בעקבות המאמר מיום שישי 31.03.2023, על שינוי דיסקט ברפורמה המשפטית לטובת זכויות הפרט, קיבלתי שפע של תגובות. חלקן תומכות, חלקן תומכות בהמשך הרפורמה הקיימת.
***
לאלו שתומכים בחקיקה המבקשת לתקן את המערכת המשפטית יש הסברים טובים ומשכנעים שאיתם אני מסכים: ויתור על תיקון הדרך שבה ממנים שופטים תאפשר לחונטה המשפטית למנות בסוף השנה, עם פרישתה של אסתר חיות, את יצחק עמית בשיטת הסניוריטי, כאילו עולם ומנהגו נוהג ותמשיך את ההתערבות הלא מידתית של העליון בהחלטות של הממשלה.
כמו כן ויתור על תיקון "מלמעלה" (מבית המשפט העליון) כמוהו כיריקה בפרצופם של מאות אלפי אנשים שיצאו לקלפיות והפגנות ומרגישים בצדק כמו אזרחים סוג ב' שקולם לא נספר.
אלו נימוקים מצוינים ואני מסכים שבחירת נשיא עליון בסוף השנה היא נקודה קריטית שלא צריך לוותר עליה, במיוחד כשמועמד החונטה המשפטית הוא יצחק עמית.
השופט בדימוס הרן פינשטין אמר לי לא פעם בתוכנית "בלי חשבון" ברדיו "גלי ישראל" שאסור שעמית יהיה נשיא העליון הבא, והביא כמה וכמה דוגמאות מפסיקותיו השגויות והפוליטיות כדי להמחיש זאת.
השאלה היא איך זה יקרה לאור השעיית הביניים של הרפורמה. זאת שאלה שאין לאיש עליה תשובה.
הרשלנות והזדון של הפרקליטות והמשטרה
בנוגע לעניין זכויות הפרט עליהן הרחבתי במאמר המסוים; קראתי את הכרעת הדין במשפט זדורוב – אני מציע לכל אחד לקרוא אותה, את המחדלים הרבים של הפרקליטות והמשטרה – את חוסר המקצועיות, את הנעילה על כיוון חקירה מסוים, את הרשלנות וגם את הזדון.
השופט דני צרפתי סיכם זאת בצורה תמציתית בשורה של שאלות "איך", שאותן אני מביא פה. שורה של שאלות שממחישות יותר מכל את הצורך בתיקון מערכת אכיפת החוק והמשפט – מהמשטרה, דרך הפרקליטות ועד לבתי המשפט.
- איך רצח הנאשם, על פי הודאתו וככל שאמיתית, זאת מבלי להשאיר שום ממצא בתא ובזירה הרחבה בכלל?
- איך ייתכן שכלל הראיות בזירה עפ"י נתיחת הגופה, אינן תואמות את סיפור ההודאה?
- איך עזב הנאשם את זירת הרצח, מטפטף ומוכתם בדם, ירד וניקה הכל בשירותי בנים, ואין אף עד ראיה לרפואה ואין ממצאים לאורך מסלול הירידה?
- איך בזירה כה כאוטית כבפרשתנו הכוללת מאבק, שיסוף, חתכים והנחת הגופה על האסלה, לא נותרו – טביעות אצבע או כל ממצא פורנזי אחר לחובת הנאשם?
- איך לא נתגלה בתיק ובבגדי הנאשם שנתפסו – כל ממצא מפליל?
- איך לא נותרו עקבות נעל הנאשם בתא ובחלל מתחם השירותים בעוד שהיא התבוססה בדם ואף הותירה עקבות על ג'ינס המנוחה כטענת המאשימה?
- איך מנגד נמצאו בתא דווקא עקבות זרות שאינן של הנאשם ואינן של המחלצים השונים.
- איך נוכחות אדם זר בתא, סמוך לשעת הרצח וטרם איתור הגופה כפי המוכח מ"העקבות הזרות" ועובדת זליגת דם טרי עליהם, אינה מלמדת כי לא הנאשם רצח את המנוחה.
- איך נעלי הרוצח שהיו ספוגות בדם עפ"י סברת המאשימה, נמצאו ללא ממצא המלמד על נוכחות דם ובפרט משהוכח בפנינו כי לא ניתן לנקות ממצא דם מנעל, גם על דרך שטיפה יסודית?
ולסיום:
- איך ניתן לראות בהודאה שעיקרה רק דקלום של אמירות ותרחישים שהציג המדובב לנאשם, הודאה אותנטית?
- איך ניתן להגדיר הודאה שפרטיה נמצאו סותרים את מכלול הראיות כהודאה ספונטנית ומשכנעת שמשקלה גבוה ביותר?
- איך ניתן להגיע למסקנה על בסיס כלל שאלות "הלמה והאיך" לעיל או אפילו חלקן ועל הממצאים המקיפים שנותחו והוצגו, כי לא הוצגה לפנינו כל ראיה סבירה וממשית אשר יש בה לסדוק את המארג הראייתי של המאשימה לחובת הנאשם?
- איך ניתן להגדיר את כלל הספקות שהוצגו – רק השערות, ספקולציות ותרחישים דמיוניים חסרי אחיזה, שאינם עולים כדי ספק סביר?
סוף דבר:
- בחוות דעתי לעיל, המצטרפת לחוות דעתו של חברי, סגן הנשיאה אשר קולה, ביקשתי להציג את נימוקיי למסקנה לפיה – המאשימה בפרשתנו, לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את אשמת הנאשם ברצח המנוחה – תאיר ראדה ז"ל, וכי מן הדין לזכות את הנאשם.
- הספקות והבקיעים הממשיים שהוכיח הנאשם ביחס לאשמתו, הן בהקשר לחטיבת ההודאה והן בהקשר לראיות בכלל, יש בהם די והותר לביסוס ספק סביר מוצק וממשי לעניין אשמתו.
