החקירה הראשית-נגדית של עד המדינה שלמה פילבר תסתיים בשבוע הבא. פילבר ייצא לאחריה לחופשה, ולכן ביום שני בשבוע טרום חג הפסח יגיע לעדות שי חייק, דוברו לשעבר של נתניהו, בשני-שלישי לא יתקיימו דיונים, והמשמעות היא שהחקירה הנגדית של פילבר תתחיל רק אחרי חג הפסח.
מה צפוי לנו בשבוע הבא? עוד מאותו דבר.
התובעת יהודית תירוש תנסה שוב ושוב לייצר אווירה כאילו כל פגישה, כל מסמך, כל מו"מ עם בזק, כל פסיק ותו שעשה פילבר – היה לאורה של אותה "פגישת הנחיה" בת 40 השניות שניהל לכאורה פילבר עם נתניהו בתחילת כהונתו.
גם אם הפגישה אכן התקיימה (והיא לא התקיימה, כפי שחשפתי פה יחד עם אבי וייס), זה מוזר שהפרקליטות מתבססת בכתב אישום באשמת שוחד נגד ראש ממשלה מכהן, על שיח אגבי של 40 שניות, שהיא בעצמה מודה בכתב אישום שהתקיים ב"מועד לא ידוע סמוך למועד מינויו של פילבר".
תירוש, כאמור, תנסה בשבוע הבא לחבר אירועים שהתרחשו סביב ההפרדה המבנית ומתווה הסיבים האופטיים, שהיו בכלל בתקופת צחי הנגבי. היא תחזור שוב ושוב על אותה שאלה בכמה צורות, ופילבר שוב ושוב יתחמק מתשובה קצרה, כפי שעשה עד כה, אלא יתאר את מורכבות הדברים; על כך שהיתה אמנם מדיניות של השר, אבל הוא פעל מתוך אמונה מקצועית, בעיקר כדי לממש את משנתו בנוגע לפריסת תשתיות האינטרנט בישראל.
לפילבר יהיה הפעם יותר קל משום שגם "שיחת ההנחיה", לפי תיאורו במשטרה, לא כללה את ההפרדה המבנית ואת פריסת הסיבים האופטיים וממילא העיסוקים בנושאים הללו היו ברובם כשנתניהו לא טיפל בענייני בזק על פי הסדר העניינים שלו.
עניין קיומה של פגישת ההנחיה קריטי מאוד להבנת התהליכים
הפרקליטות מתעקשת שהיא היתה בשבוע הראשון לכהונת פילבר כדי לחבר את הפגישה שלו עם אלי קמיר (יועץ בזק דאז) במוצ"ש של אותו שבוע והפגישה עם אלוביץ' בראשון שלאחריו, לאותה "הנחיה".
לכן, בלי שיחת "הנחייה" אין את החיבור וממילא אין "הנחיה" – כך שהפרקליטות במצב די קשה.
אלא שמצבה של הפרקליטות קשה גם לאור התיאוריה שמנסה תירוש להנחיל, כאילו על כל גישה וכל קשר של פילבר, במשך השנתיים שבילה בתפקידו כמנכ"ל משרד התקשורת – נעשו על פי רוחו של נתניהו.
התיאוריה הזו, באופן כללי, מנותקת לחלוטין מהמציאות, וגם פילבר בעצמו אומר שנתניהו מאציל סמכויות ומעניק יד חופשית.
התיאוריה זו גם מתעלמת לחלוטין מהאינטרסים האישיים של פילבר, לא רק האינטרס של להראות הצלחות מול נתניהו, אלא אינטרסים אחרים לחלוטין, כפי שיש אגב לכל מנכ"ל משרד ממשלתי.
מעבר לכך, וחייבים להדגיש זאת חזור והדגש: גרסאותיו של פילבר בעניינו של נתניהו אינן נתמכות בבדל של ראיה חפצית: אין פתק כלשהו, אין הודעות ווטאספ, אין הקלטה של השיחה, אין מועד ידוע לשיחה "ההנחיה", המעקב והנזיפה, אין להן תיעוד כלשהו. שום כלום.
אפילו הבלוק הצהוב, שבגינו פילבר נקרא לחקירה חוזרת, לא הוכיח דבר וחצי דבר אלא היה ערמה של הערות שפילבר כתב לעצמו בנושאים שונים ומגוונים בלי תאריכים.
יתירה מזו, אם גרסאותיו היו נכונות, עולה התמיהה: כיצד בכל התכתבויותיו עם צדדים שלישיים פילבר מעולם לא ציין ולו ברמז את האמירה הטריוויאלית לכאורה – שהוא שוחח עם נתניהו והוא הונחה על ידו, בנושאים כאלה או אחרים?
הרי על פני הדברים, עוד לפני שכל ניגוד העניינים של נתניהו צף ועלה, מתבקש היה שפילבר היה מזכיר באוזני גורמי המקצוע במשרד התקשורת כי הוא פועל במצוות השר ולפי הנחייתו.
מה מנע ממנו לעשות זאת? אין בזה שום דבר פסול – לומר שאתה פועל לפי הנחיות השר, כי כך צריך לעבוד כל מנכ"ל מול שר.
למעשה, בכל הנוגע לעדות בעניינו של נתניהו הקפיד פילבר לציין – שלא במקרה כמובן – פגישות ו/שיחות שנערכו בארבע עיניים שלא היה בעניינן תיעוד כלשהו, לא לפני, לא במהלך ולא לאחר מכן.
כל האינטרסים של פילבר (שמנותקים לחלוטין לנתניהו)
1. הרצון לרשום על שמו רפורמה משמעותית למשק הישראלי בנושא הסיבים האופטיים
פילבר אומר זאת פעם אחר פעם – הוא ראה בנושא הזה את לב ליבה של הבעיה בשוק התקשורת הישראלי ולכן חתר להסכמות עם בזק כדי לקדם את פרישת הסיבים האופטיים.
לזכותו של פילבר ייאמר כי הוא צדק לחלוטין: העיכוב בפריסת התשתיות גרם נזק של עשרות מיליארדי שקלים במשק ומי שטרפד את המהלך היו כל אוייביו במשרד התקשורת – שמצטיירים במשפט הזה כצדיקי הדור. אלו פעלו לסכל את מהלכיו וגרמו נזק אדיר למשק הישראלי.
2. הרצון לפעול בשיתוף פעולה, בהידברות, בפרגמטיות ובאמצעות הענקת תמריצים מול המפוקחים
גם פה, פילבר אומר זאת בעדותו בריש גלי – הייתה לו השקפת עולם מוצקה כרגולטור – לפיה יש לפעול מול המפוקחים בהידברות, במתן תמריצים והקלות תוך נקיטת גישה פרגמטית. זאת, במטרה להשיג בתמורה מהמפוקחים שיתוף פעולה בנושאים אשר חשובים למשרד התקשורת.
אגב, לא רק פילבר העיד על כך, אלא עדים רבים אחרים שעוד יעלו לדוכן העדים. פילבר גם מדגיש שמדיניות הדלת הפתוחה היתה נהוגה גם עם חברות אחרות והוא נתן לדוגמא את הוט, סלקום ופרטנר.
3. הקשר עם אלי קמיר, היועץ לשעבר של בזק ואלוביץ'
תירוש עושה מאמצים אדירים כדי לצייר את הקשר של פילבר עם קמיר כחלק מאותה "שיחת הנחיה".
בעימות של פילבר עם קמיר התעופפו באוויר מילים כמו "סמרטוט" או "קמיר מנהל אותי" (ע"י פילבר), אלא שבעדות פילבר מנסה לגמד את האמירות הללו בטענה שהוא היה בסערת רגשות לאחר שהציגו לו מצג שווא כאילו הוא בובה ששיחקו בה אלוביץ' ונתניהו.
אלא שתירוש לא מספרת את הסיפור המלא: כפי שסיפר פילבר, עד תחילת כהונתו במשרד התקשורת, יחסיו עם קמיר לא היו מן המשופרים. את החיבור לא עשתה "ההנחיה" של נתניהו אלא חברו הקרוב של פילבר, ישראל בכר, שותפו העסקי של קמיר.
מכאן והלאה פילבר רצה בקרבתו של קמיר כי עד המדינה, למשל, רצה שיקשר בינו לבין איש העסקים אלי עזור, וכן כי קמיר ידאג לאינטרסים של פילבר, למשל באמצעות הזמנתו לכנסים בינלאומיים.
אגב, לפני בזק קמיר ייצג את פרטנר ונחשב חבר מאוד טוב של אבי ברגר – והיה האיש שלמעשה דאג למינויו כמנכ"ל משרד התקשורת.
כל היחסים הללו לא ממש הטרידו את הפרקליטות – עד שמגיעים כמובן לנתניהו.
4. הרצון להבטיח משרה מתגמלת בעתיד בשוק הפרטי
זה מניע טבעי שיש לכל איש בכיר בסקטור הציבורי – לעבור למשרה הרבה יותר מתגמלת בסקטור הפרטי. לפילבר, ולא פחות חשוב מכך, לאשתו (אילנית פילבר, עדת תביעה), היה רצון כי פילבר יעזוב את המגזר הציבורי ויעבור לעבוד בשוק הפרטי מטעמים כלכליים מובנים.
למעשה, שלמה ואילנית פילבר סיפרו בחקירותיהם כי היה להם סיכום לפיו באוקטובר 2017 פילבר יודיע לראש הממשלה על פרישה, וכי בינואר 2018 הוא כבר יעבור לעבוד בשוק הפרטי.
אשתו של פילבר הוסיפה והעידה כי כבר בעת מינויו של פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת היא לא הייתה מרוצה והעדיפה שהוא יעבור למגזר העסקי "כי שם גם עושים יותר כסף וגם עובדים פחות".
