העדות המביכה של חוקרת רשות ני"ע פולינה גובזמן-קריב המחישה את המפולת של הפרקליטות.
נדמה לי שהפרקליטות עברה את שלב ההפנמה שתיק 4000 הוא בבחינת זכרו לברכה, ועכשיו אנחנו בשלב הקלאסי של הכישלון יתום וכולם מנסים לברוח מאחריות.
בחרתי לסכם את עוד שבוע דרמטי במשפט נתניהו דרך הדמויות המרכזיות שלו:
פולינה גובזמן-קריב
היום מנהלת יחידת החקירות ברשות ני"ע, בזמן תפירת תיק 4000 החוקרת האחראית והמרכזית של התיק יחד עם חוקרי משטרת ישראל – חקרה את אלוביץ', פילבר, גלעד ארדן, ועדי רגולציה רבים במשרד התקשורת.
במהלך חקירתה הנגדית ניסתה להציג את עצמה כבורג קטן במערכת, כ"ראש קטן", כחלק מצוות, כמי שלא היתה שותפה כלל במעגל של מקבלי ההחלטות.
פעם אחר פעם הפנתה את האצבע (המאשימה) לעבר "הממונים" שלה, חזרה ואמרה שכל פעולותיה בסמכות ואושרו על ידי "הממונים" עליה.
כשביקשו ממנה לנקוב בשמות היא הזכירה בעיקר שלושה: ציפי גז, לשעבר מנהלת מחלקת חקירות מודיעין ברשות ני"ע שליוותה את החקירה, אלי אסייג ויואב תלם, שני קציני משטרה בכירים שניהלו את החקירה בתיק 4000. אסייג הספיק מאז לפרוש ממשטרת ישראל, תלם עדיין שם.
התשובות, או נכון לאמר הדקלומים, לא הותירו שום צל של ספק: גובזמן-קריב תודרכה לא להפליל את עצמה.
עדותה יכולה בהחלט לשמש בעתיד כתשתית בוועדת חקירה ממלכתית, אם תקום, לתפירת תיקי נתניהו והיא כמובן העלתה את האפשרות הזו בתסריטים עתידיים לנוכח החשיפות בדיוני המשפט.
כמו כן, ריבוי תשובות בסגנון "לא זוכרת, לא יודעת, יכול להיות" רק חיזק את הרושם שגובזמן-קריב מנסה להימלט מאחריות – בבחינת על ראש הגנב בוער הכובע.
בפן האישי, אין זה ממש משנה אם גובזמן-קריב עצמה היתה עם אג'נדה פוליטית נגד נתניהו או שהבינה את "רוח המפקד". כך או כך, בשני המקרים לכל המעורבים בתיקי נתניהו, גורמי משטרה ופרקליטות, היה ברור שהיעד מס' 1 הוא נתניהו.
לכולם היה ברור שכל האמצעים כשרים, שהמשאבים בלתי מוגבלים, שאפשר להטעות עדים ולהעלים ראיות בשביל לצוד את המטרה.
הסרטונים שהוצגו באולם הדיונים הצביעו על חקירה חובבנית, רשלנית, מגמתית וגם לא אנושית.
אין גם ספק שיש בגובזמן-קריב משהו סדיסטי: הפנים החתומות חסרות הרגש, קור הרוח המצמרר, האטימות, קהות החושים וקשיחות הלב. אין לי גם ספק שמי שבחר מה להוביל את החקירה ידע היטב שהיא לא תרפה עד שהיעד יושג.
פילבר היטיב לתאר אותה: רוטוויילרית נועצת שיניים. נתניהו היה המטרה שלה, היא ידעה זאת מצוין, והיא השיגה אותה בסופו של דבר בדרכים לא חוקיות.
השיגה, קודמה לתפקיד מנהלת יחידת החקירות וגם זכתה לשתי כתבות תדמית בעיתון הבית של הפרקליטות "דה מרקר".
ציפי גז
לשעבר מנהלת מחלקת חקירות ומודיעין ברשות ני"ע שליוותה את תיק 4000, היום שופטת ביהמ"ש שלום – שמונתה לתפקידה בתחילת 2022.
גובזמן-קריב העלתה את שמה כאחראית עליה שוב ושוב, כמי שעיצבה וכיוונה את החקירות ואף נטלה בהן חלק פעיל.
גז היא אחת האחראיות לאחד המחדלים הקשים של החקירות – מחסור באישורים מסודרים של יועץ משפטי לממשלה עפ"י חוק יסוד.
הפרקליטות רשמה את ציפי גז כעדת תביעה עוד לפני מינוייה לשופטת. אני מניח שינסו לדחות את עדותה עד אין קץ, אבל לכשתגיע היא תביך מאוד את המערכת ותביך גם את עצמה.
יהיה לה קשה לגלגל את האחריות ממנה והלאה כי היא היתה בעלת הסמכות והאחריות. לכן, מערכת המשפט תנסה להימנע מהמבוכה הזו בטיעון שהיא שופטת, אבל אני משוכנע שפרקליטי נתניהו ואלוביץ' יתעקשו על הגעתה כיוון שגז היתה ציר משמעותי ושמה מופיע בחלק מתמלילי החקירות.
יהודית תירוש
באופן מפליא, גובזמן-קריב לא הצליחה להגות את שמה של תירוש בבין "הממונים".
היא הזכירה את ציפי גז, אבל הקפידה להתעלם מיהודית תירוש, ולכלול במושג "הממונים" את "הפרקליטות" באופן כללי, בלי לפרט שמות.
לאורך כל עדותה קריב הפנתה מבטים לעברה של תירוש, במן תחושה של הסכם לא כתוב: את תעזרי לי ואני אעזור לך. ואכן, תירוש הרבתה כהרגלה בהתנגדויות סרק, שדרכן היא משחילה את התשובה המדריכה לגובזמן-קריב שמצידה לא הזכירה את שמה.
ברור כי תירוש לא תוכל לברוח לעד. היא זו שמופיעה לדיוני המשפט, היא התובעת הראשית בתיק 4000, הניסיונות שלה לגלגל אחריות ליחידות החוקרות נראים מאולצים ומביכים – בסוף היא הרי תפגוש את המציאות העגומה.
כתבתי כבר שתירוש מתנהגת כמי שיודעת היטב שהסיפור גמור, שנראה שהיא מיואשת, אבל מחויבת להמשיך את הפארסה כדי שהמערכת והיא לא יודו בשלב זה באמת הכואבת: שהם תפרו תיקים לנתניהו ונסיגה מכתב האישום כמוה כהודאה בתפירת התיקים.
המערכת עצמה הותירה את תירוש לבדה – ליאת בן ארי, פרקליט המדינה עמית איסמן, והבוס הישיר שלה יוני תדמור, בורחים מהמשפט ועיסוק בו כמו מאש. לא מגיעים מדי פעם לדיונים, לא מדברים ולא מגבים. זה אומר דרשני.
אביחי מנדלבליט
בפעם הראשונה מאז תחילת המשפט הגניב פרקליטו של נתניהו משפט כבדרך אגב, שממנו הובן כי מנדלבליט יוזמן בעתיד כעד הגנה.
וזה אך טבעי: כששלח מנדלבליט את האישורים כביכול שנתן לחקירת נתניהו (מן חצאי משפטים בים של השחרות) הוא הפך את עצמו לעד פוטנציאלי ועו"ד בן צור רמז שהוא עוד יגיע לעדות.
אמנם, זה יקרה עוד שנים במסגרת זימון עדי ההגנה במשפט, אבל זה רמז משמעותי למערכת: מה שקרה עד היום, זה רק הפרומו. בכירי מערכת המשפט, לא רק מנדלבליט, יתבקשו להגיע לעדות ויצטרכו לתת תשובות לשאלות קשות.
זה יהיה אירוע היסטורי, שבו יועץ משפטי לממשלה יעמוד לסוג של משפט פומבי על מה שקרה בתיקי נתניהו.
לכן, האינטרס של המערכת היא למנוע את זה בכל מחיר – או להגיע להסדר טיעון או שהשופטים יחליטו בחלון ההזדמנויות הקרוב – בבקשה להגנה מן הצדק – לבטל את כתב האישום בתיק 4000.
בכל מקרה, אני בטוח שמנדלבליט עוקב אחרי הדיונים ומבין שהובל על ידי ליאת בן ארי ושי ניצן ונסחף בעצמו להגשת כתב אישום מופרך.
רוני אלשיך, המפכ"ל לשעבר
הריאיון האחרון המביך של אלשיך סיכם את כל מה שכתבתי פה. פתאום הוא מודה שיש תקלות בחקירות, פתאום הוא לא קרא את כל החקירות כפי שהתרברב, ופתאום הוא חושב שצריך לחתור להסדר טיעון.
גם אלשיך מבין שהוא עלול למצוא את עצמו מוזמן לדוכן העדים כעד הגנה. גם הוא מבין שייערך לו משפט פומבי, שיוקרנו קטעים מראיונות שנתן, שהוא יתמודד עם שאלות קשות, שהתשובות היו מגוחכות.
למי הוא כבר יגלגל את האחריות? הוא הרי עמד בראש הפירמידה.
לכן, האינטרס של המערכת הוא לקטוע את הפארסה הזו כמה שיותר מהר, אבל אין אף מבוגר אחראי כדי לאלץ אותה לעשות זאת, כי החבורה הפנאטית שתפרה את תיקי נתניהו לא מסוגלת להודות בטעותה.
זו הסיבה שהם משתוקקים להסדר טיעון, אבל לנתניהו אין כמובן שום אינטרס להסדר טיעון דווקא עכשיו, במיוחד אם הוא עם קלון.
האינטרס הציבורי שהמשפט הזה יימשך עד תומו. כך הוא יחשוף ויטהר את מערכת המשפט ואת בכיריה – כי אור השמש מחטא את מעללי הפרקליטות והמשטרה – זה הרי לא רק נתניהו, זו שיטה מושחתת שבנתה מפלצת עבריינית כבר לפני זמן רב וצריכה טיפול שורש מן היסוד.
