צלילת תיק "הצוללות" (תיק 3000) פרק טז': המשך החקירה של העד שייקה ברקת – הפרוטוקולים מדברים❗

***

גולומב: הקראתי לך את מה שאמרת בהודאה במשטרה לגבי החוזה האישי שלך, וקודם כל, שאלה ראשונה, האם אתה זוכר שאמרת את הדברים במשטרה? לפני מה נכון, מה לא נכון, לפני שאתה מספר על האירוע. האם אתה זוכר שאמרת את הדברים במשטרה, שהקראתי לך?

ברקת: אתה הקראת לי לפני ההפסקה, מאז ועד עכשיו שכחתי מה הקראת לי.

גולומב: או-קיי, אז אני מקריא לך שוב.

ברקת: בבקשה.

גולומב: שים לב, זה שתי שאלות נפרדות, בית המשפט הבהיר זאת. שאלה ראשונה, האם אתה זוכר שאמרת את הדברים? ואחר כך, בוא נדבר על אם זה נכון, לא נכון וכולי.

ברקת: הבנתי.

גולומב: "החוזה האישי שלי, הכולל שכרי על עסקת הצוללות האלה", אני אומר 'האלה', כי לפני זה מדברים על צוללות 4-5, שים לב. לא הקודמות, אלא על 4-5. "נחתם בשלב מאוחר יותר וכלל סכום כסף ששילמה לי המספנה הגרמנית.
לשאלתך מה היה הסכום ששולם לי על עסקת הצוללות הזאת, אני משיב שיש לי חוזה סודי עם המספנה. אני חתום מול המספנה שאסור לי לחשוף את הסכום. אני רוצה לציין שאני לא מפחד אחרת שהסכום ששולם לי ייוודע לכם, אבל עדיין יש לי בחוזה עם המספנה הסכם סודיות". קודם כל, אתה זוכר שאמרת את זה במשטרה?

ברקת: אני אענה לך לא בהתחמקות, אני לא רואה את זה לזה נגד עיניי.

גולומב: או-קיי.

ברקת: אני רוצה להזכיר לבית המשפט ולפורום, שאם אני אזכה בעוד 12 חודש, אני אזמין אתכם ליום הולדת ה-90 שלי, ואין לי טענות על מצבי היום. אבל זה לא פשוט.

גולומב: או-קיי, עכשיו למהות, מה שהקראתי לך פה, קודם כל זה נכון?

ברקת: אני חתום על זה?

גולומב: אתה חתום על ההודאה, כן. אבל קודם כל, הדברים נכונים?

ברקת: כנראה שכן.

גולומב: אתה זוכר שיש לך, ככה העדת, חוזה סודי עם המספנה? שהיה לך חוזה,

השופטת חיימוביץ': האם היום אתה זוכר?

גולומב: האם אתה זוכר את זה היום שהיה לך חוזה סודי בשנת,

השופטת חיימוביץ': ואם לא, זה גם בסדר. רק תגיד.

ברקת: אני לא, אני בענייני סודות עסקתי הרבה בחיי. אני לא רואה היום חשיבות לסודיות, ואני לא זוכר שאכן היה לי כזה דבר. אם אתם אומרים, בבקשה. אני לא זוכר.

גולומב: אנחנו לא אומרים, אני מקריא את מה שאמרת במשטרה.

ברקת: נכון.

גולומב: או-קיי.

ברקת: מתי זה היה? עזוב, חבל להתווכח. אינני זוכר כרגע.

השופטת חיימוביץ': ז"א, אתה בעצם לא זוכר מה היה ההסדר הכספי שלך איתם כרגע?

ברקת: בהחלט לא זוכר. יש פה בעיה משונה. אני לא מתעסק עם כסף.

השופטת חיימוביץ': כן, הסברת לנו, אבל זה בסדר וזה הסברת,

ברקת: אני לא זוכר.

השופטת חיימוביץ': אנחנו עכשיו עוסקים בזכרון, לא בכסף, ולכן חשוב וטוב שאתה אומר 'אני לא זוכר'. זה בסדר, נעבור הלאה.

גולומב: או-קיי.

ברקת: כמו שאומרים הילדים הקטנים שלא הייתה להם כיפה על הראש, 'בחיי אלוהים, בספר התורה'. אינני זוכר.

השופטת חיימוביץ': בסדר גמור.

גולומב: אז רק אני רוצה לדייק מה אתה לא זוכר, או-קיי? כי יש פה כמה רכיבים בעצם בדבר ותגיד לי מה אתה לא זוכר. את החוזה אתה לא זוכר, אמרת לנו חוזה סודי אתה לא זוכר, אבל זה שעל הצוללות 4-5 קיבלת כסף, לא זוכר כמה, אבל אתה זוכר שקיבלת כסף?

ברקת: לא זוכר.

גולומב: בסדר. כי על הצוללות הראשונות סיפרת שקיבלת כסף ששלחו ישירות לארץ ישראל.

ברקת: כן.

גולומב: על הצוללות האלה אתה לא זוכר.

ברקת: אינני זוכר.

גולומב: אז רק לסכם את העניין, לפני שנעבור קדימה. אני עכשיו מדבר על כל התקופה הזאתי בעצם, כל התקופה שבעצם ליווית את הצוללות. סיפרת שאתה היית מקובל על שני הצדדים, גם על אנשי המספנה וגם על הגורמים פה בארץ. אבל בסופו של דבר, ככל שקיבלת כסף, ממי קיבלת כסף?

ברקת: בוודאי לא מהארץ.

גולומב: או-קיי, ממי קיבלת?

ברקת: כנראה, באופן טבעי מי שהיה לו רצון לשלם לי, זה המספנה. אין מה להתחכם פה.

גולומב: טוב, בוא נתקדם. אז הסברת לנו מי זה וולטר פרייטק, סיפרת איפה פגשת אותו, אבל בוא תספר את הקשר ורמת ההיכרות שלך עם וולטר פרייטק. סיפרת שאתה זה שגידלת אותו, אבל מי הוא? מה התפקיד שלו בעצם באותם שנים?

ברקת: מוצאו מספרד, ואמרו לו 'תלך אל שייקה, הוא יארגן אותך בחיים'. ואני זוכר גם את המקום, הקומה החמישית בקצה המסדרון, הייתה מזכירה הנחמדה שישבה שם, לא הייתה כך נחמדה, ואז הוא התחיל לגלות לי יותר על חייו, והסתבר שהוא נשוי. הוא לא מאושר בנשואיו, יש לו בן ויש לו בת.

גולומב: סליחה שאני קוטע אותך. קודם כל, בית המשפט לא יודע מה תפקידו. מה היה תפקידו באותם שנים של וולטר פרייטק?

ברקת: הוא הגיע צעיר, אבל הוא התחבר אלי כדי להיות מנכ"ל.

גולומב: איזה מנכ"ל?

ברקת: מנכ"ל של המספנה.

גולומב: או-קיי, מנכ"ל המספנה. אז אתה אומר, התחלת לספר שהיה לך קשר איתו, איזה קשר היה ביניכם?

ברקת: הוא התחיל לספר לי, הסתכל עליי כמו על אבא, וסיפר לי את בעיותיו האישיות. לא היו לו חיי משפחה מאושרים. הייתה לו בת והיה לו בן, או יש לו, והוא סיפר איך הוא נוסע לבלות בחופשות עם הבן, ובבת הוא לא יכול היה לגעת, היא הייתה רכוש האמא.
ויום אחד הוא בא ואומר לי, אני ידעתי איפה הוא גר, היינו פעם שאף אחד מהילדים לא היה בבית, הוא לקח אותי להראות לי איפה הוא גר מחוץ לעיר. יום אחד הוא אומר לי 'אפשר להזמין אותך לארוחת ערב? מיקי ישנה? איננה?', אמרתי לו 'אני לבד פה'. אז הוא אומר 'בוא תאכל עם החברה שלי'.
והגעתי אליהם, לביתה של החברה. זה לא היה מוזר, כי זה היה בית רב קומות והיו כמה שכנים של חברה מהמספנה שהכירו את השכנים שזורקים את הזבל, נקרא לזה כך. והאישה הזו הייתה אישה נחמדה שמאוד השתדלה לרצות אותי, שאני אהיה מבסוט. כמו שאומרים, עד גבול מסוים.

גולומב: אז בסדר, ברור. איך היית מגדיר את הקשר שלך עם וולטר פרייטק?

ברקת: היה טוב מאוד.

גולומב: מהו תאגיד טיסנקרופ ומתי הוא נכנס לתמונה? מהו תאגיד טיסנקרופ? מתי התחיל להיות תאגיד טיסנקרופ? מי זה? מה זה?

ברקת: לא זוכר להגיד לך.

גולומב: לא, אבל מה הוא? מה זה התאגיד הזה.

ברקת: לא הבנתי.

גולומב: בית משפט לא יודע את זה, מה זה טיסנקרופ? אני אשאל עוד הפעם, טיסנקרופ,

ברקת: אני מתחיל אולי, תראה אם אני צודק. קודם כל זה שני חלקים. המילה טיסן היא שם של מפעלים בגרמניה. לא 1, ולא 2. זה קונסורציום ענק של טיסן. איך מגיע בדיוק הטיסנקרופ,

גולומב: אני לא שואל מאיפה הגיע השם טיסנקרופ, אבל מה זה היה תאגיד טיסנקרופ?

ברקת: אחד התאגידים הגדולים בגרמניה.

גולומב: ואיך הוא קשור על הצוללות?

ברקת: המספנות.

השופטת חיימוביץ': ומה זה המספנות? הוא הבעלים של המספנות? זה מה שאתה אומר?

ברקת: תראי, בבית המשפט אני צריך להיות בטוח במה שאני אומר. הם מהבעלים.

גולומב: או-קיי, רק אני מדייק, רק תגיד אם זה, אני מקריא את הציטוט כדי שנדע באמת. "המספנה שאני מדבר עליה נקנתה יותר מאוחר ע"י תאגיד ענק בשם טיסנקרופ"

ברקת: כן.