כדי להבין איך נבנתה מכונת הרעל בתקשורת ואיך הפכו ערוצי הטלוויזיה והרדיו לשחקנים פוליטיים המייצגים מיעוט בציבור הישראלי, צריך ללכת אחורה עשרות שנים – לבית הגידול של אותם "עיתונאים", שתיווכו לנו באופן בלעדי את המציאות ויצרו נרטיב ש"יש עם מי לדבר" שהתנפץ לחלוטין בטבח ב-7 לאוקטובר.
למעשה, בית הגידול המרכזי של אותם "עיתונאים" היה גלי צה"ל (יחד עם רשת ב'), שהפך "מגדלור" של נפוטיזם, מקורביזם וחבריזם של אנשי שלומנו, בנים ובנות של מיוחסים.
במשך עשרות שנים עשתה התחנה אפרטהייד לדעות אחרות שלא תואמות את חברי החונטה של מדינת ת"א. ממנו יצאו רוב ה"עיתונאים" שמשדרים היום בערוצי הטלוויזיה המרכזיים.
בעשור האחרון החל אמנם שינוי מסוים, אבל ותיקי התחנה תמיד ראו זאת בעין עקומה. למשל, רינו צרור ורזי ברקאי, שכבר פרש מהתחנה אבל מבליח בה לעיתים.
גל"צ – תחנת האפרטהייד
גלי צה"ל לא היה פסיפס חברתי אמיתי המשקף את ישראל, לא היה בה באמת פלורליזם. היו בה בהחלט ניוון רעיוני, קיבעון מחשבתי וקרטל דעתני.
מדובר בחבורה של אנשים שמראיינים אלה את אלה, מחמיאים אלה לאלה וחושבים כמעט בקול אחד, ובכך למעשה מעבירים מציאות מעוותת לציבור.
גלי צה"ל ואיתה כלי התקשורת אחרים ביצעו אפרטהייד לאורך שנים. אפרטהייד של אנשים ואפרטהייד של דעות – מאנשי ימין, דרך אנשי פריפריה, מזרחיים, חרדים וחובשי כיפות סרוגות, ועד ערבים.
זו הייתה למעשה דיקטטורה שהעניקה לחבורה מאוד מיוחסת, אליטיסטית, של מדינת תל-אביב, לשלוט על המידע ועל תיווכו לציבור הרחב.
אין פלא שרשימת המיוחסים הזאת פיתחה אגו מפלצתי תוך זלזול וייחוס נבערות לאחרים. היא שמה את עצמה במרומי השמים כשופטת בין טוב ורע. היא הדירה אחרים, היא זלזלה באחרים שלא חושבים כמוה, התחנה הפכה למקור של גזענות. בשנים האחרונות, כשהמגמה השתנתה ובלית ברירה נשמעים יותר ויותר קולות אחרים בתקשורת, זה לא מוצא חן בעיניהם.
כמובן שכל זה גם היטיב עם החברה הזו כלכלית, רובם התבססו ב"צמרת" התקשורת בערוצי הטלוויזיה, הרוויחו/מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש וייצרו להם מקורות הכנסה נוספים כמו הרצאות או פתיחת חברות הפקה שמעניקות שירותים לערוצי הטלוויזיה.
אנשי גלי צה"ל והתחנה עצמה ניסו להדוף את הטענות הללו, אך העובדות מדברות בעד עצמן.
קשרים
הנה כל הקשרים שהפכו את גלי צה"ל במשך עשרות שנים למפעל לייצור ג'ובים לבנים ולבנות של, למקורבים, לאנשי שלומינו.
גיא זהר
בנו של עו"ד אלי זהר ז"ל, מבכירי עורכי הדין בישראל, בין היתר היה פרקליטו של אהוד אולמרט וחברו הטוב. עו"ד זהר עמד בראש משרד גולדפרב-זליגמן, ממשרדי עורכי הדין הגדולים בארץ.
גיא זהר עבד שנים ארוכות בערוץ 10 ועבר לתאגיד השידור. הוא הקים חברת הפקות שמעניקה שירותים לתאגיד, כמו התוכנית "מהצד השני" ועוד, שקיבלה בשנת 2022 סכום עצום של 14.5 מיליון שקל, כשהתוכנית שלו מקבלת רייטינג נמוך מאוד של כ-2%-3%.
התוכנית שלו, שמרבה לעסוק בענייני תקשורת, מתעלמת לחלוטין מהפייקים הרבים של בן כספית ושל רביב דרוקר בתיק הצוללות.
דפנה ליאל
בתם של אלון ליאל – לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ויועצו הקרוב של אהוד ברק וכיום, בין היתר, חבר במועצה הציבורית של "בצלם" – ושל רחל ליאל, נשיאת הקרן החדשה לישראל.
דפנה ליאל משמשת כיום כתבת הכנסת של חדשות ערוץ 12. שניהם, כמובן, מזוהים עם השמאל ומפלגת מרצ.
קרן נויבך
בתו של אמנון נויבך, שהיה בחבורת ה"בלייזרים" של שמעון פרס ושימש כיו"ר הבורסה לניירות ערך.
בתו שימשה כתבת גלי צה"ל בוושינגטון בדיוק בתקופה שבה כיהן האב כציר הכלכלי של ישראל שם. כשחזרה לישראל מונתה לכתבת לענייני מפלגות בערוץ הראשון ואחר-כך לכתבת מדינית.
ללא ספק קידום מהיר, לא בזכות כישורים יוצאי דופן אלא אך ורק בגלל קישורים נכונים. היום משדרת נויבך ברשת ב' ומזוהה כמובן עם השמאל.
נויבך ניהלה בעבר קמפיין שקרי נגד מתווה הגז בחבריה ב"דה מרקר" תוך שהיא מרבה לארח אותם בתוכניתה כאילו מדובר בסלון ביתה
גיא פינס
בנה של ציפי פינס, המנהלת הוותיקה של תיאטרון בית ליסין ובעבר מנהלת תיאטרון באר-שבע, במאית ומורה לתיאטרון. פינס – איך לא? – מזוהה עם השמאל.
עמליה דואק
בתם של נחמה דואק, עיתונאית ותיקה לשעבר ב"ידיעות אחרונות" (היום כותבת ב"ישראל היום"), ואלוף במילואים יוסי בן-חנן, ששימש בין היתר קצין שריון ראשי.
עמליה דואק כיסתה את התחום הכלכלי תוך הפגנת בורות וכיום מגישה תוכנית יחד עם עופר חדד.
גיא רולניק
סגן מו"ל "הארץ", בנו של עמוס רולניק, בעל חברה פרטית להוצאה לאור. עמוס רולניק, בן קיבוץ השייך לשומר הצעיר, נחשב מחובר לפוליטיקאים, על-פי תחקיר "ידיעות אחרונות".
רולניק האב גייס מיליונים לעמותה עם רעיון מגלומני – להקים פה את עמק התנ"ך ולקדם פרויקט כתיבת התנ"ך על-ידי מיליוני מאמינים ברחבי העולם בלשונם.
העמותה גייסה מיליונים בעזרת האב, חלקם מחברות ציבוריות הנמצאות באחריות העיתונאית של בנו כעורך "דה-מרקר", כמו מי עדן, בנק הפועלים וקבוצת אי.די.בי.
הכספים זרמו לחברה פרטית בבעלות רולניק האב למימון נסיעותיו ברחבי העולם. מי עדן, למשל, זכתה לכיסוי מחמיא על-ידי הבן, שמציג את עצמו כיום גם כסגן מו"ל "הארץ", אף שבילה בעבר זמן רב הזמן בארה"ב והטיף ממרחק של אלפי קילומטרים לציבור הישראלי ולפוליטיקאים הישראלים כיצד להתנהג.
העיתון שהקים, "דה מרקר", משרת את שלטון הפקידים והיה שותף לתפירת תיק 4000.
רוני שוקן
בנו של עמוס שוקן, מו"ל "הארץ דה-מרקר". התפוח, מתברר, לא נפל רחוק מהעץ, לפחות בדעות הפוליטיות, אבל גם ביהירות, ההתנשאות הנפוחה מחשיבות עצמית ויודעת כול. שוקן הבן לא המשיך (למזלנו) בתחום התקשורת.
מיכאל האוזר טוב
בנו של צביקה האוזר, לשעבר מזכיר הממשלה וחבר כנסת. האוזר טוב משמש כיום ככתב הפוליטי של "הארץ" וכמובן שייך לחבורת רק לא ביבי.
ועוד…
שמות נוספים שהיו חלק מפס הייצור של גלי צה"ל ומזוהים עם השמאל: אילנה דיין, שהפכה לאחת ממהנדסות התודעה הבולטות ביותר בתקשורת הישראלית עם התוכנית "עובדה".
רק השבוע ניסתה להלבין את אחריותו של ראש אמ"ן אהרון חליווה בתירוץ שלא ידע על אזהרת הנגדת לגבי חמאס.
בני הזוג נדב איל ותמר איש שלום
נדב איל שימש שנים ארוכות כ"פרשן" לענייני הכל בערוץ 10 אך עבר ל"ידיעות אחרונות" שם הוא כותב טורים על כל עניין – מכלכלה ומשפט, דרך ביטחון ועד בריאות ופוליטיקה. איש שלום מגישה את מהדורת החדשות של מוצ"ש בערוץ 13.
ספי עובדיה
הכתב/פרשן הפוליטי של ערוץ 13 ובנוסף משדר תוכנית יומית בגלי צה"ל יחד עם יניר קוזין (עוד אחד המאפיינים של החבורה הזו – יש להם כמה במות).
בת זוגו ליאור קינן שירתה בדובר צה"ל וכיום מגישה בערוץ 13 וכתבת בכנסת.
אור הלר
הכתב הצבאי של ערוץ 13 המזוהה עם השמאל, שירת בגלי צה"ל.
יואב לימור
שירת בעיתון "במחנה", משדר היום תוכנית בוקר בערוץ 12 וכותב בענייני צבא ל"ישראל היום".
תמר אלמוג
משמשת כיום ככתבת המשפט של התאגיד השידור, שירתה אף היא בגלי צה"ל. אלמוג מזוהה לחלוטין עם הפרקליטות ודיווחיה בתיקי האלפים היו מגמתיים מאוד.
וגם…
שמות נוספים שהשתלבו לאורך השנים בגלי צה"ל, אם כי לא בתפקידים בולטים ורובם לא המשיכו בתחום התקשורת.
- הלל צרור – בתו של רינו צרור, איש תקשורת ותיק ומגיש תוכנית בגלי צה"ל.
- יעל עבאדי – בתו של עו"ד יוסי עבאדי, שהדריך בקורס העיתונאים בגלי צה"ל.
- יערה שפירא – בתו של פרופ' רון שפירא, נשיא המרכז האקדמי פרס. שפירא מכהנת כיום ככתבת הכנסת בתאגיד השידור.
- עידו שי – בנו של נחמן שי, היום חבר כנסת מהמחנה הציוני ולשעבר מפקד גלי צה"ל.
- רוני בורג – בתו של אברהם בורג.
- טל רוזנטל – בנו של ח"כ מיקי רוזנטל, ח"כ מהמחנה הציוני שהודיע על פרישתו.
- תמי רשף – בתו של צלי רשף ואחייניתו של רפי רשף. צלי רשף הוא ממנהיגיה הבולטים של תנועת "שלום עכשיו" וכיהן בעבר כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה.
- כרמל רפאלי – בתה של פרופ' יולי תמיר, לשעבר שרת החינוך וחברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה.
- יעל קרוון – בתו של דני קרוון, פסל וצייר, חתן פרס ישראל. דני קרוון מזוהה עם מפלגת מרצ.
- יעל רונן – בתו של אילן רונן, איש תיאטרון ותיק ששימש כמנהל האמנותי של תיאטרון הבימה.
