרה:

"…ובאיזשהו שלב סיפרתי ליריב לוין כי כל הנהלת ידיעות אחרונות וגם העובדים מדברים אצלנו במערכת העיתון על העלאת הצעת החוק 'ישראל היום' שבבסיסה גביית כסף עבור חינמון ישראל היום. אמרתי ליריב לוין שאנחנו מתכוונים לעלות את החוק של ישראל היום על מנת להגן על 'ידיעות אחרונות'".

איתן כבל היה בבחינת חמורו של משיח – מי שמוזס משתמש בו כמעין פרונט להגיש את הצעת החוק, ותיכף נראה את השקרים והסתירות של כבל שקיבל סיקור מאוד מלטף ב"ידיעות אחרונות".

איך התחיל הרומן בין כבל לנוני מוזס? כבל סיפר שהוא הגיע לרון ירון (אז עורך "ידיעות אחרונות" והיום עורך "אולפן שישי" להתלונן על כך שבידיעות אחרונות "שוחטים אותו" כלשונו:

חוקר: "ואתה יוזם פגישה עם העורך של…"
כבל: "בלי קשר לזה בכלל".
חוקר: "לאיזה מטרה?"
כבל: "כחבר… כחבר כנסת שפשוט עיתון…"
חוקר: "אבל זה במקביל לסיפור של ישראל היום?"
כבל: "כן, כן, אבל בלי קשר לזה".
חוקר: "על מה דיברתם שם?"
כבל: "על העובדה שאני חבר כנסת וכל עניין שאני מביא, הם שוחטים אותי".
חוקר: "אהה. תן לי דוגמא"
כבל: "חקיקה שאני עושה או דברים מן הסוג הזה, אני לא קיים. ואם מכניסים אותי, אתה יודע, בדרדלה".
חוקר: "מה אמר לך רון ירון?"
כבל: "לא, מה פתאום וזה, רון שהוא אחלה בן אדם דרך אגב, אמר מה פתאום, לא היה ולא נברא. בסדר, הכחיש. נו, אתה יודע, מה, מה לעשות?"
חוקר: "ומה ביקשת באותה פגישה?"
כבל: "לא ביקשתי ממנו שום דבר. אמרתי אני מבקש יחס הוגן, זה הכול. איזה יחס? כשאני מעביר, שיכניסו אה.. ידיעות שלי, התייחסויות שלי אה… זה הכול".

אלא שהפגישה לא היתה כה תמימה כפי שתיאר אותה כבל. לחדר נכנס נוני מוזס, כך לפי חקירתו:

מוזס: "אני חושב שהפעם הראשונה שהכרנו, אם זכרוני אינו מטעה אותי, היה כאשר הוא בא למערכת להתלונן … לפגישה עם העורך. להתלונן על סיקור בעיתון".
חוקר: "בערך מתי זה בזמן? על מה הוא התלונן על איזה סיקור?"
מוזס: "אני לא… הוא היה בא נכנס לרון, דיבר עם רון לא… אני נכנסתי לחדר של רון, שזה חדר… אנחנו בחדרים, בחדרים צמודים. שלום, הכרנו ישבנו. באיזה תקופה? לא זוכר… יכול להיות ש-2013, משהו כזה".
חוקר: "2013?"
מוזס: "כן. 2013. זה מה שאני זוכר".

מה שמדהים הוא שבפגישה הזו כבר החל להירקם הדיל של חוק 'ישראל היום' עם כבל. הנה דבריו של רון ירון בהודעתו:

חוקר: "איתן כבל מסר בהודעותיו במשטרה כי אתה הכרת לו את נוני מוזס, ספר על אירוע זה?"
רון ירון: "אני לא זוכר בוודאות באיזה פגישה זה היה ומתי הייתה ההיכרות, אני יכול להעריך ולנחש שזה היה אגב פגישה שהוא הגיע אליי ואז הכרתי ביניהם".
חוקר: "האם נושא חוק ישראל היום עלה במפגש הזה בנוכחות נוני מוזס?"
רון ירון: "כן, אני מניח שכן, כי כפי שאמרתי זה היה נושא שמאוד בער בנו באותה תקופה…".

ובהמשך רון ירון מודה שחוק 'ישראל היום' היה בליבת העשייה ב"ידיעות אחרונות":

חוקר: "ולגבי ישראל היום? המעורבות של נוני בקידום החוק הזה? בקידום כל מיני מהלכים שקשורים בישראל היום באופן טבעי, זה…"
רון ירון: "באופן טבעי, אני יודע. אני יודע…. "
חוקר: "זה איום אסטרטגי".
רון ירון: "נכון. נכון. זה חלק מה… זה חלק מהיום יום שלו. היה. זה, זה מאוד טבעי".
חוקר: "ואז, מה אתה יודע? מה? איך הוא פעל? עם הנושא הזה. גורמים אחרים בפוליטיקה…"
רון ירון: "לא יודע, אני יודע, אני יודע שהוא נפגש איתן כבל. איתן כבל בעצמו אומר את זה ב…".
חוקר: "אתה גם נפגשת".
רון ירון: "נכון. אמרתי לך. לא רק עם כבל. אני יודע שהוא נפגש עם כבל לקראת החוק הוא, אתה יודע, הוא היה צריך לאסוף 'דאטה' לאסוף מידע על איך פועל עיתון, מה הוא, מה הוא פועל מה הוא עושה…".

בהמשך סיפר ירון כי הוא ומוזס נפגשו מספר פעמים (!) עם כבל בנושא 'ישראל היום'.

חוקר: "אז כמה פעמים נפגשת עם כבל?"
רון ירון: "בתקופה ההיא? בתקופה ההיא לדעתי פעם אחת, אחרי זה נפגשתי איתו עוד איזה פעמיים שלוש מאז. בתקופה, בתקופה ההיא, אם אני זוכר נכון…"
חוקר: "מה זה בתקופה ההיא? מה אתה מתכוון?"
רון ירן: "בתקופה שלפני החוק".
חוקר: "שהוא בא…"
רון ירון: "כן. שהוא, שהוא, לפני שהוא הגיש את החוק. פעם אחת".
חוקר: "זה תחילת 2014".
רון ירון: "כן".
חוקר: "ו? ואז דובר גם איך אה… איך אפשר להעביר אותו?"
רון ירון: "לא. לא. ממש לא. מה שדובר, מה ש… מה שדובר זה על המהות שלו קודם כל. על המהות שלו".

גם מוזס הודה בחקירתו שכבר בפגישה הראשונה עם כבל דיברו על חוק ישראל היום:

חוקר: "טוב בוא בוא נחזור, בוא נחזור בנקודת הזמן להיכרות שלך ח"כ כבל, אותה פגישה במשרדי ידיעות אחרונות. נכון? פגישה עם רון ירון".
מוזס: "בחדר של רון".
חוקר: "בחדר של רון, שאתה נכנסת ואחרי זה שוחחת איתו".
מוזס: "אני נכנסתי לחדר. כן. נכון".
חוקר: "עכשיו, אני אומר לך, בניגוד לגרסא שמסרת, שלא רק רון ירון אומר שנושא הצעת החוק עלה שמה ונדון שמה, גם חבר הכנסת כבל שנחקר היום במקביל אליך, מאשר את זה. שבאותה הפגישה במשרדים, פגישה שכולם מאשרים, פגישה אחת, הנושא הזה עלה".
מוזס: "הנושא של ישראל היום עלה…"
חוקר: "לא. לא ישראל היום. לא הנושא של ישראל היום, הנושא העקרוני. הנושא של איך מתמודדים עם ישראל היום בדרך פרלמנטרית".
מוזס: "אה אה".
חוקר: "לצורך הצעת חוק".
מוזס: "עכשיו אתה אומר משהו שונה ממה שאתה אמרת".
חוקר: "אז אולי לא הייתי מובן. אז בוא תסביר לי את הדברים".
מוזס: "קודם אני הבנתי שאתה אומר שהצעת החוק שנדידונה, עלתה בפגישה הזאת. או.קיי?"
חוקר: "או.קיי.".
מוזס: "אני שוב… כמעט כל פוליטיקאי שהיה בא לפגישה, הנושא של איך לטפל בישראל היום היה עולה. בין אם צריך לטפל בזה דרך מבקר המדינה. בין אם צריך לטפל בזה בדרך פרלמנטרית. או.קיי?"
חוקר: "אז עוד הפעם, אז אני אומר לך שבשיחה הזאת, וזה מה שגם חבר הכנסת כבל מאשר, עלה נושא תקיפת ההתמודדות עם התופעה, באמצעות חקיקה ודיברתם על דברים מהותיים".
מוזס: "זה ש…"
חוקר: "החוק הזה בקווים כלליים צריך להיראות. מה אבני יסוד".
מוזס: "אז אני חוזר אז אני… אני אני… אנחנו לא אמרנו דברים שונים. אני חוזר ואומר, כמעט בכל פגישה , עם כל ח"כ, עם כל ח"כ או שר, הנושא של ישראל היום, של לקיחת כסף עבור ישראל היום, או לטפל בתופעה בדרך אחרת, עלה. ואם אתה אומר לי, ואני לא זוכר את זה, בשיחה הזאת גם דובר האם נכון לעשות חוק, האם נכון לפעול בדרך אחרת? יכול להיות. אני אני… יכול להיות. בטח לא עלה נושא קונקרטי שאיך ומה לעשות. הקטע של לקיחת כסף עבור העיתון עלה בכל שיחה שאנחנו… אני, רון, אנשים אחרים בעיתון, היו נפגשים עם כל נבחר ציבור".

בהמשך חקירתו של כבל הוא מסתבך בשקרים ומנסה לטשטש שתי עובדות עיקריות: שהוא היה פיון של מוזס לכל עניין ולדבר ושמוזס הוא שנתן בידו של כבל את טיוטת הצעת החוק. הנה הגרסה הראשונה:

כבל: "… בשלב מסוים זה כל הזמן ניכר, חיפשתי, גם אני אוהב מלחמות, ו… אה.. החלטתי להגיש את החוק…, ישבתי וכתבתי אותו, זאת אומרת באופן כמעט באופן אישי יחד עם אה… היום היא היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, הייתי… נעזרתי בה, אני היום אחד המחוקקים הכי מובילים בכנסת ישראל… אתי בנדלר.

אה… אם אני לא טועה שזה היה איתה, כן, כמעט בטוח שזה היה איתה, וזה הכל חוק מאוד פשוט. זה לא בא ממקום… דווקא זה נעשה בתקופה שהייתי במלחמת עולם עם ידיעות, אני אף פעם לא דפקתי חשבון, ואף אחד, לא הכרתי אז את נוני בכלל.
אה… נקודת המוצא שלי הייתה שהעיתון פשוט שובר ברגל גסה את שוק התקשורת בישראל ואת העיתונות הכתובה. אה… הכנסתי את החוק.
אני גם ידעתי שיום אחד יבואו יגידו ההוא אמר לך, ההוא עשה לך זה. אמרתי לעצמי גם אם יבואו ייקחו אותי למכונה אתה, אתה יודע אה… אמת, אני כתבתי את החוק שלא יהיה פדיחות.
אני לא בן אדם שמפעילים אותו, אני גם בן אדם שמישהו מנסה להפעיל אותי, אני מיד מתקומם".

אלא שכבל שיקר והעידה על כך אתי בנדלר, היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, שסתרה לחלוטין את גרסת כבל וסיפרה שהיא לא כתבה עם כבל את הצעת החוק. כלומר, כבל שוב שיקר:

בנדלר: "זכור לי שעוד טרם הגשת הצעת החוק למזכירות, פנה אליי ח"כ איתן כבל, זה דבר שבשגרה שפונים אליי ח"כ טרם הנחת הצעת החוק במזכירות, ובקש לשוחח איתי בנושא הצעת החוק.
אחרי שהוא הסביר לי במה מדובר, הבנתי שמדובר בנושא בעייתי. אמרתי לח"כ כבל שלמעשה התוצאה עלולה להיות סגירת כל העיתונים המופצים בחינם ויהיה לו מאוד קשה להעביר את זה מבחינה חוקתית משום שקיימים גם מקומונים וסוגים אחרים של עיתונים שמופצים בחינם והוא צריך לחשוב איך לנסח חוק שיעמוד בבחינה חוקתית.
הפניתי את ח"כ כבל לאחת מעורכות הדין ביחידה, שמה אביטל סומפולינסקי".

מעדותה של אביטל סומפולינסקי עולה כי היא קיימה עם כבל והעוזרת הפרלמנטרית שלו, מיקה צור, פגישה ראשונה (ועיקרית) בעניין הצעת החוק בסוף דצמבר 2013.
הפגישות של כבל החלו לכל המאוחר בחודש אוגוסט 2013 ומאז החל קשר טלפוני אינטנסיבי בציר שבין כבל, מוזס ורון ירון – שכול כולו היה סביב ישראל היום.
גם הטענה של כבל כאילו פגש את הייעוץ המשפטי והחל לעבוד על הצעת החוק לפני שהכיר את מוזס היא עוד שקר. הנה עדות סומפולינסקי.

סומפולינסקי: "בישיבה איתן כבל הציג לי טיוטא ראשונית של הצעת החוק, שהייתה בנויה באופן מקצועי ומכאן אני חושבת מניסיוני, וזה עורר אצלי את התחושה כי גורמי חוץ היו מעורבים בניסוחה, כי הייתה כתובה ברמה מקצועית".

שימו לב לתשומות של מוזס לאחר שהחוקרים שואלים אותו לגבי הקשר האינטנסיבי שלו עם כבל (בטלפון ובהודעות SMS) סמוך למועד העברת טיוטת הצעת החוק לייעוץ המשפטי של הכנסת.

חוקר: "אני אומר לך, מחומר החקירה, אני מציג לך עכשיו חומר חקירה, לגבי נתוני התקשרויות בינך ובין חבר הכנסת כבל.
דיברנו על השלושים ואחד לדצמבר, הוא שם את זה שמה. לפני זה יש עבודה וגם אחרי זה. ואני אומר לך שבתאריך הזה, ב-29.12.2013 אלפיים, אתה מדבר איתו מהנייד שלך, ארבע דקות. יש גם תקשורת ב-31 לדצמבר ביום הזה, אתה מדבר איתו, יש תקשורת של אס.אם.סים ביניכם.
בתאריך הזה, ב-30 לדצמבר, יום לפני, יש שיחה שלך מהבית בשמונה בערב, מהבית שלך לנייד של כבל – אחד עשרה דקות. אחד עשרה דקות תמימות. ועוד שיחה בשלושים ואחד, של דקה וחצי. ועוד שתי שיחות, ועוד מס' שיחות, ביום למחרת, ב-1.1.2014.
זאת אומרת סביב האירוע הזה שפעם ראשונה יש תחלופה מאוד אינטנסיבית של תקשורת בינך לבין כבל".

בהתחלה ניסה כבל למכור גרסה שהוא התבסס על הצעת חוק קודמת של ח"כ מריה סולודקין אבל אחרי שעומת שהדברים אינם נכונים, התחיל לשנות גרסאות:

חוקר: "אנחנו כמובן פנינו לגורמי יעוץ משפטי בכנסת וכל הדברים האלה, הם אמרו שזה לא בדיוק שהם כתבו איתך את נוסח הצעת החוק, אני יכול להגיד לך… "
כבל: "כן".
חוקר: "בשקיפות אני לא עכשיו מספר סיפורים".
כבל: "אוקיי, כן".
חוקר: "בנלדר היא אמרה שהפנתה אותך להיפגש עם עורכת דין מהמחלקה שלה בשם אביטל סימפולינסקי".
כבל: "נכון, נכון".
חוקר: "סימפולינסקי אמרה שאתה הגעת אליה כבר עם הצעת החוק".
כבל: "נכון, הצעת החוק של מרינה סולודקין".
חוקר: "שכבר הייתה בנויה באופן מקצועי, שהגעת אליה, יכול להיות שהיא… הסתכלה עליה, אבל זאת הייתה כבר, היה כבר תבנית של הצעת החוק".
כבל: "תקשיב, תקשיב, כשאני הגעתי אליה…"
חוקר: "אבל בוא תן לי לסיים. אוקיי. אנחנו שואלים איפה כאן האמת, למה לא אמרת לנו נניח שגורמי חוץ הכינו אותה? הרי זה לא משהו שהוא… היא אמרה לנו שעל פניו נראה לה שזה לא אתה הכנת אותה, אלא שגורמי חוץ…".

וכבל ממשיך להסתבך בגרסאות שמנסות לחפות על הקשר שלו עם נוני מוזס:

כבל: "שנייה אני עונה לך. עכשיו, אצלי גם בלשכה כמו תמיד, גם עכשיו, הצוות שלי עושה תיקונים, מכין, מביא…"
חוקר: "את ההצעה…"
כבל: זה הדבר הכי לגיטימי".

בשלב הזה חוזר כבל מגרסתו שהגיש הצעת חוק של ח"כ סולודקין וממציא גרסה אחרת:

חוקר: "הצוות שלך לא זה שהכין את הצעת החוק"
כבל: "לא, הצוות שלי, שמע, קודם כל אני לא זוכר, יכול להיות שהיה לי משרד עורכי דין שטיפל בזה".
חוקר: "אוקיי".
כבל: "יכול להיות…"
חוקר: "אנחנו מתקדמים יפה".
כבל:" יכול להיות, אני לא, אני לא יודע…".

ניסיונות החוקרים לברר את זהותו של אותו משרד עורכי דין מסתורי העלו חרס. אפילו שאלות טריוויאליות, כמו עם איזה משרד עורכי דין כבל עובד בשגרה, נתקלו מצידו של כבל בהתקף שכחה בלתי מוסבר:

חוקר: "אוקיי, עם איזה משרדי עורכי דין עבדת?"
כבל: "אני לא זוכר. בזמנו אני לא זוכר"
חוקר: "לא, כי אמרת לי…"
כבל: "לא זוכר, אין אני לא זוכר בכלל, אני לא זוכר מי עזר לי בזה…"
חוקר: "אז בוא נתקדם קצת, עם איזה משרדי עורכי דין אתה עובד?"
כבל: "בזמנו אני לא זוכר עם מי עבדתי, אני לא זוכר עם מי עבדתי, זה לא שצריך שיהיה משרד עורכי דין…".

בהמשך:

כבל: "לא, אני…"
חוקר: "ושאתה לא זוכר".
כבל: "אבל זה לא גורם אינטרסנטי. זו הכוונה, כשאני מדבר איתך על… שזה לא גורם, אתה הרי מה העניין? העניין שהכין לי את זה מישהו גורם, לא שזה… בעייתי…"
חוקר: "אבל אתה לא… "
כבל: ב"וודאות לא משם. בוודאות, אני עוד לא הכרתי את מוזס בכלל. כשאני באתי…"
חוקר: "את אותו גורם לא אינטרסנטי שאתה אומר…"
כבל: "כן".
חוקר: "שאנחנו לא יודעים מי הוא…"
כבל: "כן".
חוקר: "הוא גורם עלום…".

ברור אם כן שכבל שיקר כי הוא ניסה לחפות על מוזס שנתן לו את טיוטת החוק נגד ישראל היום. שימו לב איך כבל מסתבך שוב בשקרים על שיחותיו התכופות עם נוני מוזס:

חוקר: "או.קיי. לאורך 2014 אתם מדברים (הכוונה לכבל ולנוני מוזס).
כבל: "אה… אני, זה לא לאורך, זה, זה…"
חוקר: "מספר שיחות".
כבל: "אה, כן. זה… אני לא זוכר מתי הנחתי… אפשר להסתכל מתי הנחתי את החוק".
חוקר: "נפגשת אתו מעבר לזה?"
כבל: "לא, אז ממש לא".

דבריו של כבל סותרים חזיתית את עדותו של מוזס באותו עניין:

מוזס: "בהמשך היו לנו 2 או 3 פגישות במשרדו של איתן כבל ברחוב הארבעה בת"א.
לשאלתך שוחחנו בענייני פוליטיקה וגם על הצעת החוק ישראל היום שיזם איתן.
לשאלתך מי יזם את הפגישות אני משיב שאיני זוכר. דיברנו על זה שיש צורך שבחוק יתמכו חברי כנסת מהקואליציה. לא מהליכוד כמובן.
אני הבעתי את דעתי בפני איתן שצריך לקחת מחיר כלשהו על החינמון גם אם הוא יהיה מחיר נמוך יותר ממחירו של עיתון מעריב או ידיעות אחרונות.
לשאלתך האם איתן כבל בקש את התייחסותי והערותיי לגבי נוסח הצעת החוק אני משיב שכן. לשאלתך האם ראיתי את נוסח הצעת החוק, את טיוטת הצעת החוק, אני משיב שאינני זוכר".

בלית ברירה נאלץ כבל להודות ששיקר לאחר שעומת עם הדברים:

חוקר: ועם נוני, חוץ משיחות טלפון, היו מפגשים?
כבל: "היה איזה מפגש, שניים".
חוקר: "איפה?"
כבל: "הוא קפץ אליי למשרד ברחוב הארבעה".
חוקר: "מי יזם את הפגישה?"
כבל: "הוא, הוא ביקש לבוא".
חוקר: "ומה הוא עשה? מה היה התוכן?"
כבל: "הוא גם כן, אה… 99% מהזמן זה ה… מתי אני מגיש את החוק".

כבל לא טרח כמובן לעדכן את הפגישות הללו ביומנו:

חוקר: "יש לך את המועד של הפגישה ההיא?"
כבל: "לא, לא, זה לא דברים שרשמתי אותם".
חוקר: "למה לא?"
כבל: "כי זה לא פגישות מתוכננות".
חוקר: "זה פגישות סודיות?
כבל: "לא".
חוקר: "אז מה זה?"
כבל: "הבן אדם בא".
חוקר: "יש לך… חבר כנסת, יש לך לו"ז".
כבל: "נכון. הכול… אני בדרך כלל כותב הכול".
חוקר: "את זה לא".
כבל: "נכון, את זה לא".
חוקר: "כי רצית להסתיר את זה?"
כבל: "לא".
חוקר: "אז למה לא רשמת את זה?"
כבל: "כי האדם מתקשר אליי".
חוקר: "נו?"
כבל: "הוא אומר לי 'אני יכול לבוא אלייך'?"
חוקר: "הוא לא התקשר באותו יום בצהריים".
כבל: "ממש כך, ממש כך".
חוקר: "כן?"
כבל: "כן"
חוקר: "כן?"
כבל: "כן, חד משמעית"
חוקר: "אז זו הסיבה, לא הספקת לרשום?"
כבל: "לא, לא אמרתי. גם לא… אני אומר לך בכנות. כל עניין כזה שאני הייתי רושם, יכול היה בדיוק להתפרש בצורה שכזו ולא רציתי כי זה לא נכון לעשות את זה.
הבן אדם בא… לא… לא כל מי שבא אליי לפגישה מהרגע להרגע, אה…".

כבל גם ניסה לשטות בחוקרים בנוגע להחלפת טיוטות של הצעת החוק עם מוזס, למרות הודאתו של מוזס שהחליפו טיוטות:

חוקר: "הם לא עשו איתך, אתה אומר בחילופי מסמכים, מקצה שיפורים?"
כבל: "לא. אמרתי לך הערות… "
חוקר: "אפילו בעל פה, לא בכתב".
כבל: "אמרתי לך, באמת… יותר מזה?"
חוקר: "או.קיי.".
כבל: "שמתי לך את הדברים".
חוקר: "או.קיי".
כבל: "או שהעברתי אליהם את ה… זה. הוא (מוזס) רצה להעיר לי הערות על העניין הזה".
חוקר: "הוא העיר לך?"
כבל: "כן, לא יודע הוא או מישהו מטעמו. אין לי מושג מי".

סיכום הדברים

כבל הגיע לרון ירון, עורך "ידיעות אחרונות" להתלונן על כך שידיעות אחרונות "שוחטים אותו", בלשונו של כבל; במקביל לתלונות על "השחיטה" בסיקור, שוחחו כבל, מוזס ורון ירון על הפגיעה הכלכלית שעיתון ישראל היום גורם להם; ועל צורך לחוקק חוק שילחם בעיתון ישראל היום, נושא ש"בער בהם" באותו זמן; החוק הזה אמור היה להניב לידיעות אחרונות הון עתק של מאות מיליוני שקלים; כבל שיקר לגבי הדרך שבה נוצרה טיוטת הצעת החוק; כבל הסתיר את הפגישות שלו עם מוזס ואת שיחות הטלפון שקיים איתו באותה תקופה; כבל החליף עם מוזס טיוטות וקיבל ממנו הערות על הצעת החוק.

והנה זה מפי "הסוס", נוני מוזס:

מוזס: "… אני דיברתי, בתקופה הזו, בכל התקופה הזו, עם חבר הכנסת כבל לגבי התהליכים, לגבי מה, מה הדרך שהוא חושב שתהיה הנכונה, כדי שהחוק יעבור בקריאה טרומית".

ובהמשך:

"מוזס: … סביר מאוד להיות שהוא דיבר איתי לגבי הפרוצדורות, מתי נכון להעלות את החוק, כדי שהוא יעבור. אני אישרתי לך את זה".

ואפילו כבל נאלץ להודות בחצי פה ביחסים ההדוקים שלו מוזס:

כבל: "אני… אני… אני אגיד לך, תקשיב, בדיוק. זה לא היה סוד שאני עובד על הצעת ה חוק. וברגע שגם אמרתי את זה לנוני, אתה יודע, הוא נהיה בעל עניין. אוקיי?"
חוקר: "אה אה".
כבל: "הוא היה מתקשר אליי מעת לעת, לעתים נדירות".
חוקר: "מה זה 'נדירות'?"
כבל:" אה… פעם בשבועיים, משהו כזה".
חוקר: "ומה הוא שואל אותך? "
כבל: "הוא שואל אותי מה עם הצעת החוק".
חוקר: "זה בהמשך למה שאמרת לו ב… ".
כבל: "נכון".
חוקר: "בידיעות אחרונות?".
חוקר: "מה הוא שואל אותך?"
כבל: "הוא שואל אותי מתי אני מתכוון להגיע להגיש את החוק והאם… ההצעה, אני צריך להניח אותה".
חוקר: "זו השאלה שהוא שואל?"
כבל: "כן, כן".
חוקר: "לא מה התוכן?"
כבל: "לא, הוא שואל אותי גם כן".

התמורה לכבל עבור שירותיו למוזס בעניין ישראל היום לא איחרה לבוא. מאז הפגישה עם רון ירון, הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות" השתפר פלאים. למעשה, זה היה סיקור אוהד ומלטף עד מאוד. אפילו כבל הודה בכך:

חוקר: "ואחרי זה (הפגישה) מה קורה?"
כבל: "הם סיקרו אותי בצורה הרבה יותר הגונה".
חוקר: "בלי שום קשר לזה שאתה…?"
כבל: "אני מקווה שלא".
חוקר: "יכול להיות שכן".
כבל: "מה, אז מה אתה רוצה שאני אגיד?"
חוקר: "אני שואל את אדוני".
כבל: "אני לא יודע להגיד לך. אתה כבר, אתה מבקש ממני אה..".

שורה תחתונה:

כבל קיבל סיקור אוהד ובמקביל הוא היה פיון של מוזס בדרך להצעת חוק שתטיב רגולטורית עם 'ידיעות אחרונות' במאות מיליוני שקלים.
האבסורד הוא שכבל, שקידם חוק ששווה למוזס מאות מיליוני שקלים וקיבל בתמורה סיקור חיובי ב'ידיעות אחרונות', לשיטתו שלו, יוצא ללא פגע; ונתניהו, שפעל נגד חוק 'ישראל היום' ולא קיבל ממוזס שום סיקור חיובי – מועמד לדין.

ושימו לב איפה איתן כבל ורון ירון היום – שניהם משרתים את אלג'זירה 12: רון ירון עורך את "אולפן שישי" ואילו כבל מתארח בפאנלים של "חי בלילה".

מה חדש?

ערוצים 11 12 13

האינטרסים והכוחות הכלכליים והתקשורתיים רבי העוצמה שהובילו להפיכה השלטונית נגד נתניהו

אחרי הבחירות ב-2015 הבינו בליכוד כי התקשורת הממסדית היא שחקן פוליטי לכל דבר. המסקנה היתה שצריך להגביר את התחרות בשוק התקשורת. כתגובה התקשורת התחילה "לתפור" את נתניהו. מפת האינטרסים

הקליקו לתוכן »
יהודית תירוש, שלמה פילבר (צילום: אלי ציפורי)

היעד: שלמה פילבר; המטרה: בנימין נתניהו – כך פעלו ליאת בן ארי ויהודית תירוש

הפרקליטות סימנה יעדים ומטרות וכבשה אותם – היא הצליחה להפיל את נתניהו מהשלטון, אבל לא לקחה בחשבון שהוא לא ירים ידיים. היום כבר ברור שזו הסיבה ללהיטות הגדולה שלה להסדר טיעון, תוך ויתור על סעיף השוחד

הקליקו לתוכן »