אייל גבאי, לשעבר מנכ"ל משרד רוה"מ בתקופת נתניהו, הוזמן אתמול לעדות בגלל השטות הזו של מיזם טאטא.

כזכור, הפרקליטות ניסתה לטעון שנתניהו פעל בניגוד עניינים כשניסה לקדם את ענייניו של ארנון מילצ'ן במיזם, אך משורת עדויות עד כה התברר שלא דובים ולא יער. הגיע המיליארדר ההודי טאטא, ביקש להקים איזור סחר חופשי בגבול עם ירדן, הייתה בדיקה, ההמלצות היו שליליות (של גבאי) ופה נגמר הסיפור – כמו עשרות פרויקטים אחרים שנבדקו.

גבאי תיאר את התהליך, אבל בחקירה הראשית ניסה אלון גילדין מהפרקליטות לשתול בכוח מילים בפיו כאילו נתניהו ביקש לקדם את הפרוייקט.
גילדין תלה את יהבו את אמירה כביכול שהוא לא ייכנס לבית סוהר בשביל המיזם הזה. בחקירתו במשטרה אמר גבאי שהוא לא זוכר שאמר את המשפט הזה, ובכל מקרה זה מטבע לשון שהוא משתמש בה לעיתים כדי להוריד אנשים מהסקטור הפרטי מהעץ.

***

הנה מה שאמר גבאי בחקירה הראשית באדיבות האולפן הפתוח של כנרת בראשי והקלדנית נאוה כהן.

"אם אמרתי, זה היה מטבע לשון שזה בניגוד לטובת המדינה. זו הייתה אמירה להגיד לגורמי חוץ, עד כאן הלחץ. יש קו, הרגליים נטועות ואני לא זז. זו דרכי.
המילה הזו עושה רושם. זו אמירה עם משמעות מאוד גדולה, היא עובדת מניסיון. זה מטבע לשון. יש לי השכלה משפטית. לטעמי, זה לא לטובת המדינה, אני אישית לא מוכן לעשות משהו נגד אמונתי".

בהמשך:

"כל הקטעים האלה בחקירה במשטרה היו ספקולציה (על אמירת בית הסוהר). אני לא זכרתי שאמרתי את האמירה הזו (על בית סוהר). אמרתי שזה מטבע לשון שלי ואני מזהה אותו, זה סימן ייחודי. מקום לחשוב שאמירה זו נאמרה על ידי, 6 שנים אחרי, פה אני מנסה לחשוב למה אמרנו? אני נותן שורה של הסברים על אותו מנעד רחב, שמסביר למה זה לא נכון לקדם.
אני אומר ואמרתי גם שם (במשטרה), מבחינה כלכלית לא ראיתי פיתרון למדינת ישראל. אמרתי שאולי יש אינטרסים מדיניים אחרים שאני לא מכיר. אני לא הכרתי לא אז ולא היום אינטרס כזה או אחר. בסוף הדיון אמרתי שהנושא לא מעניין אותי. הוא סבוך לקידום, יש פה חקיקה וחצי מדינה צריכה להתעסק בזה. נעשה סיבוב לירח ולא נגמור עם זה. זה היה במישור הספקולציה".

לשאלות השופטים אמר גבאי:

"אבהיר את עצמי, אני לא זכרתי שאמרתי דבר כזה (על בית הסוהר), לא חשבתי שאמרתי אמירה כזו בנושא הזה. אבל מרגע ששמעתי את מטבע הלשון שלי, באתי להעיד אמת ולתת לה פרשנות, פרשתי בפני החוקרים לטעמי מגוון של אפשרויות למה היא נאמרה.
גם שם לדעתי וגם פה אני אומר שבמנעד הזה לטעמי זה היה בכיוון של בסיס הניסיון שלי בנושא שהוא לא כלכלי ולא יתרחש, לא יקרה, לא לטובת המדינה, בלשון בני האדם 'באמא שלך תעזוב אותי'".

בהמשך:

גבאי: "נתתי שורה ש הסברים למה יש סיכוי שאמרתי אמירה זו. אחד הדברים שלא זכרתי לפני החקירה זה אחרי שהיו 2 דיונים אצלי על העניין. לא ראיתי בו תוחלת. היה נראה לי מיותר. מבחינה זו 'נתקדם' לטעמי הוכרע שאין בו תועלת וזהו, די מספיק… אמרתי לנתניהו זה לא יקרה, הזכרתי את אילת…" (נתניהו קיבל את המלצתו, אז איך הוא קידם לשיטת הפרקליטות?).

בחקירתו הנגדית על ידי עו"ד עמית חדד התברר שגבאי נחקר 3 פעמים, בן היתר, גם על תיק הצוללות. זה לא מפתיע, כי כל מקורבי נתניהו הוכנסו לחדר החקירות כדי לדלות "משהו מלוכלך" על נתניהו.

עו"ד חדד: בחלק מהחקירות התייחסו אליך כאילו שאתה חשוד במשהו. הייתה חקירה אגרסיבית של משולם אליך.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: עשו לך קירה פוגענית וחלפו 6.5 שנים בין האירועים. היו חוקרים שאמרו מאות פעמים שלא זוכרים שום דבר. וכשאתה אומר לא זוכר, בוא נראה מה עושים לך. אתה מוזמן לחקירה ראשונה עם החוקר דני יופה.

גבאי: זוכר, זו הייתה חקירה קצרה.

עו"ד חדד: ידעת שיש חקירות על ראש הממשלה

גבאי: כן.

עו"ד חדד: ידעת למה קוראים לך לחקירה?

גבאי: לא זוכר.

עו"ד חדד: החקירה לא הוקלטה, בחקירה באת להגיד רק את האמת.

גבאי: בכל החקירות.

עו"ד חדד: עמוד ראשון כבר ניגשים ללב העניין בחקירה, שואלים – ספר על הפגישות בין ראש הממשלה לטאטא – אתה אומר שזכרת התקופה במעומעם. תקופה עמוסה בפגישות.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: בשנת 99 נתקלת בעניין של איזור סחר חופשי באילת.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: הגעת עם ידע מוקדם, חסרונות/יתרונות, חשבת שסיכוי שדבר כזה יקרה הוא קלוש ויהיה מה להפסיד.

גבאי: נכון.

עו"ד חדד: לא קרה שום דבר עם העניין הזה.

גבאי: נכון.

עו"ד חדד: כמה זמן החקירה שלך נמשכה?

גבאי: פחות משעה. חתמתי על ההודעה ולא רשום שרציתי להוסיף משהו, אז לא רציתי להוסיף.

עו"ד חדד: אמרת שאפשר לבדוק הכל במיילים של לשכת ראש הממשלה?

גבאי: כן, נכון גם שאני לא זכרתי התכתבויות.

עו"ד חדד: היו לך אינסוף פגישות, זה לא נכרת לך בזיכרון, לכן אתה אומר 'אין לי מושג'.

גבאי: זה לא היה אירוע מהותי בקדנציה שלי (על מיזם טאטא).

עו"ד חדד: לא התכוונת שהחוקרים לא יפעלו כדין בנוגע למיילים שלך בלשכת ראש הממשלה?

גבאי: אני לא מכהן כעורך דין ולא נותן פרשנויות. מבחינתי אין מניעה.

עו"ד חדד: ביקשו ממך? הסכמה מדעת? אמרו, אם לא תסכים זה יפעל נגדך?

גבאי: לא.

עו"ד חדד: לא לקחו המיילים שלך, לקחו דברים אחרים. בחקירה לא הציגו לך שום מסמך?

גבאי: נכון.

עו"ד חדד: לא היה לך מושג – זה לא שהסתרת משהו?

גבאי: נכון.

עו"ד חדד: לא הרגשת שיש צורך להסתיר משהו?

גבאי: חלילה, אני שלם עם כל מה שעשיתי בכל תפקידיי.

עו"ד חדד: אתה לא מספר לחוקרים הרבה פרטים כי מדובר ברעיון לא ישים שלא התקדם לשום מקום, מלבד פגישה אחת או שתיים, לא היה תוכן נוסף.

גבאי: לא מספר כי לא היה מה לספר. בגלל שזה לא רעיון ישים ולא מתקדם.

עו"ד חדד: לא חשבת שיתנפלו עליך אחרי חודשיים? לא העלית על דעתך שאירוע כזה יכול לקרות?

גבאי: לא יודע מה דמיינתי

עו"ד חדד: קראו לחקירה על עניין הצוללות?

גבאי: כן.

עו"ד חדד: הצוות של תיק הצוללות זו יחידה אחרת

גבאי: אין לי מושג.

עו"ד חדד: פגשת שם את מומי משולם? האם מומי עסק בפרשת הצוללות?

גבאי: לא זוכר.

עו"ד חדד: זומנת שוב לחקירה שלישית, מי הזמין אותך?

גבאי: לא זוכר.

עו"ד חדד: זוכר מה נאמר לך?

גבאי: לא.

עו"ד חדד: הפעם זה היה מומי משולם ולא דני יופה.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: איתו חקר עם אופיר שלום והיה עוד אחד בשם אורן. אתה אומר 'נפגשנו', מומי אומר נכון לפני זמן קצר בחקירת הצוללות. אז מומי אומר "יש לך זיכרון טוב כשאתה רוצה", אתה אומר לו "אני אתעלם מההערה הזו".

גבאי: אמרתי אתעלם.

עו"ד חדד: אומר לך מומי שיש לך זיכרון טוב כשאתה רוצה. פגשת את מומי לפני חודשיים בפרשת הצוללות – היא מסווגת. החקירה מתחלה באמירה ש"יש לך זיכרון סלקטיבי" – זו אמירה חסרת בסיס?

גבאי: לטעמי כן, בכל העדויות שלי השתדלתי לענות למשטרה כמיטב יכולתי, כל מה שזכרתי, אמרתי.

עו"ד חדד: אתה רצית להתקדם, במקום זה יש התנצחות משונה. "אני מדבר איתך ת'כלס כי בעדות שאתה אמרת יש הרבה תשובות שאתה לא זוכר, לא מנדב אינפורמציה. מדבר איתך בשיטת הסלאמי, אנו צריכים לחלוב אותך. אתה יודע הרבה יותר ממה שמסרת לנו.
התשובות של "לא זוכר", לא מסתדרות לנו. לעניין טאטא יש יותר ממה שסיפרת". מעבר לעובדה שגם החוקרים פה אמרו הרבה פעמים "לא זוכר", לא לך היה שמץ בהאשמות של משולם.

גבאי: לא היה.

עו"ד חדד: אתה משיב לו "אם תרשום אני גם אגיב ואם לא תרשום אני אתעלם". אתה עד – מה רוצים ממך? ביקשת שאלות ולהתקדם?

גבאי: לא מדוייק. בחקירה השלישית אני נכנס. מתחיל בשיחה לא נעימה ותוקפנית, אני מחכה שירשמו. ואז אני אחתום. הכל מתנהל בלי רישום. אם זו עדות אז בוא תרשום אני אדבר. אם לא, נחכה בסבלנות.

עו"ד חדד: אתה אומר שאתה מתעלם מההערה על הזיכרון שלך.

גבאי: אמרתי לו, אם תרשום אני אגיב. אני מתכוון שאם זה לא נכנס לפרוטוקול אז אני לא משתף פעולה עם השיח. עדות זו עדות. אין סמול טוק. אם רוצה להכניס למסגרת פורמלית אני אתייחס.

עו"ד חדד: משולם אומר "מי שמנהל את החקירה זה אני ולא אתה. אתה לא קובע לי, אתה כרגע בסטטוס של עד". "כרגע", ראינו שיטה זו פעם אחר פעם. אתה מקשיב למילים שהוא אומר לך "כרגע".

גבאי: לא זוכר את הניואנס, היה ברור לי אז או לא. ודאי זוכרים את הנימה ורוח הדברים. זו הייתה חקירה מאוד לא נעימה.

עו"ד חדד: החקירה הייתה תוקפנית, חלפו שנים מהחקירה.

גבאי: זכרתי מצויין. זה משהו שלא שוכחים. אני לא מנהל את המשטרה, אבל את המדינה ניהלתי, לא רציתי לחשוב שהמדינה כך…

עו"ד חדד: כמו שמשולם חקר אותך.

גבאי: כן.

בהמשך:

עו"ד חדד: קוטעים אותך שוב ושוב, צועקים, מנסים להוציא ממך בלחץ תשובות, חוזרים לאותה נקודה. אני אומר לך שזה גרם לך מדי פעם לתת תשובות של ספקולציה או השערה, לשנות לתשובה לא נכונה כי דברים חוזרים שוב ושוב. אתה זוכר?

גבאי: כשקוראים את החקירה מזיכרון כולל שלי, חלק גדול ממה שנאמר, אני אומר שזה השערות.

עו"ד חדד: אתה אומר – "כל הנושא הזה לא נוגע אליי, לא קשורה אליי, לא השאיר בי שום חותם".

גבאי: כן.

עו"ד חדד: אם חשבת שזה פלילי היה משאיר חותם.

גבאי: סביר להניח.

עו"ד חדד: היו התערבויות של אריאל שרון וגם אותו זכרת בזמן אמת. לא חשבת שזה פלילי, זה כמו קיקיון של יונה, בן לילה היה ועבר.

גבאי: כן.

בהמשך:

עו"ד חדד: לא חשבת שיש משהו פסול בזמן אמת.

גבאי: לא.

עו"ד חדד: מה שראית בחקירה שהוציאו מכתבים של ראש ממשלה רצה פגישה בדרג מדיני עם הודו. היו אינטרסים אחרים מעבר לכלכלי.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: כמו איזור סחר חופשי, יש רצון לקבל את האורח לפגישה, לשמוע.

גבאי: נכון.

עו"ד חדד: לא אמרו לך שיש אינטרסים ביטחוניים עם טאטא.

גבאי: ההיבט הוא רחב יותר.

בהמשך:

עו"ד חדד: תאשר שלא קרה שום דבר, לא פתחו פרוייקט להקים איזור סחר חופשי, שום דבר.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: "זו המצאה של שנות חמישים שישים", זו תפיסת העולם שלך.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: ראש הממשלה לא אמר לך עם כל הכבוד לתפיסה שלך אתה מקדם את זה.

גבאי: לא היה משפט כזה.

עו"ד חדד: אתה אומר מדינת ישראל לא צריכה לקדם איזור סחר חופשי, ואם רוצים צריך לשנות משטר עבודה, מס וכד'.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: ההתנגדות שלך היא לא בגלל משהו פלילי, או אינטרס מסתורי אלא זה לא טוב למדינה.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: אתה מספר שאתה מדבר עם ראש הממשלה בנושא, אתה אומר לו שזה לא יקרה. וזה שידור חוזר של שנת 1999. לא שיש דברים פסולים, אלא רוצים להביא רעיון וזה לא יקרה.

גבאי: נכון.

עו"ד חדד: תגובת ראש הממשלה הייתה תנועה בכתפיים כמו שאמרת "לא יקרה", לא יקרה.

גבאי: כן.

בהמשך:

עו"ד חדד: לאחר הפגישה הזו שוחחת עם ראש הממשלה והסברת לו על קידום הפרוייקט. אמרת שנתניהו קיבל עמדתך.

גבאי: כן.

עו"ד חדד: אמרת לראש הממשלה שאתה מכיר את הנושא ואין סיכוי. נתניהו אמר בסדר.

גבאי: לא יודע אם אמר בסדר, לא היה ויכוח או התנצחות או שאלות ותשובות. היו מילים קצרות, סיכמנו העניין. לא ניסה לדחוק או להתווכח, כי הייתי זוכר דבר כזה.

שורה תחתונה: מהלך שגרתי של בדיקת רעיון של מיליארדר הודי (לא של מילצ'ן) שיורד מהר מן הפרק באישור נתניהו. למה הפרקליטות העלתה זאת על המסלול הפלילי? פשוט מאוד: תפירת תיקים.

עדות שאול ורדי

העדות השנייה אתמול המחישה עוד יותר את תפירת התיקים. לעדות הוזמן שאול ורדי, בעל חנות סיגרים בירושלים.

למה מר ורדי הוזמן לעדות? כי הפרקליטות רצתה להוכיח דרכו שרכישות הסיגרים העצמאיות של נתניהו היו מועטות מאוד וכך, לשיטתה, זה מוכיח את קו האספקה השוטף.

ההיגיון העקום הזה התרסק בעדות הקצרה של ורדי. זולת עזרא סיידוף, הוא לא הכיר איש ממקורבי נתניהו או מנהגיו של נתניהו שהרבה לרכוש עבור נתניהו סיגרים ולקבל ממנו החזר.
מה שחמור עוד יותר שהפרקליטות לא הזמינה לעדות את כל מקורבי נתניהו שהעידו שרכשו עבורו סיגרים והוא החזיר להם במצטבר עשרות אלפי שקלים. מדובר בנתן אשל, גיל שפר, נהגו האישי אלי אילוז ועוד.

עו"ד חדד תהה בפני העד:

"אני לא מבין למה הביאו אותך לפה. לא שמעתי שמביאים מוכר כדי להעיד על מי קונה בחנות ולא את הרוכשים. מביאים אותך ולא את הרוכשים".

ורדי הודה שהחוקרים לא הציגו לו תמונות של הרוכשים – נהגי ראש הממשלה נתניהו והוא כלל לא מכיר אותם. אז מה העדות שלו שווה? כלום ושום דבר.

שום פעם ליאת בן ארי ואלון גילדין מרמים את בית המשפט אחרי הרמאות הגדולה בחישוב השמפניות והסיגרים על חודו של שקל.