נוח מאוד לשר התקשורת שלמה קרעי ששלושת ערוצי הטלוויזיה התאגדו יחדיו כדי להילחם ב"רפורמה" שלו בסיסמאות פומפוזיות וריקות מתוכן כמו "הרס התקשורת" ו"הרס העיתונות החופשית".
זה מציג את קרעי כמי שנלחם בערוצי התעמולה – בדיוק התדמית שהוא רוצה שיאמינו לה.
המסגור הזה נוח גם לערוצי התעמולה שמציגים עצמם כקורבנות של נקמת השלטון בתקשורת שעובדת כמפלגה פוליטית.
אלא שהמסגור הזה, שנוח לשני הצדדים, רחוק מאוד מהאמת. הרפורמה של קרעי לא רק שלא תפגע בגופים החזקים היום בתקשורת הישראלית, אלא תחזק אותם. תחזק במיוחד את קשת (ערוץ 12) ואת חברת הוט. הראשונה היא השחקן המרכזי בשוק הטלוויזיה והשני הוא השחקן המרכזי בשוק הטלוויזיה בכבלים.
לאורך עשרות השנים האחרונות טיפלתי תקשורתית בעשרות רפורמות במגוון תחומים. המסקנה שלי: אל תאמינו לכותרות ולמסגורים, האמת תמיד חבויה בפרטים הקטנים שאיש לא טורח לקרוא וכמובן במבחן הביצוע.
רוב הרפורמות שמתחילות בכותרות מפוצצות מאבדות את מטרתן מאוחר יותר, בין אם בסעיפים הקטנטנים או בין אם אחרי האישור בכנסת – במבחן הביצוע.
הנה הפרטים הקטנים של "רפורמת" קרעי:
רגולציה (1)
לשרים תמיד נוח ללהג על "הסרת חסמים ורגולציה". רגולציה תמיד היתה בעסקים ותמשיך גם להיות, השאלה היא אם זו רגולציה עודפת, רופסת או אפקטיבית.
קרעי מתכוון לבטל את הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה ואת מועצת הכבלים והלוויין ולהקים מועצת שידורים – שזה בסך הכל דבר טוב – אין ולא היה צורך בשני גופים רגולטוריים.
השאלה היא אם המועצה שקרעי מתכנן להקים במקומן היא לא אותה גברת בשינוי אדרת.
בכל מקרה, לאורך השנים הרגולציה בשוק הטלוויזיה במיוחד היתה רופסת. למרות שהחוק אפשר לה היא לא טיפלה בחד צדדיות של ערוצי הטלוויזיה והיא גם לא טיפלה באחד הדברים החשובים ביותר: הפקות מקור – כסף שצריך לצאת על פי חוק מהערוצים לשוק ההפקות והיצירה.
רגולציה (2)
לערוצים 12 ו-13 וגם לערוצי הכבלים היתה חובה רגולטורית עתיקת יומין: להוציא להפקות מקור סכומים הנגזרים מהכנסותיהם.
מדובר במאות מיליוני שקלים אם לא מיליארדים שהיו צריכים לצאת ולפרנס במאים, שחקנים, עובדי במה – את שוק ההפקות והיצירה.
שני ערוצי הטלוויזיה ושני ערוצי הכבלים צפצפו על החוק ולא הוציאו סכומים כנדרש בחוק. הרגולטורים נגעו בהם ביד רכה מאוד ואפשרו להם להפר את החוק במשך שנים ארוכות.
כדי להתחמק מהחובות הרגולטורית מתחו ערוצי הטלוויזיה את משדרי החדשות והעשירו את ה"טאלנטים" שלהם.
למה כוונתי? במקום להוציא כסף על הפקות, הם הוציאו כסף על הפקת חדשות וכאילו תחקירים. הטריק הוא כזה: במקום שאילנה דיין, רביב דרוקר, גיא לרר ועוד – יקבלו שכר מהערוץ – הם פתחו חברות הפקות שיפיקו את התוכניות בהגשתם – והכל במטרה אחת: להגדיל את מתח הרווחים שלהם.
רגולציה (3)
מי שחושב שהמצב ישתנה, טועה ומטעה. הערוצים ימשיכו לצפצף על החוק, גם אם יקראו לו החוק החדש של קרעי – ואיש לא יעמת אותם עם החוק – מה גם שהם יודעים יפה מאוד לשחק עם המספרים כדי למזער כמה שיותר את החובה להוציא כסף להפקות.
יתירה מזו, אם קרעי חושב שה"רפורמה" שלו תפתח את שוק השידורים לערוצים חדשים – אז הוא לא יודע על מה הוא שח. השוק הישראלי קטן, שוק הפרסום מתכווץ לטובת הרשתות החברתיות ולהקים ערוץ חדש, גם בלי רגולציה מכבידה, זו השקעה אדירה, של עשרות ומאות מיליונים שספק אם תחזיר את עצמה.
רק מיליארדר בעל כיסים עמוקים ועם אידיאולוגיה יהיה מוכן לשרוף כל כך הרבה כסף על מיזם תקשורתי שהסיכוי להרוויח בו הוא אפסי. לא מעט מיליארדרים נפלו בפח התקשורת הזה והפסידו עשרות ומאות מיליוני דולר – למשל – ארנון מילצ'ן, יוסי מימן ז"ל, לן בלווטניק.
תאגיד השידור (1)
לקרעי היו הרבה הכרזות על תאגיד השידור, אבל בסופו של דבר הוא לא מימש ולו אחת מהן. התאגיד ימשיך לשרוף מדי שנה 700 מיליון שקל מכספי ציבור, זה לא ישתנה.
לא צריך פתרון קיצון, לסגור את התאגיד ולפטר עובדים – אבל למה לא להפריט? למה משלם המיסים צריך להמשיך לממן תאגיד חד צדדי, שהיה שותף לתפירת התיקים ולניסיון ההפיכה הצבאית? למה לא לעזור בזבוז של כ-6 מיליארד שקל עד פה? כנראה שקרעי נבהל ונסוג.
תאגיד השידור (2)
הצעד היחיד שקרעי נקט נגד התאגיד לכאורה זה איסור על פרסומות שמקזז, בעיקר ברדיו, כ-100 מיליון שקל מתקציבו של התאגיד.
הבעיה היא שזה לא מקצץ מהתקציב שמוזרם לתאגיד מכספי מדינה, אלא החלק הקטן יחסית שמוזרם אליו מהשוק הפרטי.
זה היגיון עקום לגמרי: במקום לעודד הכנסות מערוצים אחרים, קרעי חונק אותם. מה הוא מצפה?
אם יש חור בתקציב, יש שתי אפשרויות: או שממלאים את החור או שמתייעלים – כלומר – מפטרים עובדים.
לא נראה לי שזה יקרה אחרי שקרעי נסוג מכל תוכניותיו בתאגיד ויעמוד מול קמפיין שגרם לפיטורי עובדים.
תאגיד השידור (3)
אם אכן יתקזזו 100 מיליון שקל הכנסות מפרסום מהתאגיד, הם לא ייעלמו. זה לא עובד כך, ה-100 מיליון שקל לא יתנדפו, אלא יתפזרו בשוק ומי שייהנה מהם זה השחקנים הקיימים ובראשם השחקן הכי חזק כיום בשוק – קשת (ערוץ 12).
כלומר, קרעי מחזק בצעד הזה את השחקן הגדול ביותר בשוק, הוא מחזק את כוחו של דודי ורטהיים, בעל השליטה בערוץ ובעל השליטה בתאגיד המזון הגדול בישראל – החברה המרכזית למשקאות קלים (קוקה קולה, פריגת, טרה ועוד).
תאגיד השידור (4)
קרעי מתכנן שהתאגיד יעמיד את תכניו ללא תמורה לצדדים שלישיים. מילים יפות ומציאות לחוד. מי שצופה בתכני התאגיד – מקבל אותם בחינם.
מי שצופה בתכנים של הוט באמצעות ה-VOD משלם להוט על השירותים הללו. כלומר, קרעי רוצה שהתאגיד יעמיד את תכניו ללא תמורה לשידור בהוט VOD שמוכרת את שירותיה למנויים בכסף.
המשמעות היא שקרעי מחזק את הוט, מחזק את בעל השליטה בהוט פטריק דרהי ופוגע בהכנסות של יוצרי התוכן שלא מקבלים תמורה ממכירת הרכוש שלהם לצד שלישי – במקרה הזה הוט.
תאגיד השידור (5)
התאגיד הוא אחד העוגנים היציבים להפקות עם תקציב נטו של כ-270 מיליון שקל בשנה.
בזמנו קרעי רצה לפזר את זה לשאר הערוצים ונסוג, שוב נבהל וחזר בו. התאגיד אמור לפרסם מדי שנה דוח לשר התקשורת המפרט את הסכומים ולאילו חברות הפקות הוזרם הכסף.
אני עוקב אחרי הדיווחים – הם לא שוטפים במיוחד והם גם לא שקופים במיוחד – חלק מהשמות והסכומים מושחרים.
יש דוגמא אחת זועקת לשמים – תשלום עתק של קרוב ל-15 מיליון שקל לחברת ההפקות של גיא זהר שמפיק תוכנית פצפונת יומית בשם "הצד השני" וגם משהו מעורפל לערוץ בערבית. זה סכום חסר פרופורציה, זה לא "יצירה", זה משהו חדשותי, שיכול להיעשות בעלויות נמוכות יותר.
זה מזכיר מאוד את הטריקים והשטיקים של ערוצי הטלוויזיה המסחריים – הוצאת חדשות להפקות חיצוניות כדי להעשיר את ה"טאלנטים".
צריך להבין, הכסף שמוזרם לגיא זהר, יכול היה לפרנס יפה כמה הפקות. בזה, כמובן, קרעי לא טיפל.
סלקום ופרטנר
קרעי נמנע מלהטיל חובת השקעה בתוכן לשתי חברות הסלולר. התוצאה היא שהם משדרים טלוויזיה בכסף אבל לא מחויבים להשקעה בתוכן.
***
השורה התחתונה: "רפורמת" קרעי מחזקת את החזקים – את ערוץ 12, את הוט ואת בעליהן – דודי ורטהיים ופטריק דרהי.
