עו"ד יעל מלם יפה, שסיימה את עדותה אתמול, היתה יד ימינה של דנה נויפלד, היועצת המשפטית לשעבר של משרד התקשורת. שתיהן היו גם חברות טובות ומלם יפה עדיין עובדת במשרד התקשורת.

לאורך חקירתה הנגדית עו"ד יעל מלם יפה הפגינה תסמונת של הקטנת ראש, היא יודעת רק מה שהיא יודעת, מכירה רק את מה שהיא מכירה, וכאילו התמונה המלאה זרה לה לחלוטין.

אם כך הוא המצב, אז בשביל מה הביאה הפרקליטות עד תביעה שלא בקיאה בתמונה הכוללת?
כרגיל, כדי לייצר "אווירה" שהטיפול בבזק היה חריג. אבל, גם הקטנת הראש הזו לא יכולה להתמודד עם המסמכים שהומטרו עליה ע"י עו"ד נעה פירר מצוותו של עו"ד ז'ק חן. המסמכים הראו שכל התזות על "הטבות" ועל פעולות של פילבר לטובת בזק לכאורה – בשקר יסודן.

***

מלם יפה עסקה בעיקר בתחום הטלפוניה הסיטונאית הנייחת, רפורמה שתאפשר למתחרי בזק לרכב על התשתית שלה. הרפורמה הזו, חייבים להדגיש, היתה מיותרת לחלוטין, וגם כשיצא סוף סוף השירות הזה לא היה לו שום ביקוש, כיוון שהשימוש בטלפון הנייח הולך ונעלם.

כתב האישום מייחס לפילבר, ש"הונחה" על ידי נתניהו (שימו לב, הונחה ע"י נתניהו גם בתקופתו של צחי הנגבי כשר התקשורת) להיטיב עם בזק, כך שישנה את שיטת התמחור (לשיטת ה"ריסייל") ואחר כך גם עיכב את הרפורמה לבקשתו של אלוביץ'.

נעזוב כרגע את השטות הזו שפגישת הנחייה עם תנועת יד מעורפלת, שהוכח שלא התקיימה, הובילה ל"הטבות" בתקופה שכבר נתניהו לא היה שר תקשורת, בטיעון מגוחך ש"רוח הנחייתו" ריחפה כל העת מעל פילבר.

נתניהו לא הנחה מעולם את פילבר

אז נתחיל מהבסיס: נתניהו לא הנחה מעולם את פילבר בענייני הטלפוניה הסיטונאית. אדרבה, אין כל קשר בין נתניהו לבין פעולותיו של פילבר בקשר עם הרפורמה הזו, וכל פעולותיו של פילבר בנושא הזו היו מבוססות על שיקולים עצמאיים שלו ולא על שום הנחיות.
יתר על כן, פילבר פעל לטובת הציבור וכל העיכובים שנוצרו היו בגלל גורמים חיצוניים ולא בעקבות איזושהי "הנחיה", לא מנתניהו ולא מאלוביץ'.
פילבר העיד על כך בעצמו.

לפרקליטות היו כמה טענות בנוגע לתהליך של הרפורמה, ובראשן שפילבר שינה את שיטת התמחור. הכוונה היא למעבר משיטת הטלפוניה הסיטונאית שאותה קידם משרד התקשורת ערב מינויו של פילבר.
במסגרת הרפורמה בזק היתה אמורה להשכיר מקטעי תשתית לחברות תקשורת אחרות, אשר הן היו מתפעלות ומוכרות טלפוניה על גבי מקטעי התשתית – לשיטת ה"ריסייל" אותה קידם פילבר. במסגרת השיטה הזו בזק נותרה אחראית לתפעול מקטעי התשתית כולם, וחברות התקשורת האחרות רק מוכרות שירותים על גבי אותם מקטעי תשתית.

הפרקליטות ניסתה לטעון שהשיטה הזו, פחות או יותר, היא פטנט של פילבר להיטיב עם בזק והדבר נדחה בעבר על ידי הגורמים המקצועיים במשרד התקשורת.
אלא שהדברים מנותקים מהמציאות: חיים גרון ז"ל, שהיה סמנכ"ל הנדסה ורישוי במשרד התקשורת ואיש מקצוע מאוד מוערך, היה זה שהמליץ עליה עוד לפני עידן פילבר, ואמר שפתרון הריסייל הוא פתרון פשוט בהרבה מבחינה הנדסית ומבחינתו ניתן וראוי היה להתחיל לממשו הרבה יותר מוקדם, כפי שפילבר הציע מאוחר יותר.
גם מימון שמילה, היום המישנה למנכ"ל משרד התקשורת, חשב כך, וגם עדי קאהן, עובדת ותיקה ומנוסה במשרד התקשורת והעוזרת של פילבר.

כל השחקנים בשוק, כולל המתחרים, הבינו את אשר הבין גרון ואת אשר הבין שמילה. הם הבינו כי ההתעקשות על "הפתרון האידיאלי" ושמירה על עקרונות העמדה הנוקשה כלפי בזק, יובילו בסופו של דבר לקיפאון ולאי-יישום הרפורמה.
גם המתחרים הבינו כי עדיף לנקוט גישה פרגמטית, ולפנות לגישה הקלה יותר ליישום מבחינה טכנולוגית.

בכל מקרה, עם התקדמות מהלך הריסייל, כאשר משרד התקשורת לא הגיע להסכמה עם בזק על מחיר הריסייל – פילבר קיבל החלטה ליישם את המחיר הנמוך יותר (16 שקלים) שבו דגל הדרג המקצועי במשרד התקשורת, ולא את המחיר הגבוה יותר (20 שקל) שבזק דרשה.
פילבר גם סיפר שכאשר הוא עדכן בכך את אלוביץ', אלוביץ' כמעט בכה. כמובן שככל שמחיר ההשכרה נמוך יותר זה רע יותר לבזק. אז איפה בדיוק ה"הטבה"?

הנחות כתב האישום מתנפצות מול המציאות

יעל מלם יפה העידה על כל התהליך הזה, תהליך ממושך וקשה – בניסיון להוכיח את תזת הפרקליטות עד הטבות לבזק שנתן פילבר – כשהתהליך כלל גם פנייה של בזק לבג"ץ וניסיונות להגיע להסכמות.
היא העידה על כך מנקודת מבט מאוד צרה, בלי להבין את התמונה כולה (אולי העדיפה לא להבין והקטינה ראש) וכמובן שמלם יפה לא יכלה להעיד על שום חיבור לנתניהו, וממילא היתה בדרג ביניים שליווה את התהליך מבחינה משפטית.

גם הניסיון של הפרקליטות לתלות את האשמה בפילבר על עיכוב הרפורמה בשנה לא מתחבר לשום מסמך. מי שעיכב זאת היה משרד המשפטים בגלל הסדר ניגוד העניינים של נתניהו, החלפת השרים, ואחר כך בדיקת המבקר שדרש לעצור את כל התהליכים הקשורים להפרדה המבנית של בזק ולעניינים הקשורים לכך, בין היתר הרפורמה הסיטונאית.

אלא שחשוב להבין גם מה קרה בפועל, לא רק בתיאוריות של הפרקליטות.
כתב האישום מניח כי לולא מינויו של פילבר, רפורמת הטלפוניה הסיטונאית היתה יוצאת לדרך חיש קל, לרווחת הציבור. כתב האישום מניח גם כי רק בגלל פילבר (ורוחו של נתניהו) עוכבה הרפורמה והוחלפה במתווה אחר.
אלא שהנחות אלה מתנפצות כאמור מול המציאות. גם אחרי שפילבר עזב את משרד התקשורת, העניין המשיך להימרח ועד שנמצא פתרון שלא היה לו שום ביקוש. כלומר, משפטיזציה ובירוקרטיה מיותרות על הליך שהציבור לא צריך אותו.

***

חשוב להביא את דבריו של חיים גרון ז"ל בעדותו:

"אני לא התלהבתי מכל הרעיון של השוק הסיטונאי בלשון המעטה. אני כתבתי מסמך לוועדת חייק ב-2011 כאשר הם פרסמו המלצות ראשוניות, כתבתי התייחסות להמלצות אלו. התייחסות מפורטת ומנומקת של 20 עמודים והעברתי ביקורת חריפה על חלק גדול מהמלצות אלו לרבות ביטול ההפרדה המבנית.
דעתי הייתה ונשארה שמשרד התקשורת הוא רגולטור חלש מדי בשביל לכפות על בזק יישום מלא וטוב של השוק הסיטונאי. הניסיון בעולם הוא קשה. באירופה עם רגולטורים יותר חזקים מאשר משרד התקשורת ויותר עצמאים מאשר המשרד וגם גיבוי של האיחוד האירופי זה לקח שנים, לפעמים 10 שנים עד שהצליחו ליישב שוק סיטונאי שעובד בצורה טובה".

כצפוי, הרגולטורים החליטו ללכת עם הראש בקיר ואז להאשים את מי שביקשו לייצר פתרונות מהירים ב"הטבות" ו"שוחד". עולם הפוך, עולם עצוב.