באיזשהו שלב ביום הדיונים אתמול במשפט נתניהו, נצ"מ מומי משולם סיפק לשופרות הפרקליטות, אלו שעדיין מסקרים את משפט נתניהו, את הכותרת התורנית: שנתניהו החליף גרסאות ושיקר בחקירותיו בתיק 2000.

יש רק בעיה אחת: כל זה לא בא לידי ביטוי בכתב האישום בתיק 2000, שמייחס לנתניהו רק אי דיווח מספיק מהיר להצעת שוחד שקיבל.

***

עו"ד עמית חדד, פרקליטו של נתניהו קם ממקומו וביקש מבית המשפט לרסן את העד:

"הוא לוקח את החירות לעצמו לעשות סיכומים שגויים, אני לא רוצה לאמר את המילה שקר שבית המשפט אמר לא להשתמש בה, אבל כל זה לא נמצא בכתב האישום שהעד אפילו לא קרא אותו. אם יש לו תרעומת לממונים עליו, שיפנה אליהם".

זו לא הפעם הראשונה שמשולם מציין זאת בקשר לנתניהו ואין לי ספק שהאיש ממש מתעב את נתניהו.
במשפט האחרון של עו"ד חדד הוא עלה על תסכולו של משולם. מההר של תיק 2000 נולד עכברון לגבי נתניהו וזה הרתיח את ראשי המשטרה וראשי הפרקליטות, במיוחד לאחר שמנדלבליט התכוון לסגור את התיק.
הם קמו עליו, רצו להאשים את נתניהו בעסקת שוחד, אך לבסוף נמצאה פשרה עקומה: מוזס בשוחד, נתניהו בהפרת אמונים. אפשר להבחין היטב שמשולם לא מרוצה מזה ולכן מוציא את תסכולו באמירות שקריות שאינן רלוונטיות, ביטוי שהוא חוזר עליו די הרבה.

שנתיים מפתיחת המשפט, שני הדיונים האחרונים עסקו לראשונה באינטנסיביות בתיק 2000. מה שהתברר עד כה לא מפתיע את מי שקורא את הכתבות פה: מדובר בחתיכת קשקוש.
הפרקליטות ניסתה לצייר תמונה מעוותת שיש בידיה ראיות לעסקת השוחד לכאורה בין נתניהו למוזס: שתי שיחות שהוקלטו ביניהם. מה שהיא לא סיפרה, שנבחרו בקפידה כמה אמירות מנותקות מההקשר בשתי השיחות ומהן נבנתה התיזה שמוזס ניסה לשחד את נתניהו באמצעות סיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות", תמורת טיפול של נתניהו בחוק ישראל היום.

לתזה הדמיונית הזו אין ידיים ואין רגליים והיא מאפיינת את התזות בתיק 1000 ובתיק 4000 – יש תזה, אבל לה שום ראיות. השיחות המוקלטות, שלכאורה מהוות ראיה, מצביעות בחלקים נרחבים שלהן על ההיפך הגמור.

את זה ניסתה אתמול להוכיח עו"ד איריס ניב סבאג, כשפרסה בפני משולם עוד ועוד אמירות מהשיחות המוקלטות שהפריכו את התיזה של כתב האישום.
אלא שמשולם, כדרכו בקודש, ענה את התשובה שהוא אוהב מכל: "זה לא רלוונטי, לא בדקנו".

באיזשהו שלב השופטים ביקשו מניב סבאג להפסיק עם קו החקירה הזה, כי ממילא התשובות של משולם זהות והם לוקחים בחשבון שגם יתר התשובות לשאלות דומות יהיו זהות.
המנטרה של משולם המחישה את בעיית התיזה: הוא טען שהם בדקו למעשה רק את האמירות הבעייתיות מתוך שיח שלם וזרקו הצידה את כל השאר.

עשיתם את זה, אמרה לו ניב סבאג, בגלל שזה לה התאים לתזה ומשולם שוב ושוב התקומם וטען שלא היתה שום תזה ושהם רצו להגיע לחקר האמת – אמירה שמעוררת גיחוך.

באחת היציאות של משולם מהאולם, לאור התנגדות הפרקליטות, עו"ד ניב סבאג אמרה שלא מדובר במחדלי חקירה, אלא במעשים מכוונים. לשון אחרת לאמר שמדובר בתפירת תיקים.

ולגבי נתניהו: תיק 2000 הוא התיק הכי משעשע שנתפר נגד נתניהו, ללא ספק משהו אחר ושונה מכל מה שראינו בשדה המשפטי נגד אישי ציבור. הפרקליטות מאשימה את נתניהו בעבירה החמקמקה והאמורפית "הפרת אמונים" כי לשיטתה הוא לא דיווח מספיק מהר על הצעת השוחד לכאורה של נוני מוזס (שכאמור, לא ממש היתה).

בכתב האישום נכתב כך:

נתניהו עשה במילוי תפקידו מעשי הפרת אמונים הפוגעים פגיעה מהותית בטוהר המידות ובאמון הציבור. זאת, בכך שלאחר שמוזס הציע לנתניהו הצעת שוחד, הגם שנתניהו לא ביקש או התנה שוחד, הוא לא חדל מהשיח עמו, אלא קיים עמו שיח מפורט בעניין מרכיבי ההצעה, ונקט פעולות כחלק מהצגת אפשרות של ממה שיעשה שימוש בכוחו השלטוני ובתפקידיו הציבורי הרם על מנת לקדם את החקיקה המיטיבה עם מוזס, בהתאם להצעת השוחד (מדובר בחוק ישראל היום).

כלומר, נתניהו לא הפסיק את השיח עם מוזס ולא סירב במפורש להצעת השוחד כיוון שהוא סבר שיהיה בכך לטענת הפרקליטות כדי להשפיע על אופן הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות" בתקופת הבחירות, וימנע פרסומים שליליים נגדו ונגד משפחתו כל עוד השיחות נמשכות (מה שלא היה ולא נברא, ההתקפות נגד נתניהו ומשפחתו נמשכו במלוא עוזן).
באי הסירוב המיידי להצעת השוחד עבר לשיטת הפרקליטות עבירה פלילית של הפרת אמונים. אין ספק: עוד תקדים חדשני – אי דיווח מיידי!

נתחיל מבראשית: אפילו כתב האישום קיבל את דבריו של נתניהו שהוא לא ביקש שוחד, לא התנה שוחד, לא קיבל שוחד ולא הסכים לקבל שוחד ממוזס.
הפרקליטות, אם כן, באה חשבון עם נתניהו על כך לא סירב מיד להצעתו הפלילית לכאורה של מוזס.

התזה המשפטית, כאמור, היא חדשנית, בדומה לתזות החדשניות בתיקי 4000 ו-1000: איש ציבור שמציעים לו שוחד חייב בסירוב לאלתר ואם לא יעשה זאת הוא יחטוף כתב אישום. זו תזה משפטית שמעולם לא ראו כמותה בעולם המשפט.

כל התזה של הפרקליטות בנויה על תהייה מרכזית: אם נתניהו לא התכוון לקבל שוחד, הוא לא ביקש שוחד ולא התנה שוחד, למה הוא לא סירב מיד להצעתו הפלילית של מוזס?
כאמור, הפרקליטות סבורה שנתניהו ניצל את הצעת השוחד כדי להמשיך את השיח עם מוזס במטרה להשפיע על אופן סיקורו ב"ידיעות אחרונות".

הטיעון הזה מופרך לחלוטין, הוא מתעלם מההיסטוריה של הסיקור ב"ידיעות אחרונות" נגד נתניהו ומשפחתו, הוא גם מתעלם מאופיו של מוזס, ומכל הרקע, ההיסטוריה, האיומים המפורשים וניסיונות הסחיטה של מוזס.
האמת הרבה יותר פשוטה: בניגוד לטענות כאילו נתניהו ניהל שיח עם מוזס כדי לקבל "בתקופת הביניים" סיקור פחות שלילי, הרי שמה שעמד לנגד עיניו של ראש הממשלה הוא מניעת חוק 'ישראל היום'.
שיפור הסיקור מעולם לא היווה שיקול כלשהו בהתנהלותו של נתניהו במסגרת השיחות וממילא הסיקור גם לא הפך לפחות שלילי.

הפרקליטות, בכוונת מכוון, התעלמה מכל מה שקרה לפני ואחרי הפגישות בין מוזס לנתניהו. ובכלל, גם תיק 2000 הוא כניסה לשדה המוקשים של יחסי תקשורת ופוליטיקאים, שדה שנבדק אך ורק אצל נתניהו ולא אצל פוליטיקאים אחרים – למשל לפיד ויחסיו עם מוזס וערוץ 12.

אל דאגה, השדה הזה ייבדק גם ייבדק כאשר יאיר לפיד וציפי לבני יגיעו לעדות.