מבחן תוצאה, בכל תחום, מפוליטיקה ועד עסקים, ספורט ובכלל, הוא המבחן הכי חשוב. לא יעזרו הדיבורים, הפטפוטים והתירוצים, בסופו של דבר התוצאה היא זו שקובעת והיא זו שמדברת בעד עצמה.
לא חשובות הכוונות, גם אם הן צודקות, בלי שהן מיושמות בפועל.
הרפורמה אמנם צודקת, אבל לא חכמה
הרפורמה המשפטית של יריב לוין ושמחה רוטמן כשלה במבחן התוצאה. כשלה כישלון חרוץ וצריך להודות בכך.
אפשר להוסיף בינתיים, בתקווה שזה יהיה בינתיים, אבל מי שהציב את יעד החקיקה בסיום המושב הנוכחי, כשל במבחן הביצוע.
מכאן הלאה חשובה הפקת הלקחים, גם אם זו חוכמה בדיעבד ותכנון קדימה. יש עוד הרבה זמן ועוד הרבה מאוד נושאים שמחייבים תיקון במערכת המשפט.
אני מביא כאן את רשמיי מכמה שיחות עם מספר אנשי מקצוע, שכולם תומכים ברפורמות במערכת המשפט. רובם חושבים, ואני בהחלט מסכים לדעתם, שחייבים לשנות דיסקט, אחרת הזמן יבוזבז לריק בשיחות בבית הנשיא שיובילו לאין מוצא.
הכישלון נבע משורה של גורמים:
- הרפורמה אמנם צודקת, אבל לא חכמה. היא כללה יותר מדי שינויים כמשקה אחת, במקום ללכת שלב אחרי שלב, חוק אחרי חוק.
- חוסר בניסיון ובניהול ארגוני שנובע מכך שרוב אלו שעסקו ברפורמה הם טירונים פוליטיים.
- הכי חשוב – הרפורמה התחילה מלמעלה (בית המשפט העליון) ולא מלמטה (בתי המשפט, הפרקליטות והאזרחים).
להתמקד במה שכואב לאזרחים
הזיכוי של זדורוב השבוע נתן דחיפה אדירה למהלכים "מלמטה" מכיוון שיש רוב גדול בציבור שמבין שמשהו מקולקל בשיטות החקירה והגשת כתבי אישום במדינת ישראל. יותר מדי כישלונות ויותר מדי "שגגות" או "שגגות מצערות" ממחישות שהמערכות הפכו את השגגות לשיטה.
המסקנה היא שצריך להתמקד עתה במה שכואב לאזרחים או למרביתם וזה התחום של זכויות האדם, זה התחום שלדעתי הכי חשוב והכי ליבתי בכל רפורמה לתיקון מערכת המשפט.
התחום הזה כולל שפע של תיקונים שיהיה קונצנזוס רחב להעבירם. למשל, עניין הרוגלות שצריך להיות מטופל במסגרת ועדת חקירה, עד להעמדתם לדין של כל המעורבים בשערוריית הענק הזו.
צריך להבין: המשטרה והפרקליטות יצרו מאגרי ענק של מידע על אזרחים שאוספים באמצעות מגוון שיטות, רובן לא חוקיות.
כשמדביקים לחשודים רוגלה, או כלי אחר (בקשה לשאוב את תכולת המייל מהענן), למעשה מקבלים מידע רב על כל המעגל הקרוב להם – המשפחתי והחברי – בלי שאיש מהם חשוד.
הדברים האלה נעשים כבדרך שגרה, מדי יום, בלי פיקוח ובניגוד לחוק באמצעות צווים כאשר המשטרה והפרקליטות משטים בבתי המשפט ובשופטים שמאשרים את הצווים כחותמת גומי.
תיקון הפרקליטות
דבר נוסף חשוב הוא תיקון הפרקליטות והקמת גוף ביקורת עם סמכויות להעמיד לדין פרקליטים שעברו על החוק, כולל הדלפות פליליות.
כרגע, אנשי הפרקליטות מקבלים חסינות מלאה מהדלפות ומעברות על החוק ולכן השתרשה שם תרבות של שקר וטיוח שמגיעה עד לבתי המשפט.
לפרקליטים רבים אין בעיה לשקר במצח נחושה לשופטים כי הם בטוחים ששום דבר לא ייעשה להם.
בלי הקמת גוף כזה, לא עשינו דבר, כי הפרקליטות תמשיך להרגיש מוגנת וחסינה ותעשה ככל העולה על רוחה עם תירוצים של "שגגות". פרקליט אחד שיועמד לדין – זו תהיה ההרתעה הטובה ביותר.
חשובה גם נוכחות עורך דין בחקירה, שיכול למנוע מצב של הודאות שווא, סחיטת עדים ומחסור בתיעוד – זה דבר שמקובל בהרבה מדינות מערביות וטורפד בעבר על ידי הפרקליטות והמשטרה.
ברור גם שצריך לקצוב את זמן פסיקת כתבי הדין אחרי סיום הדיונים וגם לקצוב צינון של אנשי הפרקליטות שעוברים להיות שופטים.
עיגון כל החקיקה הזו תחת הכותרת של "זכויות הפרט" תפחית לבטח את ההתנגדות למרות שלא צריך להיות ספק: המערכת המשפטית – הכוונה לפרקליטות ולמשטרה – יתנגדו למהלכים האלה, אלא שהפעם יהיה קשה להם לגייס המונים כדי להתנגד לדברים שיש עליהם קונצנזוס רחב.
