עוד פרק, הפעם מסיבי במיוחד, במסע לנבכי הפרוטוקולים הרשמיים מעדותו של ארנון מילצ'ן במשפט נתניהו (בווידאו מברייטון אנגליה). והפעם – השמפניות והסיגרים של תיק 1000 (חלק א).

***

עו"ד חדד: בסוף השבוע שעבר עשינו קצת הפוגה מסוגיית החברות והמתנות,  אני רוצה טיפה לחזור לזה מכמה זוויות שעוד לא דיברנו בהן. תאשר לי שאתה וגם ראש הממשלה לפי מה שאתה ראית, מעולם לא הסתרת את החברות הקרובה בינך, לא הסתרתם את החברות ביניכם. נכון?

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: לא הסתרתם.

מילצ'ן: לא.

עו"ד חדד: ואתה מעולם לא הסתרת את הקשר הקרוב והמיוחד שלך עם הגברת נתניהו. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: והקשר הזה היה גלוי וידוע לרבים, אני לא אמנה, אני ספרתי עשרות רבות אם לא למעלה מזה.

מילצ'ן: לא התחבאנו.

עו"ד חדד: לא התחבאתם. ולמשל, רק כדי שנבין, זה אפילו לא עשרות, זה מאות ואלפים, ויש גם סרטונים ביוטיוב, יש את הטקס מ-2008 שנותנים לך פרס, אז שם נתניהו מספר שהוא גאה להיות חבר שלך. אתה זוכר את זה?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: כן. לכן זו חברות,

מילצ'ן: זה הכנס של לפיד,

עו"ד חדד: נכון. שגם לפיד היה שם. הוא אומר שלכבוד לו להיות חבר שלך. אתה זוכר את זה. נכון?

מילצ'ן: כן. זה הטקס שלפיד אמר,

עו"ד חדד: כן. שהוא מודה על הדברים שיודעים,

מילצ'ן: ובעיקר על דברים שלא יודעים.

עו"ד חדד: שלא יודעים ועל זה שיש לו בית לחזור אליו.

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: שזו דרך אגב אמירה מדויקת של לפיד.

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: בלי להיכנס לדברים שאנחנו לא יכולים להיכנס אליהם.

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, אתה גם בתוכנית נודעת "עובדה", גם שם אתה התייחסת, אמרת בקלות "ביבי חבר שלי" נכון?

מילצ'ן: כן. אני,

עו"ד חדד: לא הסתרת את זה מעולם.

מילצ'ן: זה לא היה סוד.

עו"ד חדד: בוודאי. זה היה קשר פומבי לחלוטין, ידוע לכולם, כולם ידעו עליו?

מילצ'ן: אני לא יודע אם כולם אבל,

עו"ד חדד: כל מי שמכיר אותך ומכיר אותו ידע. אני יכול להגיד לך שכל אנשי הצוות שלו הכירו את הקשר ביניכם. הם ידעו שזה הקשר הכי קרוב שלו. זה לא מפתיע אותך.

מילצ'ן: כן. נכון.

עו"ד חדד: אני אומר לך שכששאלתי בבית המשפט את פילבר, את חפץ, כל מי שהגיע, על 'החבר הכי טוב  של ביבי' כולם אמרו אדם אחד, ארנון מילצ'ן. זה לא מפתיע אותך.

מילצ'ן: ממש לא.

עו"ד חדד: אוקיי.

בשלב זה התנגדות סרק של אלון גילדין מהפרקליטות.

עו"ד חדד: הרבה אנשים ידעו שאתה ורעייתך מתארחים בבלפור, נכון? והרבה אנשים ידעו שנתניהו מתארח אצל, הנתניהוז', כמו שאתה קראת, מתארחים אצלך בבית ינאי, נכון?

מילצ'ן: לא יודע מי יודע ומי לא יודע.

עו"ד חדד: לא הסתרתם.

מילצ'ן: לא הסתרנו.

עו"ד חדד: אוקיי. אם מעניין אותך סתם לגבי חפץ למשל אז יש לי הפניות אם אתה רוצה, אם זה מעניין אותך. וגם לגבי פילבר וגם לגבי אחרים, במקרה יש לי פה, אבל נראה לי חבל על הזמן.

עו"ד חדד:  תאשר לי בבקשה, את עו"ד שמרון אתה הכרת היטב, פגשת אותו.

מילצ'ן: לא הכרתי אותו היטב.

עו"ד חדד: לא, ברור, לא היית חבר שלו. אני מתכוון שפגשת אותו למשל ביום הולדת 60 של ראש הממשלה נתניהו.

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: פגשת אותו למשל ביום הולדת 60 למר נתניהו, נכון?

מילצ'ן: כן אבל לא היינו חברים.

עו"ד חדד: לא, אני לא טענתי טענה כזו. אני מתכוון אבל שעו"ד שמרון ידע על החברות הקרובה בינך לבין ראש הממשלה, הוא ראה שהיית ביום ההולדת.

מילצ'ן: אני מניח ש-,

חדד: נעשה את זה פשוט. יום הולדת 60 של ראש הממשלה, יום הולדת שאתם חוגגים בקבוצה מאוד מצומצמת, נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: חברים מאוד מאוד קרובים של ראש הממשלה, אתה שם, אמרתי, צביקה ברקוביץ' ואשתו, דוד שמרון ואשתו, אבל קבוצה מאוד מצומצמת. נכון? ואתה ואמא שלך גם מגיעים. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: וכל מי שהיה שם, לפחות להבנתך, כל מי שהיה ביום ההולדת הזה ראה את החיבה הקרובה, את הקירבה המיוחדת בינך לבין ראש הממשלה. נכון?

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: אוקיי. תאשר לי דרך אגב שמעולם לא הסתרת או ביקשת להסתיר את העובדה שאתה נותן מתנות לבני הזוג נתניהו. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: לא ראית איזה שהוא צורך להסתיר, ואני אפילו אומר יותר מזה ואני לא רוצה להיכנס לזה, אבל אפילו לאיזה עיתונאי סיפרת על זה פעם, כי לא ראית בזה שום דבר שיש להסתיר אותו.

מילצ'ן: אם הייתי חושב שיש להסתיר, לא הייתי עושה את זה.

עו"ד חדד: אוקיי. בסדר גמור. רק נחלק את זה כדי שזה יהיה ברור, כי בית משפט ביקש ממני לפעמים לפרק את השאלות. 1. סיפרת לעיתונאי, לא ניכנס לזה, נכון?

מילצ'ן: אני לא יודע לאיזה עיתונאי.

עו"ד חדד: לא משנה. לא הסתרת את זה, בקיצור.

מילצ'ן: לא הסתרתי את זה.

עו"ד חדד: בסדר. נעשה את זה בכל זאת, הדס סיפרה שסיפרת את זה לבן כספית. זה נכון?

בשלב זה כמובן התנגדות של הפרקליטות למשמע השם "בן כספית".

עו"ד חדד: אתה סיפרת על זה לכולם, נאמר את זה כך, 1. סיפרת את זה לכל העולם, זו שאלה שאתה לא מתנגד. 'כל העולם' כמובן באופן מטאפורי. אני מתכוון שלא הסתרת את זה מאף אחד. נכון?

מילצ'ן: לא הסתרתי את מה,

עו"ד חדד: את העובדה שנתת מתנות לבני הזוג נתניהו.

מילצ'ן: לא.

עו"ד חדד: לא ראית גם סיבה להסתיר?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אומרת הדס "תשמע, היה מישהו שלא ידע? ארנון סיפר את זה לכל העולם". כמובן שהיא כנראה מגזימה ב'לכל העולם', אבל אתה לא הסתרת את זה אף פעם. או שזה לא נכון מה שהיא אומרת פה?

מילצ'ן: אין לי מושג מה הדס אמרה, אבל בדרך כלל היא אומרת אמת.

עו"ד חדד: תיכף נראה. בדרך כלל או לא בדרך כלל, אנחנו נבחן את הדברים בהמשך. אני חושב שיש דברים שהיא טעתה בהם, לא שהיא רצתה לשקר, אבל אני  אראה לך את זה. בכל מקרה, אם היא אומרת שאתה סיפרת את זה לעיתונאי, היא טועה?

מילצ'ן: אני לא זוכר, שסיפרתי מה?

עו"ד חדד: על זה שנתת לבני הזוג,

בהמשך:

עו"ד חדד: אני מתקדם כבודכם. ארנון, דיברנו על זה שאתה ובני הזוג נתניהו הפכתם לחברים קרובים מאוד, כמו משפחה, כבר בסוף שנת 1999, 2000, כשראש הממשלה היה אדם פרטי. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: ואתה אישרת לי שאתה התחלת להעניק מתנות לראש הממשלה ולרעייתו עם תחילת החברות. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: ואתה מעולם לא חשבת להפסיק את הענקת המתנות. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: ולא כשראש הממשלה הפסיד בבחירות והיה חבר באופוזיציה.

מילצ'ן: אין לזה שום הקשר. קשר.

עו"ד חדד: אוקיי. ולא בשום שלב אחר מתחילת החברות, עד שהתחילו החקירות למעשה ב-2016?

מילצ'ן: אמת.

עו"ד חדד: אוקיי. יותר מזה, מעולם לא עלה בדעתך אפילו להפסיק לתת מתנות. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, אתה הסברת, לפחות כך אני מבין, שבגלל היקף ההון שלך והיקף העסקים שלך זה אפילו לא פרומיל, זה כלום, זה אירוע שהוא פחות, אפילו לקרוא לו 'זניח' זה להעצים אותו. זה כלום ושום דבר.

מילצ'ן: זניח כלכלית בהחלט.

עו"ד חדד: פחות מזניח אפילו. נכון?

מילצ'ן: אני לא יודע מה פחות מזניח, אבל זניח.

עו"ד חדד: אוקיי. זניח. בסדר. ולכן זה לא דבר שהטריד אותך,

מילצ'ן: מה זה פחות מזניח?

עו"ד חדד: זה זניח מאוד.

מילצ'ן: אה, אוקיי.

עו"ד חדד: את זה אתה מקבל, שזה זניח מאוד?

מילצ'ן: בסדר.

עו"ד חדד: אוקיי. ואנחנו נראה בהמשך את הכמויות האמיתיות אתה תראה שזה באמת אירוע, זה non issue.

מילצ'ן: ממש כן.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, זה מעולם לא היה עניין שהכביד עליך או הטריד אותך. נכון?

מילצ'ן: לא הכביד ולא הטריד.

עו"ד חדד: אוקיי. ואתה הענקת את המתנות האלה בשמחה גדולה, באהבה גדולה. נכון?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: תאשר לי שעד התחלת החקירה אתה בכלל לא ידעת כמה עולה בקבוק שמפניה או קופסת סיגרים. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: שמענו אותך פה מנסה לשער בחקירה ראשית, אמרת כמה זה, 2500 דולר. אין לך מושג, נכון?

מילצ'ן: אין לי מושג.

עו"ד חדד: דרך אגב, זה עולה רבע מזה אבל זה באמת לא משנה,

מילצ'ן: יכול להיות שאמרתי 2500 שקל? לא, דולר. דולר. כן.

עו"ד חדד: לא משנה. אבל באמת כי בסוף, אני לא רוצה חלילה, אתה יודע, אני לא רוצה לבייש אותך חלילה, אבל אדם עם הון כמו שלך,

מילצ'ן: סליחה אתה לא רוצה מה?

עו"ד חדד: אני לא רוצה לבייש חלילה או משהו כזה, או,

מילצ'ן: את מי?

עו"ד חדד: או לחטוא למציאות, אבל אדם, או לחדור לפרטיות יותר מדי, אבל אדם עם הון כמו שלך, ההבדל בין 2,500 שקל ל-2,500 דולר, אין הבדל למעשה מבחינתך. גם לא 20,000 דולר.

מילצ'ן: בהקשר למתנות בהחלט.

עו"ד חדד: אוקיי. ובאמת אתה פשוט לא התעניינת כמה עולה כל בקבוק או כל סיגר, זה לא עניין אותך.

מילצ'ן: ממש לא.

עו"ד חדד: נכון מה שאני אומר?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, ברור שעד שהתחילו החקירות אתה מעולם לא עצרת לחשוב או לחשב כמה עולות המתנות או לא עולות המתנות, זה לא עניין אותך.

מילצ'ן: לא.

עו"ד חדד: מה שאני אומר הוא נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. יותר מזה, סיגרים ושמפניות זה גם עניין מתכלה ולכן אתה אף פעם לא עצרת לחשוב כמה סיגרים כבר ראש הממשלה עישן שאתה נתת לו, או כמה שמפניה הגברת נתניהו שתתה שעד היום נתת לה, נכון?

מילצ'ן: לא חישבתי מתכלה או לא מתכלה.

עו"ד חדד: זה אפילו לא עבר לך בראש דבר כזה. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: תאשר לי שראש הממשלה מעולם לא בא אליך בטענות או כעס עליך ואמר לך 'למה לא הבאת לי סיגר'.

מילצ'ן: מעולם לא בא אלי בטענות.

עו"ד חדד: ומעולם לא הייתה איזה טרוניה בנושא הזה 'ארנון למה לא הבאת עלים'. לא היה דבר כזה.

מילצ'ן: לא היה דבר כזה.

עו"ד חדד: וגם הגברת נתניהו מעולם לא כעסה אליך ואמרה 'ארנון באת בלי ורודים, זה רע מאוד'.

מילצ'ן: אין חיה כזאת.

עו"ד חדד: אין חיה כזאת. בסדר. זה פשוט לא היה סוג השיח ביניכם. השיח היה שיח אחר לגמרי. שיח של אהבה, של קירבה. נכון?

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: אוקיי. אתן לך דוגמה, הרי היה איזה שהוא שלב שביבי התקשר אליך ואמר לך 'תשמע ארנון אני הפסקתי לעשן, אני מקווה הפעם שאני אתמיד בזה' נכון? שהוא מפסיק לעשן סיגרים?

מילצ'ן: אני זוכר את זה במעורפל.

עו"ד חדד: אוקיי. מה שחשוב לי שתאשר לי שאין לך שום זיכרון שהוא אמר לך 'טוב, אתה לא מביא לי סיגרים, תביא לי וויסקי'. הוא לא אמר דבר כזה. נכון?

מילצ'ן: לא. כלום. נכון.

עו"ד חדד: כי מבחינתך הסיגרים לראש הממשלה, ואולי תאשר, אם תוכל לאשר את זה מההיכרות שלך, שראש הממשלה יש לו שני דברים שהוא אוהב. הוא אוהב לקרוא ספרים והוא אוהב לעשן. אלו שני התחביבים שלו. חוץ מזה אין לו תחביבים?

מילצ'ן: אמרת שלושה דברים.

עו"ד חדד: שניים. שניים.

מילצ'ן: אה, שניים. אוקיי.

עו"ד חדד: אה, ולעבוד. נכון. הוא אוהב לעבוד, בסדר הזה, ספרים וסיגרים. ולכן מבחינתך אם הוא אומר שהוא לא מעשן אתה לא מביא לו משהו אחר. זה בכלל לא רלוונטי. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. הוא לא דרש אף פעם משהו אחר?

מילצ'ן: לא דרש.

עו"ד חדד: וכמובן דרך אגב שהוא לא אמר לך 'תשמע, אתה לא מביא לי סיגרים, לא נהיה חברים'. אין דבר כזה. זה לא קיים?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. ולמעשה אתם נשארים חברים טובים, ראש הממשלה ואתה, כאחים, עד תחילת החקירות.

מילצ'ן: עדיין.

עו"ד חדד: ועדיין. רק שעכשיו אתם בהפוגה כפויה. נכון?

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, באמת בגלל החקירה יש ביניכם הפוגה כפויה, אני מניח, אני לא רוצה להיכנס לטיב הייעוץ המשפטי שקיבלת וכולי, אבל בגלל החקירות למעשה אתם לא מדברים. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו אני רוצה לעבור לנושא אחר. במהלך החקירות שלך אתה הבעת כעס והפתעה שאתה נחקר על הענקת מתנות לראש הממשלה לביבי ולשרה, כי ראש הממשלה ושרה הבהירו לך הרבה פעמים שהם קיבלו ייעוץ משפטי שמותר להם לקבל מתנות מחברים. נכון?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אתה כעסת, כך לפחות אני קורא מהדברים שאמרת, שאתה היית נורא פגוע, נורא מאוכזב מזה ששאלת לפני שראש הממשלה חזר לחיים הציבוריים אם מותר לתת מתנות, אם מותר לקבל ואפשר להמשיך עם סיגרים ושמפניות, הוא אמר לך שכן, שהוא בדק וקיבל ייעוץ משפטי, ופתאום אתה מוצא את עצמך בחקירה בנושא הזה. זה הכעיס אותך מטבע הדברים?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: ולאורך כל השנים אתה חיית תחת הרושם שנאמר לך במפורש, זה לא סתם רושם שהסקת אותו, שראש הממשלה פעל לקבל ייעוץ משפטי, שאמר לו שמותר לו לקבל מתנות מחברים. נכון?

מילצ'ן: חוץ מבית.

עו"ד חדד: בית לא. דרך אגב, בית, רק שנבין, הכוונה היא לא שאסור לקבל בית או מותר לקבל בית, אלא שבית זו מתנה שהיא לא סבירה בנסיבות, אפילו ב…

מילצ'ן: היא לא מתכלה.

עו"ד חדד: היא לא מתכלה. אבל לא רק עניין של מתכלה או לא, אלא במובן הזה שזה כבר סכום מאוד מאוד גדול בהזדמנות אחת, ואז זה כבר כנראה חורג מחברות. אני מניח שזה הרעיון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. בכל מקרה, לאור זה שראש הממשלה אמר לך שהוא קיבל חוות דעת משפטית שמותר לו לקבל מתנות מחברים, שאפשר להמשיך עם הסיגרים והשמפניות, ולאור העובדה שאתה יודע שאתם חברים, המשכת. זה נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי.

מילצ'ן: ביקשתי חוות דעת מהיועץ המשפטי ואז הוא אמר לי שהוא קיבל.

עו"ד חדד: דרך אגב, הוא באמת קיבל, אני אראה לך ממי הוא קיבל את הייעוץ המשפטי, עוד תיכף נדבר בזה ומה אתה ידעת בזמן אמת. אני חושב שצריך לדייק שם כמה דברים.
בכל מקרה אתה אומר לי ככה: 'הוא אמר לי שלפי ייעוץ משפטי שהוא קיבל מותר לקבל מתנות מחברים. אני ידעתי שהוא ואני' כלומר ביבי ואתה ארנון, 'חברי אמת', ולכן מבחינתך זה סיפק אותך והמשכת לתת מתנות.

מילצ'ן: אחרי שהוא קיבל חוות דעת מהיועץ המשפטי.

עו"ד חדד: אוקיי. תיכף נראה אם זה מהיועץ המשפטי או לא.

מילצ'ן: לא, אני ביקשתי מהיועץ המשפטי והוא אמר לי שהוא קיבל.

עו"ד חדד: תיכף אני אראה לך, אני חושב שבהקשר הזה, אני אראה לך מדברים שהדס אומרת על איזו שהיא שיחה ביניכם, ששוב, ייעוץ משפטי, אני אראה לך מה אומר היועץ המשפטי שהוא אומר 'זה לא התפקיד שלי לייעץ בזה, צריך לקחת סניגור פרטי'. אני אראה לך את זה. אני מניח שלא הראו לך את זה בחקירה.

מילצ'ן: לא.

עו"ד חדד: גם לא הראו לך  את מה שד"ר ויינרוט אומר שהוא באמת נתן ייעוץ משפטי, לא הראו לך את מה ששלומית ברנע-פרגו, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה אומרת בהקשר הזה, לא הראו לך כלום.

מילצ'ן: לא.

עו"ד חדד: ולכן אני חושב שאתה כעסת מאוד כי חשבת שביבי לא אמר לך אמת ואז נפגעת מזה מאוד.

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אבל הוא אמר לך אמת. אני אראה לך את זה.

בשלב זה עוד התנגדות סרק של ליאת בן ארי.

עו"ד חדד: אני אומר לך שבמשך שבע שנים נתנו לך, הציגו לך תמונה מעוותת, כאילו שראש הממשלה לא שאל ולא פנה בנושא הזה. אני אומר לך שהיועץ המשפטי לממשלה אומר  שזה לא תפקידו להשיב בנושא הזה. אני אראה לך את זה.

ועוד התנגדות סרק של הפרקליטות.

עו"ד חדד: בחקירתו. בחקירתו אמר היועץ שזה לא מתפקידו.

מילצ'ן: איזה יועץ?

עו"ד חדד: היועץ ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, אמר שזה לא מתפקידו לענות.

מילצ'ן: זה היה באותה תקופה?

עו"ד חדד: לא. אני מסכים איתך. ב-2003 היה יועץ משפטי אחר. אליקים רובינשטיין. עוד נראה בהמשך. אבל זה בכלל לא קשור. לכן חברתי מנסה לערבב פה המון דברים.
אני אומר לך שד"ר ויינרוט ייעץ בנושא הזה בהחלט לביבי וגם שלומית ברנע, יש אפילו בכתב אמירות שלה ויש גם עוד דברים, אני אראה אותם בהמשך. אבל,

בשלב זה עוד התנגדות של הפרקליטות והצדדים יוצאים להפסקה.

עו"ד חדד: אוקיי. האם אתה והדס דיברתם ביניכם על זה שיש ייעוץ משפטי שאומר שבני הזוג הציגו לכם, שיש ייעוץ משפטי שמותר לקבל מתנות מחברים?

מילצ'ן: הזכרתי לה את זה.

עו"ד חדד: כלומר הייתה שיחה כזו ביניכם?

מילצ'ן: לא הייתה שיחה. היה איזכור.

עו"ד חדד: זה היה לאורך השנים אני מניח כמה פעמים?

מילצ'ן: לא מבין את השאלה.

עו"ד חדד: כמה פעמים? זו הייתה פעם אחת? או שאתה לא זוכר. כמה פעמים דיברת על זה אתה והדס, אם בכלל?

מילצ'ן: פעם או פעמיים.

עו"ד חדד: אני רוצה להקריא לך, חלק קטן מהדברים הדס הרי העידה, זה מתחיל במילים "ואת גם שמעת". "ואת גם שמעת ממילצ'ן", אני שואל אותה "ואת גם שמעת ממילצ'ן שהוא מספר לך שהוא שמע שהם התייעצו עם יועצים משפטיים שמותר להם לקבל מתנות מחברים" היא אומרת "נכון. מאשרת בהחלט". מה שהיא אומרת נכון?

מילצ'ן: כן. בהחלט.

עו"ד חדד: ואני שואל אותה "הייתה הזדמנות שהם אמרו את זה לשניכם ביחד?" והיא אומרת "לא, לא זכור לי, לא" ואז אני שואל אותה "באמת מאחר שמילצ'ן הוא חבר של נתניהו והייעוץ  המשפטי אומר שמותר לקבל מתנות מחברים, אז גם אתם לא חשבתם שיש עם זה בעיה כמו שאמרת, זה מה שאמרת מקודם" היא אומרת "נכון, נחה דעתנו". זה נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, זאת אומרת אתה אומר לי שהדס שמעה ממך שאמרת לה את זה,

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: ואתה יודע שהיא גם שמעה את זה ישירות למשל משרה? אתה מודע לזה?

מילצ'ן: לא מודע לזה.

עו"ד חדד: לא מודע לזה.

מילצ'ן: אולי אני לא זוכר, אולי אני מודע ואני לא זוכר.

עו"ד חדד: בסדר. עכשיו, במהלך החקירות שלך אני כבר אמרתי לך, אתה הבעת תרעומת על זה שראש הממשלה, ביבי, חבר שלך, אמר לך שלפי ייעוץ משפטי אין מניעה שנבחר ציבור יקבל מתנות מחברים, ולמרות זאת אתה נקראת לחקירה ואפילו הפכת לחשוד באזהרה בתיק. נכון? אני אקריא לך את הדברים שאמרת.

מילצ'ן: זה בלונדון?

עו"ד חדד: זה בלונדון. "האיש הזה הרס לי את החיים". "האיש הזה הרס לי את החיים".

מילצ'ן: מי?

עו"ד חדד: אתה אומר ככה. "האיש הזה הרס לי את החיים".

מילצ'ן: למי אני אומר?

עו"ד חדד: לחוקר. האיש הזה זה ביבי. ראש הממשלה. ואז יש פה שיח שהוא לא כל כך ברור ואז אומר לך החוקר "אתה פה אומר ואני רואה שאתה אומר את זה ככה, מאוד אמוציונלי, למה אתה אומר שהאיש הזה הרס לך את החיים?"
ואז אתה אומר "אתה יודע מה זה? ולחשוב שאתה חבר, לדעת שאתה חבר, שהיינו, ופתאום אתה רואה שהוא משקר לך ואמרת שהכל מותר, שהוא בדק עם היועץ המשפטי שלחברים מותר לתת מתנות, לחברים, חוץ מבית, פתאום אני בעיתונים והילדים שלי, שומרי ראש, פתאום אני פוחד פחד מוות, אתה יודע".
בחקירה הזאת יש אולי עוד מופעים כאלה, אתה מבטא באמת את התחושה האותנטית שלך שיש לך חבר קרוב כמו משפחה, אתה שואל אותו כשהוא חוזר לפוליטיקה אם מותר, הוא אומר לך שהוא התייעץ ואמרו לו שמותר, ופתאום, למרות זאת, אתה פתאום מוצא את עצמך לא רק נחקר בתיק, אלא שאתה פוחד פחד מוות, שיש שומרי ראש, שאתה חשוד בעבירה. וכעסת מאוד. נכון?

מילצ'ן: כעסתי. בטח.

עו"ד חדד: עכשיו, אלו דברים דרמטיים. נכון? זה ממש תחושות אמיתיות שלך.

מילצ'ן: אין לי תחושות לא אמיתיות.

עו"ד חדד: מאה אחוז. עכשיו, לאורך כל החקירה, תאשר לי שאתה תחת התודעה הקשה והרעה הזאת שביבי הוליך אותך שולל ולמעשה הרס לך את החיים, כמו שאתה אומר. הוליך אותך שולל בזה שאמר לך שהוא קיבל ייעוץ משפטי.

מילצ'ן: אה, כן.

עו"ד חדד: עכשיו, אני אומר לך, תיכף אראה לך באמת שנתניהו פנה וקיבל חוות דעת ואני רוצה לשאול אותך איך זה מסתדר עם הדברים שאתה מכיר מזמן אמת, דברים שאתה שמעת את ד"ר ויינרוט  אתה מכיר, נכון? את השם אתה מכיר?

מילצ'ן: את השם אני מכיר. לא אישית.

עו"ד חדד: אתה ידעת שהוא עו"ד אחד מ-, היה, ז"ל, מבכירי עורכי הדין הפליליים של ישראל? את זה אתה יודע.

מילצ'ן: כן. ידעתי שהוא גם חולה.

עו"ד חדד: כן. הוא גם היה חולה ונפטר. אתה זוכר שאתה והדס קיימתם שיחה סביב הייעוץ המשפטי ושאלתם את עצמכם מי נתן את חוות הדעת, האם זה עו"ד מולכו או עו"ד ויינרוט?

מילצ'ן: אה,

עו"ד חדד: אני אקריא לך. אני אזכיר לך את השיחה. אני אומר לך שלא חשבת שהוא פנה ליועץ המשפטי לממשלה, אלא שהמחשבה הייתה שזה או מולכו, אתה רצית להתקשר למולכו לשאול אותו, והדס אמרה 'אולי זה ויינרוט', מי שנתן את הייעוץ. אתה זוכר את זה?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אתה זוכר את השיחה שלך עם הדס שבה התלבטתם האם להתקשר למולכו בקשר לחוות הדעת, האם הוא נתן את חוות הדעת או אם להתקשר לויינרוט כי אולי הוא נתן את חוות הדעת. אתה זוכר את השיחה הזו?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אוקיי. אני אראה לך, זה מופיע בחקירות של הדס, אני יכול להקריא לך. אבל אני אומר לך שלכן האמירה שחשבת שהוא התייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה, זה דבר שלא מתאים לשיחה הזו בינך לבין הדס כי השיח ביניכם היה האם להתקשר למולכו או להתקשר לויינרוט, ולא ידעתם מי נתן את הייעוץ המשפטי, מולכו או ויינרוט. נכון?

מילצ'ן: אני יודע? כן, אני מניח.

עו"ד חדד: אוקיי. אני גם אומר לך, אני ממשיך. עכשיו, לפי מה שהדס, רגע, עכשיו אני רוצה להציג לך מה אומר עו"ד ויינשטיין כששאלו אותו את השאלה, שוב אני מדגיש, כדי שחברי לא יטען אחרת, לא האם פנו אליך לעו"ד ויינשטיין, אלא האם זה תפקידו בכלל לייעץ בנושא הזה.

מילצ'ן: הוא היה היועץ המשפטי לממשלה.

עו"ד חדד: היועץ המשפטי לממשלה. כן. "אני יועץ משפטי לממשלה. אותי לא שואלים שאלות כאלה" שאלות כאלה 'האם מותר לקבל מתנות מחבר' וכולי. כורש שואל אותו, כורש הוא השוטר, "למה לא שואלים אותך שאלות"

מילצ'ן: …

עו"ד חדד: ויינשטיין, זו חקירה של יהודה ויינשטיין שהיה היועץ המשפטי לממשלה.

מילצ'ן: הוא נחקר?

עו"ד חדד: הוא נחקר. הוא גם יהיה עד בתיק. ויינשטיין אומר "אותי לא שואלים שאלות כאלה" שואל כורש "למה לא שואלים אותך שאלות?" אומר ויינשטיין "אני יועץ משפטי לממשלה. אני לא יועץ פרטי" ואז כורש אומר "לשאול ראש ממשלה, שאלות כאלה" ואז הוא אומר "לא שאל, אני מניח שאם היה רוצה באמת לשאול שאלות לגבי העתיד, לא לגבי העבר, האם מותר לקחת, היה פונה לדעתי או לסניגורים הפרטיים שלו, אולי היה נדרש, אני לא יודע.
אני מעמיד אותו, אני לא נתקלתי בזה, שאלות היפותטיות, אבל אולי היה נדרש לשלומית ברנע, היועצת המשפטית של המשרד" ואז הוא אומר "כן" ואז ויינשטיין אומר "הסניגורים הפרטיים שלו, אני מניח שהוא היה נדרש, סביר להניח ליועץ המשפטי של המשרד, מכל מקום אלה דברים היפותטיים, אין לי מושג עליהם".
כלומר, לפי מה שהקראתי לך מה שאומר ויינשטיין זה שאותו לא שואלים שאלות כאלה כי הוא יועץ משפטי לממשלה. הוא לא יועץ פרטי, לכן זה בכלל לא התפקיד שלו לענות על שאלות כאלה. הראו לך את הדברים האלה בחקירה?

מילצ'ן: לא.

עו"ד חדד: לא. אבל יועץ פרטי דווקא כן נשאל, ד"ר יעקב ויינרוט. הראו לך מה ויינרוט אמר בנושא הזה, בחקירות שלך?

מילצ'ן: לא.

עו"ד חדד: זה יפתיע אותך אם אני אומר לך שיעקב מדבר על ייעוץ ספציפי שהוא נתן בנושא שלך? לא הראו לך את זה אף פעם, נכון?

מילצ'ן: אני לא זוכר שהראו לי.

עו"ד חדד: לא, לא הראו לך את זה אף פעם. בוא אני אקריא לך מה יעקב אומר. זה מתחיל ב"הוא סיפר לי באיזה שהוא שלב". אפשר, ליאת? "הוא סיפר לי באיזה שהוא שלב". "הוא סיפר לי באיזה שהוא שלב, אמרתי לו 'תראה ביבי, אם זה מחבר וזה נעשה בתוקף מעמדך כחבר ולא כאיש ציבור, לא כראש ממשלה או כנושא תפקיד, אתה לא חייב לדווח' הוא סיפר לי באיזה שהוא שלב",

מילצ'ן: מי אומר את זה?

עו"ד חדד: יעקב ויינרוט ז"ל. "שהוא מכיר את מילצ'ן, הוא מכיר אותו שנים רבות, הוא אמר לי שההיכרות ביניהם התחילה אחרי שהוא ירד מהשלטון בפעם הראשונה ואז הם הפכו להיות ממש חברים ואז הוא נתן לו כשהוא לא היה בעל תפקיד, הוא היה נותן לו הרבה, הרבה מתנות". העובדות שהוא מספר עליהן נכונות, כלומר, כשהוא לא היה בעל תפקיד נתת לו הרבה מתנות. נכון?

מילצ'ן: מאיפה ויינרוט יודע?

עו"ד חדד: כי ביבי אמר לו. כי ראש הממשלה אמר לו. אז זה נכון?

מילצ'ן: אני לא יכול לאשר מה שויינרוט אמר.

עו"ד חדד: לא, אני מתכוון העובדות, אני רק רוצה להראות שהעובדות שסיפרו לויינרוט, פשוט כשיש התייעצות עם עורך דין צריך להביא את העובדות הנכונות. אז אני רוצה להראות שבאמת העובדות שניתנו לויינרוט אלה העובדות הנכונות.

בהמשך אחרי עוד התנגדות סרק של הפרקקליטות.

עו"ד חדד: עכשיו, אני לא שואל אותך ארנון, כדי שנדייק את הדברים, לא על טיב חוות הדעת של ד"ר ויינרוט, לא על השאלה אם היא ניתנה או לא ניתנה, כי אתה, אתה כן ידעת שמדובר או במולכו או בויינרוט, זה מה שאמרת לי מקודם, אבל אני לא שואל אותך,

מילצ'ן: לא אמרתי לך את זה.

עו"ד חדד: אז בוא נעשה סדר. כשאתה דיברת עם הדס ביחס לחוות הדעת בנושא הזה,

מילצ'ן: כן היה לי מוזר שהיא באה מהר מדי. לכן שאלתי, יכול להיות שזה מולכו, היה לי מוזר שחוות הדעת באה מיד למחרת או יומיים אחרי ששאלתי. ולכן חשבתי אולי זה מולכו, אולי,

עו"ד חדד: אתה חשבת שזה מולכו והדס אמרה לך אולי זה ויינרוט. נכון?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: עכשיו, בעקבות חוות הדעת הזו, דרך אגב, אתה כן נתת אז, חשבת להתקשר למולכו או לויינרוט נכון? לשאול לוודא שזה מותר. נכון?

מילצ'ן: למולכו. לא לויינרוט. את ויינרוט לא הכרתי.

עו"ד חדד: אוקיי. אבל השמות האלה הועלו. בכל מקרה, לאחר שחוות הדעת הזו, נאמר לך שהיא ניתנה, מבחינתך זה היה בסדר. נכון?

מילצ'ן: כן. בהחלט.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, אני חוזר לשאלות, שוב, אני לא שואל אותך על טיב חוות הדעת, אלא רק שהעובדות שמופיעות פה, ומה שד"ר ויינרוט מספר שנאמר לו, שאלה עובדות נכונות. אז עכשיו אני חוזר, הוא אומר "הוא סיפר לי באיזה שהוא שלב שהוא מכיר את מילצ'ן, הוא מכיר אותו שנים רבות". זה נכון? אתה הכרת היכרות,

מילצ'ן: אתה מצטט את מי?

עו"ד חדד: את יעקב ז"ל.

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: כן?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: "הוא אמר לי שההיכרות ביניהם התחילה אחרי שהוא ירד מהשלטון בפעם הראשונה". זה נכון שההיכרות המהותית ביניכם התחילה אחרי שהוא ירד מהשלטון?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: "ואז הם הפכו להיות ממש חברים". זה נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: "ואז הוא נתן לו, כשהוא לא היה בעל תפקיד, הוא היה נותן לו הרבה הרבה מתנות, נדמה לי שהוא אמר שהוא שילם אפילו על בתי מלון, אירח אותו בבתי מלון, מסעדות, קנה לו דברים". זה נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: "ומאז היחסים האלה נמשכו והוא היה מקבל ממנו מפעם לפעם, אם אני זוכר, בקבוקי יין, סיגרים, מה עוד הוא דיבר, ארוחות, אני חושב שהוא דיבר גם על חולצות, חליפות, אני זוכר בשנים האלה". חליפות אני לא יודע, אבל להוציא את החליפות, שאר העובדות הן נכונות?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, ד"ר ויינרוט, אגב, לא יין, הכוונה היא שמפניה אני מניח. נכון?

מילצ'ן: אני מניח. כן.

עו"ד חדד: בסדר. עכשיו, הוא ממשיך ואומר, אני מדלג טיפה, הוא אומר "במשך השנים כשאתה נותן לו סיגרים" והוא אומר "זה נכון, במשך השנים נתת לראש הממשלה סיגרים",

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: ואומר ד"ר ויינרוט "אני לא רואה בזה בעיה אם הוא חבר. והוא גם סיפר, ד"ר ויינרוט, על שאלה ספציפית של רכישת התכשיט. עוד נדבר על התכשיט הזה. זה הסיפור שדיברנו מקודם על מולכו ויינרוט, נכון? ששם התלבטת עם הדס מי נתן את חוות הדעת.

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: כן. וגם שם הוא מספר, הוא אומר ככה "אני לא חושב שזה היה …, לפני כן הוא שאל אותי אם מותר או לא, הוא שאל אותי האם אשתו מותר לה לקבל תכשיטים במתנה. שאלתי אותו באיזו הזדמנות. הוא אמר לי 'אגב יום נישואין או יום הולדת או איזה אירוע אחר" תאשר לי שהתכשיט הזה היה אגב יום הולדת. גם הדס מספרת את זה. נכון?

מילצ'ן: אוקיי.

עו"ד חדד: נכון?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: ואז אומר ויינרוט "אמרתי לו שוב אותו כלל. אם זה ניתן על ידי חבר באשר הוא חבר, אין לך בעיה" אלו גם דברים שאתה שמעת מראש הממשלה שהוא חוזר ואומר, נכון?

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: שזה באמת דומה לטקסט שויינרוט אומר שהוא אמר לראש הממשלה. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. ומבחינתך, כשראש הממשלה אומר לך 'קיבלתי חוות דעת שמותר לקבל מתנות אם זה בכובע שלי כחבר ולא בכובע כראש ממשלה או משהו אחר, אז מותר לקבל מתנות' ואתה נותן מתנות, כלומר חוות הדעת הזו הניחה את דעתך. נכון?

מילצ'ן: כן. אפילו רשמנו את זה אם אני לא טועה, רשמנו את זה בכספת.

עו"ד חדד: זה ביחס לתכשיט. נכון?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אבל מה שחשוב לי זה שאומר ד"ר ויינרוט "אם המתנה ניתנת באשר הוא חבר ולא בכובע הציבורי שלך אין שום בעיה לקבל מתנה" ואתה, שאתה יודע שאתה נותן את המתנה בכובע הפרטי הזה, נותן אותה ולא הרגשת שיש עם זה איזו שהיא בעיה. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עוד התנגדות של הפרקליטות, בהמשך:

עו"ד חדד: רק תאשר, אם אנחנו כבר ואולי באמת אנחנו נשקול, בהחלט, אולי אפילו בהפסקה, את ההגשה בהסכמה של הודעתו של ויינרוט, נשקול את זה.
אבל רק תאשר לי בבקשה עוד פעם  שכשראש הממשלה נתניהו חוזר להיות ראש ממשלה, כלומר זה אפריל 2009 לך אין שום אינטרס כלכלי במדינת ישראל.

מילצ'ן: מדויק.

עו"ד חדד: אוקיי. תודה.

מילצ'ן: מלבד ערוץ 10.

עו"ד חדד: שהוא כמו שאמרנו, זה לא אינטרס כלכלי. זה משקיע פאסיבי פאתטי. נכון?

מילצ'ן: משקיע פאתטי ובעל חוב פאסיבי.

עו"ד חדד: בעל חוב פאסיבי. אז אין לך אינטרסים כלכליים במדינת ישראל בשלב הזה. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה. אני רוצה להציג לך נייר של עו"ד ברנע-פרגו. אני לא אומר לך מה היא אמרה או לא אמרה ביחס לנייר הזה, אני אתן לדברים לדבר בעדם. אני רוצה לשאול אותך,

מילצ'ן: מי היא?

עו"ד חדד: היא יועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. זה נ/2924.

מילצ'ן: היום?

עו"ד חדד: גם היום. גם אז, גם היום. היא מעל הזמן. תסתכל בבקשה מר מילצ'ן, אתה רואה, בעמוד הראשון יש "ג. מתנות אישיות" וכתוב "החוק התקנות והוראות התקשיר אינם חלים על מתנות שניתנו לעובד ציבור ללא קשר להיותו עובד ציבור, כגון על ידי חברים".
תאשר לי שמבחינתך המתנות שאתה נתת היו מתנות שניתנו על ידי חברים. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. אני ממשיך. דרך אגב, אלה כמובן מתנות אישיות, נכון? המתנות שאתה נתת?

מילצ'ן: מה זה לא מתנות אישיות?

עו"ד חדד: לא, רק תאשר.

מילצ'ן: בהחלט אישיות.

עו"ד חדד: אוקיי. מתנות אישיות. למשל, יכולות להיות מתנות במסגרת יחסים עסקיים, כמו שנותן שותף עסקי או משהו כזה. ודאי שלא. נכון?

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: אלה מתנות אישיות?

מילצ'ן: כן. הכל אישיות. אני לא מכיר מתנות…

עו"ד חדד: בסדר. עכשיו, לא הציגו לך את כל הדברים האלה בחקירה. לא את חוות הדעת של שלומית ברנע, לא מה אמר ד"ר ויינרוט, לא מה אמר ראש הממשלה בהקשר הזה. שום דבר. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אני מתקדם. לאורך השנים החברות בינך לבין ביבי ושרה הייתה הדדית מאוד. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: ואתה התעניינת בביבי ושרה, הם התעניינו בך. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: בעניינים הכי אישיים, במצב בריאותי, במה קורה עם הילדים. אתה התעניינת אז. אתה למעשה ליווית את הגדילה של הילדים, מהילדים לנערים לבחורים. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: והיית שותף דרך אגב בכל צומת, היית שותף באירועים, בר מצווה, אמרנו אפילו סיום הצגה בבית ספר … שאתה הגעת. היית שותף לגדילה של הילדים גם. נכון?

מילצ'ן: שותף,

עו"ד חדד: שותף כחבר שמלווה ורואה.

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: וחלק ממערכת היחסים ההדדית הזאת, תאשר לי שהגברת נתניהו הייתה מעניקה הרבה תשומת לב לאמנדה רעייתך ולילדים הקטנים שלך שמעון ואוליביה?

מילצ'ן: מאשר.

עו"ד חדד: ובמסגרת הזאת של החיבה והדאגה ההדדית הגברת נתניהו הייתה מקפידה להביא איתה לביקורים כל מיני מתנות לילדים. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אני לא אמנה את הכל, אבל ניקח כמה נגיעות של סוגים של מתנות. הגברת נתניהו למשל ידעה שאוליביה הקטנה אז, היום אני בטוח שהיא אוהבת דברים אחרים אבל אז היא אהבה מאוד חתלתולים.  אתה זוכר את זה?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: kitties, זוכר?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: ואז היא הייתה מביאה לה בביקורים כל מיני שמיכות של חתלתולים, טרולי של חתלתולים, כל מיני צעצועים של חתלתולים. אתה זוכר?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: וגם לשמעון שרה הייתה מקפידה להביא מתנות, מתנות של בנים יותר, סליחה על ההבחנה המגדרית.

מילצ'ן: לא צריך לסלוח לך על זה.

עו"ד חדד: מאה אחוז, אבל זה נכון מה שאני אומר?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אני רוצה שנבין משהו ביחס למתנות ההדדיות. ברוך השם לאורך כל התקופה לך ולאמנדה לא חסר כלום ולילדים לא חסר כלום. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אתה לא צריך מתנה כי חסר לך כסף, אתה לא צריך מתנה כי אתה לא יכול לקנות בעצמך kitties לילדים אלא זה ביטוי לאהבה ולהערכה. נכון? זה ביטוי למחשבה, לאכפתיות, להשתדלות.נכון?

מילצ'ן: בהחלט. כמו פרחים.

עו"ד חדד: כמו פרחים. ולכן בכלל לדבר האם השווי של המתנות הזה הוא דומה לשווי של המתנות שאתה נתת, זה לא רלוונטי בכלל בחברות ביניכם, נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: ולמשל אני מניח שאתה תאשר לי כשהגברת נתניהו לרוב הייתה מביאה את המתנות, היא לא הייתה מביאה לך אלא ישירות לאמנדה ולילדים. זה פחות היה עובר דרכך, כל המתנות ששרה הביאה. נכון?

מילצ'ן: מדויק.

עו"ד חדד: נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: מה שאני מניח שאתה כן זוכר זה באופן כללי, אני רואה שחתלתולים אתה זוכר, מתנות לשמעון אתה זוכר, גם שרשרת ראינו שזכרת, תיכף נדבר בה, אבל מה שאתה כן זוכר זה את הדאגה ואת האכפתיות של הגברת נתניהו. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: ואת הרצון שלה להעניק ולשמח, לא כדי שיהיה לך משהו שאין לך, אלא כדי שתדע שאכפת, שגם הם אוהבים. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אתה זוכר שהגברת נתניהו הביאה מספר תכשיטים לאמנדה לאורך השנים?

מילצ'ן: כן אבל אמנדה זוכרת יותר טוב ממני.

עו"ד חדד: נכון. דרך אגב, אתה זוכר שבחקירה אתה אמרת 'אמנדה זוכרת יותר טוב', אמרת "אולי אני אשאל את אמנדה" והחוקר אמר לך "אל תשאל אותה"?

מילצ'ן: תראה.

עו"ד חדד: אני אראה לך את זה תיכף.

מילצ'ן: לא לא, זה בסדר,

עו"ד חדד: אבל כן באמת מי שזוכרת הכי טוב זו אמנדה, נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: היא יודעת כי זה היה הקשר שלהם. נכון?

מילצ'ן: היה לה קשר ישיר.

עו"ד חדד: קשר ישיר, קשר של חיבה, של אהבה, הלכו אפילו לטיול ביחד בכנרת יום שלם. אתה זוכר את זה?

מילצ'ן: כן. נכון. חזרו מאוחר מדי.

עו"ד חדד: אבל אתה זוכר למשל שהגברת נתניהו הביאה פעם לאמנדה שרשרת זהב עם איזה מטבע שהיא הלכה וחיברה את השרשרת. זה לא שרשרת שאפשר לקנות בחנות.
היא מצאה מטבע רומי עתיק וחיברה אותו לשרשרת זהב ונתנה אותו לאמנדה, אתה מכיר את זה? אפילו יש תמונות שלה עם השרשרת,

מילצ'ן: אמנדה מכירה. אני פשוט, לא זוכר בדיוק. אבל אני מניח שזה האמת.

עו"ד חדד: כן. אתה זוכר שהיא נתנה לה שרשרת? את הפרטים אתה לא זוכר.

מילצ'ן: כן כן. איך חיברו את זה,

עו"ד חדד: כן. ושוב, אני יכול להראות לך, אולי זה יזכיר לך. נ/2853.

מילצ'ן: יש לכם תיק, אלבום תמונות אני רואה.

עו"ד חדד: זה מהאירוע בלוס אנג'לס, אמנדה הקפידה לענוד את השרשרת הזו. אתה זוכר את זה?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: שרה סיפרה שכשראית את התמונה הזו אמרת שאלה שתי הבלונדיניות האהובות עליך. אתה זוכר?

מילצ'ן: אמרתי 'שתי אחיות'.

עו"ד חדד: שתי אחיות. מאה אחוז.   אתה זוכר שבחודש פברואר 2017 חוקרי המשטרה הגיעו לגבות ממך עדות לא באזהרה. זה היה בלוס אנג'לס?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: ומי  שתיאמה מול חוקרי המשטרה את המועדים לחקירה זו הייתה הדס קליין, נכון?

מילצ'ן: לא יודע. מי תיאם?

עו"ד חדד: כן.

מילצ'ן: אני מניח שזו הא.

עו"ד חדד: ובהתחלה אם אתה זוכר שוריינו שלושה ימים לחקירה הזאת ובסוף היה רק יום אחד. אתה זוכר את זה?

מילצ'ן: נכון. התעצבנו עלי כפי הנראה.

עו"ד חדד: מכעיס כשאומרים את האמת. אתה יודע, זה קצת מכעיס.

מילצ'ן: לא, הואשמתי בריכוך.

עו"ד חדד: ריכוך. אמרת לי כבר שזה קשקוש כמובן, נכון? אמרת לי את זה ביום…

מילצ'ן: אני אומר את האמת.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, הדס הייתה איתך בימי החקירה האלה בלוס אנג'לס, נכון?

מילצ'ן: אני ממש לא זוכר.

עו"ד חדד: אני אראה לך, דרך אגב, אתה כמובן לא הסתרת את זה, אני אראה לך, אמרת את זה לחוקרים מיד, אני אראה לך את הדברים האלה.
תראה, אתה אמרת לחוקרים בפתח החקירה שלך, דרך אגב, אין מחלוקת שהיא הייתה שם.

מילצ'ן: אוקיי. הזיכרון שלי התחיל,

עו"ד חדד: אתה אמרת ש- "דרך אגב, הדס במרחק 10 דקות מכאן" אומר לך מומי משולם "בסדר". אתה אומר "אם אתם רוצים אותה" ואז אומר לך החוקר "בסדר, אין צורך, אם נצטרך לחקור אותה אנחנו נדע ל-" ואתה אומר "השארתי אותה בהיכון" הוא אומר לך "אין בעיה, באנו בשבילך, אתה יודע שאנחנו, ואתה לא בסדר, אבל" כלומר אני רואה שאתה אומר למומי משולם "הדס פה" ו"עשר דקות מכאן", לא הסתרת ממנו את העובדה שהיא נמצאת.

מילצ'ן: לא.

עו"ד חדד: אמרת את זה ממש בתחילת החקירה שלך. נכון? לא הסתרת את זה?

מילצ'ן: לא הסתרתי את זה.

עו"ד חדד: ואם אמרת למומי משולם שהדס נמצאת, אז ממילא הוא ידע שהדס נמצאת.

מילצ'ן: בטוח.

עו"ד חדד: תאשר לי שמומי לא אמר לך 'למה היא נמצאת' 'למה היא הגיעה', שום דבר.

מילצ'ן: מאשר.

עו"ד חדד: אוקיי. וסיפרת להדס כמו שאמרת, 'בהיכון', כלומר 'לקראת החקירה הבאתי אותה לפה, ולא הייתה לו שום בעיה עם זה'. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. ואם מישהו אומר שמשולם לא ידע שהדס נמצאת בלוס אנג'לס בזמן הזה הוא פשוט משקר. נכון?

מילצ'ן: כן. לאן זה מוביל?

עו"ד חדד: לא, זה לא מוביל. זה עניין חשוב דרכך, אבל לא משהו שאמרת חלילה. עכשיו, ב-27 בפברואר נשאלת על המתנות שקיבלת מבני הזוג, דיברנו על זה, ואמרתי לך שאתה אמרת שאמנדה היא זו שיודעת הכי טוב.

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אתה זוכר את זה, אז אין צורך להקריא. כשאומר לך החוקר תוך כדי שאתה אומר לו "אין צורך, לא לא, אנחנו לא רוצים לערב את אמנדה אם אתה לא זוכר". נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: ולמעשה הוא אומר לך 'אין צורך, אל תשאל את אמנדה, לא צריך'. אתה אמרת 'שרשרת' דרך אגב, אם זה מעניין אני אראה לך אבל זה פחות משנה, אבל אמרת "אני יכול לברר יותר כי מי שיודעת זו אמנדה",

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: והוא אמר לך "אין צורך, לא צריך אל תשאל אותה" נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: עכשיו, אתה באמת נזכר, אתה אומר "יכול להיות שהיא נתנה לה פעם שרשרת או משהו", אתה נזכר באופן מעורפל, אבל אתה אומר, ואתה גם אומר כאן בבית המשפט "מי שיודעת הכי טוב את הדברים האלה זו אמנדה כי זה היה קשר, ערוץ ישיר בין שרה ובינה". נכון?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: עכשיו, זה לא היה סוף פסוק בנושא הזה, אני מניח שאתה תיזכר במה שאני אשאל אותך עכשיו. הדס מספרת שאחרי החקירה, אתה איתי?

מילצ'ן: כן, אני רק מסתכל. זה ראש הממשלה?

עו"ד חדד: כן. ראש הממשלה שם. ראש הממשלה אתה יכול להרים את היד שנראה איפה אתה נמצא בבקשה? הנה, אתה רואה אותו?

מילצ'ן: אוקיי.

עו"ד חדד: הדס מספרת שלאחר החקירה הזו באותו ערב, או ביום המחרת אתה התקשרת אליה ואמרת לה שדיברת עם אמנדה ושאמנדה נזכרה שהיו עוד מתנות.

התנגדות של הפרקליטות, בהמשך:

עו"ד חדד: אתה מכיר אירוע ש-, אתה זוכר שהדס, שהתקשרת אליה אחרי החקירה, כשהסתיימה החקירה ב-27 בפברואר ואמרת לה שדיברת עם אמנדה ושאמנדה זכרה שבאמת קיבלתם עוד מתנות וביקשת שהיא תעדכן את מומי משולם?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אוקיי. אני אקריא לך, גם הדס אמרה את זה. סיפרה את זה למשל בראיון העד. "בראיון העד העדה סיפרה כי לאחר חקירתו של מילצ'ן בארצות הברית הוא התקשר אליה ואמר לה שהוא נזכר כי הם קיבלו מתנות מרעיית נאשם 1".

עוד התנגדות של הפרקליטות, בהמשך:

עו"ד חדד: "העדה סיפרה כי לאחר חקירתו של מילצ'ן בארצות הברית הוא התקשר אליה ואמר לה שהוא נזכר כי הם קיבלו מתנות מרעיית נאשם 1" זה נכון הקטע הזה? התקשרת להדס וסיפרת לה שנזכרת שהיו מתנות?

מילצ'ן: אם היא אומרת זה נכון.

עו"ד חדד: אתה גם זוכר את זה, סיפרת לי מקודם.

מילצ'ן: אני לא זוכר, ואם הדס אמרה זה בסדר.

עו"ד חדד: לא, מקודם שאלתי אותך, לכן התחלתי בלי להקריא לך מה הדס אומרת. אלא רק שאלתי אותך אם אתה זוכר שלאחר החקירה אתה התקשרת להדס.

מילצ'ן: את זה אני זוכר, כן.

עו"ד חדד: אוקיי. "קיבלו מתנות מרעיית נאשם 1 והיא אמרה לו שהדברים אינם נכונים. עם זאת לדבריה, לבקשת מילצ'ן היא התקשרה לחוקר בתיק סנ"צ מומי משולם ומסרה לו את הדברים".
ואז היא אומרת "נכון מאוד, עשיתי את  מה שארנון ביקש ממני" באמת ביקשת ממנה להתקשר למומי משולם ולהגיד לו שנזכרת בזה?

מילצ'ן: אם היא אומרת,

עו"ד חדד: לא, אתה גם זוכר את זה.

מילצ'ן: אני לא זוכר כל פרט מכל החקירות ומכל ה-, אבל אין לי ספק שאמרתי את זה.

עו"ד חדד: אני אמשיך. דרך אגב, כשאתה אומר לי,

מילצ'ן: היא זוכרת הרבה יותר ממני.

עו"ד חדד: כי?

מילצ'ן: כל מה שעוסקת בעזרה, אני, הראש שלי עמוס, הראש שלי עמוס עם הרבה דברים אחרים.

עו"ד חדד: אני אומר לך דרך אגב, אמרתי לך, אנחנו נעבור ביחד על מה שהדס אומרת, … שיש דברים שהם נכונים ויש דברים שהיא טעתה בהם כמו כל בנאדם. אבל היא אומרת ככה, דרך אגב, כשאתה אומר לי 'כן' על אם הדס אומרת, ככה גם אמרת לחברתי כשהיא הקריאה לך כל מיני קטעים מהחקירה. כי אתה לא זוכר אותם, נכון?

מילצ'ן: לא זוכר. נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. נמשיך. עכשיו, אני שואל אותה "מה עשית" היא אומרת "הרמתי טלפון למומי ואמרתי לו שארנון מבקש, הוא נזכר בדברים מסוימים, אולי הוא דיבר עם אמנדה, אין לי מושג, והוא מבקש ממני להרים טלפון למומי ולומר שבעצם הוא נזכר במשהו שהיו עוד מתנות הדדיות והוא מבקש שאני אומר, ואני עשיתי את זה כמובן". עכשיו אתה נזכר יותר אולי?

מילצ'ן: זה אותו דבר.

עו"ד חדד: כן אבל בפירוט יותר גדול שאומרת הדס.

מילצ'ן: אני, את הפרטים בדיוק אני לא זוכר, אבל אני מאמין שמה שהיא אמרה, היא אמרה את האמת.

עו"ד חדד: בוא נמשיך. שאלה: "עשית את זה? מתי עשית את זה?" ואז היא אומרת "מיד כשהוא אמר לי להתקשר" אני שואל אותה "מתי זה היה?" היא אומרת "ארנון צלצל אלינו, לבועז ואלי, שנינו היינו שם, ובועז שמע את השיחה ואני ברגע אם זה היה שעת לילה, התקשרתי בבוקר, תבדוק, אתה יכול לבדוק". כלומר מה שאומרת הדס זה שמיד באותה חקירה, או בלילה או בבוקר, היא מקבלת שיחה ממך שאתה אומר לה 'תראי, נזכרתי בעוד מתנות הדדיות', שאת זה כבר אישרת לי שזה נכון,

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: והיא אומרת שביקשת ממנה להתקשר למומי ולדווח לו על זה. עכשיו אתה נזכר בזה?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אוקיי. תאשר לי בבקשה. שהיא באה ואומרת, "הוא אמר לי 'אמנדה הזכירה לי עכשיו', היא אומרת שלמעשה זה היה בשלב החקירה כי הם היו אמורים להגיע ביום למחרת. אתה זוכר את זה?

מילצ'ן: החוקרים.

עו"ד חדד: החוקרים. כן.

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: ואז בזמן הזה היא התקשרה למומי משולם ודיברה איתו, ואמרה לו את הדברים האלה. היא אומרת לך שהיא תתקשר. אתה כמובן לא היית על הקו אז אתה לא יודע. נכון?

מילצ'ן: נכון. אבל,

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, אתה גם אמרת להדס שאמנדה באמת הזכירה לך. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: היא באמת זו שיודעת הכי טוב. נכון? ביחס למתנות ההדדיות.

מילצ'ן: אמנדה יודעת.

עו"ד חדד: עכשיו, מה שחשוב לי, אתה לא היית כמובן על הקו עם מומי משולם. נכון? לא …

מילצ'ן: כמובן שלא.

עו"ד חדד: כן ברור. הדס אומרת שכשאתה אמרת לה "אני יודע, נזכרתי, היו מתנות הדדיות, דיברתי עם אמנדה, היא גם אומרת שהיו מתנות הדדיות" היא אומרת שהיא אמרה לך שזה לא נכון. אתה זוכר דבר כזה? או שלא היה דבר כזה?

מילצ'ן: מי אמר?

עו"ד חדד: הדס אומרת שכשאתה התקשרת אליה, אתה אמרת לה 'תראי הדס, אני זוכר שהיו מתנות הדדיות, אמנדה זוכרת מתנות הדדיות, לא זכרתי את הכל', היא אומרת שהיא אמרה לך שזה לא נכון. היה דבר כזה או לא היה דבר כזה?

מילצ'ן: מי אמר לי שזה לא נכון?

עו"ד חדד: הדס.

מילצ'ן: אני לא זוכר דבר כזה.

עו"ד חדד: אתה לא זוכר דבר כזה.

מילצ'ן: לא.

עו"ד חדד: זה גם לא סביר שיהיה דבר כזה. נכון?

מילצ'ן: ממש לא.

עו"ד חדד: תראה, בעדות שלך כאן בבית המשפט גם לשאלות של חברתי, גם, לשאלות שלי, אתה אמרת שהחברות בינך לבין ראש הממשלה הייתה הכי קרובה שאפשר, כמו משפחה. נכון? אמרנו את זה הרבה מאוד פעמים.

מילצ'ן: קראת לעו"ד ליאת בן ארי 'חברתי'.

עו"ד חדד: חברתי.

מילצ'ן: בסדר. אוקיי.

עו"ד חדד: אבל זה לא חברות כזו קולגיאלית כמו חברתי, אלא שם זה כמו משפחה ממחדד: נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, בחקירה הראשונה שלך אתה עשית איזה שהוא down grade לחברות הזו ביניכם. אתה זוכר את זה? בחקירה הראשונה קצת הגדרת את היחסים אחרת.

מילצ'ן: הראשונה?

עו"ד חדד: הראשונה שלך.

מילצ'ן: איפה?

עו"ד חדד: במשטרה. ב-1 לדצמבר.

מילצ'ן: אני ממש לא זוכר.

עו"ד חדד: אוקיי. אני רוצה רק שתאשר לי, אם אתה לא זוכר אז נדבר רק במישור ההיפותטי. אם עשית דבר כזה, אם הגדרת את החברות קצת פחות ממה שהיא באמת,

מילצ'ן: אה, כן. אמרתי 'בין ידידים לחברים' משהו כזה.

עו"ד חדד: זה לא תיאור נכון של הדברים. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אני רוצה להציע לך שה-down grade הזה, אתה עשית ככה, אתה אפילו לא יודע למה אמרת את זה באמת. נכון? אתה לא יודע למה אמרת את הדבר הזה.

מילצ'ן: את המשפט שאמרתי?

עו"ד חדד: כן.

מילצ'ן: כן. אני לא יודע.

עו"ד חדד: נכון? משפט די מוזר, כי הוא לא משקף את החברות ביניכם?

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: עכשיו, אתה גם חזרת ממנו כשנחקרת בחודש פברואר, אמרת "אני רוצה לתקן, אני לא יודע למה אמרתי את זה, זו חברות אמיתית. עד היום אני רואה בו חבר" נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: עכשיו אני רוצה בכל זאת, שלא נשאיר את זה כך, אני רוצה להציע לך הצעה. אני חושב שמה שקרה זה שכשאתה מגיע לחקירה ופתאום נשאל שאלות בנושא הזה, אתה מתפוצץ. איך יכול להיות שחבר שלך ביבי נתן לך להגיע למצב ששואלים אותך שאלות בנושא הזה, ואתה כועס מאוד. ולכן החברות, אתה … אותה ולכן אתה מוסיף דברים שלא היו. זה נכון?

מילצ'ן: אני לא יודע אם בגלל מה אמרתי איך, אבל זה, נלחצתי מאוד.

עו"ד חדד: הבנתי. נלחצת מאוד אבל מבחינת האמת שבדבר, האמת היא שאתם חברים טובים כמו משפחה, וכך היה. זו האמת לאמיתה. נכון?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אוקיי. תראה, בחקירה הזו שאתה מגדיר את החברות באופן שהוא לא תואם למציאות, כאילו שאתם רק ידידים, בין ידידים לחברים, כשבאמת אתם חברים הכי טובים, נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: והדבר השני אתה… גועל, שזה גם דבר שהוא לא נכון.

מילצ'ן: שביקשתי למחוק.

עו"ד חדד: נכון. זה דבר שהוא לא נכון. לא היה גועל.

מילצ'ן: גועל מהמצב.

עו"ד חדד: מהמצב, מהחקירה הזאת שהגעת אליה. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: גועל … דבר כזה, נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: ובכל מקרה, בוודאי שאתה אף פעם לא שיקפת לביבי או לשרה, לא שיקפת להם גועל. להיפך. שיקפת להם אהבה, חיבה, חום. נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. תאשר לי שאתה אף פעם לא פנית לביבי ואמרת לו שהקשר מגעיל אותך, חס וחלילה, משהו דומה לזה, מעולם לא היה ולא נברא?

מילצ'ן: אמת.

עו"ד חדד: לא באזור של זה, אפילו לא בארץ של זה, לא ביבשת של הדברים האלה.

מילצ'ן: אמת.

עו"ד חדד: וכמובן גם לשרה, מעולם לא אמרת לה 'אני נגעל ממך' או איזה דבר מוזר כזה. לא היה ולא נברא, נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. להיפך, אם אתה צריך לנחש מה ביבי ושרה חשבו עליך, אם אתה צריך, מה שאתה הבנת ממה שהם מבינים ביחס לחברות שלך זה שהם,

מילצ'ן: מה שאני הבנתי ממה שהם מבינים?

עו"ד חדד: נכון. נכון… בית משפט, אתה הבנת שהם חושבים שזו החברות הכי קרובה והכי אינטימית והכי נקייה שיש.

מילצ'ן: אני לא יודע מה שהם חושבים,

עו"ד חדד: אני שואל עליך. המצב שלך. מה אתה הבנת?

מילצ'ן: שזו חברות קרובה. מאוד.

עו"ד חדד: אני שאלתי רק את העד שמבחינתו הוא תפס את החברות כחברות נקיה, אמיתית וקרובה, הכי קרובה שיש, והעד אמר 'נכון'.

מילצ'ן: רגע, אמרתי 'נכון', אבל לא אמרתי 'הכי קרובה שיש'.

עו"ד חדד: כמו משפחה.

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו, ושאלתי דבר נוסף שזו חברות נטולת אינטרסים וגם לזה העד אמר "נכון".

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אוקיי. עכשיו אני רוצה לדבר איתך בקצרה על השימוש בקיצורים או בכינויים שהיו ביניכם. אני לא רוצה, קצת תחקרתי את ביבי, את שרה, אני מבין שהיו ביניכם הרבה כינויים. גם לאנשים, גם לדברים, נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: אני לא רוצה להעליב אף אחד, אבל יש כמה כינויים מצחיקים לכל מיני אנשים. אז אני לא אגיד לא את הכינויים כדי שאף אחד לא ינחש מי זה מה,

מילצ'ן: ברור.

עו"ד חדד: ולא את האנשים, רק תאשר לי שהיו לכם כינויים למקומות, לאנשים, לחפצים?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: והכינויים האלה, זה לא שמות קוד כדי ל… ביניכם אפילו?

מילצ'ן: בדיוק. זו שובבות.

עו"ד חדד: שובבות. סיפרת לחברתי על עוד איזה תעלול, איזו שובבות שעשית לשרה, זה שנתת לה פעם שתיה,

מילצ'ן: שמפניה אחרת. היא מיד תפסה אותה.

עו"ד חדד: אבל זה גם חלק מהשובבות הזו בין חברים, נכון?

מילצ'ן: בהחלט.

עו"ד חדד: אני אגיד לך מה זה silly, תגיד לי אם זה דומה, יש לי חבר שכל פעם שהוא מגיע, הוא לוקח מהוויסקי הכי יקר במשרד. וויסקי יקר, לא אומר את שמו.

מילצ'ן: למה שלא תאמר את שמו?

עו"ד חדד: לא אומר את שמו. לא נעשה פרסומת.

מילצ'ן: זה בטח מקאלן.

עו"ד חדד: … זול. בכל מקרה, פעם אחת הוא הגיע ואני תמיד צוחק עליו שהוא לא באמת מבחין בין ויסקי כזה לוויסקי אחר וביקשתי מהמזכירה להחליף, לקחת ויסקי זול, לשים בבקבוק של היקר ולראות אם הוא ירגיש. הוא לא הרגיש כלום. אבל זה מעשה שובבות כזה, נכון?

מילצ'ן: כן.

עו"ד חדד: זה שובבות שעושים בין חברים. לא מעזים לעשות את זה מול אדם שהוא לא חבר, נכון?

מילצ'ן: לפעמים.

עו"ד חדד: לפעמים. אבל אצלך זה היה בין חברים.

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: בסדר. ולכן כל הכינויים האלה 'עלים' 'ורודים' זה חלק מהכינויים שאתם כחברים השתמשתם אחד עם השני, נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: גם כשלא היה אף אחד בבית, רק אתה ושרה היית אומר 'ורודים' 'נשתה ורודים', נכון?

מילצ'ן: נכון.

עו"ד חדד: וזה לא להסתיר ממישהו כי לא היה אף אחד בכלל בבית.

מילצ'ן: לא היה מה להסתיר.

עו"ד חדד: לא היה גם מה להסתיר. בסדר גמור. זה פשוט, גם עלים, גם ורודים, זה הכל כינויים,

מילצ'ן: גם גמדים.

עו"ד חדד: גם גמדים. זה הכל כינויים של חלק מהשובבות הזו, המערכת יחסים המיוחדת שהייתה ביניכם, נכון?

מילצ'ן: נכון.