במאי 2021 פרסם מבקר המדינה דו"ח חשוב מאוד שפרס לפרטי פרטים את הבעיה של "פרקליטות מלווה" ובו כתב בסיכום:

"ההגנה על זכות ההליך ההוגן ועל זכויות האדם של החשודים והעדים מחייבת תשומת לב יתרה בממשקים שבהם יש חריגה מעקרון הפרדת הרשויות.
מומלץ כי משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה יבחנו מהי המסגרת הנורמטיבית הנדרשת לעיגון הסמכות לפעול בשיתוף פעולה עם היחידה החוקרת במהלך החקירה, ולהבנות את שיקול הדעת של הפרקליטים הנמצאים בממשק העבודה עם היחידה החוקרת.
עוד מומלץ כי הפרקליטות תקפיד על תיעוד ראוי, ותקדם הפקת לקחים כחלק בלתי נפרד מהעבודה השוטפת על התיקים".

***

לכאורה, פרקליטות מלווה נועדה לייעל את הליכי העבודה בחקירות; במקום שהמשטרה תחקור ותעביר את החומרים לפרקליטות וחוזר חלילה, הפרקליטות המציאה מן פטנט שמאפשר לה ללוות את החקירות מקרוב.
הבעיה היא שזה הפך מליווי בכמה מקרים לניהול בפועל של החקירה. וכך, עיקרון הפרדת הרשויות טושטש לגמרי.

המעקב שלי אחרי דיוני תיקי האלפים ודיוני תיק הצוללות הביא אותי למסקנה חד משמעית:

מי שניהל בפועל את החקירות של נתניהו הייתה הפרקליטות, המשטרה היתה בסך הכול קבלן ביצוע, די צייתן, די כנוע וממה לא עצמאי.

זהו מצב חמור מאין כמוהו שבו משטרה, כביכול עצמאית, הופכת לזרוע הביצוע של הפרקליטות ואנחנו רואים זאת בחקירות רבות, במיוחד בחקירות של פוליטיקאים.

מאין ספור עדויות של החוקרים בתיקי האלפים עולה תמונה עגומה: הפרקליטים "המלווים" ישבו בחדרי הבקרה בלהב 433 וצפו בחקירות של החשודים המרכזיים.
הם לא הסתפקו בצפייה בלבד, אלא העבירו הנחיות ישירות לחוקרים מה לשאול. סט השאלות שהוכן מראש לנחקרים אושר (או אפילו נכתב) על ידי הפרקליטות, כך שהחוקרים היו בסך הכל כלי בידם של הפרקליטים.

השמות שעלו וצצו הם, במיוחד, של יהודית תירוש בתיק 4000 וגם של ליאת בן ארי, שביקרה במתקנים של להב 433.
הן היו שותפות לא רק לצפייה בחקירות, לא רק להנחיות לחוקרים אלא גם אישרו תרגילי חקירה והתוו את קווי החקירה (למשל, לא לבדוק שום דבר שלא קשור לנתניהו בוואלה). בקיצור, הן ידעו הכול וניווטו הכל.

בשבוע שעבר סיפר אלי אסייג, ראש צוות החקירה בתיק 4000, על מקרה אחד בו נזף בקצין משטרה שהעביר חומרים ישירות לפרקליטים המלווים ולא למפקדיו וראה בזה כ"קו אדום".
אלא שאסייג הודה בעצמו שלא נכח בקביעות בחדרי הצפייה והבקרה ומן הסתם לא היה עד לדינמיקה בין הפרקליטים המלווים לחוקרים ולקציני המשטרה.

לא לחינם חוזרים כל החוקרים על האמירה שבפרקליטות ידעו ואישרו הכל – "הם ליוו את החקירה באופן צמוד". האמירות הללו באו, שלא במקרה, אחרי ש"גורמים" בפרקליטות האשימו את המשטרה בכמה מחדלים בתיק, כמו פגישת ההנחיה.

עצוב באמת לראות את יהודית תירוש מגלגלת את האחריות לפתחה של המשטרה. אחרי שניהלה בפועל את החקירה, אחרי שהנחתה, ניווטה וגם תפרה את התיק, ההגינות והיושרה מחייבת שתבוא לטענות רק לעצמה.

מה שמדהים אצל תירוש זו הבריחה מאחריות: אחרי שניהלה את החקירה בפועל, היא דרשה השלמות חקירה אחרי הגשת כתב האישום!
סליחה, גברת תירוש, איפה בדיוק היית בזמן החקירה, הרי היית מעורה בה עד לפרט הכי קטן, אז פתאום את נזכרת לבצע השלמות חקירה, אחרי שהגשת כתב אישום שקרי ותפור?

דוח המבקר עלה על לב העניין, אבל נראה שהפרקליטות מצפצפת על כולם. מה זה בשבילה מבקר מדינה, אם היא מצפצפת על שופטים ומנהלת נגדם מסע השמצות רק בגלל שהמליצו לה לסגת מסעיף השוחד בתיק 4000.

ליאת בן ארי ויהודית תירוש חצו הרבה קווים אדומים בתיקי האלפים, כולל ביצוע עבירות פליליות רבות.
קו אדום נוסף שהם חצו – הפיכת המשטרה לקבלן הביצוע לחיסולי החשבונות הפוליטיים שלהם.