מטבע הדברים רוב הדיונים במשפט נתניהו עוסקים בתיק 4000 ובתיק 1000 ומספר הדיונים על תיק 2000 מועט יחסית אבל זה לא אומר שאין בו התפתחויות.

***

תיק 2,000 הוא גם תיק של הפרת אמונים לשיטת הפרקליטות מבחינת נתניהו, אבל הוא אחר ושונה מכל מה שראינו. אפשר לומר שהוא, בדומה לתיק 4000, תיק חדשני ותקדימי. הטענה כלפי נתניהו היא, שימו לב, שהוא לא דיווח מספיק מהר על הצעת השוחד כביכול של נוני מוזס לנתניהו.

לפי כתב האישום נתניהו לא הפסיק את השיח עם מוזס ולא סירב במפורש להצעת השוחד, לכאורה, כיוון שהוא סבר שיהיה בכך כדי להשפיע על אופן הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות" בתקופת הבחירות, וימנע פרסומים שליליים נגדו ונגד משפחתו כל עוד השיחות ביניהם נמשכות.

כלומר, באי הסירוב המיידי להצעת השוחד עבר נתניהו עבירה פלילית של הפרת אמונים. כן, זה הזוי, מאוד הזוי, אבל כך תופרים תיקים במדינת ישראל.

כתב האישום ניסח זאת כך:

"נתניהו לא סירב להצעת השוחד ולא הפסיק בעטיה את השיחה עם מוזס, והגם שלא התכוון לקדם את הצעת החוק, המשיך לנהל עם מוזס שיחה ארוכה ומפורטת על מרכיבי ההצעה והציג בפניו מצג שווא לפיו יש אפשרות של ממש שיעשה שימוש בכוחו השלטוני על מנת לקדם חקיקה המיטיבה עם מוזס.
נתניהו פעל כאמור על מנת להמשיך את השיחות ובכך לגרום למוזס להשפיע לטובה על אופן סיקורו בכלי התקשורת מקבוצת 'ידיעות אחרונות' בתקופת הבחירות ולגרום לו לפעול למניעת פרסומים שליליים שיפגעו בו או במשפחתו לפחות בתקופה זו וכל עוד השיחות ביניהם נמשכות".

בואו נתחיל מבראשית

כתב האישום קיבל למעשה את עיקר דבריו של נתניהו שהוא מעולם לא התכוון להעביר את חוק ישראל היום.

כתב האישום קיבל גם שנתניהו לא ביקש שוחד, לא התנה שוחד, לא קיבל שוחד ולא הסכים לקבל שוחד ממוזס.
תב האישום בא חשבון עם נתניהו על כך שהוא לא סירב מיד להצעתו הפלילית כביכול של מוזס וקשר זאת לאיזשהו אפשרות של שיפור הסיקור ב"ידיעות אחרונות", המצאה נחמדה, אבל מנותקת מהמציאות, אם רק החוקרים והפרקליטים היו בודקים את גיליונות העיתון בתקופה הנסקרת שנטפו ארס לנתניהו למשפחתו.

אליבא דפרקליטות, איש ציבור שמציעים לו שוחד חייב בסירוב לאלתר ואם לא יעשה זאת צפוי לו כתב אישום. זאת תזה משפטית שהמציאו לכבוד נתניהו.
הפרקליטות ניסתה כאמור בדרך עקומה להסביר למה נתניהו לא סירב מיד להצעת השוחד לכאורה. שהרי יש פה תהייה – אם נתניהו לא התכוון לקבל שוחד, הוא לא ביקש שוחד ולא התנה שוחד, למה הוא לא סירב מיד להצעתו הפלילית לכאורה של מוזס?

ההסבר הדחוק של כתב האישום הוא שנתניהו ניסה באי-הדיווח המהיר על הצעת השוחד כביכול להשפיע על אופן הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות". הטענות הללו נסתרו לאורך כל דיוני המשפט.

הפרקליטות ביקשה להפליל צעד טקטי שנתניהו נקט בו כדי למנוע ממוזס להעביר חוק שיפגע אנושות ב"ישראל היום". וכדי לחשוף את מוזס ברבים כמי שהוא. בריון שמהלך אימים על ראש הממשלה.
במילים אחרות; בניגוד לטענה בכתב האישום שנתניהו ניהל שיח עם מוזס כדי לקבל "בתקופת הביניים" סיקור פחות שלילי, הרי שמה שעמד לנגד עיניו של נתניהו הוא מניעת חוק "ישראל היום" לאור קידומו על ידי חברי כנסת שנהנו מסיקור אוהד אצל מוזס. שיפור הסיקור מעולם לא היווה שיקול כלשהו בהתנהלותו של נתניהו במסגרת השיחות.

אני יכול להלאות אתכם בנבכי החקיקה של חוק "ישראל היום" אך בדיונים הוכח שכל התיאוריות של הפרקליטות הן מופרכות.

הפרקליטות גם סבורה שדי בהקלטות של שיחות מוזס-נתניהו כדי לייצר מצג של הצעת שוחד. גם אם השיחות מעוררות אי נוחות מסוימת, הן בוודאי לא עולות על המישור הפלילי של הצעות שוחד הקשורות לסיקור כזה או אחר, וממילא אין סירוב להצעת שוחד מצידו של נתניהו.

כפי שכתבתי ברשתות החברתיות, הצעת שוחד לא הייתה פה לסיקור אוהד, אבל בהחלט היה אפשר לייחס לנוני מוזס סחיטה באיומים של נתניהו, שהרי נתניהו ביקש להקליט את השיחות בעצת עורך דינו דוד שמרון כדי להמחיש זאת.

להעמיד לדין את בכירי הפרקליטות

מה שחשוב בעיניי יותר מכל זו הכניסה של הפרקליטות לשדה המוקשים של סיקור פוליטיקאים.

חייבים להדגיש את הסכנה הגלומה בחקירת המניעים של אנשי תקשורת, שעשרות מהם העידו ונחקרו בתיקי 2000 ו-4000.

במסגרת חקירת תיק 2,000 וגם 4000 חוקרי המשטרה חקרו לא פעם אנשי תקשורת, בכירים וזוטרים. במסגרת החקירות, בדקו חוקרי המשטרה מדוע כתב פלוני פרסם כתבה כזו ולא אחרת; מדוע נבחרה כותרת כזו ולא כותרת אחרת; מדוע כתבה פורסמה במועד אחד ולא במועד אחר; וכיוצא באלו שאלות. כניסת המשטרה למחוזות מעין אלו צריכה להרתיע את כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו.
לא נכון ואפילו מסוכן שמשטרת ישראל תתחיל לבחון את המניעים מאחורי הכתבות שבעיתון.

בית המשפט בזבז שבועות ארוכים על שמיעת עיתונאים ועורכים מתארים איך מייצרים את מפעל הנקניקיות בתקשורת. זה לא משהו שמתאים למשפט פלילי, זה מתאים לתוכנית תיק תקשורת, או תוכנית על אכיפה בררנית – למה דווקא נתניהו ולא פוליטיקאים אחרים?

מה שעצוב בכל הסיפור הזה שהפרקליטות והמשטרה מסתובבות עם טון חמאה על ראשן. הרי היחסים בין הפרקליטות לבין "כתבי" המשפט ושל המשטרה עם "כתבי" המשטרה הם יחסים הרבה יותר בעייתיים וחמורים ממה שהוצג בתיק 4000 ובתיק 2000.

הפרקליטות, ואני חוזר ומדגיש זאת שוב ושוב, מקיימת יחסי השחתה עם השופרות שלה. הדליפמנים למיניהם מעניקים לפרקליטות סיקור אוהד ובתמורה הם מקבלים הדלפות פליליות וגם חסינות מפני העמדה לדין, במקרה של דליפמן אחרי שהטריד את פילבר ומילצ'ן.

אז איך הם נכנסים לשדה המוקשים של סיקור כשהם בעצמם טובלים ושרץ בידם? טוב, זו הצביעות והאטימות הגדולה של הפרקליטות.

בכל מקרה, על בסיס העקרונות החדשניים של סיקור אוהד או היענות חריגה כ"מתת" (שוחד) אפשר בקלות להעמיד לדין את בכירי הפרקליטות, כולל ליאת בן ארי, ראשת צוות תפירת התיקים ואת הדליפמנים למיניהם: מצד אחד הזרמה כאמור של הדלפות פליליות (מגמתיות ושקריות) על ידי בכירי הפרקליטות ומהצד שני היענות חריגה לכל בקשות הפרקליטות לסיקור מיטיב ו/או סיקור אוהד.

סוגיית האכיפה הבררנית

רוב רובם של הפוליטיקאים המעורבים בחוק לא נחקרו (איתן כבל אמנם נחקר באזהרה אבל זה נראה כמו חקירה כדי לומר הנה, יצאנו ידי חובתנו).
חלק גדול מאלו שנחקרו (לבני ולפיד) לא נשאלו שאלות רלוונטיות ביחס לסיבת התמיכה שלהם בחוק ולא נבדק גם מה התמורה שהם קיבלו מידיעות אחרונות בשל התמיכה שלהם במהלכים שמוזס ניסה לקדם.

לפי התקדימים שהמציאה הפרקליטות לכבוד נתניהו, צריך לבדוק כל תמיכה של חבר כנסת. כל סיקור שקיבלו חברי הכנסת באותה התקופה. צריך לבדוק את שיקול הדעת של היחידה החוקרת, מדוע לאחר שמוזס אישר שהוא דיבר בנושא עם ליברמן, לפיד ואחרים לא נבדק הסיקור שהם קיבלו בידיעות אחרונות.
מדוע הם לא זומנו לחקירה. מדוע שרת המשפטים לבני, שידעה שעמדת משרד המשפטים היא שמדובר בחוק לא חוקתי, שוחחה עם מוזס וקיבלה חוות דעת כלכלית ממוזס, ותמכה בחוק בכל מאודה.
איזה סיקור קיבלה לבני באותה תקופה והאם היא לא הבינה שיש קשר בין הסיקור החיובי לחוק אותו היא קידמה במלוא העוז.

הדברים האלה כמובן לא נבדקו, כי אם זה לא ביבי – לא חוקרים.