המכון הישראלי לדמוקרטיה: המכון להנצחת הדיקטטורה השיפוטית של בג"ץ

1.

ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה", נשוא הכתבה השנייה בסידרה על מכונת התעמולה של השמאל, יש שם תמים אבל כל כך מטעה. בפועל, מדובר בעוד אחד מאותם ארגונים של הקבוצה הפריבילגית בישראל – ארגון משופע בכסף, משופע בכוח אדם, שמוציא מחקרים מלומדים, הכל בכסות אקדמית – אבל בסופו של דבר המחקרים נוטים לשקף את דעות האליטות בישראל.
בסופו של דבר יש לארגונים האלה שתי מטרות ברורות: האחת, להשפיע על דעת הקהל הישראלית באמצעות כנסים והוצאת מחקרים; להשפיע על מקבלי ההחלטות – שרים, חברי כנסת – בכיוון שמשרת את האינטרסים של ההגמוניה.

2.

לפני שאפנה למספרים ולדמויות שמאחורי המכון, הנה דוגמא אחת איך פועל המכון להנצחת הדיקטטורה השיפוטית של בג"ץ, אחד הנושאים שכמעט יש עליו הסכמה רחבה בימין, וכמעט לא באים לידי ביטוי בשיח שמייצר המכון.
שימו לב איך גונן המכון בזמנו, בשנת 2018, על בג"ץ ועל הניסיון להעביר פסקת התגברות קצרה. בחוות דעת שנשלחה לשרת המשפטים דאז איילת שקד הוציא המכון הודעה בזו הלשון, אליה צורפה חוות הדעת:

"לקראת הדיון הצפוי בוועדת השרים לחקיקה בענין 'פסקת ההתגברות הצרה', קוראים נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה יוחנן פלסנר, ושני סגניו: פרופ' ידידיה שטרן ופרופ' יובל שני לבלום את ההצעה שעלולה להוביל אותנו, על פני זמן, ל'עריצות הרוב'.

"בהנהלת המכון מציינים, כי הניסיון לחוקק פסקת התגברות ב'שיטת הסלמי', חמורה שכן מדובר בהצעה שתכליתה לפגוע בקבוצה חלשה ונטולת כל זכויות ומעמד. מדובר בתקדים שעלול להוביל דה פקטו להחלת פסקת התגברות על כל יוזמה קואליציונית בנושא שנוי במחלוקת. בבחינת, היום מתגברים על זכויות מבקשי המקלט ומחר יסרסו את סמכות בית המשפט לפסוק בנושא השוויון בנטל או ביחס לזכויות קהילת הלהט"ב.

"עוד מציינים במכון כי, היחסים בין הכנסת ובית המשפט העליון מחייבים הסדרה, כזו שתקדם איזון וכיבוד הדדי ולא תכבול את ידיה של אף אחת מהרשויות. בשיטה הפוליטית שלנו- משטר פרלמנטרי- אין שום גוף שיש לו סמכות פיקוח על הכנסת מלבד בית המשפט. פסקת ההתגברות, או גרסתה הצרה, תרוקן סמכות זו מתוכן ותשאיר בידי כל רוב עתידי שיתגבש בקרב חברי הכנסת כוח בלתי מוגבל.

"פלסנר, שטרן ושני מדגישים, כי: 'בית המשפט העליון הוא המגן האחרון שלנו כנגד עריצות הרוב. ואילו הכשרת מציאות של חקיקת פסקות ההתגברות נקודתיות תאפשר לכל קואליציה עתידית, מימין או משמאל, להחזיק כבני ערובה את הזכויות והחירויות של כולנו- ילדים, נשים, חרדים, חילונים, מתנחלים, ערבים, בעלי מוגבלויות, להט"בים, מנהיגי חברה ורוח. זאת ועוד, שינוי כללי המשחק בחוקי יסוד משיקולים פוליטיים צרים, נוגד את העקרונות הבסיסיים ביותר של חקיקת חוקים במשטר דמוקרטי'".

אני מניח שהבנתם את העניין: במקום להגן על האזרחים מפני הדיקטטורה השיפוטית, העריצות של המיעוט, המכון הישראלי לדמוקרטיה מגן על בג"ץ מפני מה שהוא קורא 'עריצות הרוב'. וזה בדיוק לב העניין של המכון: שכפ"ץ לדיקטטורה השיפוטית.

3.

תקציב המכון: עמד על כ-39 מיליון שקל בשנת 2019, סכום עתק במונחים של מכוני מחקר, הוא מעסיק כ-100 איש והרוב, כרגיל תרומות של תאגידים זרים או נדבנים יהודיים המזוהים עם השמאל (לבד מקרן טראמפ, כפי שנראה בהמשך, עם סכום קטן יחסית).

בעבר מימן המכון את אתר השמאל הקיצוני "העין השביעית", שכל ייעודו זה לפאר את עיתון "הארץ דה מרקר" ולשמש בשבילו כקבלן החיסולים לאנשי תקשורת מהימין.
על מלאכת החיסולים מופקדים שם שלושה – שוקי טאוסיג, אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז – בשיטה הידועה של השמאל: פרסום אובססיבי של שקרים, בדיות והזיות שאין להם שום קשר לאתיקה, לעיתונות וליושרה.

כנראה שהזהות של המכון הפריעה לו והוא הפסיק את המימון למרות שלא מדובר בסכומים גדולים יחסית לתקציבו הענק. עם הפסקת המימון של המכון, החל "העין השביעית" לקבל את רוב המימון מהקרן החדשה לישראל – אותה גברת בשינוי אדרת. השיטה נותרה אותה שיטה: שכירי חרב לסתימת פיות.

4.

נשיא המכון הוא יוחנן פלסנר, לשעבר ח"כ ממפלגת "קדימה", שנהנה משכר נדיב מאוד: כ-87 אלף שקל ברוטו לחודש.
את הוועד המנהל של המכון מקשטים שורה של שמות מהשמאל הפריביליגי הישראלי כמו דורית ביניש, נשיאת העליון לשעבר; פרופ' מרדכי קרמניצר, מתנגד מאוד קולני לנתניהו ומגן על מערכת המשפט; רון חולדאי, ראש עיריית ת"א; בייגה שוחט, לשעבר שר האוצר ממפלגת העבודה, אריק כרמון, לשעבר נשיא המכון וממייסדיו ועוד ועוד.

5.

את דעות השמאל של קרמניצר אפשר לקרוא בעיתון "הארץ", האכסניה הקבועה שלו ומדי פעם בהופעות טלוויזיוניות. הוא שייך לכת רק-לא-ביבי ולכת של אהרון ברק ונחשב לעמית "בכיר" במכון לתחום של "ערכים דמוקרטיים" (שם יפה לעריצות הדיקטטורה השיפוטית).

קרמינצר, לשעבר סגן המכון, נתפס באמירה די גזענית שמשקפת את כל "תורת" האליטות בישראל, כשאמר ש"המשך כהונתו של ראש הממשלה נתניהו הוא אבסורד שרק עם טיפש יכול לקבל על עצמו את הדבר הזה".
כרגיל, החלוקה לחכמים ולטיפשים, למשכילים ולנבערים, היא משורשי תעמולת השמאל.

6.

עמיתה "בכירה" נוספת במכון, "ראש תחום לדמוקרטיה בעידן המידע", היא ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר שכותבת גם היא מאמרים בעיתונים הכלכליים
"גלובס" ו"דה מרקר" ומופיעה מדי פעם בכנסים – גם היא משקפת דעות שמאל ברורות.
היה לי את הכבוד המפוקפק להיחשף ב"גלובס" לקוד האתי שהיא חיברה-ייעצה עבור העיתון – שכל כולו ערימה של סיסמאות וקלישאות מנותקות לחלוטין מהמציאות.
היא לא מבינה בכלל מה תפקידה של התקשורת, היא לא מבינה איך תקשורת עובדת והיא מעולם לא התנסתה בעולם המעשי בתקשורת.

לאחרונה היא אף חיברה מאמר שכותרתו היתה שלא כל דעה חייבת להתפרסם – וקראה בפועל לסתימת פיות לדעות שלא נוחות לה ולחבריה. וזה בדיוק השמאל "הנאור": נאומים חוצבי להבות על דמוקרטיה וחופש ביטוי, עד שזה מגיע לדעות המנוגדות להם. או אז נגמרת הדמוקרטיה ונגמר חופש הביטוי. הרי לא צריך לשמוע דעות שלא נעימות להם באוזן.

7.

שכר (נכון לשנת 2020): לבד משכרו המפנק של פלסנר, שאר הבכירים מרוויחים שכר נאה מאוד. אחד מסגני הנשיא, שמועסק ב-50% משרה, מרוויח 64 אלף שקל בחודש – כנראה מדובר בפרופ' יובל שני, סגן נשיא למחקר (יש שלושה סגנים); עמית בכיר שעובד ב-60% משרה מרוויח כ-46 אלף שקל וראש תחום תקציב (ענת גולדמן) מרוויחה כ-37 אלף שקל עבור 100% משרה;
סגנית הנשיא, קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל, מרוויחה כ-36 אלף שקל ברוטו לחודש עבור 80% משרה (תזכורת: בנוסף, יש לה פנסיה תקציבית בת עשרות אלפי שקלים).

הסיפור הזה של המשכורות הנדיבות הוא עוד סימפטום של המעגל הכלכלי בשמאל: הפריבילגייה נהנית משפע של כסף ושפע של ג'ובים, מן וועדה מסדרת לאנשי שלומנו.

8.

עד כמה המכון משופע בכסף אפשר לראות דרך הדוחות הכספיים שלו: בקופתו נחים, הן במזומן והן באג"ח, כ-32 מיליון שקל.
שני עמיתים בכירים במכון פונקו עפ"י הדוחות במענקי פרישה מיוחדים בגובה שכר חודשי האחרון ברוטו, כשהוא מוכפל ב-13 (בהסכם כתוב כי זה בעקבות הפסקת עבודה למעט חריגים).
מסתבר שבשנת 2017 פרש אחד מאותם עמיתים בכירים והוחלט לשלם לו את מענק הפרישה בפריסה על מספר שנים. מדובר במאות אלפי שקלים – שממחישים את החיים הטובים של בכירי המכון.

9.

הרוח החיה מאחורי המכון הוא ברנרד מרכוס, יו"ר אגודת הידידים בארה"ב של המכון. מרכוס, מייסד הום דיפו, אף תרם למכון את הבניין ברח' פינסקר בירושלים, היושב על שטח של 1,000 מ"ר וכ-600 מ"ר בנוי.

10.

תורמים: רשימה די ארוכה, חלקם תורמים למטרה מאוד מסויימת וחלקם למטרות כלליות. רובם, כאמור, תאגידים זרים או מיליארדים זרים.

הנה הרשימה:

• אגודת ידידי המכון הישראלי לדמוקרטיה בארה"ב (תאגיד זר) – כ-20.8 מיליון שקל עבור קידום מטרות העמותה.
• קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד המזוהה עם מטרות שמאל  – כ-2.7 מיליון שקל למטרת זכויות אדם ויהדות, יחסי יהודים ערבים, תכנית 2050, חרדים.
• קרן וויליאם דייוידסון  (תאגיד זר) – כ-2.7 מיליון שקל עבור המרכז למימשל ולכלכלה.
• קרן צ'רלס ולין שוסטרמן (תאגיד זר) – כ-1.3 מיליון שקל עבור קידום מטרות העמותה.
• קרן שוסטק דובינסקי (תאגיד זר) – כ-850 אלף שקל עבור המרכז ללאום, דת ומדינה.
• קרן דליה ואלי הורביץ' – 600 אלף שקל עבור כנס כלכלי ע"ש אלי הורוביץ (מייסד טבע)
• קרן פרנקל (תאגיד זר) – כ-600 אלף שקל עבור ביטחון לאומי ודמוקרטיה.
• קרן רסל ברי (תאגיד זר) – כ-570 אלף שקל עבור תכנית חרדים.
• קרן משפחת ויטברי (תאגיד זר) כ-340 אלף שקל עבור מרכז ויטרבי.
• המיליארדר הישראלי אמנון שעשוע, מייסד מובילאיי – כ-340 אלף שקל עבור קידום מטרות העמותה.
• קרן גילפור גלאזר (אזרח זר) – כ-340 אלף שקל עבור תכנית חרדים.
• ג'ואן ואירווינג ג'ייקובס – כ-320 אלף שקל עבור קידום מטרות העמותה.
• קרן טראמפ (תאגיד זר) – כ-290 אלף שקל עבור המרכז למימשל ולכלכלה.
• המיליארדר הישראלי מורי ארקין – 250 אלף שקל – תכנית החברה הערבית בישראל.
• אנדראה וצ'רלס ברונפמן (אזרח זר) – כ-170 אלף שקל עבור קידום מטרות העמותה.
• יד ושם – מוסד ממשלתי – 165 אלף שקל עבור תכנית המאבק בשנאה ברשתות (למה מוסד ממשלתי צריך לתרום למכון מחקר?).
• קרן קונרד אדנאור – כ-145 אלף שקל עבור תוכניות ביטחון לאומי ודמוקרטיה ושחיתות.

בשבוע הבא: התנועה לאיכות השלטון של אליעד שרגא.