זה היה עוד שבוע שחור מאוד לפרקליטות במשפט נתניהו. חקירתו הנגדית של עד המדינה ניר חפץ עוררה תהיה: איך בדיוק חפץ הפך לעד מדינה, אם לשיטתו כל תזת כתב האישום בתיק 4000 מופרכת והזויה, והוא אף מדגיש שלא מסר שום דבר מפליל נגד בנתניהו בנושא השוחד התקשורתי ובוודאי שלא מהצד הרגולטורי.
ובכן, האינטרס של חפץ בהסכם עד המדינה היה ברור מאוד: לחלץ את עצמו מעבירת "השיבוש" שהוא הודה שיזם אותה כשהגיע לביתו של אלוביץ' בלילה וביקש להשמיד את הטלפונים.
אז למה הפרקליטות החליטה לקנות חתול בשוק שלא סיפק לה דבר?
משום שהיא היתה להוטה להפליל את בנימין נתניהו בכל מחיר, ואת זה חפץ אמר בעצמו. כלומר, הלהיטות הובילה את הפרקליטות לחתום על הסכמי עד מדינה עם חפץ ושלמה פילבר בלי שום קשר לתוכן העדות שהם סיפקו.
ייתכן גם, כפי שאומר אבי וייס, שהם כיוונו לתקשורת; כלומר, שתהיינה כותרות על עדי מדינה נגד נתניהו כדי להלחיץ את נתניהו להסכים לעסקת טיעון.
זה לא קרה ומפה התחילה המפולת של הפרקליטות.
כמו בכל שבוע אני מסכם את שבוע הדיונים במשפט נתניהו בצורת שאלות ותשובות.
חפץ סיפק השבוע הרבה כותרות של כך שוואלה היה אתר עוין מאוד את נתניהו, רצה להפיל אותו ואף תמך מאוד ביצחק הרצוג. מה המשמעות?
לאחר שחפץ ניתק את העניין הרגולטורי בתזת כתב האישום, ואמר שהוא לא נשלח מעולם ע"י נתניהו להעביר מסרים רגולטוריים לא לאלוביץ' ולא לאחרים, החקירה הנגדית השבוע התחילה לנפץ את קשר הסיקור לכאורה בוואלה וההיענות החריגה.
חפץ חזר שוב ושוב, ובצורה חד משמעית, על כך שוואלה היה למעשה אתר שמאל קיצוני עם אנשים בעלי תפיסת עולם סוציאליסטית – יושבי רח' רוטשילד לפי הגדרתו (מה שידוע לכל מי שמצוי בתקשורת) ושהוא פעל להפלת נתניהו בכל הכוח.
אבל חפץ אמר בדיוק ההיפך בחקירתו הראשית: הוא טען שוואלה היה משועבד כולו לנתניהו, שקיבל שם יחס יותר טוב אפילו מאשר בעיתון 'ישראל היום' וגם ערוץ 20. איך זה מסתדר?
זה לא מסתדר כמובן, אבל עדותו של חפץ מלאה סתירות. בהרבה מקרים הוא אומר דברים והיפוכם.
הרושם שלי הוא, שבחקירה הראשית ניר חפץ רוצה לרצות את הפרקליטות ומעיף לאוויר אמירות שלא נתמכות בשום עובדות.
בחקירה הנגדית, לאחר שהוצגו לו שוב ושוב, יום אחרי יום, כתבות שליליות על נתניהו בוואלה, חפץ לא יכול היה להתעלם מהעובדות. גם התכתובות שהוא נחשף אליהן, בין יצחק הרצוג ואילן ישועה, הביאו אותו לאמירות שוואלה למעשה עבד בשירותה של מפלגת "המחנה הציוני" ורצה מאוד בניצחונו של הרצוג.
העובדות הן שמדברות ולא שום תחושות סובייקטיביות. חפץ אף הודה שישועה מכר לו את האתר כמי שמשרת את נתניהו אבל בפועל שירת את הרצוג.
חפץ התמקד בעדותו במשטרה בתקופת הבחירות של 2015, כ-3-4 חודשים לפני מועד הבחירות. אז אולי בתקופה הזו באמת וואלה עזר לנתניהו?
לא. עו"ד בעז בן צור התחיל להוכיח זאת השבוע וימשיך להוכיח זאת בשבוע הבא. נהפוך הוא – ככל שמתקרב מועד הבחירות, מתחדדת ההבנה שוואלה פעל לטובת הרצוג בכל מאודו, כולל ראיונות וכותרות מלטפות למכביר.
גם צריך לעשות סדר בפרספקטיבת הזמן: כתב האישום בנוגע ל"היענות החריגה" מתייחס לתקופה שבין ינואר 2013 לדצמבר 2016, כלומר 4 שנים תמימות שבהן וואלה נענה לכאורה בצורה חריגה לדרישותיה של משפחת נתניהו.
חפץ חזר לעבוד אצל נתניהו במהלך 2014 והוא טען שהחשיבות של וואלה בימים רגילים היתה בשביל נתניהו ובשבילו "מיזערית" וגם "אפס אפס", ורק בתקופה שסמוכה לבחירות הם הפכו "חשובים".
כלומר, במו פיו מוציא חפץ את רוב תקופת כתב האישום, 2014-2016, ממעגל השוחד, ומשאיר רק את החודשים הספורים של תחילת 2015 עד מועד הבחירות במהלך מארס אותה שנה.
הדברים שלו גם נתמכים בעובדות כפי שהציג אותם עו"ד בן צור: מאפריל 2014 ועד סוף 2014 פנה חפץ 3 פעמים בלבד לאלוביץ' ולישועה ובשלושת המקרים אלו היו הודעות לעיתונות סטנדרטיות שפורסמו בכלי תקשורת מרכזיים.
אז בשבוע הבא צפויים להתמקד סביב החודשים לפני בחירות 2015?
כן. עו"ד בן צור עומד לעבור פריט פריט, לפי כתב האישום, כדי להוכיח שלא היה שום דבר חריג. נהפוך הוא, כפי שעשה גם אצל אילן ישועה.
אגב, בשבוע הבא יהיו שני דיונים בלבד, ביום שני וביום רביעי, כי עו"ד בן צור מופיע בדיון בבג"ץ ביום שלישי בעניינים אחרים.
במהלך העדות יעלה אחד האירועים המרכזיים והמתוקשרים – הריאיון של נתניהו עם דב גילהר, שנכנס משום מה לכתב האישום למרות שאנשי וואלה הפרו את הסיכומים לקראת הריאיון.
איך הפרקליטות מתייחסת לאמירות החד משמעיות של חפץ על ההטיה השמאלנית המובהקת של וואלה?
כמובן שהפרקליטות לא אהבה את האמירות האלו, ודרך הפעולה הרגילה שלה, כצפוי, היתה בספין מגוחך דרך השופרות.
הספין אומר כך: האמירה שהאתר היה עוין רק ממחישה את עסקת השוחד. ולמה? כי העובדה שהיה אתר עוין אילצה של אלוביץ' וישועה להתערב בנעשה בוואלה כדי לנסות לאזן את התמונה השלילית נגד נתניהו.
אין תירוץ נלעג מזה. ראשית, הפרקליטות עברה כברת דרך עד שהגיעה לשלב התירוצים הזה. היא התחילה עם סיקור אוהד וטענה שנתניהו "ערך" את וואלה (גיא פלג), המשיכה רק ב"היענות חריגה", וממשיכה עכשיו בניסיון להגיד לנו שגם התערבות כדי לאזן סיקור שלילי – היא פלילית ובבחינת "היענות חריגה".
כמובן שאין לזה שום תקדים (עולמי) וגם אין לזה שום אחיזה במציאות, כי האתר המשיך להיות עוין בתקופת הבחירות אף יותר מבזמנים רגילים.
התזה הזו גם סותרת פסיקות וחוות דעת משפטיות שמאפשרות לבעלים של עיתון לכוון את עיתונו, או כלי התקשורת בבעלותו, לנתיבים הרצויים לו ולמנוע פרסומים שליליים.
כלומר, בעלים של עיתון רשאי לקבוע את הקו הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של כלי התקשורת בבעלותו ואפילו אינו חייב לפרסם בו דעות נוגדות.
בשורה התחתונה, וזה הדין המצוי, מותר במפורש לבעלים של אמצעי תקשורת להתערב בתכנים המסוקרים בכלי התקשורת בבעלותו.
זה נראה שאם כבר, היה צריך להעמיד את יצחק הרצוג ואילן ישועה לדין…
לפי התיזה של הפרקליטות, בוודאי שכן. ישועה הבטיח לפעול לטובת הרצוג בבחירות ואילו מפלגת המחנה הציוני העבירה כספי פרסום לוואלה – עסקת שוחד קלאסית לכאורה לפי התיאוריות של ליאת בן ארי.
וזו בדיוק הבעיה – זו הנורמה בעיתונות; "טובות הנאה" מסוג "סיקור חיובי" ניתנות כדבר שבשגרה על ידי כלי תקשורת לפוליטיקאים ולעובדי ציבור, וזאת משיקולים עיתונאיים לכאורה (כמו ידיעות בלעדיות תמורת "הגנה" וסיקור חיובי של המקור) וגם משיקולים פרסונליים (חברות אישית, חברות אידיאולוגית).
הפללה של התנהגות שגרתית זו, העומדת ביסוד מערכת הגומלין הבסיסיות בין עיתונאים לבין פוליטיקאים ועובדי ציבור, אינה מתקבלת על הדעת ואף פוגעת בדמוקרטיה ובחופש הביטוי.
המקרה של נתניהו ו-וואלה בכלל זועק לשמיים. לא רק שלא היה סיקור חיובי, לא רק שלא היתה היענות חריגה – היה אתר עוין מאוד שפעל בכל הכוח להפלתו – גם אחרי שבעליו ניסה לאזן אותו בצורה לגיטימית.
וזה חמור שבעתיים אם לוקחים בחשבון שהפרקליטות כלל לא טרחה להסביר איך הגיעה ל"היענות חריגה", לפי איזה כלי מדידה ולפי אילו פרמטרים. היא הרי לא בדקה את זה בהשוואה לפוליטיקאים אחרים וגם לא בהשוואה לכלי תקשורת אחרים, ולכן גם הקביעה של "היענות חריגה" משוללת כל תוקף.
אתה מתאר מצב שבו ניר חפץ הוא עד הגנה מאשר עד תביעה. אבל הוא עד מדינה, אחד משני עדי המדינה המרכזיים בתיק 4000, הכיצד?
כאמור, אין לכותרת "עד מדינה" כל משמעות, לבד מהרצון של הפרקליטות להפליל את נתניהו בכל מחיר,, ולייצר בזמנו תמונת מצב שהתיק סגור ונעול.
חפץ גם יודע היטב איך לשחק את המשחק. בשניים משלושת ימי הדיונים הוא דאג לייצר כותרות שעוררו הד בלי שום רלוונטיות ובלי שום קשר לכתב האישום.
ביום הראשון הוא דיבר על פרשת המגנומטרים, ואמר שנתניהו לא כשיר לטפל בסוגיות ביטחוניות; ביום שני אמר פתאום שנתניהו "שדד כספי ציבור" בעניינים אישיים שלו ושל רעייתו.
שני המקרים לא נכללו כלל בכתב האישום, אין להם שום משמעות משפטית, לבד ממשמעות אחת: יצירת אווירה תקשורתית, שהפרקליטות מומחית בה – לייצר את הרושם שנתניהו לא כשיר, שהוא מושחת, שצריך להרשיע אותו.
האם יש משמעות להיעדרות של ליאת בן ארי ויהודית תירוש השבוע מחקירתו הנגדית של חפץ?
אני חושב שזה היה צורם מאוד. ליאת בן ארי הקפידה להופיע מתחילת החקירה הראשית של חפץ, והגיעה ביום שני השבוע ובשלישי-רביעי נעלמה.
יהודית תירוש שהקפידה להיות נוכחות בכל דיון ודיון – לא הופיעה ביום שני, נכחה בשלישי ונעלמה שוב ברביעי.
למה צורם? כי מדובר בעד מדינה, אחד משני העדים המרכזיים בתיק 4000, והעובדה ששתי התובעות הראשיות בתיק הזה לא נכחו בחקירה נגדית של עד המדינה חפץ, נראית על פניו כתמוהה מאוד.
ובכלל, מי שחקר את חפץ ומלווה את עדותו הוא עו"ד אמיר טבנקין חסר הניסיון – ופרקליטי נתניהו ואלוביץ' הם שתי רמות מעליו לפחות – זה ניכר מאוד בדיונים.
בדיונים שבן ארי ותירוש היו נוכחות הוא הרבה להתייעץ איתן – ביום רביעי הוא נותר לבד – כשהוא משמש כצופה בלבד לחקירה הנגדית של בן צור.
האם אפשר ללמוד משהו משפת הגוף של מנהלי התיק בפרקליטות?
איש איש ושיפוטו. אני למד בהחלט משפת הגוף שלהם על הלחץ העצום שבו הם נתונים בגלל ההתפתחות בדיונים.
גם העובדה שעו"ד טבנקין לא מרבה להתערב בחקירה הנגדית של חפץ מלמדת על סוג של עייפות ואולי ייאוש. תירוש היתה נוהגת להתפרץ פעם אחר פעם בחקירות נגדיות כדי לנסות לשבש את מהלך החקירה וגם כדי לנסות להדריך את העד. בחקירה הנגדית של חפץ זה לא קורה.
זו אחת הסיבות שהוא מספק אין ספור אמירות שתומכות בהגנה.
ברור לי גם שהפרקליטות נתונה בפלונטר ענק. נסיגה מתבקשת בתיק 4000, בסעיף השוחד למשל, תהיה רעידת אדמה של ממש.
בשלב הזה, הפרקליטות תמתין לעד המדינה השני, שלמה פילבר, שאמור לעלות על דוכן העדים בתחילת 2022.
גם פה צפויה לפרקליטות מפלה גדולה, גדולה אף יותר מחפץ. זו אמורה להיות לדעתי הנקודה שבה הן השופטים והן הפרקליטות יצטרכו לקבל החלטות: האם להמשיך עם בזבוז הזמן היקר עוד שנים או להמשיך עם הראש בקיר.
יהיה קשה מאוד להוריד את הפרקליטות העץ אבל ימים יגידו.
האם תזמון פרסום דבריו של מנדלבליט נגד נתניהו השבוע היה מקרי?
אני לא מאמין במקריות. הדברים נאמרו לפני כחודש במפגש סגור עם במערכת עיתון "הארץ", עיתון הבית של מנדלבליט והפרקליטות – בנוכחות עשרות איש.
העובדה שזה דלף רק סמוך מאוד לכל הפרסומים על תרגילי החקירה הפסולים נגד חפץ, ועדות חפץ שניפצה את תזת השוחד בתיק 4000.
בדרך כלל עיתוי פרסום כזה נבחר כדי לייצר ספין והפעם: הסטת האש ממנדלבליט ומחדליו (הוא שיקר בתרגילי החקירה) לכיוונו של נתניהו וגם לשלוח מסר לשופטי נתניהו על רקע התרסקות התיקים: האיש מסוכן, חייבים להרשיע אותו ויהי מה.
אלא שהספין הזה חזר כבומרנג למנדלבליט. האמירות שלו רק חיזקו את ניסיון ההפיכה השלטונית ממניעים זרים תחת הרושם הסובייקטיבי שלו ש"נתניהו מסכן את הדמוקרטיה".
עוד דוגמא לכך שמנדלבליט והפרקליטות איבדו את הראש והעשתונות במאבק שלהם נגד נתניהו.
