עדותו של איל ינון, לשעבר היועץ המשפטי של הכנסת, הפכה לפארסה ענקית עבור הפרקליטות.

אתחיל דווקא מהאמצע; לפעמים אירועים שמתרחשים בשוליים מציירים את התמונה העגומה מבחינת הפרקליטות.
כשעה וחצי אחרי תחילת הדיון הודיע אלון גילדין התובע/התופר הראשי של תיק 1000 ו-2000 שהוא נאלץ לצאת בגלל "עניין אישי", דבר שלא התרחש מעולם בתיקי האלפים.

***

מי שחוקר לאחרונה בחקירות הראשיות זה לא אלון גילדין ואפילו לא יד ימינו קרן צבירן – שניהם הרבו בעבר לתדרך את דליפמן במסדרונות בית המשפט.
במקומם חוקרת עו"ד זוטרה בצוות – טפת מויאל רוטשילד – עוד הוכחה לייאוש שאחז בספסלי הפרקליטות.

איל ינון, חקירה ראשית

לא ברור מדוע בכלל ינון הוזמן כעד תביעה (זוגתו של ינון היא עו"ד עמית מררי, לשעבר המישנה של מנדלבליט, זו שטייחה את פרשת פגסוס בדוח מררי).
התברר שהוא בסך הכול עד טכני, שסיפק לחוקרים רקע על הליכי החקיקה בכנסת, יחד עם עוזרו אז עו"ד דן מרזוק (היום מזכיר הכנסת).

החוקרים הפכו את זה לתשאול בלי לאמר לינון והנה הוא על דוכן העדים. למה הפרקליטות הביאה אותו? אווירה, רק אווירה. כנראה כדי שינון ייצר את כל מהלכי החקיקה של חוק "ישראל היום" כלא תקינים.
קו החקירה בראשית נבלם באיבו ועברנו לחקירה נגדית של עו"ד עמית חדד על כל שלבי החקיקה והאירועים סביב חוק "ישראל היום".

לא אלאה אתכם בכל הליכי החקיקה והאירועים סביב "ישראל היום", אלא רק באמירה מאוד מאוד חשובה לטעמי של ינון:

"אם אני אחוקק לטובת עיתון זה או אחר וכתוצאה מזה אזכה לסיקור מוצלח זה לא ניגוד עניינים".

האמירה הזו שומטת את הקרקע למעשה מהתקדים החדשני שיצרה הפרקליטות בתיקי 2000 ו-4000, שעשתה חיבור פלילי בין פעולות ממשלתיות וחקיקה לבין סיקור אוהד/היענות חריגה.
מעניין שהתקדים הזה יושם לראשונה על נתניהו בלבד ולא על שורת פוליטיקאים מהשמאל כמו ציפי לבני, יאיר לפיד ועוד.
ממילא, במקרה של נתניהו, לא היו הטבות רגולטוריות ולא היה סיקור אוהד או היענות חריגה.

אלא שינון אומר שממילא אין פה אקט פלילי וכך זה נהוג. ובכלל, הפרקליטות נכנסה לשדה מוקשים בחקירת המניעים של אנשי תקשורת.
במסגרת חקירות תיק 4000 ותיק 2000 חוקרי המשטרה חקרו לא פעם אנשי תקשורת, בכירים וזוטרים. במסגרת החקירות, בדקו חוקרי המשטרה מדוע כתב פלוני פרסם כתבה כזו ולא אחרת; מדוע נבחרה כותרת כזו ולא כותרת אחרת; מדוע כתבה פורסמה במועד אחד ולא במועד אחר; וכיוצא באלו שאלות.
כניסת המשטרה למחוזות מעין אלו צריכה להרתיע את כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו.

לא נכון ואפילו מסוכן שמשטרת ישראל, ואיתה הפרקליטות, תתחיל לבחון את המניעים מאחורי הכתבות שבעיתון או באתר כזה או אחר. אבל זה מה שקרה, הכל לכבוד נתניהו, כשפוליטיקאים אחרים לא נבדקים ואף מסתירים חומרים בנוגע אליהם.

אסף וולפיש ממשיך

אחרי עדותו המיותרת של איל ינון, המשיך להעיד סגן ניצב בדימוס אסף וולפיש והשלים את עדותו מהשבוע שעבר.

כזכור, וולפיש עמד בראש צוות החקירה של הפרשה הפרטית של ארי הרו (3H) שאיננה קשורה כלל לראש הממשלה, אבל התיק הזה שימש את החוקרים ללחוץ על הרו להפוך לעד מדינה נגד נתניהו.

וולפיש משום מה מודר מחקירת תיקי נתניהו למרות ניסיונו והוותק שלו, ואתמול המשיך לרמוז שההתנהלות לא היתה לדברו "מתקבלת על הדעת".
וולפיש התכוון לכך שמעל ראשו התנהל סחר מכר עם ארי הרו על תיק שהוא עמד בראשו בלי ליידע אותו. כמו כן אמר וולפיש שלא יכול להיות שהוכנה טיוטת כתב אישום על שוחד נגד הרו על בסיס החקירה שהוא ניהל, כיוון שהוא הגדיר זאת כתיק נקודתי של ניגוד עניינים.

זו אמירה מאוד חמורה כלפי הצוות שסחט למעשה את ארי הרו והלביש עליו תיק חמור מאוד של שוחד רק כדי שיהפוך לעד מדינה נגד נתניהו (למרות שלא נתן להם דבר וחצי דבר נגד נתניהו).

וולפיש נחקר גם על סוגיית תפיסת הטלפונים של הרו. כזכור, מחקירות אחרות נראה כי הטלפון שלו נתפס ועליו השיחות של נתניהו-מוזס נתפס בצורה לא חוקית כבר בפרשה האישית שלו (כנראה הודבק בפגסוס) ורק לאחר מכן מציאת השיחות נשוא תיק 2000 הולבנו בצו הרחבה שגם הוא הוצא בצורה חריגה.

בכל מקרה, וולפיש התקשה לשפוך אור על המסתורין סביב תפיסת הטלפונים של הרו (הטלפון הוחזר להרו די מהר כשאפליקציית ההקלטות פתוחה – כלומר, מישהו חיטט בו שלא כדין לחפש משהו על נתניהו).

ערן קמין יוזמן כעד הגנה

בכל מקרה, מי שהיה מפקדו של וולפיש הוא ערן קמין, זה שהפעיל בצורה לא חוקית את בן כספית, ובחש בסוגיית הרו כמי שיוביל את החוקרים לנתניהו (וולפיש אתמול: לא שולל שקמין ביקש ממני לתפוס את הטלפון של ארי הרו בחקירה הפרטית שלו).

משום מה קמין הוא לא עד תביעה בתיק – אין לי ספק שהפרקליטות מסתירה אותו כיוון שזה יגרום לה מבוכה רבתי.

אל דאגה, ערן קמין יזומן כעד הגנה.