יומן הבוקר
סער שפירא (צילום: אלי ציפורי), כורש ברנור (ויקיפדיה)
הפרוטוקולים מדברים וחושפים: המשטרה הייתה קבלן הביצוע של ליאת בן ארי לתפירת התיקים. חוקר משטרה מודה: צמרת הפרקליטות - בן ארי, יוני תדמור, אלון גילדין, קרן צבירן והדר וינשטיין (העוזרת לשעבר של בן ארי) - ישבו בחדרי הבקרה, צפו בעדויות, הנחו את החוקרים מה לשאול ומה לא וקבעו קווי חקירה. וגם: הנחת הסלב לנוני מוזס, השקרים של איתן כבל והניסיון להסיר החיסיון של עו"ד שמרון עם נתניהו

עדות החוקר סער שפירא שהיה מעורב בתיק 1000, סיפקה לא מעט כותרות ובראשן – בפעם הראשונה חוקר נקב בשמות הפרקליטים שישבו בחדרי הבקרה ופשוט ניהלו את החקירה בתיק 1000.

מדובר בליאת בן ארי עצמה, סגנה יוני תדמור, התובע הראשי בתיק אלון גילדין וסגניתו קרן צבירן, וכמו כן הדר וינשטיין, שהיתה יד ימינה של בן ארי ופרשה במהלך המשפט מהפרקליטות.

כמו כן הודה סער שעו"ד דוד שמרון התבקש בפועל להסיר את החיסיון שלו עם לקוחו ראש הממשלה בנימין נתניהו וזאת בניגוד לחוק.

***

הנה עיקרי הדברים מהפרוטוקולים המלאים.

עו"ד חדד: היו חקירות אבל שכן ישבת עם הפרקליטות.

שפירא: כן. אינני זוכר איזה. רוחה של הפרקליטות הייתה תמיד ופיזית בחלק גדול מהחקירות נציגי הפרקליטות נכחו ביחידה ו-,

עו"ד חדד: והנחו מה לעשות, איזה שאלות לשאול.

שפירא: כן.

עו"ד חדד: כן?

שפירא: למעשה ידעו בדיוק את מה אנחנו הולכים לחקור.

עו"ד חדד: לא, וגם אמרו לכם איזה שאלות לשאול, איזה שאלות לא לשאול.

שפירא: אני מדבר על תחומים. איך לסגנן את השאלה,

עו"ד חדד: גם את זה הם עשו.

שפירא: את זה אתה אמרת,

עו"ד חדד: אני שואל אותך.

שפירא: אני לא זוכר דבר כזה. אבל כמובן שאת התחומים שנוגעים לחשדות או לדברים שרוצים להיבדק, אז כמובן נאמר לנו וקבעו, למעשה נקבע עד היכן, במה לגעת, באיזה נושאים לגעת.

עו"ד חדד: תראה איזה יופי, כשאני שואל אותך ברבים אתה מיד מצמצם אותי 'תשאל עלי, מה שאני עשיתי', פה אתה אומר 'נאמר לנו, הנחו אותנו',

שפירא: רגע,

עו"ד חדד: רגע, שניה. אז בוא, סער,

שפירא: רגע, אבל אני רוצה להסביר.

עו"ד חדד: לא, בלי 'רגע'. אני שואל שאלה, אתה ממתין. בלי להסביר. אני רוצה לדעת מי הנחה אותך, מי דיבר איתך מהפרקליטות ומתי זה היה.

שפירא: אוקיי. אינני זוכר ספציפית כרגע, אני ישבתי בישיבות שישבו נציגי פרקליטות,

עו"ד חדד: מי?

שפירא: אני לא זוכר כרגע מי. אני לא זוכר כרגע מי. לא רק ישיבות. נכחו גם בחדרי בקרה מעת לעת, ונכחו,

עו"ד חדד: מי? מי אלו? מי הם אנשי הפרקליטות האלה, העלומים האלה?

שפירא: אף אחד לא עלום.

עו"ד חדד: אז בוא תספר לנו מי הם.

שפירא: אנשים שמנהלים את התיק הזה.

עו"ד חדד: מי הם? מה השמות שלהם?

השופטת משה בר-עם: אדוני יודע אז אדוני יאמר, אם אדוני זוכר, יודע להגיד שמות.

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: לא שמענו התנגדות. אז מה שאתה יודע תגיד.

שפירא: אוקיי. גברת קרן צבירן, הדר (וינשטיין, שהיתה יד ימינה של ליאת בן ארי ופרשה מהפרקליטות), אלון גילדין, גברת ליאת בן ארי, יוני תדמור, פגשתי אותם מעת לעת, אם בסיטואציות של מסדרון או ישיבות אצל מפקדיי,

עו"ד חדד: מי זה מפקדיך? מה זה מפקדיך? מי אלה המפקדים האלה?

שפירא: לאורך התיק היה את כורש, שהיה,

עו"ד חדד: כן. זה מפקד. לא 'מפקדיי'. מי עוד?

שפירא: מומי, שעזב באיזה שהוא שלב.

עו"ד חדד: זאת אומרת היו ישיבות בראשות מומי שגם נציגי פרקליטות נמצאים שם?

שפירא: היו, כן. אני לא יכול להגיד לך עכשיו ספציפית.

עו"ד חדד: ישיבות אצל, מי עוד? אלה שני המפקדים או שהיו עוד מפקדים?

שפירא: אני כרגע לא זוכר ויזואלית.

עו"ד חדד: היו רוני ריטמן. אתה זוכר ישיבות אצלו?

שפירא: אני לא ישבתי אצל רוני ריטמן.

עו"ד חדד: אוקיי. אז מי עוד המפקדים?

שפירא: אני כרגע זוכר את מומי ואת כורש.

עו"ד חדד: אתם יושבים בפגישות עם הפרקליטות, על מה אתם מדברים? מה אומרת הפרקליטות בישיבות האלה?

שפירא: אני לא,

עו"ד חדד: למה אתה לא? אתה כן כן.

שפירא: אני לא זוכר כרגע ספציפית.

עו"ד חדד: אני רואה שמקודם התחמקת, הצגת שכאילו אתה לא זוכר כשאתה כן זוכר,

שפירא: לא, לא, לא

עו"ד חדד: אז בוא תספר לנו מה היה בישיבות האלה.

שפירא: אני אומר שבכל המפגשים עם פרקליטות ועם מפקדיי, אני אומר, אני ידעתי , זאת אומרת למעשה זה היה איזה שהוא מתווה שאלה הגבולות גיזרה שלו וככה חוקרים, ומבחינתי זה גם בסדר גמור כי בחקירה כל כך רגישה, צריך לשים את הגבולות.

עו"ד חדד: 'מבחינתך' לא כל כך רלוונטי.

שפירא: אוקיי. בסדר.

עו"ד חדד: אני רוצה להבין סער, שאלות מה לשאול ומה לא לשאול, אלה דברים שגם שמעת מהפרקליטות, נכון?

שפירא: לאיזה נושאים להיכנס.

עו"ד חדד: ולאיזה נושאים גם לא להיכנס.

שפירא: נכון.

עו"ד חדד: נכון. ואיזה ראיות לקחת ואיזה ראיות לא לקחת.

שפירא: מה זה לקחת לא לקחת?

עו"ד חדד: איזה ראיות כן לוקחים, איזה ראיות לא לוקחים, אם יש ליווי כזה צמוד של הפרקליטות, ליאת בן ארי, יוני תדמור, שאר הפרקליטים שדיברת עליהם נמצאים, יושבים איתכם בישיבות כל הזמן, אומרים לכם מה לשאול ומה לא לשאול, אני מניח שגם יש, נכנסים לראיות, כן תופסים טלפון, לא לוקחים טלפון, כן לוקחים, לא עושים. אלה דברים שעלו. נכון?

שפירא: הנושא של, שוב, הדוגמה של הטלפון היא דוגמה מצוינת של הנחיה ושל דו שיח ישיר ביני לבין כורש בר-נור, של המתווה. בוודאי.

על הנחת הסלב שקיבל נוני מוזס בחקירה, כשהוציא את הטלפון שלו מהכספת בביתו בלי שהחוקרים לידו

עו"ד חדד: ואולי יש דברים נוספים, קלסרים, כל מיני דברים. תגיד לי, לשיטתכם, דרך אגב, אני מסכים שהתיק הזה בעיני הוא פיקציה מהתחלה ועד הסוף, ודאי ללקוח שלי אבל בטח גם לנוני מוזס.
לשיטתכם יש אדם שחשוד בשוחד לראש ממשלה. תראה מה קשורה בכלל הרגישות הזאת. ראינו שמנכ"ל משרד תקשורת, אתם זורקים אותו לכלא, למעצר לתקופות ארוכות, ניר חפץ הדובר של ראש הממשלה, ראשי סגל, עושים מה שרוצים, מחטטים בטלפונים, לוקחים את הטלפון של ארי הרו, קוראים כל שורה ושורה.
מה היה פה רגיש לשיטתם אם האיש הזה חשוד במתן שוחד. אני מסכים, כנראה החשד הוא פיקטיבי, אבל אם באמת הוא חשוד, מאיפה באה הרגישות הזאת בכלל? מה רגיש בנוני מוזס יותר מאשר כל אחד אחר בתיק הזה?

שפירא: אוקיי, הנושא הזה של להתייחס אליו בדרך הזאת הוכתב מלמעלה. אני זוכר את כורש,

עו"ד חדד: מה, לא רוצים לקבל כתבה רעה בידיעות אחרונות? למה זה הוכתב מלמעלה?

שפירא: לא, אני אומר שכורש היה איתנו בקשר ואנחנו ידענו שאנחנו צריכים, וכל פעולה שעשינו, כולל ללכת לשם, היה כמובן ביידוע ובהסכמה של הפרקליטות.

עו"ד חדד: אולי זה בגלל שאלשיך עשה ראיונות בידיעות אחרונות? ואפילו רצה לכתוב ספר בהוצאת ידיעות אחרונות?

שפירא: מי מי מי?

עו"ד חדד: אלשיך. המפכ"ל שלך. היה לך מפכ"ל בשם רוני אלשיך.

שפירא: שמעתי עליו. אוקיי.

עו"ד חדד: יכול להיות שזה קשור לזה?

שפירא: כל סברה כזאת היא מדמיונך הקודח, אין שום קשר למציאות.

עו"ד חדד: אז בוא תסביר לי סער, תן לי לא סברה מדמיוני הקודח. דרך אגב, אני אומר לך שאלה לא סברות, פעם אלשיך יבוא להעיד פה. אבל בוא תסביר לי למה חשוד בשוחד לשיטתכם לראש ממשלה, עם טובות, זאת אומרת החוק היה אמור להיות שווה לידיעות אחרונות לשיטת החוקרים, סכומי כסף פנטסטיים, לשיטתכם, כמובן שזה קשקוש אבל זה לא משנה, תסביר לי למה הוא זוכה ליחס כזה נעים שבאים ולא עושים חיפוש, ראינו, לא בנובמבר ולא בדצמבר, וגם כשכבר עושים חיפוש בפברואר אז זה חיפוש בתנאים נורא משונים, כך הסברת מקודם.

שפירא: אוקיי. אני הסברתי,

עו"ד חדד: ורוצים את ההסכמה שלו, ואי אפשר לעשות את זה בלי ההסכמה שלו, רק אם הוא יסכים.

שפירא: אני כבר אומר, כל המהלכים שעשיתי הונחיתי לעשות אותם כך.

חדד על איתן כבל: "כל מה שהוא סיפר התברר כשקר"

עו"ד חדד: אני מקבל אדוני. אני כבר אומר. אנחנו רצינו לחקור את העד פה שלא זוכר לדאבוני את הדברים על מה שקרה עם איתן כבל. ומה שקרה עם איתן כבל לשיטתנו, אני פשוט לא יודע אם העד לא זוכר כלום, זה שהוא בא וסיפר סיפור על איך באה הצעת החוק הזו לעולם.
כל מה שהוא סיפר התברר כשקר. דרך אגב, פעם אחר פעם אחר פעם, כלומר הייתה גירסה ראשונה, שניה, שלישית, רביעית, חמישית ושישי

שפירא: וגם הגירסה השישית שלו התבררה כשקר, פשוט הפסיקו בשלב מסוים. עכשיו במקביל מה שקורה, איך בכלל איתן כבל בא לעולם ומציע, ובכלל הולך להציע את חוק ישראל היום, הוא מגיע למשרדים של ידיעות אחרונות לרון ירון להתלונן על זה "שוחטים אותי אצלך בידיעות אחרונות" הוא בא להתלונן על הסיקור הנוראי שהוא מקבל ויוצא עם זה שהוא מקדם,

בהמשך:

עו"ד חדד: אין סיכוי שמה שאמרתי הוא לא נכון. אין סיכוי. מה שמעכשיו זה בטון. זה אפילו לא, יש דברים שהם debatable, זה לא. זה ציטוטים מפורשים.
הולך, מגיע איתן כבל, אומר לרון ירון "אתם שוחטים אותי" הוא פוגש גם את נוני מוזס, אחרי שהוא אומר ש"שוחטים אותי בידיעות אחרונות" קורה הדבר המופלא הבא, הוא יוצא עם הצעת חוק למען התקשורת וידיעות אחרונות, או החוק להגנת התקשורת.
והוא אומר "בזמן הזה הסיקור שלי השתפר באופן דרמטי" זה מה שמספר איתן כבל. עכשיו אני נותן לכבודכם, כמובן גם שכבודכם ייזכר לא רק בתיק שלנו 2000 שזה מאוד חשוב, אבל גם אולי בתיקים אחרים.
יושבים שני אנשים, מבינים בדיוק מה קורה, כל אחד מה היכולות של השני, הסיקור משתפר, מה שלעולם לא קרה במקרה אחר, והוא הולך ומקדם הצעת חוק.
גם השאלה מאיפה הגיעה הצעת החוק והגרסאות והטיוטות וכולי, כל זה קיים, זה בחקירות שלו. לרבות שבירת הגרסאות של איתן כבל והעובדה שאיתן כבל מספר שהוא כתב את החוק לבד, התברר שזה לא נכון, שאתי ונדל כתבה עבורו, התברר שזה לא נכון, שזה סומפולינסקי,

החוקרים ביקשו מעו"ד דוד שמרון להסיר את החיסיון שלו עם נתניהו בניגוד לחוק

עו"ד חדד: טוב, תגיד לי, אתה יודע שבחקירה הזאת אתם שאלתם את דוד שמרון במשך 100 עמודי תמליל את אותה השאלה, אין סוף פעמים? אותה שאלה בדיוק. אני אגיד לך מה השאלה. האם הוא היה מודע לתוכן השיחות בין נתניהו למוזס. מה בדיוק, על מה היו השיחות. אתם שאלתם את השאלה הזאת מיליון פעמים.

שפירא: שאלנו בהרבה וריאציות.

עו"ד חדד: לא הרבה וריאציות. במשהו שהוא כמעט OCD. זה חוזר שוב ושוב. דוד אומר לכם "אני לא יודע" ואתם שואלים אותו שוב, הוא אומר לכם "אני לא יודע" ואז אומרים עוד פעם והוא אומר עוד פעם "לא יודע" ו"לא יודע" ו"לא יודע" ו"לא יודע". אתה זוכר את זה?

שפירא: אני זוכר ששאלנו הרבה פעמים. אמרתי.

עו"ד חדד: למה שאלתם אותו כל כך הרבה פעמים? שואלים שאלה, קיבלתם תשובה. שואלים שוב, קיבלתם תשובה. פעם שלישית, רביעית, חמישית, שישית. למה צריך מאה או 150 פעמים לשאול את אותה שאלה?

שפירא: אנחנו חשבנו באותו זמן ככל הנראה שזה לא האמת לאמיתה.

עו"ד חדד: הייתה לכם ראיה שזו לא האמת לאמיתה?

שפירא: אינני זוכר על מה הסתמכתי אז, אבל היינו סבורים שאם אנחנו שואלים עוד פעם על משהו שהוא אומר 'אני לא יודע' זה כנראה שאנחנו חושבים אחרת.

עו"ד חדד: תגיד לי, אתה מבין את הבעייתיות בזה שאנשים יתנו לכם תשובות שווא אם אתם שואלים אותם, במיוחד אדם שנחקר בתיק האישי שלו במקביל, אתם שואלים אותו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב את אותה שאלה, לא מציגים דרך אגב שום דבר.
זה לא שמשהו מתחדש. לא סמסים, לא ווטסאפים, לא מסמכים, לא גרסאות של עדים אחרים. סתם. לשאול את אותו אדם שוב.

שפירא: נכון, אנחנו שואלים אותו גם עוד כמה שאלות שם. לא?

עו"ד חדד: עוד כמה שאלות.

שפירא: כן.

עו"ד חדד: אני אגיד לך מה השאלות הנוספות ששאלת אותו. אתה ניסית לגרום לדוד שמרון לתת תשובות, לפני התשובות, אני תיכף אגע במה שרציתי לומר לך. שאלת את דוד שמרון על המעורבות שלו ברכישת הבית בקיסריה על ידי פאקר. אתה זוכר את זה?

שפירא: כן, אני, כן. משהו של תיווך או,

עו"ד חדד: כן. למה זה עניין אתכם? מה זה רלוונטי לחקירה?

שפירא:  אני לא זוכר למה היא נשאלה, אבל אני זוכר בוודאות שהונחיתי לשאול את השאלה.

עו"ד חדד: על ידי מי?

שפירא: המפקדים. מה לא ברור?

עו"ד חדד: לא, אני רוצה, הפרקליטות גם? גם הפרקליטות?

שפירא: אני לא זוכר. מפקדיי בוודאות.

עו"ד חדד: לא זוכר. מפקדיך בוודאי. טוב. תגיד לי, מה עניין אתכם אם מנחם זילברברג קיבל עמלה או לא קיבל עמלה. מה זה רלוונטי לתיק?

שפירא: אני כרגע לא,

עו"ד חדד: לא זוכר.

שפירא: לא יודע להגיד לך.

עו"ד חדד: בטח. נמשיך. אני עובר מהר. אתה זוכר שאתה התעקשת, אתה שאלת את דוד שאלות שנמצאות בליבת החיסיון שלו מול ראש הממשלה, והוא אמר לך 'אדוני יש חסיון אני לא יכול לענות' ואתה התעקשת איתו שייתן לך תשובה, ואמרת שהוא מתחמק, מתכסה בחסיון, או כל מיני – לשיטתנו – הבלים אחרים? אתה זוכר את זה, כן?

שפירא: אני זוכר את הטענה הזאת. אני גם זוכר לפני זה שהנושא הזה עלה ושהונחיתי לשאול. לא הייתי מעז לשאול שאלות באינטנסיביות כזאת. הנושא הזה של כן חסיון/לא חסיון, עלה.

עו"ד חדד: עלה אבל הוא אומר לכם.

שפירא: אז הוא אומר. מתוך ההנחיות שאני קיבלתי, למיטב זכרוני גם בדקתי את זה יותר מפעם אחת שם, ואמרו לי,

עו"ד חדד: סער, תראה,

שפירא: 'אוקיי, מה, לאן אנחנו מגיעים'?

עו"ד חדד: תראה, אתם חוקרים עורך דין של ראש ממשלה. בסדר? עורך דין של חשוד שלכם. והוא אומר לכם 'יש חסיון' על כמה נושאים. הוא אומר 'חבר'ה, הסרת החיסיון שאני קיבלתי תחומה וגדורה לעניינים שקשורים לנסיבות ההקלטה של נוני מוזס', נכון?

שפירא: אמת.

עו"ד חדד: 'אין לי שום מנדט או סמכות לדבר איתכם על שיחות אחרות שלי עם ראש הממשלה מעבר לזה' נכון? זה מה שהוא אומר לך?

שפירא: זה נכון.

עו"ד חדד: יופי. עכשיו תראה מה אתה אומר לו. דרך אגב יש פה הרבה מלל שאתה מנסה, אתה אומר לו שהוא יכול לדבר על זה ו'אתה יכול לדבר, אתה יכול' והוא אומר לך "לא, אני לא יכול. אני לא יכול. זה קודש הקודשים החיסיון הזה". אני מדלג כדי לקצר.

שפירא: אז אני אומר, אני שוב מבהיר, שאני חד משמעית,

עו"ד חדד: סער, לא סיימתי את השאלה שלי. לא סיימתי את השאלה. ואז תראה מה אתה אומר לו. שוב, זה אחד המופעים, אני מקצר פשוט.
אנחנו נעשה את זה עם עו"ד שמרון. "מאחר ואנחנו לא משאירים עגבניות פצועות", אני לא יודע איזה עגבניות משאירים פצועות, אבל בדקנו את זה. זה מה שאמרת: "בשטח, אנחנו לא עוברים הלאה לפני שאנחנו מסיימים וממצים משהו, אני הצעתי וברור לך למה יצאתי, אני הלכתי להתייעץ עם הגורמים המקצועיים המוסמכים אצלנו, בנוגע לטענת החיסיון שלך גם בשאלות קודמות והם סבורים לעניות דעתנו שלא יכולה להישמע מבחינתך טענת חסיון לגבי השאלות שנאמרו לפילבר ומילצ'ן וזאת מכמה טעמים" כל אחד מהם לא משכנע.
קודם כל תגיד לי, אין מזכר על התייעצויות שלך עם הגורמים המוסמכים המקצועיים, נכון?

שפירא: נכון.

עו"ד חדד: מי אלה הגורמים המוסמכים המקצועיים האלה?

שפירא: מפקדיי ו-,

עו"ד חדד: מה זה מפקדיך? מי אלו? מי זה מפקדיך?

שפירא: זה יכול, זה כנראה כורש.

עו"ד חדד: כורש. והוא גורם מסמך מקצועי? מה הוא מבין בזה בכלל כורש?

שפירא: רגע. רגע. רגע.

עו"ד חדד: כורש.

שפירא: רגע. יש גם יועץ משפטי אצלנו ביחידה שהיה באינטנסיביות בעניינים, ויש,

עו"ד חדד: מי זה, מי היועץ המשפטי הזה? קודם כל איך קוראים לו?

שפירא: איך קוראים לה. מי הייתה באותו זמן,

עו"ד חדד: לא זוכר.

שפירא: יעל הראל.

עו"ד חדד: יעל. הנה. יעל הראל. איתה התייעצת?

שפירא: אני לא זוכר כרגע בוודאות. זה יכול להיות גם נציג הפרקליטות. זה יכול להיות גם בשיחת טלפון.
כשאני אומר 'גורמים מוסמכים' אני מתכוון לזה, כי אני לא הייתי שואל או הייתי יורד מנושא, ואני מבהיר את זה כאן, לא הייתי נכנס לזה וגם מתעקש על זה אם לא הייתי מקבל הנחיה כזאת. חד משמעית.

עו"ד חדד: סער, אתה אומר שהגורמים המוסמכים זה יכול להיות המפקד שלך כורש בר נור, נכון? זה מה שאמרת מקודם. זה מוקלט.

שפירא: בכל מקרה,

עו"ד חדד: רגע.

שפירא: אין בלעדיו.

עו"ד חדד: יופי. אז יש לנו את כורש בר-נור, ואתה אומר 'יכול להיות שדיברתי עם יעל הראל ויכול להיות שדיברתי עם הפרקליטות'.

שפירא: או שכורש דיבר, או שיכול להיות בנוכחותי או שיכול להיות בשיחת טלפון בנוכחותי.

עו"ד חדד: או שלא דיברתם איתם. אתה לא זוכר.

שפירא: כשאני אומר 'הגורמים המוסמכים' במקרה הספציפי הזה, לא היינו עושים צעד כזה בלי גיבוי של הפרקליטות.

עו"ד חדד: אוקיי. גיבוי של פרקליטות.

שפירא: בוודאי.

עו"ד חדד: אוקיי. אני אומר לך שלא דיברת עם אף אחד.

שפירא: לא דיברתי עם אף אחד?

עו"ד חדד: יצאתי ונכנסתי להגיד את המשפט הזה.

שפירא: אולי כורש בר- נור.

עו"ד חדד: אוקיי.

שפירא: מה אתה אומר על זה?

עו"ד חדד: לא דיברתי עם אף אחד.

שפירא: רק עם כורש בר-נור.

עו"ד חדד: ומבחינתך מפקד היחידה הוא לא גורם מוסמך אם הוא בקשר עם הפרקליטות או אני.

השופטת פרידמן-פלדמן:  יכול להיות שדיברת, שאלה עובדתית. יכול להיות שדיברת, שאתה דיברת רק עם כורש בר-נור? אתה לא יודע מה הוא עושה הלאה, אבל יכול להיות שאתה התייעצת רק איתו?

שפירא: זה יכול להיות.

עו"ד חדד: יכול להיות. טוב. אז כשאתה אומר שהלכת להתייעץ עם הגורמים המקצועיים המוסמכים, נאמר בעדינות שכורש הוא לא גורם מקצועי מוסמך. ואז אתה נותן שורה של טענות למה לשיטתך יש חסיון או אין חסיון, שנתניהו לא לקוח או כל מיני דברים כאלה,

שפירא: אני,

עו"ד חדד: רגע שניה.

שפירא: אני רק שוב מבהיר, לא הייתי מעז לעשות צעד כזה בלי גיבוי מלמעלה.

עו"ד חדד: כן כן. ואז אומר לך דוד את הדבר הבא. בוא תראה. הוא אומר לך "כל עצה משפטית שאני נותן ללקוח שלי, בין אם זה עניינו של לקוח ובין אם העניין לא עניין של לקוח, נתון לחסיון בכל הכבוד לגורמים המקצועיים" ואז הוא אומר לך "אם הגורמים המקצועיים האלה יביאו לי עכשיו אישור של ועדת האתיקה מלשכת עורכי הדין" בסוגריים- הגורם היחיד המקצועי המוסמך בנושא, היחיד שאליו לא פנית, נכון?

שפירא: אני אישית לא פניתי.

עו"ד חדד: לא פנית. בסדר. שזה הגורם היחיד "ואם תביא לי תשובה שמותר בשמחה. או צו מבית משפט". צו מבית משפט דרך אגב לא מתאים בהקשר הזה, ועדת אתיקה זה כן הכלי המתאים. אבל לא הלכת ופנית לוועדה.

שפירא: אני לא הלכתי ופניתי.

עו"ד חדד: גם לא אף אחד אחר. אתה יודע שדוד אמר לך "תשמע, אתה בא ומנהל איתי שיח ארוך להפר חסיון להפר חסיון להפר חסיון, תגיד לי, תביא לי אישור של ועדת אתיקה" אתה אומר לו "לא, לא צריך ועדת אתיקה. גורמים מוסמכים זה מספיק" ואז הוא שואל אותך, בעמוד 17 שורה 2 "מי זה הגורמים המוסמכים? מי זה אמר?" שואל אותך דוד. אתה רואה את זה? סער?

שפירא: כן.

עו"ד חדד: כן. מה אתה עונה לדוד? אתה רואה?

שפירא: כן. ש'אני לא צריך להגיד לך מי אמר' כן.

עו"ד חדד: אתה לא חושב שזה רלוונטי? אם אתה טוען בפני עורך דין דוד שמרון שיש גורמים מקצועיים מוסמכים, לא סתם, לא פחות. הם גם מקצועיים וגם מוסמכים. שאומרים שאין חסיון בנקודה שהיא מאוד רגישה, החיסיון עו"ד לקוח, אני מקווה שאתה מבין את הרגישות. אתה לא חושב שאתה צריך להגיד לו מי זה אותו גורם מוסמך מקצועי?

שפירא: אני מבחינתי, הוא אמור להבין את זה.

עו"ד חדד: הוא אמור להבין את זה?

שפירא: כן.

עו"ד חדד: אבל הוא לא מבין. הוא אומר לך.

שפירא: מבחינתי זה גם על דעת הפרקליטות.

עו"ד חדד: לא להגיד.

שפירא: לא לא להגיד. לא להגיד זה אני מחליט באותו רגע. אני לא רוצה לפרט לו מעבר.

עו"ד חדד: למה?

שפירא: ככה. אין איזה סיבה מיוחדת. אני לא רוצה לפרט לו מעבר. 'זה אמר ככה זה אמר ככה' אני אומר לך שאני בדקתי עם הגורמים המוסמכים.

עו"ד חדד: תראה מה קורה פה. אומר לך דוד שמרון "חס וחלילה חס וחלילה אני רוצה לומר לך משהו, אם גורם ראשי" כנראה "רשמי" "של מדינת ישראל פרקליט מחוז, יועץ משפטי לממשלה או משהו כזה, רוצה לומר לי 'אדוני, אין לדבר הזה חסיון', יתכבד ויגיד 'אני פרקליט מחוז ת"א אזרחי' או וואט אבר 'אומר לך ככה'". אתה רואה את זה?

שפירא: כן אני רואה.

עו"ד חדד: כן. כלומר הוא אומר לך. ואז אתה אומר לו "אוקיי", "אבל לשמוע בכל הכבוד, לשמוע שמישהו אמר, לא משכנע אותי" דרך אגב תשובה מאוד אינטליגנטית של דוד שמרון.
הוא אומר לך 'מה, אתה בא ואתה אומר לי איזה גורמים עלומים', אתה מכנה אותם מקצועיים ומוסמכים. למה לא אמרת לו? הוא מתעקש איתך 'תגיד לי מי אמר את זה'.

שפירא: אני הבנתי שמבחינתו זה להביא מישהו מהפרקליטות שיגיד לו את זה.

עו"ד חדד: נו?

שפירא: או יועץ משפטי בשם אומרו. ואני חשבתי שזה לא, מה זה אני חשבתי? אף אחד לא יבוא ויגיד לו את זה ככה. ואני אמרתי לו, 'כשאני בא אליך עם שאלה כזאת יש לי את זה מהגורמים המוסמכים. אני אומר לך ואני לא רוצה לפרט בפניך'. נורא פשוט. כך אני חשבתי להגיד לו באותו זמן.

עו"ד חדד: אני לא מצליח להבין. סליחה, תגיד לי, פנית לפרקליטות ואמרת להם 'דוד רוצה לדעת מי זה הגורם המקצועי שאומר שאין חסיון', שאלת את המפקד שלך, את כורש בר נור?

שפירא: דיברתי עם המפקד שלי ויותר מפעם אחת,

עו"ד חדד: והוא הנחה אותך לא להגיד?

שפירא: הוא לא הנחה אותי לא להגיד.

עו"ד חדד: אז זה היה ממש עניין פרטי שלך.

שפירא: מה זה עניין פרטי שלי? אני לא,

עו"ד חדד: החלטה אישית שלך.

שפירא: מה זה החלטה אישית שלי? אני,

עו"ד חדד: אם לא המפקד שלך אמר לך לעשות את זה ולא הפרקליטות אמרה לך לעשות את זה, ואתה עשית את זה,

שפירא: הוא לא אמר לי להגיד את המשפט הזה. אני לא זוכר כרגע שהוא אמר לי להגיד משפט כזה.

עו"ד חדד: אז ההחלטה לא לספר לו מי אותו גורם מקצועי, זו החלטה שלך?

שפירא: מה זה החלטה שלי? כשאני מוציא משפט מהפה, זה כאן לא עניין של החלטה של איזו שהיא החלטה גדולה.

השופטת פרידמן-פלדמן: השאלה אם קיבלת איזו שהיא הנחיה לא לומר לשימרון, עם מי התייעצת?

שפירא: למיטב זכרוני זה היה כורש ולמיטב זכרוני גם זה היה או בטלפון או שהיה פרקליט בסביבה. אני לא יכול לנקוב בשם.

השופטת פרידמן-פלדמן:  לא, השאלה אם קיבלת הנחיה לא לומר לשימרון מיהו אותו גורם שאישר,

שפירא: לא זכור לי שקיבלתי הנחיה כזאת.

עו"ד חדד: אני אומר לך שכשאומר לך דוד שמרון 'ראה, יש חסיון, אסור לי, בשמחה הייתי מדבר על זה', התשובות שלך כלפיו זה א. אין חסיון. הגורמים המקצועיים המוסמכים אומרים שאין.
דרך אגב, הם טועים ממש לכן לא נראה לי שיש גורם מוסמך מקצועי שיעלה בדעתו דבר כזה.

שפירא: מה מרמז חברי?

עו"ד חדד: עוד רגע. ואז אתה אומר לו שהוא 'מתכסה בחסיון' שהוא למעשה משתמש בזה כתירוץ כדי לא לתת תשובות.

שפירא: נכון.

עו"ד חדד: נכון? זה מה שאתה אומר לו.

שפירא: נכון.

עו"ד חדד: אתה לא חושב שיש פה בעיה? בא עורך דין ואומר 'יש פה חסיון' ואתה מטיח בו ש'זה תירוצים, והוא מתכסה'.

שפירא: אם אני אומר את זה בכזה בטחון,

עו"ד חדד: תשובה אמיתית.

שפירא: רגע, אם אני אומר את זה בכזה בטחון זה אומר שאני מדבר לא על דעת עצמי. זה אומר שבדקתי את העניין, אני הרי לא הייתי חוזר על זה, זה עניין שהוא רגיש.

עו"ד חדד: זאת אומרת זו ההנחיה שקיבלת. זאת אומרת ההנחיה שקיבלת היא לומר לדוד שמרון 'תשמע אדוני, אם אתה טוען חסיון, אנחנו חושבים שאתה שקרן, שאתה משתמש בזה באופן ציני ומניפולטיבי'?

שפירא: את הדברים האלה,

עו"ד חדד: אלו ההנחיות שקיבלת.

שפירא: לא באיזה מילה.

עו"ד חדד: לא את המילה. את הדברים.

שפירא: אוקיי.

עו"ד חדד: כן?

שפירא: את הדברים שיש לנו את הזכות לקבל את המידע הזה ממנו בוודאי.

עו"ד חדד: וגם את העובדה ש'אם אתה לא מביא זה אומר שאתה מניפולטיבי, שקרן, מתכסה, לא רוצה לומר את האמת, להגיד תשובות אמיתיות'?

שפירא: אני לא יודע אם מישהו אחר כינה אותו כך או אחר

עו"ד חדד: לא, בלי הכינויים. אני מדבר באופן כללי.

שפירא: אני עמדתי על זה שהוא ייתן לנו תשובות ואני וידאתי ויותר מפעם אחת לפני זה, שיש לי את הרשות לבקש, לדרוש, לבקש שהוא יענה לי לעניין ולא יתכסה מאחרי החיסיון. כשאמרתי את זה, אני מלא בטחון שקיבלתי את הגיבוי לשאול את זה ולהתעקש על הנקודה הזאת.

עו"ד חדד: מר שפירא, תסביר לי, למה אין חסיון בשיחה שערך ראש הממשלה ודוד? למה אין חסיון ביניהם?

שפירא: אתה רוצה שאני אסביר לך את זה?

עו"ד חדד: כן.

שפירא: אז אני לא אסביר לך את זה עכשיו.

עו"ד חדד: אתה לא תסביר. בסדר.

שפירא: לא. אני לא חושב שזה תפקיד שלי להסביר את זה כרגע.

עו"ד חדד: לא התפקיד שלך. בסדר.

בהמשך:

חדד: אתה זוכר שדוד שמרון בשלב מסוים אחרי שאתם, דיברנו על זה שחקרת אותו באופן רקורסיבי כמו לולאה אין סופית, על אותן שאלות בנושא הפגישות של נתניהו ומוזס, זה אישרת לי מקודם, אתה זוכר? אישרת לי מקודם.

שפירא: כן.

עו"ד חדד: כן. אתה זוכר שדוד שמרון אמר לכם בשלב מסוים, בעמוד 60, יש עוד 40 עמודי תמליל, "אתם מבקשים בכוח בכף נעליים ולא יודע מה עוד, וככה בכוח להכניס דברים שלא היו". אתה זוכר שהוא אמר לכם את זה?

שפירא: אני זוכר, לא את המשפט הזה, אבל אני זוכר שהוא התבטא בצורה הזו של 'אתם רוצים',

עו"ד חדד: רוצים מה?

שפירא: 'אתם רוצים להכניס לי בכוח'.

עו"ד חדד: כף נעליים. אתה יודע, כף נעליים זה אם יש רגל גדולה ונעל קטנה עם כף נעליים אתה מכניס את הרגל פנימה.

שפירא: את הביטוי הזה לא, אני זוכר שהוא אמר 'אתם רוצים להכניס לי בכוח'.

עו"ד חדד: כן. וזה לא הפריע לכם, נכון? פשוט המשכתם  שוב, להמשיך עוד 40 עמודים שאתם מטמטמים אותו עם הדבר הזה.

שפירא: אם זה לא מפריע לי, כנראה, לא כנראה, בוודאות קיבלתי את הגיבוי לשאול ולהמשיך לשאול את זה. כן.

עו"ד חדד: תראה מה הוא אומר לך בעמוד 61: "אתם מנסים להכניס לי לפה. מנסים להכניס לי לפה דברים".

שפירא: אני גם שולל את הטענה הזאת. 'לא לא לא'.

עו"ד חדד: אתה שולל אבל עדיין חוזר ושואל את אותה שאלה.

שפירא: נכון. נכון.

עו"ד חדד: אז אתה שולל אותה, בסדר. אתה שולל אותה. דרך אגב, הראיתם לו ראיות? 'דוד תשמע, אתה טוען א' אנחנו אומרים ב', בוא תראה ראיות שמוכיחות שב' זה הדבר הנכון ולא א"? הראית לו איזו שהיא ראיה, בדל ראיה?

שפירא: אני לא זוכר שהראיתי לו ראיה באותה עת.

מאמרים אחרונים

מיקי גנור (צילום: אלי ציפורי)

דברים מדהימים צפים בתיק "הצוללות"

העדות המטלטלת של מיקי גנור: מוטי לוי, ראש להב הפורש, צלצל אלי בצרחות נוראיות ואמר לי "אם לא תחתום על הסכם עד המדינה נזיין את הבת שלך" (הבת שנחקרה באזהרה ואיימו לשלול לה את רישיון עריכת הדין). מוטי לוי לא תיעד השיחה

הקליקו לתוכן »