לאורך הסבב השני של עדי תיק 4000 אפשר היה להבחין היטב שיהודית תירוש, התובעת הראשית בתיק 4000, לא מפוקסת, נרגנת ומבולבלת.
מאז שחטפה מכה קשה עם פגישת ההנחיה נראה שתירוש מבינה שזה סוף הסיפור, אבל היא עצמה לא יכולה להפסיק לספר את הסיפור הבדוי של כתב האישום.
מי שרצתה להיות שופטת בישראל מבינה גם שהקריירה שלה הולכת לשום מקום. שופטת היא כבר לא תהיה, בתוך הפרקליטות היא כבר לא תתקדם כנראה.
החלטת השופטים בדיון בבקשה להגנה מן הצדק עשוי לסמן לה את הדרך החוצה. אם השופטים יקבלו את הבקשה היא תהיה חייבת להסיק את המסקנות וללכת הביתה במקרה הטוב.
במקרה הרע מבחינתה, היא אפילו תצטרך לתת את הדין על מה שהיא עשתה: הגשת כתב אישום שקרי נגד ראש ממשלה נבחר בישראל שגרמה להדחתו לזמן ביניים.
בסבב השני של עדי תיק 4000 הבחנתי בכמה סימני מצוקה שלה.
סימן מס' 1: הקהל
תירוש התרגלה לקהל ביתי בתוך האולם. כלומר, השופרות שלה, שהגיעו באופן יחסית סדיר לאולם הדיונים ועטפו אותה בסיקור אוהד.
אחרי העדים הראשונים פורסמו דיווחים על כך שכולם, ללא יוצא מן הכלל, "סיפקו את הסחורה לפרקליטות", למרות שהמציאות היתה הפוכה לגמרי.
תירוש חשה מוגנת אז מבחינה תקשורתית, אבל המציאות התהפכה עליה בסבב השני של העדים.
לאט לאט החלו השופרות לנטוש לחלוטין את הדיונים, לאט לאט החלו להגיע יותר ויותר אזרחים שבאו לתמוך בפעילותי ובנתניהו.
השבוע, ביום רביעי, היו בסך הכל 3 "עיתונאים" זוטרים שמשרתים את האג'נדה של הפרקליטות ו-15-20 אזרחים שבאו לראות במו עיניהם כיצד תופרים תיקים בישראל.
כשתלם דיבר על "הגעה לחקר האמת", הם התגלגלו מצחוק. ראשת צוות השופטים היסתה אותם אבל המסר היה ברור: לא מאמינים לרשויות אכיפת החוק.
תירוש, שהתרגלה לשלוט בנרטיב התקשורתי של המשפט, איבדה לחלוטין את השליטה על המסרים.
סימן מס' 2: הורדת פרופיל
תירוש נהגה לחקור את העדים המרכזיים ואפשרה לעוזריה לחקור את העדים הזוטרים יחסית.
בסבב הזה, בשני מקרים בולטים, היא העדיפה לא לחקור את דוד שרן ואת יואב תלם (שני עדים משמעותיים) ומי שעשה את המלאכה היה סגנה אמיר טבנקין.
החקירה הראשית של השניים, במיוחד של תלם, היתה קצרצרה ודי רשלנית רק כדי לצאת חובה. בחקירת תלם היא אף לא הגיעה באחד מימי החקירה הנגדית. אלו סימנים ברורים של ייאוש.
סימן מס' 3: דחיית עדים
אחרי שדחתה בסבב הזה את עדותם של חמישה עדים, אותם הגדירה כ"לא אמינים", כשהסיבה האמיתית היא שהם לא משרתים את התיזה שלה ופשוט אמרו את האמת, הסתבכה תירוש בעדותו של החוקר שלומי חכמון, שהיה אמור להגיע בסבב הזה, אך לטענתה לא יכול היה להגיע בגלל טיפול רפואי.
השבוע, כשצוותי ההגנה התעקשו שהוא יגיע בסבב הנוכחי, תירוש קמה ממקומה וביקשה שהדיון על חכמון יהיה בדלתיים סגורות.
מה יש לה להסתיר? עדיין לא ברור. מה שברור הוא שחכמון היה ראש צוות החקירה של שלמה פילבר, ומה שעוד ברור הוא שתירוש נוהגת לדחות עדים שלא נוחים לה עד לקצה התור.
הבעיה הקשה שלה, שאזלו העדים שלכאורה משרתים את התיזה שלה. ומכן והלאה זה רק ילך וייעשה יותר גרוע.
סימן מס' 4: האצבע המאשימה מכוונת אליה
דוד שרן ביקר בחריפות את התנהלות הפרקליטות והיישיר מבט לעברה ולעבר טבנקין. יואב תלם מזכיר שוב ושוב את הברור מאליו – ש"גורמי פרקליטות" ליוו באופן צמוד את תיק 4000 והיו מעורבים בכל ההחלטות הרגישות.
למרות שתלם נזהר מאוד בכבודה ולא מגלגל על לשונו את שמה, ברור שהכוונה היא אליה וגם לציפי גז, היום שופטת בישראל.
הן היו הפרקליטות המלוות, הן היו אחראיות, הן ישבו בישיבות סטטוס (או נציגיהן), הן היו בצומת ההחלטות הכי רגיש של החקירות.
זו הסיבה שתירוש מתעקשת להסתיר את רשימת הנוכחים בישיבה שאישרה את תרגיל החקירה של ניר חפץ עם המקורבת. היא לא רוצה ששמה יתפרסם או שמות אחרים של הפרקליטים יתפרסמו, אבל היא רק דוחה את הקץ.
בסופו של דבר האמת תצא לאור. והאמת היא שתירוש ניווטה, החליטה, הכריעה, הכתיבה שאלות ויזמה או שלפחות היתה מודעת לכל תרגילי החקירה ולניסיונות להחליף את עורכי הדין של חפץ ואלוביץ'.
צריך להבין: כשיש חדרי בקרה וכשיש ישיבות יומיות ויש עדכונים יומיים – אין שום אפשרות שתירוש תציב את עצמה כמשקיפה מן הצד על מה שקרה.
סימן מס' 5: הבדידות
תירוש נותרה לבדה במערכה, יחד עם סגנה אמיר טבנקין ועורך הדין אסף עיסוק.
לבד מהמפלה עם פגישת ההנחיה, הצוות שלה גם ספג מכה קשה בביטול חלקים נרחבים מכתב האישום בתיק בזק רשות ני"ע, עוד בשלב המקדמי של המשפט. בפרקליטות אמנם ערערו, אבל פסק הדין במחוזי של מיכל אגמון גונן מדבר בעד עצמו.
גם בתיק הזה הוגש כתב אישום רשלני, בלי לבדוק ולבחון את כל הראיות.
הבדידות הזו ניכרת במה שנראה כמו חוסר גיבוי ע"י פרקליט המדינה עמית איסמן, הבוס הישיר שלה יונתן תדמור וכמובן ליאת בן ארי.
השניים האחרונים היו הרוח החיה מאחורי תפירת התיקים והם השאירו את תירוש לבד בחזית – הם פשוט נעלמו כאילו בלעה אותן האדמה. לא חתומים על מסמכים, לא מתבטאים ובוודאי שלא מגיעים לאולם הדיונים.
אלא שיש עוד שם אחד לא מוכר שנפקד מאולם הדיונים, למרות שנכחה בכל הדיונים בסבב הראשון של העדים בתיק 4000. מדובר בעו"ד הדר וינשטיין, מקורבת מאוד לליאת בן ארי ומי שכתבה האישום בתיק 4000 ובתיקי האלפים האחרים עבר דרכה.
וינשטיין נעלמה בסבב השני של עדי תיק 4000 למרות שהקפידה להיות בכל דיון בסבב הראשון.
זה עוד סימן ברור שבן ארי השאירה את תירוש לבדה בחזית הכישלון המפואר. לא שזה יעזור לה, אבל תקשורתית מי שנמצאת כרגע בחזית הביקורת היא תירוש. בן ארי נעלמה לחלוטין מהרדאר. היא מנסה לברוח מאחריות, אבל האחריות תרדוף אחריה.
