כשנשאל יואב תלם ע"י עו"ד בעז בן צור, מי נתן את ההוראה להפעיל פגסוס נגד שלמה פילבר, הוא התחמק וניסה למלט את עצמו.
"זה לא אני", הוא ניסה להגיד, "אבל אני לא יודע מי זה". ברור שתלם יודע גם יודע, הוא ישב בישיבות שאישרו הפעלת פגסוס והוא חלק ממעגל האחריות.
כמו לפרקליטות, גם למשטרה, נוח שסדר היום הציבורי מתמקד כבר שבועות ארוכים במחאה נגד הרפורמה המשפטית. זה מאפשר לשני הגופים להחביא את הדרמה האמיתית: אכן, המשטרה והפרקליטות הפעילו מערך סיטוני של ריגול לא חוקי אחרי אזרחים – ממש מפלצת האזנות.
4 תיקים
למרות שמשפט נתניהו יצא לפגרה עד אחרי פסח, יש מספר משפטים שמתנהלים ועוסקים באותה מפלצת האזנות.
מדובר בתיק הצוללות, תיק דוד ביטן, תיק חדרה, ובתביעה האזרחית של אמילי מורן שגב, בת זוגו של ראש עיריית חדרה יצחק גנדלמן.
בארבעת התיקים האלה נושא הפגסוס ושאר כלי מעקב הם בליבת התיקים, ומדיונים שהתקיימו בחלק מהתיקים עולה תמונה מבהילה: קציני משטרה שמודים שזה היה כלי שגרתי, אחרים לא מבינים את המשמעות של צווים לא חוקיים, והפניית אצבע מאשימה לפרקליטות המלווה ולבתי המשפט שאישרו את הצווים.
בארבעת התיקים יש מאמץ אדיר של הפרקליטות להסתיר צווים, לנרמל את אי החוקיות של הפעלת הרוגלות, ולהרחיק ככל האפשרות את מעורבותו של עמית איסמן, פרקליט המדינה מפרשת חדרה, למרות שהוא היה אז פרקליט מחוז חיפה שאחראי על התיקים.
פגסוס, כאמור, הוא לא הכלי היחידי שהמשטרה משתמשת בו וגם לא השיטה היחידה. למשל, האם מצלמות סתר בנוסף למיקרופוני סתר היא חוקית? בשאלה הזו עסק אבי וייס השבוע והיא שאלה מאוד רלוונטית לתיק ביטן ותיק חדרה.
בתיק חדרה בוצעו התקנות חשאיות, שכללו מיקרופונים משוכללים ומצלמות וידיאו מתקדמות בתוספת מערכת תוכנה משוכללת ומערכת שידור והקלטה משוכללת. כל זה מוזרם למרכז האזנות שאוסף את המידע המצולם והמוקלט היישר למוקד האזנות סתר של משטרת ישראל.
על פי חוק האזנות סתר אפשר לקבל התקנה סמויה רק של מיקרופון ולא של מצלמה. ולכן, אחת הפאשלות החמורות של המשטרה והפרקליטות היה השימוש במצלמה לצילומי וידיאו, למרות שבצווים מופיעה רק המילה "מיקרופוניה".
לאורך השנים המשטרה והפרקליטות ניסו לתקן את ה"חור" הזה בחקיקה בכנסת אך ללא הצלחה בגלל התנגדות חריפה של נבחרי הציבור וגם של הסניגוריה הציבורית.
אלא שכל האחראים לכך, כולל מנדלבליט וגם שי ניצן, המשיכו לגבות בפועל את ההאזנות הבלתי חוקיות (מצלמות) תוך שהם משטים בבתי המשפט.
מה שמדהים הוא שקציני משטרה שהעידו בפרשת חדרה לא הכירו לכאורה את ההנחיות, או שלא רצו להכיר אותן, והתייחסו לכך כמובן מאליו.
פגסוס בתיק ביטן
מה שהפיל את ביטן זו מצלמת הוידאו שתיעדה אותו מקבל מזומנים. עורכי דינו של ביטן עתרו בעניין הזה אך נדחו, למרות שהחוק היבש לא מאפשר זאת. לכן, הפרקליטות מסתמכת כיום על החלטת ביניים של בית משפט מחוזי.
להערכת אבי וייס, ההחלטה הזו לא היתה מבוססת דיה והיא איננה בדיוק תקדים מחייב – וכנראה שהעניין יתגלגל בעתיד לפתחו של בית המשפט העליון.
התקנת מצלמות אף סותרת את חוק הגנת הפרטיות, שמגן על הציבור מפני צילומי סתר מה שמוגדר היטב בחוק הזה. למרות זאת, זה לא הפריע למשטרה ולפרקליטות במשך שנים לבצע התקנה של מצלמות וידיאו, בנוסף למיקרופונים, בתיקים רבים – בניגוד לחוק.
פגסוס בתיקי נתניהו
ולתיקי האלפים: המשטרה והפרקליטות הסתירו, תחת הררים של תעודות חיסיון, את כל נושאי הפגסוס והמעקבים הטכנולוגיים.
בכל פעם שעולות שאלות על כך ע"י פרקליטי נתניהו ואלוביץ', אנשי הפרקליטות ממהרים לזנק ממקומם ולהזהיר שיש חיסיון על כך. אנשי המשטרה עצמם משחקים אותה ראש קטן. אין להם הבנה בנושא, הם לא אנשי מודיעין והם לא אחראים לכך. זאת שטות כמובן. מודיעין איננו נפרד מחקירות ולא יכול להיות. מתקיימות ישיבות בנוכחות שני הגורמים והצד החוקר יודע מה המודיעין עושה, במיוחד שמדובר בהאזנות סתר ובפגסוסים.
לכן, חשובה מאוד הקמת ועדת חקירה עם שיניים שתוכל לחקור לעומק את הפרות החוק.
לא עוד פרקליטים, שוטרים ואנשי שב"כ, כמו בדוח מררי, שמצופפים שורות ומשקרים לציבור.
