פסיקות חמורות וקשות מאוד נגד נתי טוקר, מי שמכנה עצמו כ"עיתונאי" בעיתון השמאל הקיצוני "דה-מרקר", שהמייסד שלו והרוח החיה בו הוא גיא רולניק.

טוקר, שהיה כתב התקשורת של העיתון וכיום הוא כתב האוצר בעיתון, הוא אחד מהברגים של מכונת הרעל של השמאל וגם של הפרקליטות.
הוא פרסם לא מעט כתבות מגמתיות ואף שקריות על תיק 4000 כחלק מתפירת התיק שבו התחיל גידי וייץ מ"הארץ" האנטישמי.

טוקר כמעט ולא טרח להגיע לאולם הדיונים בתיקי האלפים והשאיר זאת לקולגות שלו מ"הארץ". בפעמים הבודדות שבכל זאת הגיע המשיך לעוות את מה שקורה בעולם וצנזר לציבור את שורת העבירות של הפרקליטות והמשטרה שנחשפה במהלך הדיונים.

***

ולפסק הדין נגד טוקר: מדובר בידיעה שפרסם טוקר על עיתון במאי 2019 שבה ניתנה הכותרת "משבר במעריב": דסק העיתון היומי ייסגר – עשרות יפוטרו.

בעקבות הידיעה של טוקר תבע "מעריב", באמצעות ההוצאה לאור שלו ג'רוזלם פוסט, את נתי טוקר, את דה-מרקר ועוד שורה של עורכים בעיתון, כולל המו"ל עמוס שוקן.

כך כתב השופט כהן על טוקר:

"לא ניתן לחלוק ברצינות על כך, שמבחינה אובייקטיבית, כתבה שמדווחת במילתה הראשונה על "משבר" בעיתון מעריב, ובהמשך על סגירת דסק חשוב שלו ועל פיטורי עשרות עובדים שלו, והכול בלשון שמתיימרת לתאר את הדברים (בפירוט רב יחסית) כעובדה קיימת, מוגמרת ונחרצת (ולא, להבדיל, כהבעת דעה או כשמועה או כאפשרות בלבד), היא כתבה הפוגעת בשמו הטוב של העיתון ושל התובעת העומדת מאחוריו.
זאת, משום שהדיבור על אותו משבר פוגע בתדמית העסקית והאיכותית של עיתון מעריב, ומצייר את העיתון ככזה הנתון במצוקה כלכלית/מסחרית גדולה שתשפיע לרעה על איכות המוצר העיתונאי שהעיתון יספק לקוראיו (כך למשל הדיבור בכתבת טוקר על כך שהעיתון היומי המודפס יתבסס אך ורק על חומרים קודמים שפורסמו כבר באתר האינטרנט, משמיע שהעיתון היומי המודפס יהיה נטול ערך חדשותי מקורי ועדכני משל עצמו, אלא רק הד ממוחזר של מהדורת האינטרנט), ולכן תרחיק את הקוראים מהעיתון ותרחיק גם את המפרסמים בעיתון, מפרסמים שמהווים עפ"י מכלול הראיות שהוצגו (כולל לשון כתבת טוקר עצמה) וגם עפ"י הידיעה השיפוטית או השכל הישר מרכיב חשוב מהכנסות העיתון".

בהמשך כתב השופט שהוא לא מקבל את טענת טוקר ושאר הנתבעים שמדובר בצעדים ארגוניים:

"… לא מדובר בכתבה שמציגה צעדי התייעלות מקובלים ותמימים, שברגיל יש בהם אולי אף ממד טבעי חיובי ומבורך שמרמז על חסכנות, חדשנות, יצירתיות ושיפור כללי של המוצר העיתונאי.
ראשית, הביטוי "צעדי התייעלות" כלל אינו מופיע בכתבת טוקר, ורק בכתבת ההמשך של טוקר הוא נולד ונזכר לראשונה, ויותר מפעם אחת, דבר שמעיד אולי על רצון הכותב לשוות בדיעבד לדבריו המקוריים חומרה פחותה; ושנית, התוכן, הנוסח וההקשר בכתבת טוקר מציירים תמונת מצב שלילית מובהקת, ואין בה רק הצגה אובייקטיבית ותמימה של עובדות המלמדות על התייעלות, אלא הצבעה על משבר ומצוקה גדולים העתידים בוודאות לפגוע באיכות המוצר העיתונאי שיספק עיתון מעריב".

ולכן קבע השופט כי לא עומדת לטוקר ונתבעים הגנת "אמת הפרסום".

ובהמשך:

"לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את התנאי הראשון בדבר היות כתבת טוקר אמיתית בתוכנה, ודי בכך".

בהמשך מתח השופט כהן ביקורת קשה על התנהלותו של טוקר:

"למעשה, די בכך שטוקר הודה בחקירתו במשפט (בשלבים קודמים לא אמר זאת ביוזמתו, ודאי לא במפורש), כי בדברו בכתבת טוקר על עיתון מעריב, הוא התכוון למעשה לכל קבוצת ג'רוזלם פוסט (שאליה כוון תוכן כתבת טוקר), לה שייכים כלי וארגוני תקשורת נוספים.

לדבריו כתב כך במודע ובמכוון, מאחר שהשם מעריב מוכר לקוראים. מדובר בהודאה מביכה של הנתבע 1 (טוקר) שכעיתונאי ותיק ומנוסה שמודע היטב לחובתו לדווח אמת לקוראיו, חייב להבין שהדיבור על עיתון מעריב בלבד בכתבתו הוא דיבור בלתי מדויק, לשון המעטה, שמצייר לקוראיו תמונת דברים בלתי נכונה עובדתית, באופן מגמתי ומטעה.
הסברו של טוקר בחקירתו, כי בחירתו זו נעשתה מאחר שהשם מעריב מוכר לקוראים ולכן התייחס אל לשם זה כאל מעין קוד, אינו משכנע ואינו יכול להתקבל כרציני.
ראשית, ספק רב בעיני אם קוראיו של טוקר אינם מכירים את השם ג'רוזלם פוסט, שגם הוא שם נפוץ ומוכר ברבים בישראל (ואני אומר זאת גם כידיעה שיפוטית: למשל הפרסומת המוכרת "רוצים לדעת מניין האנגלית שלי?…").
שנית, עיתונאי שמבקש לכבד את קוראיו ולהקל עליהם את הבנת דבריו אינו יכול להרשות לעצמו לדבר מעל ראשיהם ולהניח שהם מתקשים באופן כה עמוק בהתמצאות בשם של כלי תקשורת מוכר בישראל.
שלישית, ככל שעמדת המוצא של טוקר אכן הייתה שקיימת בורות רלוונטית של קוראיו, היה ראוי שישכיל אותם ויכיר להם את השם הרלוונטי ג'רוזלם פוסט, ולא ינציח את בורותם ע"י העלמת השם הנכון.
ורביעית, חובתו העיתונאית הבסיסית של טוקר לפרסם אמת בכתבותיו גוברת על כל שיקול נרטיבי/עריכתי מהסוג הנטען.

"זאת ועוד, הנתבעים לא הוכיחו כי דסק העיתון היומי של עיתון מעריב (אותה מחלקה ייעודית שמייצרת תוכן עיתונאי מקורי וחדש בזמן אמת) נסגר בפועל, או שאכן צפוי היה להיסגר בפועל במועד פרסום כתבת טוקר, תוך איחוד הדסקים של העיתון היומי המודפס ושל העיתון האינטרנטי לדסק אחד משותף.

ראשית, הנתבעים לא הציגו ראיות רלוונטיות של ממש, כאשר טענת טוקר  כי הסתמך בכתבת טוקר על מקורות עיתונאים חסויים, אינה פוטרת את הנתבעים מהצגת ראיות ממשיות, וכאשר לא ניתן לקבל כרצינית וכמספיקה את עדות טוקר על כך שהוא עצמו עשה "בדיקה מדגמית" רלוונטית (שלא פורטה והוצגה).
בהקשר לכך יצוין כי טוקר הסתבך בעדותו כשעומת עם טענת התובעת שהדסק כלל לא נסגר בפועל, ואילו בהמשך עדותו עבר לטעון בלשון נחרצת ובלתי משכנעת כי הדסק כן נסגר בפועל…

"הנתבעים גם לא הוכיחו את נכונות הדיבור בכתבת טוקר על כך ש"עשרות יפוטרו" בעיתון מעריב.
ראשית, טוקר הודה כאמור לעיל כי התייחס להליכי פיטורים בנוגע לכל קבוצת ג'רוזלם פוסט ולא רק בנוגע לעיתון מעריב (והוכח ואף סביר שבקבוצה יש עובדים רבים יותר מאשר רק בעיתון מעריב), ויש בכך הודאה מפורשת ומספיקה באי-נכונות הידיעה, תהיה אשר תהיה כוונת הכתב.
שנית, הכותרת המובלטת של כתבת טוקר אינה הולמת את תוכן הכתבה: הכותרת מדברת על פיטורים של עשרות, בעוד שהכתבה עצמה מדבר על הזמנה לשימוע לפני פיטורים של עשרות, וקיים הבדל ידוע וברור בין השניים, הבדל שהכתבה, ולמצער הכותרת שלה, התיימרה לטשטשו ולהעלימו…

בשורות הבאות אתייחס בקצרה למספר עניינים נוספים שהועלו ע"י הצדדים בהקשר לשאלת נכונות כתבת טוקר.

השופט קבע כי לטוקר ולשאר הנתבעים לא עומדת גם הגנת תום לב:

"טוקר  בכתבת טוקר, באופן מודע ומכוון, מידע מהותי קשה, חמור ובלתי נכון, המתייחס כולו לפי לשון הכתבה לעיתון מעריב בלבד, בשעה שעה/3 ידע היטב בזמן אמת שמידע זה לא נוגע רק לעיתון מעריב אלא לקבוצת ג'רוזלם פוסט כולה. בחירה משונה זו לעוות את הדברים המוצגים בכתבה אינה מתיישבת עם סטנדרטים של עיתונאות אחראית, זהירה והוגנת, ואינה מתיישבת עם חובת תום הלב (הסובייקטיבית והאובייקטיבית כאחד) המוטלת על טוקר…

"לשון כתבת טוקר היא לשון של עובדות קיימות, מוגמרות ונחרצות, שאינה מותירה מקום לספק או לאפשרות שיקרה במציאות משהו שונה מהמתואר בכתבה, ולכן קורא הכתבה מקבל ומבין את הדברים כעובדות סופיות ומוחלטות, על כל המשתמע מכך.
לשון זו חורגת מהזהירות שחייבת לאפיין עיתונאי אחראי וזהיר. זאת במיוחד משהוכח שלטוקר, בשעה שכתב את הכתבה, לא היה מידע מלא, מוסמך וסופי באשר להיקף הפיטורים הצפוי, וודאי לא היה בידו מידע מספיק על אודות סגירת הדסק של העיתון היומי המודפס ועל איחודו עם הדסק של העיתון האינטרנטי, גם מאחר שהגורם היחיד מטעם עיתון מעריב אליו פנה טוקר סירב למסור לו תגובה עניינית…
בנסיבות כאלה, היה ראוי טוקר לנקוט בלשון דיווח מאופקת וספקנית/פתוחה יותר, ונחרצת/סגורה פחות".

"גם בדיעבד, משנוכחו הנתבעים במהומה הגדולה שכתבת טוקר יצרה ומשקיבלו פניות רלוונטיות זועמות מטעם התובעת על אודות שקריות כתבת טוקר, כל שמצאו הנתבעים לעשות הוא להזכיר בכתבת ההמשך של טוקר את מכתב ההתראה ואת תמצית טענותיו…".

נכון הוא שהשופט קבע פיצויים של 10,000 שקל בלבד בלי הוצאות על תביעה של מיליון שקל, וזאת בעיקר בשל התנהלות "מעריב", אבל הקביעות על חוסר אמינותו ומהימנותו של טוקר הן החשובות בפסק הדין.

מה שמדהים הוא איך אתר העין השביעית ו"כתבו" איתמר בן זקן (שמתבייש בשמו) כיסו את פסק הדין הזה בצורה מגמתית האופיינית להם.
הם הבליעו את הפסיקות הקשות על טוקר בתוך הכתבה ונתנו כותרת חלבית. גם בן זקן הוא בורג, אמנם קטנצ'יק, במכונת הרעל וההשחתה העיתונאית של הפרקליטות ושל "הארץ דה-מרקר"

תזכורת: האתר נמצא ביחסי השחתה עיתונאיים עם "דה מרקר" שבמסגרתם הם מרבים לשבח את "דה מרקר" וכמעט לא מבקרים את העיתון, ואילו ה"עיתון" בחר בהם מדי פעם ברשימות המגוחכות שלו של המשפיעים.