השופטים מיהרו אתמול לקבל החלטה בנוגע לעדות מילצ'ן שעיקריה הם: עדות מילצ'ן בווידאו מלונדון תחל ב-18.6, תתנהל 5 ימים בשבוע כפי שביקשה הפרקליטות, אבל מראשון ועד חמישי, ולא משני עד שישי – משעה 12:00 ועד 16:00 שעון ישראל.

***

השופטים קיבלו את בקשת עו"ד חדד לאפשר את נוכחות שרה נתניהו בעדות בלונדון, בלי לנקוב בשמה אלא ע"י רשות לנאשמים או לקרובי משפחתם מדרגה ראשונה להיות נוכחים.
המשמעות היא שגם נוני מוזס, אם ירצה, יוכל להצטרף לפרקליטותיו (במקטע של תיק 2000). האמירה הזו לא תאפשר לעיתונאים או לאחרים (כמו הדס קליין שצוינה על-ידי עו"ד חדד) להיות נוכחים באירוע החקירה בלונדון.

כמו כן, כצפוי, המדינה תישא בעלויות של כל באי כוח הצדדים, משהו כמו מאות אלפי שקלים.

כאמור, השופטים ינהלו את המשפט מבית המשפט המחוזי בירושלים, כאשר התביעה וההגנה יחקרו את מילצ'ן במקום החקירה – בלונדון.

השופטים ציינו לגבי החלטתם:

"נעשתה לא בלי היסוס, נוכח קשיים לא מבוטלים שעלו מעת לעת בניהול הדיונים. על רקע זה, מובהר כי ככול שבית המשפט יקבע כי ישנו קושי ממשי בניהול הדיון, בשל אופן החקירה ו/או התנהלות הצדדים, החקירה תופסק לאלתר ותתחדש במועד קרוב, באולם בית המשפט בירושלים, במעמד באי כוח הצדדים, תוך שמיעת העד על דרך הוועדות חזותית".

המשמעות היא שאם השופטים יראו שהם לא יוכלו לשלוט מרחוק על הוויכוחים שפורצים מדי פעם בין התביעה להגנה, הם עשויים להפסיק הדיונים, להחזיר את עורכי הדין ארצה, ולנהל את הדיון בארץ כשמילצ'ן לבדו בלונדון.
לאור ההתנגדויות הרבות של הפרקליטות לאורך כל החקירות הנגדיות, אני מעריך שזה תסריט שבהחלט יכול להתממש. נחכה ונראה.

דבר אחד בטוח: בעקבות עדות מילצ'ן תידחה לעת עתה עדותו של יאיר לפיד, ייתכן שעד אחרי הפגרה.

עוד מאתמול: המשך עדותו של עד המדינה ארי הרו

ובכן, ארי הרו קבר אתמול סופית את תיק 2000, התיק לפיו היתה איזושהי עסקה אפלה בין נתניהו לנוני מוזס, שעל פיה מוזס הציע לנתניהו שוחד בדמות סיקור אוהד ונתניהו אמור היה ל"סדר" לו את חוק ישראל היום במתכונת כזו או אחרת.

התיזה הזו התבססה על שתי הקלטות של שיחות נתניהו-מוזס שהוקלטו לבקשת נתניהו על הסלולרי של ארי הרו.

כזכור, נתניהו הואשם בסעיף "חדשני" – כשלא דיווח מספיק מהר על הצעת השוחד, ואילו מוזס הואשם בהצעת שוחד לנתניהו.
על פי תיזת כתב האישום, נתניהו הבין את הצעת השוחד שקיבל ואף ניסה בדרך כלשהי לממשה ולא דיווח לרשויות אכיפת החוק.

הרו, שהיה אחד האנשים הקרובים לנתניהו באותה עת ואף נכח בפגישה הראשונה שהוקלטה, שלל מכל וכל את האפשרות שנתניהו הבין בכלל שזו הצעת שוחד.

השופט בר-עם שאל אותו לפחות 3 פעמים, אם ניתן היה להבין מנתניהו, על פי התנהגותו, או על פי בקשותיו, שהוא הבין שמדובר בשוחד – אבל הרו שלל זאת לחלוטין.
הוא חזר ואישר שמדובר היה בשיחות סרק, שאיש לא התכוון ברצינות למה שאמר, הן נתניהו והן מוזס, שאיש מהם לא האמין לרעהו ובכל מקרה נתניהו לא דיבר ולא התנהג כמי שקיבל הצעת שוחד – למשל, פנה לעורך דינו הקרוב דוד שמרון.
לכן, אם נתניהו לא הבין שזו הצעת שוחד ולא התנהג כמי שקיבל הצעת שוחד, אין בכלל תוקף לכתב האישום שהוגש נגדו.

נתניהו דווקא התייעץ עם שמרון לפני הקלטת השיחות, ולפי הרו דוד שמרון עצמו רצה למנוע אי הבנה מלכתחילה, שתהיה בשיחה האפשרות לעיסקת קח ותן.
ולכן, משנתניהו הבין זאת בייעוץ הראשוני, אין שום סיבה שלא היה פונה לדוד שמרון אם היה באמת חושב שזו הצעת שוחד.

ממילא, המשפטים על הסיקור היו ספורים בלבד מתוך שיחה ארוכה של שעתיים ומעלה, וממילא "ידיעות אחרונות" לא שינה כהוא זה מהסיקור של נתניהו ומשפחתו.
נהפוך הוא – העיתון אף החריף את הטון נגד נתניהו ומשפחתו.

עו"ד חדד, פרקליטו של נתניהו, עבר עם הרו לאורך כל הטיפול בחוק "ישראל היום", הפגישות עם מוזס, המהלכים הפוליטיים, ועד לנפילת הממשלה בעקבות מעבר החוק בהצעה הטרומית.
הרו אישר שבשום אופן הוא לא חשב שמדובר במעשה פלילי, אלא בהידברות פוליטית רגילה בין שני יריבים.

ובכלל, כתב האישום בתיק 2000 ניסה להסביר את ההתנהגות של נתניהו בכלים של ניסיון לקבל טובת הנאה ממוזס בתקופה שבין הצעת השוחד לכאורה ועד לשלב שבו מוזס יבין שנתניהו לא מתכוון להיעתר להצעתו.
התיזה הזו כאמור מחומרי החקירה מופרכת לחלוטין.

מה שחומר הראיות חשף ומה שעדותו של ארי הרו חשפה זה, שנתניהו נלחם באויב מר שלו, אויב שהניח חרב על צווארו שלו ושל בני משפחתו, ושכמעט הצליח לסגור את העיתון שנתניהו העניק לו חשיבות מיוחדת בגיוון הדעות בשיח הישראלי.

מוזס הוא זה שרמס את הקואליציה כדי להניח תשתית של חוק שייטיב איתו כלכלית. לכן, המאבק של נתניהו במוזס מנע פגיעה בטוהר המידות ולא להיפך.

ובכלל, כתב האישום, הן בתיק 2000 והן בתיק 4000, מעלה על המסלול הפלילי טקטיקות של מאבק בין פוליטיקאים לבוסים של כלי תקשורת. אין לזה אח ורע ואין לזה שום תקדים וזה עומדת בסתירה לכל היגיון.

איפה ההיגיון?

אם נתחיל להעמיד לדין פוליטיקאים על כך שהם לא עמדו בהבטחותיהם, או שהם הבטיחו בכובעם כפוליטיקאים דברים שהם לא מתכוונים לעמוד בהם, או שהם לא יכולים לעמוד בהם, אזי נמצא עצמנו מעמידים לדין את כל חברי הכנסת כולם, לדורותיהם.

מה שאומרת לנו הפרקליטות הוא דבר בלתי הגיוני בחיים הפוליטיים: שכל הטעיה, שכל הבטחות סרק, שכל משיכת זמן, גרירת רגליים, אי אמירת "לא" – כל אלה הם כבר לא חלק מהפוליטיקה במדינה דמוקרטית, הם חלק מאיזשהו מסלול פלילי דמיוני. 

לכן, הטענה כאילו נתניהו חייב היה לסרב לאלתר להצעת השוחד של מוזס ומשעה שהוא לא סירב מיד הוא הפר אמונים, היא טענה חסרת תקדים, מסוכנת ואבסורדית.
אין נורמה כזו ואסור שתהיה נורמה כזו ביחסים בין פוליטיקאים למו"לים של כלי תקשורת.

האיסור שקיים בחוק הוא איסור על קבלת שוחד. אין בו איזושהי חובה מוסרית לסרב מייד להצעת שוחד, שממילא לא הובנה כהצעה כזו.

מהרגע שהפרקליטות קבעה שנתניהו לא התכוון לקבל שוחד היה צריך לסיים את כל הפרשה הזו ולסגור את התיק נגד נתניהו.
אלא שמנדלבליט נכנע ללחץ האדיר של שי ניצן וליאת בן ארי והגיש כתב אישום מוזר.