המשקל של עדות יהודה וינשטיין בתיק 1000 הוא נמוך, שולי יחסית. אבל המשקל של הפרסונה הוא גבוה מאוד, מתוקף תפקידו של וינשטיין כיועץ משפטי לממשלה לשעבר.

וינשטיין הובא לעדות בתיק 1000 בגלל מעורבותו בערוץ 10, כשהתנגד לסגירתו וגם בגלל עניין המתנות (כמי שנתן או לא נתן חוות דעת).
שני העניינים הללו לא ממש בליבת כתב האישום, הם נושאים יחסית צדדיים, אבל המטרה של הפרקליטות נותרה אותה מטרה: תקשורתית.

***

אני כותב כבר זמן רב שהפרקליטות במצוקה קשה מאוד בתיקי האלפים. השופרות שלה ברחו מהסיקור השוטף, לא רק בגלל המלחמה, אלא בגלל השערוריות והעבירות שנחשפות מדי דיון.

לפרקליטות תמיד הייתה חשובה, מעל לכל, הנראות התקשורתית ואתמול היא חשבה שסוף סוף היא תקצור הישג תקשורתי נאה. היא הייתה בטוחה שהיא תוכל, באמצעות וינשטיין, להציג את נתניהו כשקרן אבל נחלה מפח נפש.
במקום שנתניהו יוצג כשקרן, וינשטיין הציג את אנשי המשטרה והפרקליטות כעבריינים שלא מצייתים לחוק וחוקרים את סביבת נתניהו בלי אישורו. זה היה גול עצמי מפואר.

הנה התובנות שלי מעדות וינשטיין אתמול:

וינשטיין ונתניהו

הפרקליטות ניסתה להציג איזשהו מצג שווא שבו נתניהו אומר שקיבל חוות דעת על מתנות שאפשר לקבל מחברים מוינשטיין וזה סתר אותו וטען שלא נתן מעולם.
ובכן, זה עוד שקר גס שהריצו בפרקליטות. נתניהו אמר במפורש בעדותו שהוא קיבל חוות דעת מיעקב ויינרוט ז"ל ולא מיהודה וינשטיין. כל שאמר וינשטיין שהוא לא התבקש לתת חוות דעת, כי ממילא מי שצריך לעסוק בכך אלו פרקליטיו של נתניהו ולא יועץ משפטי לממשלה.
במקביל, וזה נתון חשוב, וינשטיין ייצג בזמנו את נתניהו בפרשת עמדי והמתנות כביכול בפני הזוג נתניהו את חוק המתנות ומכאן הבלבול והניסיון לערבב את הציבור.

בחקירותיו, סיפר ראש הממשלה שעם חזרתו לשירות הציבורי הוא קיבל ייעוץ משפטי לפיו מותר לו לקבל מתנות מחבריו. את הדברים אמר נתניהו כבר בחקירתו הראשונה ובלי להזכיר בכלל את וינשטיין.

ראש הממשלה: אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד בוודאות, זה אלה חברים מאוד קרובים ואני לאורך השנים שאלתי את השאלה הזאת ונעניתי בצורה הכי ברורה.

חוקר: את מי שאלת?

ראש הממשלה: עורכי דין, יועצים משפטיים (הכוונה הייתה ליועצת המשפטית של משרד רוה"מ, שלומית ברנע פרגו)…

תגידו לי אם יש לי חבר קרוב מאוד, לפי חוק המתנות, חבר קרוב מאוד, שהוא חבר שלך בלי קשר להיותך ראש הממשלה, האם אתה יכול לקבל ממנו סיגרים או חליפה לצורך העניין, אמרו לי כן אתה יכול. אמרו לי את זה אינספור פעמים, אני כבר לא יכול לשחזר את זה.

ראש הממשלה הוסיף ואמר, שאם היה יודע שיש בכך פסול, ואפילו חשש לפסול, לא היה מקבל סיגרים במתנה:

ראש הממשלה: קיבלתי חוות דעת ברורה, אם היה אפילו צל צילו, צל צילו של ספק, צל צילו של ספק לא הייתי לוקח שום דבר מהאנשים האלה.

נתניהו הבהיר גם שאם ד"ר ויינרוט היה אומר לו שיש בעיה כלשהי בקבלת סיגרים במתנה הוא לא היה לוקח סיגר אחד

ראש הממשלה: הוא (ד"ר ויינרוט ז"ל) אמר לי בצורה הכי ברורה, תשובה חד משמעית, אין שום מגבלה, אין שום מגבלה אם זה ניתן מתוך חברות ולא מתוך זיקה לתפקידך ולכן אין מגבלה, אין מגבלה לא על הסוג ולא על הכמות וכו'.
ואני רוצה להגיד לכם שאם הוא היה אומר לי אחרת, אם הוא היה אומר אפילו רומז אומר אולי יש בעיה, לא הייתי לוקח סיגר אחד, לא הייתי לוקח שאיפה אחת. אבל אין שום ספק ששאלתי ואין שום ספק לגבי התשובה שקיבלתי.

וינשטיין-פרקליטות ומשטרה

פה הגיעה המהלומה הכי קשה לחבורת ליאת בן ארי – בהתחלה ענה וינשטיין בצורה כללית על אישורים מאוד מתוחמים לאנשי ציבור, כפי שנדרש בחוק.
בהמשך כבר התייחס פרטנית לעובדה שבשלהי 2015 נחקרה כבר סביבתו של נתניהו בלי אישורו.

מדובר במה שהפרקליטות אוהבת לקרוא תיק "1000 הישן" להבדיל מתיק "1000 החדש" של השמפניות והסיגרים.

לא רק שוינשטיין אמר שחוקרי להב 433 לא ביקשו את אישורו לחקירת אנשים בסביבת נתניהו, הוא גם לגלג על המונח "1000 הישן" ואמר שזו המצאה.

וזה לב העניין: החלוקה המלאכותית שמנסה לעשות הפרקליטות היא כדי לטשטש ולהסתיר את שערוריית האישורים שלא היו.

מה שקרה הוא דבר מאוד פשוט: וינשטיין אישר בדיקה של המימון לטיסות נתניהו, אבל לאחר שהבדיקה/חקירה נסגרה, החוקרים והפרקליטים עשו דרור לעצמם והמשיכו לחקור בלי אישורו.
כשמנדלבליט מונה לתפקידו במקומו ב-2016 הם הביאו את כל השאריות מוינשטיין וביקשו ממנדלבליט להמשיך לחקור.
זה לא ממש השתכנע ואז ליאת בן ארי ויוני תדמור (באישור שי ניצן) וחוקרי המשטרה (באישור רוני אלשיך שמונה בדצמבר 2015) המשיכו לחקור על דעת עצמם עד שהגיעו למלון רויאל ביץ ויאיר נתניהו (שוב, לא קשור לנתניהו) ומשם המשיכו לצפצף על מנדלבליט והגיעו לשמפניות ולסיגרים.

כלומר, מה שעשתה פה ליאת בן ארי זאת עבריינות לכל עניין ודבר: מסע דייג אחרי ראש הממשלה אחרי שנכשלה פעם אחר פעם להשיג ראיות עד שמנדלבליט המוחזק בגרונו התרצה לאין ראיות של השמפניות והסיגרים.

וינשטיין-מנדלבליט

נדמה לי שיש דם רע בין מנדלבליט לקודמו בתפקיד. הרי וינשטיין, בעקבות פרשת הרפז, כתב מכתב ארוך לנתניהו שבו המליץ למעשה לא למנות אותו למזכיר הממשלה בזמנו. הוא מתח עליו ועל אמינותו ביקורת חריפה מאוד, למרות שסגר את התיק, למעשה, מחוסר ראיות.

אתמול, כשעו"ד חדד, ניסה לשאול אותו על מנדלבליט מכל מיני כיוונים – על פרשת הרפז, על  סיקור אוהד ועל מתנות, ובסופו של דבר "המליץ" לעו"ד חדד להזמין את מנדלבליט כדי שיסביר למה הגיש את כתב האישום.

ובכן, בהחלט יש כוונה להזמין את מנדלבליט כעד הגנה מהטעם הפשוט: מהרגע שהוא הגיש את סוגיית התצהירים, הוא הפך את עצמו כעד.
באופן אבסורדי, וינשטיין קונן שהוא יצר תקדים שבפעם ראשונה מגיע יועץ משפטי לממשלה לדוכן העדים. אז הנה, וינשטיין הניח את התשתית להזמנת קודמו בתפקיד.

וינשטיין-ציפי לבני

בדרכו המעודנת מתח היועמ"ש לשעבר, יהודה וינשטיין, ביקורת קשה על ציפי לבני, שרת המשפטים לשעבר, אחרי שקיבלה חוות דעת מנוני מוזס בקשר לסגירה בפועל של "ישראל היום", בניגוד לחוות דעת של משרד המשפטים שהתנגדה להצעת החוק של "ישראל היום".

וינשטיין אמר שמדובר בדבר חריג מאוד, דבר שלפי הסטנדרטים של תיק 4000 וגם תיק 2000 היה צריך להביא לחקירה באזהרה של לבני, אבל אנחנו כבר יודעים שיש כאלו שחוקרים ויש כאלו שלא.

לא ביבי, לא חוקרים.