כתבה מס' 8 בסדרה "תיק ברנור, תיק תפירה" המבוססת על הפרוטוקולים הרשמיים של עדות כורש ברנור. חוקרים את החוקרים.

***

עו"ד חדד: נחזור לארי הרו ביולי 2016. אתה יודע מה, אתה אמרת שבסוף החקירה אתה היית צריך לתת המלצה, בסוף החקירה של ארי הרו ב-14 ביולי.

כורש ברנור: את העמדה שלי.

עו"ד חדד: כן. מה הייתה העמדה שלך?

ברנור: לא להמשיך.

עו"ד חדד: לא להמשיך?

ברנור: כן.

עו"ד חדד: אז רק שנבין מה זה אומר 'לא להמשיך'.

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: מה זה 'לא להמשיך'? לא להמשיך במשא ומתן? לא להמשיך בהצעות?

ברנור: כן. ההתרשמות שלי הייתה, אתה רוצה לשמוע?

עו"ד חדד: אם שאלתי? מה,

ברנור: ההתרשמות שלי הייתה על העד או הפוטנציאלי מה שנקרא,

עו"ד חדד: כורש, תגיד מה שהיתה ההמלצה שלך.

ברנור: ההמלצה שלי הייתה לא להמשיך.

עו"ד חדד: הבנתי. בסדר.

ברנור: יש כמה קריטריונים מבחינתי להמשיך למשא ומתן על סמך ניסיוני, כן? בקריטריונים האלה העד לא עמד.

עו"ד חדד: תגיד לי, אתם עדכנתם את הפרקליטות המטפלת בתיק של ארי הרו על הניסיון? הרי הייתה פרקליטות מלווה, המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. אתם עדכנתם אותם על המשא ומתן שהתמורה בו היא ויתור על התיק שהם מנהלים, מלווים?

ברנור: אני באופן אישי לא עדכנתי אבל אני יודע שדן אלדד ידע.

עו"ד חדד: אם אני אומר לך שדן אלדד לא ידע, רק בשלב מאוד מאוחר?

ברנור: אני יודע, לא זוכר באיזה שלב הוא ידע,

עו"ד חדד: מאוד מאוחר. השלב שהוא ידע זה כשהוא ידע שדילגתם לו מעל הראש.

ברנור: אני לא יודע את הפרט הזה אבל אני יודע מהישיבות של היועץ שהוא ידע. לא יודע באיזה עיתוי ובאיזה מועד.

עו"ד חדד: אז אני אגיד לך.

ברנור: אוקיי.

עו"ד חדד: זה רק לקראת אוגוסט 2017.

ברנור: אני לא זוכר את זה.

עו"ד חדד: לא זוכר. בסדר. אני רוצה להראות לך את ההסכם, אנחנו נדלג, כמובן נחזור לזה, את ההסכם שנחתם בסופו של יום עם ארי הרו. אתה חתום על ההסכם, זה נכון?

ברנור: כנציג המשטרה. כן.

עו"ד חדד: כנציג המשטרה. תגיד לי, אתה חתום על ההסכם למרות שאתה לא ניהלת את המשא ומתן.

ברנור: אני לא ניהלתי את המשא ומתן.

עו"ד חדד: אז למה אתה חתום על ההסכם?

ברנור: זה הפרוטוקול.

עו"ד חדד: לא, הפרוטוקול הוא שהמשטרה מנהלת את המשא ומתן. זה הפרוטוקול. אם אנחנו מדברים על פרוטוקול, הפרוטוקול הוא שהמשטרה, אמרת שעשית 60, 70 הסכמי עד מדינה?

ברנור: אז היו לי כמה,

עו"ד חדד: רגע, כורש.

ברנור: כן.

עו"ד חדד: עשית 60, 70 הסכמי עד מדינה?

ברנור: לא זוכר, לא סופר, אבל הרבה.

עו"ד חדד: אתה אמרת מקודם.

ברנור: משהו בסגנון.

עו"ד חדד: אז זה היה כגוזמא? אז עשרות?

ברנור: עשרות. כן.

עו"ד חדד: עשרות. מאה אחוז. אני מבקש דרך אגב, תנסה בלי גוזמאות כשאתה מעיד.

ברנור: אני לא גוזמאי, אבל אני מניח שלא פחות מ-60. לא ספרתי אף פעם, אם תרצה אני אספור אני אגיד לך.

עו"ד חדד: בסדר. את המשא ומתן ברוב רובם של הסכמי עדי המדינה, אתה ערכת?

ברנור: ברובם אני. כן.

עו"ד חדד: ואז אתה גם קובע במשא ומתן מה התמורה, בסוף מבקשים אישור של הפרקליטות. נכון?

ברנור: לא מדויק.

עו"ד חדד: אז בוא תסביר לי.

ברנור: עוד פעם, על סמך ניסיוני ב-,

עו"ד חדד: 60 הסכמים.

ברנור: בהסכמים רבים, בסוף אתה, ברובם אני ניהלתי, בחלקם גם הייתה הפרקליטות המלווה, ופרקליט המדינה בחלק מהמקרים, בסוף בסוף אתה מנהל מולו עם מסגרת שנקבעת על ידי הפרקליטות ומי שמאשר את זה בסוף, אתה מדבר על עונש, כן? או הקלה,

עו"ד חדד: מי שמאשר זו הפרקליטות.

ברנור: הפרקליטות. לא אני.

עו"ד חדד: נכון. עכשיו, אני אומר לך שלא היה לך משא ומתן, בכל אחד מה-60 עדי מדינה, שאתה לא היית מעורב בו. זה דבר שלא היה לך מעולם. יכול להיות שהיה גם פרקליטות, אבל אף פעם לא היה משא ומתן שאתה לא היית מעורב בו. תשובה? נכון.

ברנור: אני צריך לזכור.

עו"ד חדד: תאמין לי, את שיעורי הבית שלי אני עשיתי.

ברנור: כן.

עו"ד חדד: כן. אוקיי. עכשיו, אתה יכול להסביר לי מה מיוחד בתיק הזה שאת המשא ומתן לא מנהל מי שחותם על ההסכם?
אני אגיד לך מה הקושי שלי, כורש, כי בסוף אתה מגיע לבית המשפט, הרי למה המשטרה היא זו שמנהלת את המשא ומתן והיא זו שחותמת על ההסכם? כדי שבית המשפט יוכל לפקח על הדברים. יבוא הנציג הרלוונטי שניהל משא ומתן, אנחנו נוכל לשאול אותו שאלות בבית המשפט, נבדוק את התהליך, נבדוק את תקינות התהליך, את המזכרים, את התיעוד, כל הדברים האלה חשובים. לכן המשטרה מנהלת את המשא ומתן.
במקרה שלנו יש פה איזו שהיא הפרדה שהיא ייחודית. אני לא ראיתי, בדקתי המון הסכמי עד מדינה לפני שבאתי לפה. לא בתיקים שלי, בהמון המון המון תיקים. לא ראיתי עוד אינצידנט כזה.
ואז מה שקורה זה שאתה מגיע להעיד ואתה לא תדע לענות לי על השיקולים שהובילו להסכם עד המדינה כי אתה לא ניהלת את המשא ומתן. נכון?

ברנור: על השיקולים אני לא יכול לענות לך.

עו"ד חדד: אתה לא יכול להעיד. אני לא בטוח ששמעו.

ברנור: על השיקולים אני לא יכול. למה קבעו,

עו"ד חדד: גם אני לא שומע אותך.

ברנור: אני לא יכול ל-,

עו"ד חדד: אתה לא יכול להעיד.

ברנור: להעיד מה היה במשא ומתן שאני לא הייתי בו? אני לא יכול להעיד.

עו"ד חדד: בסדר. עכשיו, כדי לדעת כמובן אני צריך לשאול את מי שעסק במשא ומתן. נכון?

ברנור: סביר להניח, כן.

עו"ד חדד: כן. בסדר. טוב. נבקש. עכשיו, אני רוצה להראות לך את ההסכם שאתה חתמת עליו, אתה דרך אגב עברת על ההסכם הזה?

ברנור: קראתי אותו. כן.

עו"ד חדד: מבחינתך הוא בסדר? הוא תקין? או שלא, בגלל שזה עבר אישור, שהביאו לך את זה כפט אקומפלי? כלומר, זה דבר שהגיע אליך מוכן או שאתה ערכת את ההסכם הזה?

ברנור: לא אני ערכתי את ההסכם.

עו"ד חדד: זאת אומרת זה הסכם שהביאו לך אותו מוכן. מן המוכן.

ברנור: נקראתי לבוא ללשכת פרקליטת המחוז ולהיות נוכח בחתימה של ההסכם.

עו"ד חדד: הבנתי. כלומר,

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: מי ניהל פה את המשא ומתן?

ברנור: למיטב ידיעתי, אני לא קראתי את ה-, למיטב ידיעתי,

עו"ד חדד: לא קראת את המה?

ברנור: את הדו"חות של המשא ומתן או משהו, אבל,

השופטת פרידמן-פלדמן:  מי ניהל אם אתה יודע?

ברנור: למיטב ידיעתי אני נקראתי ללשכה של פרקליטת מיסוי וכלכלה דאז.

השופטת פרידמן-פלדמן: אז פרקליטות מיסוי וכלכלה?

ברנור: למיטב ידיעתי. אני לא,

עו"ד חדד: הגברת ליאת בן ארי?

ברנור: כן.

עו"ד חדד: ומי עוד? אני לא רוצה להביא את ליאת בן ארי לעדות, מישהי אחרת?

ברנור: אני לא יודע.

השופט משה בר-עם: אז מי ניהל את המשא ומתן באופן ישיר? ממה שאדוני יודע.

ברנור: למיטב ידיעתי גם ליאת. אני לא יודע מי עוד.

עו"ד חדד: אתה יודע להגיד לנו מי עוד?

ברנור: לא.

עו"ד חדד: שנדע להזמין לבית המשפט? נוכל לחקור בעניין הזה?

ברנור: עוד פעם, אני אמרתי לך את העובדות. אני נקראתי, מי שהיתה שם במשרד זו פרקליטת,

עו"ד חדד: אתה יודע להגיד לי למה הפרקליטות עשתה עבודה של משטרה פה?

ברנור: לא.

עו"ד חדד: טוב. תראה, ההסכם, אתה אומר שקיבלת אותו מן המוכן. תיקנת אותו? ערכת בו שינויים או שפשוט חתמת עליו?

ברנור: חתמתי עליו.

עו"ד חדד: חתמת עליו. בסדר. בוא נראה את ההסכם, את סעיף 12 שזה סעיף הגמול.

ברנור: קראתי. כן.

עו"ד חדד: ראית איזו שהיא בעיה מבחינת סעיף הגמול?

ברנור: הגמול סוכם על ידי הפרקליטות.

עו"ד חדד: אני שואל אם ראית איזו שהיא בעיה בסעיף הגמול בהסכם. כן? לא?

ברנור: לא. חתמתי.

עו"ד חדד: אתה זוכר מה הגמול?

ברנור: בסוף בכפוף ל-, זה כתב אישום על מרמה והפרת אמונים?

עו"ד חדד: באיזה תיק?

ברנור: בתיק H3 למיטב זכרוני.

עו"ד חדד: אוקיי.

ברנור: שישה חודשי עבודות שירות,

עו"ד חדד: כן?

ברנור: ו-700,000 שקל.

עו"ד חדד: 700,000 שקל מה?

ברנור: קנס.

עו"ד חדד: קנס. כלומר זה הגמול?

ברנור: זה ה-, כן.

עו"ד חדד: זה הגמול?

ברנור: זה ההסכם. כן.

עו"ד חדד: זה הגמול?

ברנור: כן.

עו"ד חדד: כן. עכשיו בוא ניקח את ההסכם. סעיף 12, סעיף הגמול. אתה רואה? "להלן – הגמול"? אתה רואה את זה איתי?

ברנור: כן.

עו"ד חדד: יופי. בוא נקרא. "כנגד כל ביצוע ההתחייבויות של העד על פי הסכם זה יקבל העד מהמדינה את התמורה המפורטת (להלן: "הגמול"). העד לא יעמוד לדין בגין חלקו בביצוע עבירות אותן ביצע או שהיה שותף בביצוען בקשר עם הפרשות עליהן מסר או ימסור מידע למשטרה במסגרת המשא ומתן שנוהל עימו ו/או לאחר חתימת הסכם זה למעט בעבירות מסוג כתב האישום.
למען הסר ספק, השומות האזרחיות המושתתות או שיושתו על העד אינן חלק מהסכם זה". עכשיו מה זה העבירות, הפרשות האלה שעליהן מדברים? זה מוגדר, זה פרשה 1000 ו-2000.
זאת אומרת שהגמול פה זה שהוא לא יעמוד לדין בפרשות 1000 ו-2000. שזה שונה מהגמול שסיפרת עליו עכשיו.

ברנור: זה מה שזכרתי. כן.

עו"ד חדד: אתה יודע דרך אגב, שארי הרו מעולם לא היה חשוד בתיק 2000, נכון?

ברנור: נכון.

עו"ד חדד: אז העובדה שהוא לא עומד לדין בתיק 2000, נאמר בעדינות, זה גמול, אפילו לא דרדל'ה. זה לא גמול. זה פשוט, הוא מעולם לא היה חשוד אפילו.

השופט עודד שחם: איזה עובדות העד עכשיו אומר שאנחנו לא יודעים?

עו"ד חדד: אדוני, מקבל. מקבל. גם בתיק 1000 דרך אגב, בתיק 1000 שהגיע לבית המשפט, כלומר, העניין של המתנות ממילצ'ן ומפאקר, גם ארי הרו מעולם לא היה חשוד. נכון?

ברנור: בסוף לא.

עו"ד חדד: בסוף לא. זאת אומרת שהגמול שראינו, אבל זה באמת אדוני אמר לי, שאנחנו כבר יודעים לקרוא לבד. בסדר.

השופט משה בר-עם: אז אני מבין שאדוני זומן למשרדי הפרקליטות וחתם על הסכם שלא ערך אותו שלא היה שותף לעריכתו, שלא היו לו הערות,

ברנור: לא.

השופט בר-עם: אדוני אמר שהוא קרא אותו, זה בסדר, צריך לקרוא, וחתם כי כך התבקש אדוני לעשות, לחתום, וזהו?

ברנור: היה, כשאתה מגיע,

השופט בר-עם: … כנציג המדינה…

ברנור: אני מבין שהיה תהליך של משא ומתן,

השופט בר-עם: מה שאדוני מבין בסדר, אדוני רק לא היה שותף לא לתהליך, לא לעריכה, לא לכלום.

ברנור: לא.

עו"ד חדד: לא לא. התשובה היא כן. לא היית שותף.

ברנור: לא הייתי שותף.

השופט שחם: הוא כבר אמר את זה פעם אחת.

עו"ד חדד: כן. רק בית משפט שאל. שה'לא' לא יהיה,

השופט שחם: אין אי הבנה.

עו"ד חדד: עכשיו, אני אומר לך, אם יש לך משהו להגיד בנושא, שהגמול מנוסח בצורה הזאת כי המבנה של עדות מדינה היא שותף לביצוע עבירה ופה ארי הרו לא היה שותף לביצוע עבירה, לכן לא היה אפשר, היה אסור בכלל להתקשר איתו בהסכם עד המדינה הזה שהוא לא חוקי, אבל לאור העובדה שאתה לא עשית במשא ומתן, ואתה לא יודע לספר על זה שום דבר, אני… בסדר, אבל אני מקבל את מה שאומר בית המשפט והדברים לפנינו.
אתה יודע להגיד לי, אתה אמרת שביולי 2017 שוב ניתן הזדמנות בהקשר הזה, אתה המלצת לא להיכנס, לא להפוך את ארי הרו לעד מדינה, אני אומר לך שלאורך כל הדרך, בטח בהמשך, ארי הרו לא נתן שום דבר נוסף. בטח לא דבר שהוא משמעותי. אתה יודע להגיד לנו למה ההחלטה השתנתה? התהפכה?

ברנור: אני התייחסתי בתשובה שלי לפרק הזמן שלי,

עו"ד חדד: כן. אמרתי, 14 ביולי 2016. אני שואל אם אחר כך.

ברנור: יולי 2016 לאחר מכן, נגבו עוד הודעות,

עו"ד חדד: כורש תקשיב לי עד הסוף. האם יש מידע נוסף שארי הרו מסר לאחר יולי 2016 שלשיטתך הצדיק חתימה איתו על הסכם עד המדינה. או שאתה אומר לי 'עמית, אני לא עשיתי במשא ומתן, לכן אלה שאלות שצריך להפנות למי שעסק במשא ומתן'.?

ברנור: מה שאני יכול להעיד זה שהוא, נגבתה ממנו הודעה נוספת, הוא נחקר ב-18, מסר פרטים נוספים שהם היו חשובים, נגבתה ממנו הודעה נוספת למיטב זכרוני, יחד עם חומרים נוספים שהצטברו במהלך הדרך של החודשים, לעדויות שלו היה משקל חשוב,

עו"ד חדד: כן? אתה חושב את זה?

ברנור: גם הפרקליטות חשבה ככה.

עו"ד חדד: אני שואל, זה שהפרקליטות,

ברנור: … שכן.

השופט בר-עם: הוא השיב קודם לשאלה של בית המשפט שהוא לא היה שותף לעריכה, לא לניסוח, הוא בא, התבקש, אמרו לו 'תחתום', הוא חתם וזהו.

עו"ד חדד: לא, אני תיכף אראה, אני אומר לאדוני, פשוט זה דבר שהוא אמור להכיר, שהשעו את המשא ומתן. לכן מה שהוא אומר עכשיו וזה לא תואם את ההחלטה לאשר את המשא ומתן, לכן רציתי,

ברנור: מה זה להשעות?

עו"ד חדד: להשעות, שהשעו את המשא ומתן. אתה מכיר? לא מכיר?

ברנור: אני מכיר בעדי מדינה שאני יכול לעשות משא ומתן בדילוגים של זמן.

עו"ד חדד: אני לא שאלתי על דילוגים. אני שואל אם הייתה החלטה,

ברנור: אני עשיתי משאים ומתנים של חמש-שש שנים, אז מה, לא צריכה להיות עם זה בעיה.

עו"ד חדד: כורש, אני שואל אותך אם אתה מכיר החלטה,

ברנור: לא הייתה השעיה.

עו"ד חדד: לא הייתה השעיה. מצוין. יופי. זה מה שרציתי. אתה זוכר שבאותה חקירה ב-14 ביולי 2016 ארי הרו ביקש רמיזות על מה הוא צריך לדבר?

ברנור: מה זה רמיזות?

עו"ד חדד: רמיזות שתיתן לו רמיזה על מה אתה רוצה שהוא יספר לך, מה הוא צריך להגיד. שתרמוז לו אולי הוא ייזכר? לא יוכל לספר לכם סיפורים?

ברנור: אני זוכר שעצרתי הכל מתוך הבנה ש-א. ההתרשמות, ב. אני לא רוצה שהוא ירצה אותי, וימסור לי דברים שאני לא רוצה, שהם לא נכונים.

עו"ד חדד: לא נבהלת מזה שעד אומר לך 'תרמוז לי', 'אני אספר אם תרמוז לי'. זה לא הבהיל אותך?

ברנור: בגלל זה הפסקתי הכל.

עו"ד חדד: אז מה קרה אחר כך? מה השתנה אחר כך?

ברנור: נקבע לזמן אותו לעדות נוספת,

עו"ד חדד: נקבע על ידי מי?

ברנור: בישיבת יועץ.

עו"ד חדד: אבל מי, אני אומר לך שהיה קשר ישיר בין עורך הדין, בלי לפגוע בתעודת החיסיון, בין עורך הדין של ארי הרו לשי ניצן כל הזמן. בלי קשר לתעודת החיסיון. בסדר?
אני לא שואל על זה. לא על פברואר-מרץ 2016, אלא אני מדבר, וכדי שתנוח דעתה של חברתי, לפני ואחרי ה-14 ביולי.

ברנור: אני לא מכיר את זה.

עו"ד חדד: לא מכיר. מתקנת אותי חברתי שב-14 ביולי כשארי הרו אומר לכם 'תן לי רמיזה, אני אזכר אם תרמזו לי' זה באמצע החקירה, לא עצרתם את החקירה איתו, ואתם חוקרים אותו אחר כך ב-18 ביולי.
כלומר, בשלב הזה כשהוא אומר לכם 'תרמזו לי, אני אספר, רק תגידו לי מה אתם רוצים ואני אתן', זה לא עוצר אתכם. אתם ממשיכים ללכת בנתיב המסוכן הזה. אתה מכיר את הדברים?

ברנור: לאיזה תאריך אתה מתייחס?

עו"ד חדד: מה שהקראתי לך זה מאמצע החקירה ב-14 ביולי. אני מדבר על ה-14 וה-18 ביולי.

ברנור: כשאני הייתי אני התרשמתי ועצרתי.

עו"ד חדד: אוקיי. אבל החקירה לא נעצרה. היא ממשיכה.

ברנור: אני הגעתי לשלב שבו הבנתי,

עו"ד חדד: שמה?

ברנור: שצריך לעצור.

עו"ד חדד: כי הרגשת שהוא מרגיש שהחרב חדה על הצוואר והוא יכול בטעות להגיד דברים כדי לרצות אתכם. נכון? זה מה שאתה אומר, נכון?

ברנור: לא, אני יכול להסביר לך.

עו"ד חדד: רק תענה לי אם נכון או לא נכון.

ברנור: תשמע, אתה רוצה את הניסיון שלי עם תהליך של עדים?

עו"ד חדד: אני רוצה קודם כל נכון או לא נכון ואחר כך תרחיב.

ברנור: אתה רוצה את הניסיון שלי עם תהליך של עדים?

עו"ד חדד: אתה יכול בבקשה לענות לי נכון או לא נכון?

ברנור: אז אני אגיד לך מה קורה עם עדים.

השופטת פרידמן-פלדמן: השאלה היא מה התרשמת והבנת שצריך לעצור?

ברנור: אני אגיד לך, התרשמתי שני דברים. האחד, זה התרשמות, הניסיון שלי. אוקיי? א. צריך לזכור שהוא כבר נחקר בעבר אז הוא יכול להיות מכווץ לצורך העניין.

השופטת פרידמן-פלדמן: להיות מה?

ברנור: מכווץ. מכונס בעצמו. זו תופעה. 2. או שזה אופיו או שזה דברים אחרים, קמצן במילים, חסכן במילים. אני צריך לשאול אותו כדי לקבל אינפורמציה.
הגרסה שאני מקבל ממנו היא לא קוהרנטית, לא עשירה, לא מגוונת. גם על 2000 דרך אגב. ולכן אמרתי את מה שהתרשמתי ועצרתי בסוף.

עו"ד חדד: אבל שמעת מה שאלתי?

ברנור: אבל אני מסביר לך עכשיו. לכן,

עו"ד חדד: אני שאלתי, אם זיהית סכנה,

ברנור: אני לא זיהיתי סכנה. זו ההתרשמות.

עו"ד חדד: תקשיב לי, כורש, אמרנו שאתה לא קוטע אותי בשאלות.

ברנור: בבקשה.

עו"ד חדד: אם זיהית סכנה כשאומר לך עד 'תן לי רמיזות, אולי אני אזכר' כשיש לו חרב חדה על הצוואר, שזה עד שנמצא במצוקה ועשוי בטעות לספר לכם דברים שהם לא נכונים, כי הוא רוצה למלט את עצמו. האם זיהית סכנה כזאת? אתה אמרת קודם שבגלל זה עצרת את העדות שלו.

ברנור: אני לא רוצה שעד ירצה אותי,

השופטת פרידמן-פלדמן: השאלה כן או לא. האם,

ברנור: ברור. עצרתי. אבל יש התפתחות גם.

השופטת פרידמן-פלדמן: זה ברור, עצרת. האם חששתם שהוא יספר דברים לא נכונים? זו הייתה ההתרשמות? כדי להימלט מהחרב על צווארו?

ברנור: בשלב הזה כן. אני עצרתי את הכל.