יומן הבוקר
שייקה ברקת, תיק הצוללות (צילום מסך טלוויזיה)
צלילת תיק "הצוללות" (יח)! ברקת מספר על אמירות של מנכ"ל המספנות הגרמני על מיקי גנור והאחוזים שלו, כביכול, למרות שמנכ"ל המספנות הכחיש זאת לחלוטין בחקירתו. וראו זה פלא – הפרקליטות לא כללה את מנכ"ל המספנות כעד תביעה למרות שהוא איש מרכזי בפרשה

צלילת תיק "הצוללות" (תיק 3000) פרק יח': המשך החקירה של העד שייקה ברקת – הפרוטוקולים מדברים❗

***

גולומב: בסדר גמור. טוב, אז אני מתקדם, עכשיו בוא תספר לי בבקשה איך ומתי נודע לך שוולטר, אתה זוכר שוולטר פרייטק ביקר בישראל?

ברקת: בוודאי.

גולומב: כן, במאי 2009, אתה זוכר את זה, עוד מעט נדבר על הביקור. אבל לפני שנדבר על הביקור, איך ומתי נודע לך שהוא מגיע לביקור בישראל?

ברקת: הוא הרים אלי טלפון ואמר לי, אז אמרתי לו,

גולומב: מה הוא אמר לך?

ברקת: '(אנגלית)'. אז אמרתי לו '(אנגלית). אז הוא שאל אותי 'אתה יכול לסדר לי את הסידורים הרגילים?', אמרתי לו 'בוודאי'. סידורים הרגילים היה שמקבלים אותו בשדה, או אני, מי שמקבל אותו, המלון, הוא המלון הידוע שלנו, שרתון.
החדר, ידעתי באיזה חדר הוא אוהב להיות, והכל בסדר. ותמיד היה לנו שיש לחדר שני מפתחות, אחד אצלו ואחד אצלי

גולומב: או-קיי, אז בוא, אני אתן לך לדבר באופן חופשי על אותו ביקור של פרייטק בישראל במאי 2009. מה אתה זוכר מהביקור? אני מדבר לאורך כל הביקור, בוא תספר את הסיפור.

ברקת: נפגשנו, בדרך כלל הטיסות מגיעות אחר צהריים, ואמרתי לו 'זאת התוכנית שלנו. מחר אנחנו נהיה אצל מנכ"ל משרד הביטחון. אנחנו נהיה פה, אנחנו נהיה שם'. ואני חושב לרגע על הנושא של ירושלים, לא היה. הנושא של ירושלים, שר האוצר, שטייניץ, לא, אני לא זוכר שדיברנו על זה בכלל.

גולומב: או-קיי.

ברקת: עלינו ללשכת, אני תמיד נכנסתי עם הרכב שלי למגרשי החניה של המטכ"ל, מאז ועד היום, והבאתי אותו מהמלון ועלינו ללשכת שר, זה לא שר הביטחון, ללשכת, קומה 12 אני חושב בבניין הימני. עלינו לאן שעלינו לפגישה שהייתה לו, והייתי נוכח בפגישה.
הייתי שם בן בית, לא הייתה מזכירה שהייתה שם יותר מיומיים שלא ידעה מי אני ולא ידעה את האישורים שיש לי ואת אלה שאין לי. היה איתנו בפגישה, היה מרמורש אני חושב,

גולומב: מרמורש, שמה היה התפקיד שלו?

ברקת: הוא היה במשרד הביטחון אחראי על החלק הימי, הם לא ישבו במאחז שלנו, הם ישבו מול חיל האוויר.

גולומב: אני אעזור לך, הוא היה ראש מנהל הרכש.

ברקת: מרמורש איש טוב היה, ונפגשנו. ואז עליתי איתם כולם למעלה, לחדרו של המנכ"ל שזה היה שם. היינו שם ונגמרה הפגישה וירדנו למטה, ולפי התוכנית היינו צריכים לעלות לבניין חיל הים, צ'ייני, לחדרו למפקד חיל הים.
וכשהיינו למטה, ניגש אלי מישהו, אני לא יודע, לא זוכר מי שזה היה, ואמר ש'מפקד חיל הים לא רוצה להצטרף'. אז היה מאוד פשוט, אמרתי, 'לא רוצה? לא צריך'. אז פרייטק אמר 'אם אתה לא בא, אני לא הולך' אמרתי לו 'וולטר, הגעת מגרמניה לפה. יכול להיות שזה חשוב לנו. תלך, עזוב אותי'.
אז הוא אומר 'ואתה?', אמרתי לו 'אני אחכה לך'. אז הוא אומר הקצין ההוא, אני רואה פה קצין של חיל הים שאסור לי לפנות אליו ואסור לי לדבר איתו, אבל הוא יכול היה לעזור לי בזה, אז אני לא אפנה אליו. פה, פה.

גולומב: על מי אתה מצביע? מי יכול לעזור לך בזה?

ברקת: מישהו שהתקשרתי אליו הביתה, אם זה מדויק, ואמרתי לו 'אני משתתף בצערך שאשתך הלכה לעולמה', 'אתה מתקשר? אני מתפלא'.

גולומב: מי זה המישהו הזה? העד מצביע על אבריאל בר-יוסף. אז אתה אומר שהוא יכל לעזור לך בזה?

ברקת: לא.

גולומב: זה מה שאמרת, שהוא יכול לעזור לך בזה.

ברקת: חשבתי.

גולומב: בסדר, אז בוא נתקדם.

ברקת: ואז והגיע מישהו מחיל הים, לכן הסתכלתי עליו, יכול להיות, ואמר 'צ'ייני לא רוצה שתעלה אליו' אמרתי לוולטר 'תעלה', אומר לי 'לא, מה זאת אומרת?', אמרתי לו 'באת מגרמניה, ואחר כך אנחנו נוסעים לפגוש את שר האוצר'.
אז אמרתי לוולטר 'תשמע, עזוב אותי. אין לי כוח לדברים האלה, אני חוזר הביתה'. חזרתי הביתה, ונפגשנו בערב כשהוא חזר.

גולומב: לפני זה, רק אני מדבר על האירוע הזה, אתה זוכר מה אמר כשהיה את האירוע הזה שאמרו לך לא לעלות? אתה זוכר מה אמר ראש מנה"ר?

ברקת: הוא היה בשוק.

גולומב: אתה זוכר מה הוא אמר?

ברקת: מה, הוא השתגע. הוא יצא מדעתו, משהו כזה.

גולומב: בסדר גמור. אז בוא נתקדם, אז עכשיו, אז אתה בעצם באותו שלב, הולך?

ברקת: נכנסתי לרכב, נסעתי הביתה.

גולומב: עכשיו, אתה אמרת שאתה לא זוכר מי היה,

ברקת: האיש שבישר לי על זה.

גולומב: אז אני ארענן את זיכרונך, אתה בעצם גם אמרת את זה בשנת 2009. סליחה, במזכר. אמרת דמות אחרת בהודאה שלך, אבל אז בעצם ביום למחרת דיברת,

עו"ד ניר: תציג לו.

גולומב: חודש אחרי, אני מציג לך את זה, אני מקריא לך, ואז אמרת ככה.

ברקת: איפה אמרתי את זה?

גולומב: חוקר, דיברת איתו בטלפון.

עו"ד ניר: תציג לו את מה שהוא אמר בהודאה ומה שהוא אמר אחר כך.

גולומב: לא, אין צורך. אני לא רוצה, כי זה לא נכון. כתוב את זה פה.

עו"ד ניר: אני אציג לו. רק שיהיה ברור שמציגים לו מה שהוא אומר אחרי ההודאה, שזה שונה ממה שהוא אמר בהודאה.

גולומב: בוודאי. הוא גם אומר פה שזה שונה ממה שהוא אמר בהודאה, זה גם מה שאני אקריא עכשיו, זה יהיה ברור.

השופטת חיימוביץ': בוא תקריא, שגם אני אשמע.

גולומב: אז ככה, זה קורה חודש בערך ,קצת יותר מחודש אחרי שמסרת את העדות פתוחה בלהב 433. אתה אומר ככה, אומר כמה דברים בשיחת טלפון שהתקשרו אליך, התקשר אליך החוקר צחי חבקין, ואז הוא אמר לך ככה.
"לדברי שייקה בפגישה שהתקיימה בשנת 2009 בקריה, טרם הפגישה אצל מפקד חיל הים, האלוף אליעזר מרום, לא נכח אבריאל בר-יוסף כפי שאמר לי בהודאתו במשטרה. לדברי שייקה, אדם שנכח בפגישה זו, זה היה אל"ם מחיל הים בשם אריאלי".

עו"ד ניר: תמשיך בבקשה.

גולומב: אני אמשיך, שנייה. זה נורא מפריע.

השופטת חיימוביץ': זה נורא מפריע.

עו"ד ניר: גברתי, חרגנו גבולות לטעמי של חקירה.

גולומב: לא, זה לא נכון.

השופטת חיימוביץ': ממש לא חרגנו, הוא מרענן את זכרונו. ממש לא חרגנו מכלום.

גולומב: "לדברי שייקה, אדם שנכח בפגישה זה היה אל"ם, מחיל הים בשם אריאלי. שאלתי את שייקה מדוע הוא נזכר בכך רק עכשיו. הוא ענה לי ששוחח בימים האחרונים עם מספר אנשים, ואחד מהם, שגם את שמו הוא לא מוכן לחשוף, הזכיר לי שמי שנכח בפגישה היה אל"ם אריאלי, ולא אבריאל בר-יוסף. אתה זוכר שזה היה אל"ם אריאלי?

ברקת: אני אשאל את השופטת באוזן אם מותר לי לשאול שם של מישהו שיושב פה.

גולומב: לא,

השופטת חיימוביץ': רגע, דקה. אתה לא צריך לשאול אף אחד. אם אתה לא זוכר אתה צריך להגיד שאתה לא זוכר.

ברקת: לא זוכר.

השופטת חיימוביץ': מה שעכשיו התובע הקריא לך זה פרוטוקול של שיחה שדיברת עם החוקר המשטרתי, וביקשת לתקן ואמרת 'זה לא אבריאל בר-יוסף שפגשנו, זה מישהו אחר'. עכשיו קודם כל את,

ברקת: אני זוכר את הסיטואציה, כי אחד היה גבוה ואחד גבוה יותר והתבלבל לי בראש. אני לא יודע היום לאמת מה היית רוצה.

גולומב: מה שאתה זוכר.

ברקת: לא מה שאתה רוצה, אני לא יודע היום לאמת יותר.

גולומב: מי היה הנציג מחיל הים, אתה לא זוכר.

ברקת: לא.

גולומב: זה גם פחות משנה, בוא נתקדם. עכשיו, אז אמרנו שאתה ידעת על פגישה עם שר האוצר אבל אתה לא השתתפת, זה אמרת לנו.
למיטב הבנתך, למה נקבעה באותו ביקור פגישה של מנכ"ל המספנה עם שר האוצר שטייניץ, אתה יודע?

ברקת: לא. צריך להבין, אני לא הכי חכם בעולם, אבל לא טמבל. יושב בארוחת ערב, על שולחן, בראש השולחן.

גולומב: עוד לא דיברנו עדיין על ארוחת הערב. ארוחת הערב נדבר בנפרד. אני שואל אם יש לך מושג, אם אתה לא זוכר אז אני אנחנו נעבור הלאה.
יש לך מושג, אתה יודע למה צריכה להיות פגישה בין מנכ"ל המספנה לשר האוצר שטייניץ באותו מפגש?

ברקת: לא.

גולומב: נתקדם.

ברקת: אני יכולתי לתאר לעצמי, לא יודע.

גולומב: מה זאת אומרת?

עו"ד ניר: לא, סליחה. זה כבר סברה.

עו"ד סרטל: אני מתנגד לשאלה. העד אמר ולא משנה מה הוא אמר בהודאה. העד אמר שהוא לא יודע את התשובה למה נקבעה פגישה כזאת, ועכשיו הוא אומר 'אני יכול לשער'. זו עדות סברה, היא לא קבילה.

גולומב: סליחה, מהידע שלו למה צריך אירועים כאלה. מהניסיון שלו.

השופטת חיימוביץ': רק שנייה, רגע, רבותיי. אדוני, לא אתה קבעת את הפגישות האלה אני מבינה.

ברקת: אמת.

השופטת חיימוביץ': לא אתה קבעת, ולא ידעת מה סדר היום בפגישות.

ברקת: נכון.

עו"ד צמח: על איזה פגישות גברתי מדברת?

השופטת חיימוביץ': באותו ביקור.

עו"ד צמח: גברתי מדברת בלשון רבים, לכן אני שואלת.

השופטת חיימוביץ': רגע, מר ברקת, את הפגישה עם שר האוצר לא אתה קבעת?

ברקת: לא. לא הכרתי אותו בכלל.

גולומב: מה פרייטק שיתף אותך, אם בכלל, על המפגשים האלה שאתה לא היית בהם?

עו"ד סרטל: אני מתנגד לשאלה הזאת, גברתי.

השופטת חיימוביץ': רק רגע, אתה מתנגד.

גולומב: מה זאת אומרת?

עו"ד סרטל: ואני חושב שכדאי שהעד יצא.

גולומב: להתנגד לשאלה של מה שהוא שמע ממישהו שהוא אמר לו משהו?

עו"ד ניר: מה ששמע ממישהו שאמר לו משהו? זאת עדות שמועה.

השופטת חיימוביץ': רבותיי, בבקשה. אתה יכול רגע לצאת החוצה כדי שההתנגדות תשמע? אני אני מבקשת אם תוכל לצאת רגע החוצה, כדי שיוכלו להתנגד.

ברקת: אני אצא לפי בקשתך. (העד יוצא מהאולם).

גולומב: אני נוהג שכשמישהו מתנגד, אני מתיישב.

השופטת חיימוביץ': אדוני יתנגד לשאלה, רק בוא נגיד עוד פעם את השאלה, האם פרייטק שיתף אותו,

גולומב: במפגשים שלא היית בהם.

עו"ד סרטל: גברתי, חברי מזמין מהעד עדות שמועה על דברים שהוא שמע מפרייטק. פרייטק איננו עד מטעם התביעה. התביעה בחרה שלא לכלול אותו, למרות שהוא נחקר. לא לכלול אותו בין עדי התביעה, ולכן אין שום אפשרות שאי-פעם עדות השמועה הזו, שהתובע מזמין מהעד, תקבל איזושהי קבילות ע"י איזשהו עד אחר. מלכתחילה

גולומב: למה?

השופטת חיימוביץ': סליחה?

עו"ד סרטל: מלכתחילה, עדות שמועה פסולה בבית המשפט. אז כשמזמינים עדות שמועה מאדם שנאמרה ע"י אדם שהוא בכלל לא עד במשפט, אז תישאר עדות שמועה, ולכן אי אפשר להזמין אותה מהעד הזה, אלא אם כן רוצים סתם להעלות פה שמועות שאין להם שום ערך ראייתי.

השופטת חיימוביץ': אלא אם כן לא רוצים להוכיח את אמיתות התוכן שלה, אלא רוצים להוכיח את מה שנאמר לעד, כדי להמשיך הלאה את הסדר. אדוני, אני מניחה שזה מה שהתביעה רוצה, ולא רוצה להוכיח באמצעות העד הזה,

גולומב: לגמרי.

השופטת חיימוביץ': את מה שקרה בפגישות ההם, אלא כדי להמשיך את הסדר, 'ואז הוא סיפר לי שכך וכך קרה, אז אני עשיתי כך וכך', נגיד, אבל זה בוודאי שזה לא קביל לאמיתות התוכן הזאת של מה שקרה בפגישה, אבל זה כן קביל למה שהעד שמע במו אוזניו, משום שיש לזה חשיבות, עצם הדברים, עצם אמירת הדברים היא חשובה לדעתי לרצף. ככה אני מבינה את הדברים, בוודאי אף אחד לא מנסה להכשיר את זה. נכון? אני טועה?

גולומב: אומר על זה כמה דברים. אחד, אנחנו בהחלט כמו שבית המשפט אומר, יש פה רצף, חוזר פרייטק, מספר לו מה היה. אנחנו ודאי לא רוצים את האמירות של פרייטק לאמיתות התוכן. למרות שאגב, הוא עד הגנה.
אמרו לנו לא לדבר איתו, אז כן יכול להיות שיהיה עד במשפט, זה אחד. שתיים, יש כאן מספיק דמויות אחרות שמדברות על מה שהיה במפגשים. שיש פה משמעות, עוד פעם, לא לאמיתות התוכן, אמיתות התוכן באמצעות אנשים אחרים שהיו, אבל זה שזה נאמר לו ע"י פרייטק והוא שמע את זה באוזניים, יש בהחלט משמעות לסיפור הכולל.

עו"ד סרטל: אבל גברתי תראה איזה מצב חברי מכניס לבית המשפט. פרייטק מכחיש לחלוטין את מה שהעד עומד לומר. מכחיש את זה לחלוטין.
כלומר, אנחנו נישאר פה בלי העדות של פרייטק שמכחישה את האמירה הזאת, אלא רק עם איזושהי עדות שמועה של העד הזה שאין לה ערך אמיתי גברתי, כי העד לא עשה איזה שהם פעולות בעקבות הדברים האלה. התירוץ הזה שהם משתמשים בו כאילו זה לא לצורך אמיתות התוכן, אלא רק להסביר מעשים שהוא עשה אחרי, הוא לא עשה שום מעשים בעקבות הדברים האלה.

השופטת חיימוביץ': אין לי מושג.

עו"ד סרטל: ברור שלגברתי אין מושג, זה ברור.

השופטת חיימוביץ': זו התנגדות שאני קצת מתפלאה עליה. אני אתן החלטה, ואני מאוד מקווה שזה ברור לכם שאני לא יודעת מי אמר מה, ומה היה. אני מקווה שזה ברור לכם, שזה ברור לכולנו, שום דבר שהעד יענה לשאלה הזאת לא יהיה ראיה לאמיתות התוכן, אלא לאמיתות אמירת הדברים.
ואם זה לא יהיה רלוונטי בהמשך, אז זה לא יהיה רלוונטי, ובית המשפט יודע להבדיל בין דברים שהם ראיה לאמיתות התוכן, לבין דברים שהם ראיה לעצם אמירתם. וזאת ההחלטה למעשה, ואני מתירה את השאלה.

עו"ד ניר: שמענו את ההחלטה, רק הערה גברתי. אני מציע שקודם כל, העד, אם הוא זוכר את זה שהוא יגיד. אבל אנחנו צריכים להיזהר בסיטואציה שבה העד כפי שראינו אומר 'לא זוכר', ואז יהיה לנו עדות שמועה על עדות שמועה. כי יקריאו לו את מה שהוא אמר אז, שהוא אמר לו, ויכול להיות שהוא גם לא יזכור את זה עכשיו

השופטת חיימוביץ': וגם את המשמעות של העדות הזו, בית המשפט מצליח להבין.

עו"ד ניר: בסדר גמור.

השופטת חיימוביץ': אז בואו תכניסו אותו בחזרה.

גולומב: ואנחנו גם מאוד נזהרים, כשמגיע לשמועות ודברים כאלה, אנחנו מאוד נזהרים פה. רק במקום שבו הוא שמע באוזניים שלו דברים, אז מה שהוא שמע באוזניים שלו. אנחנו מאוד נזהרים פה. רואים את כל האמירות. (העד חוזר לאולם).

השופטת חיימוביץ': מר ברקת, בוא תקשיב לשאלה עוד פעם.

ברקת: בבקשה גברתי.

גולומב: כן, אז בוא נחזור על השאלה. מה פרייטק, הרי אתה לא היית במפגשים, מה הוא שיתף אותך,

עו"ד ניר: האם אתה זוכר שהוא שיתף אותך?

השופטת חיימוביץ': אדוני, באמת, לא יפריע לחקירה של התובע.

גולומב: מה הוא שיתף אותך, ככל שהוא שיתף אותך, על המפגשים האלה שלא היית בהם. סיפרת פה על מפגשים שלא היית בהם. מה הוא שיתף אותך על זה כשהוא הגיע חזרה?

ברקת: אני חושב שזה ברור ופשוט,

השופטת חיימוביץ': לא ברור, רק מה הוא שיתף אותך.

ברקת: סליחה, אני חושב שפחות ברור פשוט שחברים של שנים, חוזר מפגישה, שיספר לי. בוודאי.

גולומב: מה הוא סיפר?

השופטת חיימוביץ': עכשיו אתה צריך להגיד מה הוא סיפר לך, ורק אם אתה זוכר.

ברקת: בוודאי. ישבתי, נכנסתי אליו לחדר, והוא אמר 'אני צריך לשכב'. אמרתי לו 'תירגע'. אני מתאר את זה תיאטרלית, אבל ככה הוא עשה לי, '(אנגלית)', אמרתי 'יופי, מה היה?', אז הוא אומר שהיה במפגש אצל שר האוצר.
ידעתי שהם נוסעים לשם, אמרו לי לא לנסוע. 'ישבתי אצל שר האוצר ובדרך חזרה, לא הבנתי את כל הדברים שדיברו שם, בדרך חזרה הוא הצביע' על זה שלקח, עם מי הוא נסע,

גולומב: אתה זוכר עם מי הוא נסע?

השופטת חיימוביץ': לא משנה, הוא הצביע על זה שהסיע אותו.

ברקת: הוא אמר לי, זה שהוא נסע איתו לשם.

גולומב: רגע, אתה זוכר עם מי הוא נסע?

ברקת: כן, ודאי.

השופטת חיימוביץ': הוא רק לא זוכר את השם.

ברקת: את שמו אני לא זוכר כרגע.

גולומב: תתאר לי את זה, בכל זאת. מה תפקידו? איך הוא קשור למשפט הזה?

ברקת: קהל נכבד, תירגעו לרגע. אה, בוודאי, הוא הזכיר לי את שמו, אמרת לי 'אני לא מכיר אותו' אז הוא אמר 'שמו גנור'. אז אמרתי 'יפה מאוד, אני לא מכיר אותו'.
אז הוא אומר לי 'הוא יהיה בארוחת הערב, אתה תראה, הם חברים'. אמרתי 'מי חברים?', אומר 'גנור ושר האוצר'. טוב, ירדנו לארוחת הערב.

גולומב: רגע, הוא אמר לך עוד משהו? אמר לך משהו על המפגש שהיה אצל מפקד חיל הים מרום, שלא היית בו?

ברקת: לא. לא זוכר.

גולומב: ידוע לך מפרייטק מה הסיבה לכך שצ'ייני לא רצה שתגיע?

ברקת: לא.

גולומב: או-קיי, אז אני מקריא לך מתוך ההודאה את מה שאתה אמרת.

עו"ד סרטל: גברתי, שימי לב. מבקשים מהעד עכשיו לומר עדות שמועה שנאמרה לו מאדם שאיננו עד, שהוא שמע את הדברים מעד אחר במשפט. אנחנו בעדות שמועה שבשלישית.

גולומב: הוא שמע זה בשנת 2009.

עו"ד סרטל: ראיה לא קבילה לחלוטין.

גולומב: בשנת 2009 הוא שמע את זה, והוא העיד על זה בשנת 2016. אז שנייה.

עו"ד ניר: אתה יכול להפנות אותנו?

גולומב: או-קיי, אז אמרת ככה, "עוד סיפר לי פרייטק כשהגיע לירושלים ברכב של גנור עם נהג", זה מה שאמרת עכשיו, "בפגישה הקודמת בלשכת מפקד חיל הים, אני לא נכחתי ואני לא יודע מי נכח שם.
פרייטק סיפר לי שהוא שאל את צ'ייני בשקט בצד למה הוא התנגד שאני אבוא לפגישה אצלו, וצ'ייני אמר לפרייטק, 'אם ברקת ימשיך לייצג את המספנה, אתם לא תקבלו אף חוזה ואני אחתום חוזה עם הצרפתים"

ברקת: זה נכון.

גולומב: כן, אתה זוכר את זה? אתה זוכר שהוא אמר לך את זה, פרייטק?

ברקת: כן.

גולומב: אתה זוכר מה עוד אמר לך פרייטק שגנור אמר לו בנסיעה חזרה?

ברקת: אני זוכר את המימיקה אפילו על הדברים הבאים, פרייטק '(אנגלית)', והוא חזר אחרי המשפט הזה שאני זוכר אותו טוב, יותר מ-3 פעמים.

השופטת חיימוביץ': מי זה הם?

ברקת: חיל הים, מי שנסע איתו. עם מי הוא היה באוטו?

השופטת חיימוביץ': מי זה הם, זה לא בן-אדם אחד שצריך, מה זה 5%? המדינה משלמת כסף, מי רוצה 5%?

ברקת: 'הם' הוא התכוון למפקד חיל הים ולגנור ולחבורה.

גולומב: ומי אמר לו את זה? הוא אמר לך מי אמר לו שרוצים 5 אחוז?

ברקת: כן, הוא אמר שגנור אמר לו.

גולומב: או-קיי, בסדר גמור. בוא נמשיך.

השופטת חיימוביץ': ובאיזה שהוא שלב אדוני גם יסיים.

גולומב: אנחנו, האירוע בעצם הראשי מסתיים לא עוד הרבה, נכון?

ברקת: אני יכול להבהיר יותר שאני יורד לארוחה ויושב בשולחן.

מאמרים אחרונים

מיקי גנור (צילום: אלי ציפורי)

דברים מדהימים צפים בתיק "הצוללות"

העדות המטלטלת של מיקי גנור: מוטי לוי, ראש להב הפורש, צלצל אלי בצרחות נוראיות ואמר לי "אם לא תחתום על הסכם עד המדינה נזיין את הבת שלך" (הבת שנחקרה באזהרה ואיימו לשלול לה את רישיון עריכת הדין). מוטי לוי לא תיעד השיחה

הקליקו לתוכן »