בשעה שאתם קוראים את הטקסט הזה, קרוב לוודאי שיש כבר החלטה של שופטי נתניהו בנוגע לעדות מילצ'ן באנגליה.
***
תהא ההחלטה אשר תהא – וגם אם השופטים יאשרו את קיום העדות החל מיום א' (תחת אמירות ביקורתיות על התנהלות הפרקליטות ולקיחה בחשבון של כל מה שאירע בהחלטה על משקל העדות) – זה ממש לא משנה את תמונת המצב.
ותמונת המצב היא עגומה מאוד מבחינת הפרקליטות – היא צפצפה על החוק הישראלי והאנגלי, היא צפצפה על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים, והיא בעיקר שיקרה לכל אורך הדרך.
הפאשלה והתירוצים
ביום שלישי באישון לילה העבירה הפרקליטות את תגובתה לבית המשפט שדרש ממנה אישורים ואסמכתאות לעדות מילצ'ן באנגליה.
ניחא שזה קרה ברגע האחרון, אבל אבוי לבושה – בפעם השנייה בתוך שלושה ימים הודתה הפרקליטות שאין בידיה אישורים כלשהם לעדות מילצ'ן באנגליה.
לא רק שאין בידיה כל אישור, היא גם מודה בעקיפין שלא פעלה מלכתחילה להשגת אישורים. שכל המרדף אחרי אישורים החל רק אחרי דרישת בית המשפט (אחרי התהיות שהעלה עו"ד עמית חדד).
כתירוץ לפאשלה הענקית הביאה הפרקליטות איזשהו מכתב מהבריטים שרק המחיש את הבעיה: הבריטים כותבים במפורש לפרקליטות שהיו צריכים להגיש בקשה מסודרת ומכאן הלאה שישברו את הראש עם המצב שנוצר (יבקשו אישור מבית המשפט הישראלי).
זאת ואף זאת, הפרקליטות טוענת שהמייל של הבריטים על בקשה מסודרת "לא התקבל". פוף, נעלם.
איך מסמכים נעלמים לפרקליטות בדיוק שצריך אותם?
כדי להלבין את העדות של מילצ'ן המציאה הפרקליטות תירוץ חדש, שצץ ימים ספורים לפני עדותו של מילצ'ן: "עדות וולנטרית".
מהסיבה הזו, כך טוענת הפרקליטות, לא נדרשים כל אישורים והיא רשאית לפעול כאוות נפשה בבריטניה.
סליחה? איפה הטיעון הזה היה עד עכשיו? בבוידם של הפרקליטות? ומה זה המושג המגוחך הזה?
מילצ'ן לא בדיוק "התנדב" להעיד, אלא נדרש לכך בעקבות דרישת הפרקליטות.
עו"ד עמית חדד הגיב מייד
עו"ד חדד מיהר להגיב לפרקליטות ושם את הדברים על השולחן: אין שום אישור ("זה לא אישור. זה תיאור מצב עובדתי מצער על מציאות שבה לא התבקש אישור"), ומכאן שמעשית עדות מילצ'ן אינה קבילה.
עו"ד חדד מונה שורה של בעיות קשות העולות מהמצב שנוצר: לבית המשפט המחוזי לא הוענקה סמכות שיפוט מחוץ לגבולות המדינה – לא בדרך של עזרה הדדית או בכל דרך אחרת, לא מכוח חוק, לא מכוח אמנה, לא מכוח הסכם ולא מכוח דין.
כמו כן לבית המשפט המחוזי בירושלים לא תהיה כל סמכות להזהיר את העד וממילא לא תהיה לאזהרה כזו נפקות משפטית כלשהי – גם אם תינתן.
כמו כן לא תהיה לבית המשפט סמכות להורות על איסור פרסום או חיסיון כלשהו וכן לא תהיה לו סמכות להגן על זכויותיו של העד – ככל שהדבר יידרש.
השורה התחתונה של עו"ד חדד:
"למען הסר ספק, עדות שניתנה ללא אזהרה לאו עדות היא – על כל המשתמע מכך".
עו"ד חדד גם תוהה, בצדק, כיצד קרה שגביית עדות מתבצעת בחדר ישיבות בבית מלון, בתיווך של חברת הפקות חיצונית, ולא באורח רשמי בהתאם לכללים הקבועים באנגליה – בבית משפט בנוכחות שופט.
כל הנושא הזה של מיקור חוץ לעדות מרכזית מריח רע, רע מאוד.
פאול אחד יותר מדי
אני חוזר על עמדתי: לא מדובר לדעתי ברשלנות, בחפיפניקיות או סתם עצלנות. הפרקליטות ניסתה בזדון לעקוף את החוק האנגלי, כפי שהיא עושה גם עם החוק הישראלי.
זו התרבות, תרבות של שקר וצפצוף על חוקים.
מה שקרה הוא שאירע לפרקליטות פנצ'ר: חשיפות של פרופ' טליה איינהורן ואבי וייס שהציפו את הפארסה.
עכשיו, הפרקליטות דוחקת את השופטים לפינה עם לוח זמנים צפוף, כך שיקבלו החלטה ימים ספורים לפני תחילת העדות – למרות שלפרקליטות ניתנו יותר מ-30 יום להסדיר את כל העניינים.
המחשבה היא שהשופטים לא ירצו לבטל עדות מרכזית שכבר נדחתה פעם אחת ויבלעו עוד פאול של הפרקליטות. הבעיה היא שזה פאול אחד יותר מדי.
