צלילת תיק "הצוללות" (תיק 3000) פרק יז': המשך החקירה של העד שייקה ברקת – הפרוטוקולים מדברים❗

***

גולומב: בסדר, עכשיו אנחנו בנושא חדש. בחודש אוקטובר 2007 אליעזר מרום מתמנה להיות מפקד חיל הים. קודם כל, תספר איזה הכרות מוקדמת הייתה לך איתו, מפגשים, הכרת את הבן-אדם לפני? אני מדבר לפני שהוא היה מפקד חיל הים.

ברקת: הדבר היחידי שידעתי עליו זה שמועות רכילות.

גולומב: את זה אני לא רוצה לשמוע.

ברקת: אני אומר, ואיך הוא הגיע לחזרה לארץ ישראל? הוא היה שליח,

מישהו יזכיר לי?

גולומב: סינגפור.

ברקת: בסינגפור.

גולומב: כן, אבל שמועות אני לא רוצה. הכרת אותו לפני?

ברקת: לא.

גולומב: עכשיו מתמנה מפקד חיל הים. קודם כל, היה לך קשר עם מפקדי חיל הים הקודמים? היה לך קשר?

ברקת: בלי סוף, בוודאי.

גולומב: אז איזה,

ברקת: לא כולם הסכימו איתי. למשל זאב אלמוג, היינו חברים, היינו בפו"ם יחד, היינו באוניברסיטה. לא בכל הדברים הוא הסכים איתי.
אפילו מעבר לזה, אשתו אמרה 'אתה לא מכיר את זאב'. הכרנו אישית, אבל הוא לא הסכים איתי.

גולומב: אז עכשיו בוא נדבר על איזה קשר בעצם היה לך עם האלוף מרום, מהרגע שהוא מתמנה להיות מפקד חיל הים.

ברקת: אני לא זוכר. אני יכול לומר, אני לא חושב שזה לא נעים לי, סליחה.

גולומב: זה כן נוגע בליבת האישומים, ולכן אנחנו, כן תצטרך לספר.

השופטת חיימוביץ': אם אתה לא זוכר, אז אתה לא צריך להגיד. רק אם אתה כן זוכר.

ברקת: אני לא אשקר, אבל אם אני לא זוכר, אני אומר 'לא זוכר'. אבל אני כן זוכר, אבל לא נעים לי להגיד.

גולומב: אז פה אני אבקש ממך מר ברקת.

ברקת: אני יכול להגיד, בבקשה. אבל אני לא בטוח שזה נכון, זה מין השמועה.

השופטת חיימוביץ': לא, לא שמועה.

ברקת: לא, חבריו סיפרו לי, אני לא יודע.

גולומב: גם לא. גם לא.

השופטת חיימוביץ': רק מה שאתה יודע.

ברקת: אני לא שירתתי איתו בארץ ההיא שממנה הוא התבקש לעזוב.

גולומב: אני חוזר על השאלה. איזה קשר היה לך, שייקה ברקת, עם האלוף מרום מהרגע שהוא מתמנה לתפקיד מפקד חיל הים. מהרגע שהוא מתחיל את מפקד חיל הים.

ברקת: אני חושב שחבריו,

גולומב: היה לך קשר איתו?

ברקת: כן, בוודאי.

גולומב: מהרגע שהוא הופך להיות מפקד חיל הים, אתה פוגש אותו?

ברקת: כן, הוא מפקד חיל הים. אני בא ללשכה.

גולומב: או-קיי.

ברקת: מודיעים 'שייקה מגיע, זה ברור'. וראיתי אותו יושב על כסאו בלשכה מאחורי השולחן, אם תשאל אותי.

גולומב: או-קיי. עכשיו, זה היה בהתחלה. האם אותו,

עו"ד ניר: רגע, למה אתה אומר שזה היה בהתחלה? העד לא אמר שזה היה בהתחלה.

השופטת חיימוביץ': אז הוא אמר 'זה היה בהתחלה'. זה לא משנה, הוא לא שאל.

עו"ד ניר: לא, אבל זה כמו שהתובע אמר, הנקודה הזאת בליבת האישומים.

גולומב: לאורך כל,

השופטת חיימוביץ': סליחה רגע, התובע. סליחה, עו"ד ניר, זה שישב ליד השולחן שלו, איפה זה ליבת האישומים? אולי אדוני יתנגד כשצריך להתנגד?

עו"ד ניר: לא, רגע, שנייה. אני אבהיר, העד אמר שהיו לו יחסים ושהוא היה נפגש איתו, ואז התובע מדריך ואומר לו 'זה היה בהתחלה'.

השופטת חיימוביץ': הוא לא אמר שהוא נפגש איתו, הוא אומר 'באתי כשהוא ישב ליד השולחן'.

עו"ד ניר: ואז אומר התובע שזה היה בהתחלה.

גולומב: או-קיי, אני אחזור על השאלה. האם רמת הקשר שלך עם מר מרום, אלוף מרום, מפקד חיל הים, מהרגע שהוא מונה למפקד חיל הים, הייתה באותה רמה לאורך כל התקופה שהוא היה, שאתה עבדת עם חברת טיסנקרופ?

ברקת: בהחלט לא.

גולומב: אז בוא תספר.

ברקת: קודם כל, כל האנשים שעבדו איתי והכירו אותי מהעבר ובכלל, התייחסו אלי, סליחה שאני אומר את זה, בכבוד. ואני חזרה התייחסתי אל כולם בכבוד.
אף פעם לא הייתי אומר למישהו 'קטנצ'יק תשתוק, תלך'. ואז התחילו לספר לי רכילות איך הוא היה נספח והוחזר לארץ.

גולומב: עכשיו נדבר על היחסים ביניכם.

ברקת: כן, זה אחרי שסיפרו לי את מה שסיפרו לי שלא בדקתי, הסתכלתי עליו בחצי עין של זהירות. כל זה נפל אחר כך, אחרי שהוא, אני אפילו לא אמרתי מה סיפרו לי, אבל כל זה נפל אחר כך אחרי שמצאו אותו,

גולומב: לא, לא. לכן אני מדייק. היחס שלו כלפיך, היה באותה צורה לאורך כל התקופה שעבדת, שבעצם שהיית עם חברת טיסנקרופ?

ברקת: אני לא יכול, לענות באנגלית ב-4 מילים (אנגלית). ואני לא יודע להסביר.

גולומב: ומהצד שלו?

השופטת חיימוביץ': עזוב מה אתה חשבת עליו, הוא התנהג אליך?

ברקת: חשוב יותר ההרגשה שהייתה לי. לא הייתה לי הרגשת אמון ליחס.

השופטת חיימוביץ': אדוני רוצה לרענן את זכרונו?

גולומב: אני אגיד לך מאיפה אני מקריא. בסוף שנת 2009, אני אעשה את זה רק בצורה זהירה. בסוף שנת 2009 בא אליך אדם כלשהו, וגבה ממך בעצם עדות כלשהי. אתה זוכר את זה? ב-2009, מישהו מהמלמ"ב. אתה זוכר?

ברקת: סליחה, זה שבא לביתי?

גולומב: לא לביתך, אני אזכיר לך, זה היה במשרדי חברת בת אור.

ברקת: במשרדי חברת בת אור, זה אני זוכר. אני זוכר אפילו יותר, שהוא אמר לי לקחת את הנייר, אמרתי 'אתה תזיז, אני לא רוצה את טביעת האצבעות שלי על הנייר'.

גולומב: לא משנה, לא ניכנס לזה. שמה אמרת לו דברים, זה היה בעצם בתאריך דצמבר 2009. עכשיו אני רוצה להקריא לך משהו שאתה אומר שמה,

ברקת: מה שהוא כתב שאני אומר.

גולומב: כן. מדויק, ולכן אתה יכול להגיד 'אמרתי או לא אמרתי', אבל נכון. אתה מדייק, מצוין. אז ככה כתוב, "כאשר התמנה אלוף מרום צ'ייני למפקד חיל הים, הוזמנתי ע"י המפקד הקודם לטקס ההחלפה. הוא מכיר את צ'ייני זמן רב, עוד לפני שנסע לסינגפור. יום אחד צ'ייני ניתק את הקשר עימו לגמרי".

ברקת: עימו?

גולומב: איתך. אתה מספר סיפור, והוא מסכם, כמו שדייקת. הוא מסכם את הדברים שאתה אומר. "יום אחד צ'ייני ניתק את הקשר עימו לגמרי, לפני כשנה". אנחנו מדברים פה בעצם על דצמבר 2009, אתה מדבר לפני כשנה, בעצם בשנת 20.08 "לא היה שום רקע לכך, ויכוח וכדומה.
צ'ייני ידע היטב מיהו שייקה ברקת, ומה מעמדו. בעבר אף הזמין אותו ללשכתו, כך שהנתק לא היה ברור לו. על אף פניותיו ללשכתו, הפסיקו להשיב לו ולא התייחסו לפניותיו". אתה זוכר את זה?

ברקת: לא.

גולומב: אבל אתה זוכר, במהות, לא שאמרת את זה, אתה זוכר שצ'ייני הפסיק לענות לפניותיך?

ברקת: לא היו לי פניות. צריך להבין, למעמד שלי היה או שעובדים יחד או שאין יחד. אני פשוט לא מבין.

השופטת חיימוביץ': פשוט אמרת פה בחקירה היא, בבדיקה ההיא, אמרת שצ'ייני התנתק ממך ויותר לא ענה לך.

ברקת: תראו, יש,

השופטת חיימוביץ': עכשיו, רק רגע. אני מבינה שאתה לא זוכר שזה היה, הסיפור הזה עם צ'ייני. הרי עכשיו אתה לא זוכר שזה מה שקרה.

ברקת: לא. אני גם לא, זה לא מתאים לי באיזה דרך.

השופטת חיימוביץ': עזוב, בוא לא נעשה עכשיו. נורא חשוב לי שלא נעשה עכשיו הנחות. אם אתה לא זוכר את האירוע הזה, אז תגיד 'אני לא זוכר', וזה בסדר. יש לנו את מה שאמרת ב-2009, ואנחנו נראה מה נעשה עם זה. אז אתה לא זוכר.

ברקת: סליחה, עוד פעם.

עו"ד ניר: סליחה, מה שמסכמים זה לא כמו הודאה, גברתי.

גולומב: מה שאתה אמרת, העד הוא דייק זה מצוין.

עו"ד ניר: אני רק מסביר לבית המשפט.

השופטת חיימוביץ': זה כמו מזכר של השב"כ.

גולומב: בדיוק. מזכר כזה. מזכר שהוא כותב, בעצם יושב מולו ומסכם את הדברים שנאמרו, ולכן אין ספק, העד דייק את זה, את הדבר הזה, נכון. ואני קורא, אני מקריא את זה עוד הפעם, ביקשת. שיום שאחרי, אתה מספר בעצם שהוזמנת לטקס החילופים, אבל אני מתקדם לנקודה הרלוונטית.
"יום אחד צ'ייני ניתק את הקשר עימו לגמרי לפני כשנה", והאירוע נכתב פה בדצמבר 2009, זה אומר שזה ב-2008. "לא היה שום רקע לכך. לא שיחה, ויכוח וכדומה. צ'ייני ידע היטב מיהו שייקה ברקת ומה מעמדו. בעבר אף הזמין אותו ללשכתו, כך שהנתק לא היה ברור לו. על אף פניותיו ללשכתו, הפסיקו להשיב לו ולא התייחסו לפניותיו". אתה זוכר את האירוע הזה?

ברקת: הגיוני.

השופטת חיימוביץ': רגע, 'הגיוני', זאת אומרת, אתה לא זוכר אבל אתה אומר שזה הגיוני?

ברקת: כן.

השופטת חיימוביץ': אבל אתה לא זוכר.

גולומב: אתה יודע מה, האם אתה זוכר למשל את ביקור, שהוא ביקר צ'ייני במספנה, בסוף שנת 2008. אתה זוכר את זה?

ברקת: בערב שהוא הגיע ואיחר בשעה?

גולומב: כן.

ברקת: בוודאי.

גולומב: בוא תספר את הסיפור הזה, בוא תספר לבית המשפט את האירוע.

ברקת: אין לי בעיה, אני רק רוצה להסתכל למישהו בעיניים.

השופטת חיימוביץ': אתה יכול להסתכל עליי.

ברקת: מותר לי?

גולומב: כן.

ברקת: אבל אני מסתכל עליך.

גולומב: לא, לא, לבית המשפט.

עו"ד ניר: אבל הוא לא צריך לדבר עם הנאשם.

גולומב: הוא לא מדבר.

השופטת חיימוביץ': אז בוא תספר על האירוע שהוא איחר בשעה, כן.

גולומב: אנחנו מדברים עכשיו על האירוע שהאלוף מרום מגיע למספנה.

ברקת: בוודאי. הודיעו, אני אומר את המילה לנו, כי אני הייתי במנהלים של המספנה, ואמרו לי 'אתה יודע שנקבע ביקור אצלנו עם צ'ייני מרום?'

גולומב: הודיעו לך שנקבע?

ברקת: כן.

גולומב: או-קיי, תמשיך.

ברקת: שאלתי 'מה אנחנו עושים?', כזה כמו בעל הבית שאלתי, אז אמרו לי 'מה אתה מציע?' אז אמרתי 'באיזה שעה הוא בא?', אז אמרו לי ב-6 וחצי או משהו כזה. אז אמרתי, 'נקבל את פניו ונארגן ארוחת ערב'. הייתי די אורגניזוטר, הייתי אומר 'תארחו פה, במסעדה הזו, באולם הזה'.
די סמכו עליי כמו אבא כזה. ומנכ"ל המספנה ואני חיכינו לבואו כי הוא היה צריך להגיע בשעה מסוימת, נאמר ב-6, לא יודע. ואנחנו מחכים, וכבר לא 6, 6 עשרה, 6 וחצי, והילד איננו. ואז פרייטק מסתכל עליי ואני מסתכל עליו, והוא שואל אותי. אמרתי לו 'אני לא מכיר אותו מספיק טוב וקרוב כדי שאני אוכל להגיד לך מה קורה'.
פריייטק מופתע מזה, כי הייתי מלך ישראל בשבילו. הכל אני מכיר ויודע. וכעבור שעה פלוס הוא הופיע. ואז הופיע בצורה, שהיום שבשנה הבאה אני אחיה ויהיה בן 90, אני זוכר את זה עד יומי האחרון. '(אנגלית)' כזו קבלת פנים, אף אורח לא עשה.
אני עומד עם פרייטק, אם אני זוכר היטב, תרשו לי, הוא לימיני, אני לשמאלו, עומדים על מקום גבוה יותר. ומולי צ'ייני, ואז הוא מסתכל '(אנגלית)', אז אמר לו פרייטק '(אנגלית)'. את זה אני זוכר כאילו אתמול.

השופטת חיימוביץ': ואז מה היה? ומה, עוד משהו הוא סיפר?

גולומב: לא, לא. ואז בעצם מתחבר למה שאמרנו קודם, בעצם לקשר שהיה לך מול צ'ייני באותם ימים. או האי-קשר, מה שאמרת בעצם. עכשיו, אני אשאל אותך שאלה אחרונה בנקודה הזאתי.
מה ידוע לך על קשר בין וולטר פרייטק לאלוף מרום, ואם אתה היית מעורב בקשר הזה? קודם כל, יש לך איזשהו מושג? מה ידוע לך על זה?

עו"ד ניר: ככל שידוע לך על זה.

גולומב: לא אמרתי?

עו"ד ניר: לא.

גולומב: כן אמרתי, ככל שידוע לך. ככל שהיה קשר גם כן.

ברקת: אתם מבלבלים אותי.

גולומב: אני אחזור על השאלה, מה ידוע לך על קשר שהיה,

ברקת: לא יודע אם היה ביניהם קשר או לא היה. לא ידוע לי.

גולומב: עכשיו אתה זוכר, כי אתה כן אמרת באיזה שהוא מקום שהתבקשת ע"י פרייטק לעשות משהו בהקשר לאלוף מרום. אתה זוכר את זה?

ברקת: לא.

גולומב: אז אני מקריא לך בעצם מאותו מקום, "בתקופה הזאת פנה אליו, הן ברקת ומנכ"ל המספנות וביקש לקשר",

עו"ד ניר: רגע, מאיפה אתה רק מקריא?

גולומב: פסקה רביעית, "מנכ"ל המספנות".

עו"ד ניר: אני מסתכל איתך.

גולומב: מצוין, תודה. "מנכ"ל המספנות וולטר פרייטק פנה אליו", אליו זה אליך, "וביקש לקשר אותו עם צ'ייני, אך הוא לא הצליח בכך, מאחר וכבר לא היה לו שום קשר למפקד חיל הים. חוזר ואומר שאינו יודע את הסיבה שמפקד חיל הים ניתק את הקשר", זה אתה זוכר?

ברקת: כן, לא היה לי שום קשר.

גולומב: לא, שהוא ביקש ממך לקשר ביניהם ואתה לא יכולת.

ברקת: יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.