הטייקונים של אליעד שרגא בתנועת השמאל להדחת נתניהו

התנועה לאיכות השלטון, נשוא הכתבה השלישית בסדרה על ארגוני השמאל, הפכה בשנים האחרונות לאחת מהעמותות שפועלות נגד נתניהו ומרבה בעתירות נגדו ונגד ממשלתו בעבר.
אליעד שרגא, הרוח החיה מאחורי התנועה שהוקמה לפני כ-30 שנה, מנסה לשווק את תדמיתו ואת תדמית התנועה כמי שלוחמת בשחיתות, אך דפוסי פעולתה ממחישים בבירור שזו עוד תנועת שמאל, עוד תנועה מכת רק-לא-ביבי.

לפעמים נדמה מהצד שהתנועה הפכה לזרועה הארוכה של הפרקליטות ולזרועה הארוכה של המערכת המשפטית, באמצעות עתירות סדרתיות לבג"ץ (למשל, הסיכול של מינויים בתקופתו של אמיר אוחנה כשר המשפטים).
שרגא עצמו השתתף בכמה וכמה הפגנות המזוהות עם כת רק-לא-ביבי ואף נתפס באמירות גזעניות נגד דוד אמסלם.

אני מקפיד לכנות את התנועה כ"תנועה לכיבוש השלטון" או "התנועה להדחת נתניהו" – אבל אין ספק ששרגא הפך את התנועה לארגון פוליטי למרות שהוא מציג אותה כא-פוליטית.

תקציב העמותה (2019)

כ-7.4 מיליון שקל, מתוכם כ-2 מיליון שקל מתרומות של חברים וכ-2.1 מיליון שקל כדמי חבר והשאר, רובו מתרומות של בעלי הון.
כיוון שאין בדוחות כספיים כל פירוט על חברי העמותה, אפשר להניח שרובם הם מהשמאל. בכל מקרה, הבסיס היותר מרכזי של התנועה היא תמיכה מטייקונים, כפי שאראה בסעיף הבא.

התורמים הגדולים (2019)

בניגוד לתדמית שמנסה לשווק לנו שרגא, התנועה שלו היא לא תנועה חברתית וגם לא תנועה עממית. המימון הבולט שלה הוא מטייקונים, כמובן טייקונים שמזוהים עם השמאל.
5 בעלי הון מממנים כחצי מהפעילות של התנועה.

• תרומה של 1.6 מיליון שקל – המיליארדר מוריס קאהן, הידוע לציבור ממימון חללית בראשית, אבל בעולם העסקים ידוע כאחד ממייסדי חברת ההיי-אמדוקס שהיא ובעלי המניות שלה, בין היתר קאהן, היו ידועים כמתכנני מס אגרסיביים שחסכו מס במאות מיליוני דולר. קאהן מזוהה עם עמדות שמאל.

בעבר מסר לי דוברו של קאהן כי ״מוריס קאהן הוא אחד מהפילנטרופים הגדולים בישראל ותורם מאות מיליוני שקלים למגוון של פעילויות בתחומי החינוך, הרפואה, איכות הסביבה וטכנולוגיה. צר לנו שאתם מנסים לשוות לתרומות לטובת החברה בישראל גוון פוליטי – ומכאן שאנו דוחים מכל וכל אמירות אלה״. בכל מקרה, זו אחת התרומות האישיות הגדולות ביותר של בעל הון לעמותה אחת בלבד.

• תרומה של מיליון שקל – רונן שילה, שם לא מוכר לציבור, אבל מוכר בתחום ההיי-טק, כמייסד קונדואיט שעשתה אקזיט.

• תרומה של 200 אלף שקל – ד"ר שמואל קבילי, שעשה כמה אקזיטים בתחום הביומד.

• תרומה של 150 אלף שקל – מקאן אריקסון, שהרוח החיה בה היא טייקון הפרסום אילן שילוח, שהוא ואישתו, שירה מרגלית (בתו של דן מרגלית), מבקרים בחריפות את נתניהו ומגדפים אותו ללא הרף.
  שילוח גרף את מרבית הונו מעושק עמלות פרסום המגיעים ל-30% ואף יותר – ובעבר אף הוזכר כמי שרוצה לרכוש את ערוץ 13.

• תרומה של 150 אלף שקל – יריב גילת, אחד מבעלי המניות של חברת פיינל בתחום האלגו טריידינג, חברה ששווה מיליארדים.

ניגוד העניינים המובנה של שרגא

מה שלא מכירים אצל שרגא זה העסק הפרטי שלו, משרד עורכי הדין שלו, שחי במקביל עם שלטון הדיקטטורה שלו בראש התנועה שהוא הרוח החיה בה.
ברור שנוצר בו ניגוד עניינים פוטנציאלי בין לקוחות המשרד ובין התנועה, ניגוד עניינים שלא ממש שקוף לעין הציבור, ממי שמחשיב את עצמו שנלחם למען הציבור.

אני מניח שאיש לא מכיר את הסיפור הזה; יוסי דסקל, לשעבר מנכ"ל בומברדייה ישראל (חברה המספקת קרונות לרכבות וציוד נוסף) הוא איש ישר והגון מאוד, ויצא לי להכיר אותו.
הנה הדברים המדהימים הבאים שאמר בזמנו דסקל על שרגא בראיון ל"מעריב":

"אליעד שרגא אמר לי: אני מוכן לטפל במכרז הרכבת באמצעות התנועה לאיכות השלטון, אם תעביר את הטיפול המשפטי בעסקי בומברדייה למשרד הפרטי שלי".

שרגא טען אז שמדובר ב"טענות שקריות והזויות", אך לא טרח לתבוע, הוא הרי רגיל לאיים בתביעות על כל מי שמותח לטענתו ביקורת "שקרית" עליו.
תביעה לא הגיעה ואני מאמין לדסקל הרבה יותר מאשר לשרגא.

בהמשך אמר דסקל את הדברים הקשים הבאים על שרגא:

"היתה לי אכזבה קשה, תדהמה. בעצם הוא אמר לי, תעבוד איתי, תשלם לי, ואז אני אטפל בכך באמצעות התנועה לאיכות השלטון. הייתי בטוח שהתנועה לאיכות השלטון רואה שיש חשש לשחיתות ומטפלת בה מיד… אז גם הבנתי איך הוא מתנהל בתנועה לאיכות השלטון. לדעתי זו הונאה ציבורית. הוא מציג את עצמו כאפיפיור שפועל למען איכות השלטון, אבל למעשה דואג לעצמו. לא יכול להיות שכך תתנהל התנועה לאיכות השלטון. הבנתי שההתנהלות הציבורית של שרגא היא בלוף. מאז התחלתי לשמוע שאני כנראה לא המקרה היחיד. במדינה כמו שלנו חשוב שהתנועה לאיכות השלטון תהיה תנועה עם ערכים ולא שתהפוך לתנועה לקידום ענייניו הפרטיים ופרסומו האישי של עו"ד אליעד שרגא".

דברים כדורבנות, אלא שאת הצד הזה של שרגא, התקשורת ממעטת לסקר ותיכף נראה גם למה.

שכר הבכירים

שרגא עצמו לא מושך שכר והוא מתהדר בכך שהוא עובד בהתנדבות, אבל כאמור הדיבידנדים שלו הם עקיפים. הפרסום שלו כראש התנועה כבר כ-30 שנה ממנף אותו במשרד עורך הדין הפרטי שלו.

שאר הבכירים בתנועה לא מרוויחים שכר בשמיים.
מנכ"ל התנועה שחף גל מרוויח כ-19 אלף שקל ברוטו לחודש עבור 50% משרה; הסמנכ"ל עמק ברכה מרוויח כ-18 אלף שקל ברוטו לחודש עבור 100% משרה; ראש אגף משפט עו"ד תומר נאור, שעומד מאחורי רוב העתירות, מרוויח כ-17 אלף שקל ברוטו לחודש עבור 100% משרה; מנהל הכספים אורי עדיקא מרוויח כ-17 אלף שקל ברוטו לחודש עבור 75% משרה.

יחסי התן וקח (הלא כתובים) של שרגא עם עיתונאי השמאל

אחת לתקופה מחלקת התנועה פרס מגוחך שנקרא "אבירי איכות השלטון" לעיתונאים ולאנשי ציבור.
זה לא ממש מפתיע, אבל רוב הבחירות הן מהשמאל באופן מובהק. השנה למשל קיבל אביעד גליקמן את פרס התנועה למרות שאין שום הישג עיתונאי רשום שלו, והוא ידוע כדובר של הפרקליטות, ונראה היה שהבחירה היא למעשה ניסיון שקוף לתמוך בפרקליטות.
בעבר "בחרה" התנועה ברביב דרוקר, ברוך קרא, גיא רולניק ועוד – כאשר דפוס הפעולה חוזר על עצמו: "עיתונאי" שמאל מערוץ 13 ומ"הארץ דה מרקר", העיתון החביב על שרגא – נבחרים ל"אבירים".

חלוקת ה"פרסים" המגוחכים יוצרת בעיה קשה: האם ה"עיתונאים" שנבחרו מבקרים את פועלו של שרגא או פועלה של התנועה לאיכות השלטון? כמובן שלא, או כמעט שלא, ולכן חלוקת הפרסים מייצרת בדלת האחורית תמיכה דה-פקטו בתנועה ובשרגא.

אם תרצו, זו בדיוק זהות האינטרסים שמגנה על שרגא מפרסומים שליליים עליו.