קשה לי להבין למה הפרקליטות זימנה את עו"ד דוד שמרון לעדות בשבוע הבא בתיקי האלפים, אבל שום דבר כבר לא מפתיע אותי בהתנהלות של הפרקליטות.
היא יכלה לוותר על עדותו של שמרון, כמו שוויתרה על כ-200 עדים אחרים, אבל היא מתעקשת להביא אותו רק לקבל עוד עד הגנה מצויין.
המחשבה הזו, שאולי יוציאו מדוד שמרון משהו שיפליל את נתניהו – היא מעוותת – והיא כשלה עם עדים אחרים כמו יריב לוין.
***
שמרון, שנחקר גם בתיק הצוללות, צפוי לספר איך ניסו להפוך גם אותו, בן משפחתו של נתניהו, לעד מדינה. זו צפוייה להיות עדות שתחשוף את הפרקליטות במלוא "תפארתה" – כפרקליטות שרדפה אחרי נתניהו וניסתה להפליל אותו בכל מחיר.
נקודה מעניינת: מי שייצג את שמרון בתיק הצוללות הוא עו"ד עמית חדד, פרקליטו של נתניהו, והוא זה שיחקור נגדית את שמרון.
יש לי מן תחושה מוזרה כזו שהפרקליטות תנסה להתנגח בעו"ד חדד על הרקע הזה.
שמרון העיד בתיק 2000
אני חושף היום שני קטעים בלעדיים מתוך עדותו של שמרון במשטרה.
כזכור, עו"ד שמרון הוא זה שיעץ לנתניהו להקליט את מוזס, לאחר שנתניהו פנה בעניין הזה לשמרון וסיפר לו שמוזס סוחט אותו. הצעתו של עו"ד שמרון הייתה מאוד ברורה – תקליט את מוזס, תוך כדי ההקלטה תדובב אותו ותמשוך אותו בלשונו.
כך באו לידי ביטוי הדברים בהודעתו של שמרון במשטרה:
עו"ד שמרון: …ייעצתי למר נתניהו לדובב את נוני מוזס, למשוך אותו בלשון, הכוונה שנתניהו לא יקיים שיחה לקונית, קצרה ושהשיחה תהיה קולחת כדי שהמטרה תושג.
שמרון גם התייחס לשימוש שעושה מוזס באמצעי התקשורת שבשליטתו כדי לאיים על אחרים, ונתן כדוגמה את פרסום כתב התביעה המלא שהגישה ליליאן פרץ בידיעות אחרונות.
שמרון ציין שמדובר היה באירוע חריג ומטריד:
עו"ד שמרון: מה שאני כן יודע שאדון מוזס מעת לעת עושה דברים מאוד מאוד חריגים באמצעות העיתון שלו…. וגם באמצעי תקשורת אחרים. אבל מפעיל לחצים מכל מיני סוגים כמו למשל….אם אתה תסתכל על העיתונות הישראלית אתה לא תמצא מלבד פעם אחת, למעט מקרה בודד, פרסום של כתב תביעה אזרחי בעיתון… אף פעם. לא בגלובס, לא בזה, לא בשום מצב אף פעם. למעט כתב התביעה של ליליאן פרץ נגד שרה נתניהו בנושא שהיה ביניהן. זה המקרה היחיד שאני מצליח לזכור בהיסטוריה שהושם כתב תביעה אזרחי בעיתון. במלואו. ביום שישי. הפצה כפולה. היה כותרת ראשית בעיתון. … זה סוג של מתקפות כאלה ש… יש להן תכליות.
שני הקטעים האלו חשובים מאוד להבנת תיק 2000:
ראשית, נתניהו מעולם לא הבין שמוזס מציע לו שוחד, גם בגלל שהתקדים החדשני לפיו סיקור חיובי יכול להוות מתת לצורך עבירת השוחד לא הומצא באותה תקופה ולכן איננו יכול להיחשב כהצעת שוחד.
שנית, לאור העובדה שבחומר הראיות ישנם רבים שמדברים על פעולותיו של מוזס כניסיונות שלו לסחוט את ראש הממשלה, כמו עו"ד שמרון למשל, לכן הטענה שנתניהו לא סירב להצעת השוחד באופן מיידי לא מחזיקה מים.
בניגוד למקרה הרגיל בו אדם לא צריך להיות מודע לסיווג הנורמטיבי של פעולותיו אלא רק לכך שהוא מבצע את אותן פעולות, הרי שלפי כתב האישום יש לעובד הציבור חובה משפטית לסרב לשוחד באופן מיידי.
חובה כזו יכולה לקום (אם בכלל) רק באותם מקרים בהם עובד הציבור מזהה בזמן אמת את הצעת השוחד כהצעת שוחד.
אם עובד הציבור לא מבין את הדברים באופן זה ממילא אי אפשר לייחס לו עבירה כלשהי בשל אי דחיית ההצעה.
תיק 1000: אכיפה בררנית
סוגייה נוספת שצפויה לעלות בעדות שמרון נוגעת לתיק 1000 ולניגוד העניינים לכאורה של נתניהו מול מילצ'ן.
אחת הטענות של הפרקליטות שנתניהו לא הזכיר את מילצ'ן בשאלון ניגוד העניינים שלו (מעניין שהטענה הזו לא עלתה אצל יאיר לפיד למרות שהייתה יותר מובהקת – עוד דוגמא לאכיפה בררנית).
אלא שהעובדות שוב עומדות לצידו של נתניהו.
במועד שבו ראש הממשלה מילא את שאלון ניגוד העניינים, חודש נובמבר 2015, מילצ'ן לא החזיק, אפילו לא פורמלית, בכל עיסוק או תפקיד שעשוי היה להעמיד את נתניהו במצב של ניגוד עניינים.
אני מניח שהפרקליטות תטען שהעובדה שמילצ'ן הוא אדם בעל אמצעים, והעובדה שמילצ'ן עשוי יום אחד להשקיע בעסקים בישראל מקימה או יכולה להקים חשש לניגוד עניינים שצריך היה לחייב את נתניהו לציין את שמו של מילצ'ן בשאלון ניגוד העניינים.
ופה מגיעה שוב סוגיית האכיפה הבררנית – כמה שרים וסגני שרים ציינו את חבריהם האמידים בשאלון לאיתור ניגוד עניינים שמילאו? האם הפרקליטות בדקה זאת (שוב, הדוגמא של יאיר לפיד).
כאן נכנס לתמונה עו"ד שמרון.
טופס שאלון ניגוד העניינים נשלח בנובמבר 2013 למבקר המדינה ע"י שמרון, שהקדים לשאלון מכתב מלווה.
לפי כתב היד שמילא את השאלון ברור שראש הממשלה לא מילא בעצמו את הטופס, וככל הנראה הוא מולא על ידי שמרון או עורך דין ממשרדו. למרות זאת, שמרון לא נשאל דבר בחקירתו אודות נסיבות מילוי השאלון ובייחוד לא נשאל האם הכיר את יחסיו של ראש הממשלה עם מילצ'ן; האם סבר שיש צורך לציין את שמו של מילצ'ן בשאלון ניגוד העניינים; או לחילופין האם הסביר לראש הממשלה שיש צורך לציין בטופס שאלון ניגוד העניינים חברים שיש להם עסקים כלשהם בישראל.
מדוע לא עשתה זאת הפרקליטות? התשובה ברורה: כי לא רצתה לקבל תשובות שלא מתאימות לה – כך זה עבד בתיקי האלפים. שאלות רלוונטיות שעשויות להפוך לגרסה מזכה – לא נשאלות.
בכוונה. בכוונת זדון.