סוגיית מאות החשבוניות שהוצגו בתיק 1000 כראיות לכאורה ל"קו האספקה השוטף" נראית על פניה טכנית – חשבוניות שהוצאו ממחשב ספקי האלכוהול והסיגרים – אך היא מהותית מאוד.
ראשית, לבסיס: קיומן של חשבוניות, גם אם הן מקוריות (והן לא מקוריות במקרה הזה – אלא רק העתקים) לא מעידה על כך שהסחורה בהכרח סופקה, ובוודאי לא שסופקה נתניהו.
אם כבר הסחורה סופקה למילצ'ן ולפאקר בהתחלה, ואיש לא הציג ראייה שרוב הסחורה אכן הגיעה לנתניהו ולרעייתו, לבד מסיפוריה השקריים וחסרי הראיות של הדס קליין.
לכן, מראש אין לחשבוניות הללו שום ערך להוכחה כלשהי בתיק 1000.
אלא שעו"ד עמית חדד, פרקליטו של נתניהו בתיק 1000, מערער על קבילות החשבוניות והשופטים יצטרכו להחליט בעניין.
למה לא בדקו את ערימת החשבוניות?
לא רק שמדובר בחשבוניות לא מקוריות אלא רק בהעתקים, גם אין שום אסמכתא מקבילה, בדמות אישורי תשלום כמו העברות בנקאיות או תשלום בכרטיסי אשראי, כפי שתואר בעדותה של קליין.
הפרקליטות והמשטרה "דילגו" (משום מה) על הראיות החשובות הללו, כולל תעודות משלוח ש"נעלמו".
השורה התחתונה: יש העתקי חשבוניות, אין אסמכתאות על תשלום ועל העברת הסחורה.
אמנם, הספקים טוענים שמדובר בחשבוניות של העסק שלהם, אבל בלי הצלבות של תשלומים ותעודות משלוח – ההצהרות הללו חסרות ערך ובוודאי שאינן רלוונטיות כלל לכתב האישום נגד נתניהו.
בדיון האחרון, כמו בדיונים אחרים, השופט בר-עם הקשה על הפרקליטות בסוגייה ושאל את אנשי התביעה למה לא נבדקו חשבונות הבנק וכרטיסי האשראי כדי להצליב בין החשבוניות לבין התשלום בפועל.
התשובות לא הניחו את דעתו, בר-עם עיקם פרצוף והתעלומה נותרה בעינה.
התחושה שלי היא, שהפרקליטות והמשטרה לא בדקו זאת משום שהם חששו שעלולים להתגלות אי סדרים בין החשבוניות לתשלום, דבר שיערער את תפירת התיקים.
דברים תמוהים בערימת החשבוניות
אבי וייס חד העין שם לב לדברים מאוד תמוהים בערימת החשבוניות:
הראשון, קליין התבקשה או התנדבה למסור חשבוניות של הספקים. איך היא עשתה זאת? במצגי שווא למנהלת החשבונות של מילצ'ן, שרה שוחט, כאילו מדובר בדרישת מילצ'ן.
לאחר שהחשבוניות הוצגו מסרה אותן קליין לחוקר במקומות מפגש מסתוריים וחשוכים. הפעולות הללו התבצעו בשלהי 2016 ועוררו תמיהות רבות בחקירתה הנגדית של קליין.
כשנה יותר מאוחר המשטרה לא הסתפקה בהררי החשבוניות שהשיגה קליין ופנתה שוב, בצעד לא מובן, לעסקים עצמם – הפעם בדרך המלך – עם צו להבאת מסמכים.
למה העבודה הכפולה? מתירוצי הפרקליטות עולה כי היו חסרות להם חשבוניות, אבל הרושם שנוצר הוא שהם חיפשו עוד ועוד חשבוניות, גם אם הן לא רלוונטיות, כדי לנפח את הסכומים בכתב האישום.
נמשיך הלאה: בעדותו של דוד בבלי נראה היה שהוצאת החשבוניות הראשונה נעשתה מאחורי גבו והוא ידע עליה רק בדיעבד.
אמנם, לפעמים לקוחות פונים לאנשי הנהלת חשבונות בעסק מסוים ומבקשים העתקי חשבוניות – דבר שבשגרה, אבל פה היתה בקשה חריגה מאוד להוציא עשרות אם לא מאות חשבוניות. שבעל העסק לא יידע על זה?
והדבר הכי תמוה: החשבוניות הללו הוצאו בשעות בלתי שגרתיות, בשעות הערב המאוד מאוחרות, אפילו ב-1 אחרי חצות ומי שעשתה זאת היא עובדת י.ד. עסקים בשם ירדנה, שכבר לא עובדת בחברה. ירדנה העבירה בפקס את החשבוניות להדס קליין ושעת השליחה מתועדת בחשבוניות עצמן (ראו צילום באדיבות אבי וייס).
למה עובדת בהנהלת חשבונות צריכה להוציא חשבוניות בשעות המאוחרות ששעות הפעילות של העסק הן בין 9 בבוקר עד ל-6 בערב? לא ברור.
יתירה מזאת, אבי וייס מצא שבקניות השמפניות, ועוד ב-2015 וב-2016, כמעט כל החשבוניות הופקו סביב שעת בוקר מוקדמת יחסית, לפני 9 בבוקר, עוד לפני שהעסק נפתח.
למה מישהו בעסק הפיק חשבוניות עבור ההזמנות של הדס קליין דבר ראשון בבוקר? עוד תעלומה.
המטרה מקדשת את האמצעים
מה שבטוח שהוא שהקשר של י.ד. עסקים עם הדס קליין היה אך ורק באמצעות פיינטוך, בבלי כלל לא דיבר איתה וספק אם הוא שמע את שמה עד להתפוצצות הפרשה ולחקירות.
בכל מקרה, כשמצרפים את הטענות של בבלי, שמפורטות בכתב ההגנה שהגיש בזמנו על שימוש של פיינטוך ובנו לכאורה ב"קוד המחשב" כדי לבצע שינויים ותיקונים במאגרים, מתחדדות עוד יותר התמיהות הנוגעות לקבילות החשבוניות.
צרפו לזה את רכישות הטקילות היקרות ב-1,500 שקל שביצעה קליין באמצעות פיינטוך גם כשמילצ'ן לא נמצא בארץ, את רכישת הסיגרים בדיוטי פרי – ותקבלו תעלומות שהפרקליטות והמשטרה לא טרחו כלל לבדוק.
למה? אתם כבר יודעים, המטרה מקדשת את האמצעים.
