מי שחושב שהפרקליטות ומעלליה היא תופעה חריגה בשירות הציבורי אינו יודע על מה הוא שח. לפרקליטות ול"חונטה" המשפטית יש זרועות בכל משרד משפטי (היועץ המשפטי במשרד) וגם זרועות בנציבות שירות המדינה ובמשרד מבקר המדינה, שם רוב המשפטנים שייכים ל"חונטה".
למה זה חשוב? משלושה טעמים עיקריים: הראשון, נציג של נציבות שירות המדינה משתתף בדרך כלל במינויים הפנימיים בפרקליטות והוא "זורם" בדרך כלל עם פרקליט המדינה ו-וועד הפרקליטים; השני, בטיוח תלונות בתוך הפרקליטות על התעמרות או על הטרדות מיניות – נציבות שירות המדינה שותפה מלאה לטיוח וגם משרד מבקר המדינה; השלישי: פאשלות ענק של הפרקליטות כמו כתבי אישום מיותרים ותפירת תיקים (כן, היו כאלה) לא הובאו מעולם לפתחה של נציבות שירות המדינה וגררו סנקציה כלשהי.
כך נוצר מצב שכל גופי הביקורת על הפרקליטות כמו נציבות שירות המדינה ונציבות התלונות על הפרקליטים וגם מבקר המדינה בעצם לא עושים כלל את מלאכתם, בין אם אין להם סמכויות עם שיניים בחוק ובין אם הם שייכים בעצמם ל"חונטה".
***
אבי וייס חושף: הקשרים בין הפרקליטות לנציבות שירות המדינה ולמבקר המדינה שהפכו לקבלן הביצוע שלה
אבי וייס חושף היום באתר שלו קשרים משפחתיים בין אנשי הפרקליטות לאנשי נציבות שירות המדינה ומבקר המדינה:
- עו"ד יריב רגב, מנהל יחידת הניהול בפרקליטות, הוא זה ששולט שליטה מלאה של הארכיונים הסודיים של הפרקליטות. אשתו, עו"ד מיכל הרשלר, עובדת במשרד מבקר המדינה במערך הביקורת, אותו מערך ביקורת שאמור לפקח על הפרקליטות, שלא תגרוס תלונות, מסמכים ותיקים.
- עו"ד משה כהן, דובר הפרקליטות ומשרד המשפטים, הוא הצינור שדרכו יוצאות חלק מההדלפות הפליליות ובמקביל חיסולי חשבונות לעיתונאים שלא מיישרים קו עם דף המסרים שלו. אשתו, עו"ד טלי כהן, היא היועהמ"ש של נציבות התלונות במשרד מבקר המדינה.
- עו"ד איל זנדברג משמש כראש תחום המשפט הציבורי במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. אשתו, עו"ד רונית זנדברג, היא סגנית היועצת המשפטית לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה.
וייס פנה למשרד המשפטים בבקשה לקבל את הסדרי ניגוד העניינים של כל הנפוטיזם הזה וראו את התשובה שקיבל:
"עקב כך שמדובר על הסדרים ספציפיים אזי מסירת מידע מחייבת בדיקה מדוקדקת, שניתן לעשותה באמצעות בקשה לממונה על חופש המידע במשרד".
בקיצור, התשובה היא "לא רוצים למסור לך את המידע", כי זה לא מתאים לנו.
פניות דרך חוק חופש המידע במשרד המשפטים הן דרך למשוך את הפונים במשך חודשים רבים ובסוף להגיד להם שאי אפשר למסור את המידע, והפונה מוזמן לפנות לבית משפט שזה תביעה והוצאה של עשרות אלפי שקלים.
חוויתי את זה כבר על בשרי – בפרקליטות מסתירים היטב את מה שהם רוצים להסתיר מהציבור.
הליקוקייאדה לממשלת בנט נמשכה גם בערב החג
זה לא היה כמו בעיתוני סוף השבוע, אבל אין ספק שגם בערב החג שפכו דבש בתשקורת על ממשלת בנט.
הנה שני מקרים בולטים:
דפנה ליאל מלקקת לבנט ב-N12:
"בנט מדבר על שני עקרונות מרכזיים – כניסה לזירה ואחריות. במובן הזה ראש הממשלה עומד בציפיות של עצמו ושל הציבור. מנגד, הוא הסתער על ניהול המגפה, הגדיר מטרה ברורה ויכול לדקלם בעל פה את הנתונים מתוך שינה.
הוא גם מאמין שעדיף לקחת נושא אחד ולהתמקד בו, מאשר להתפזר לכיוונים רבים. אחרי זמן קצר יחסית הגדיר בנט את האסטרטגיה של ממשלתו – למנוע את סגירת המשק ולהכין את ישראל לחיים לצד הקורונה במשך שנים. הגדרת המטרה היא חשובה כדי שנוכל בהמשך לבחון את ההצלחה."
מי שמה של ליאל לדבר בשם הציבור? מאיפה היא יודעת שבנט עומד בציפיות של הציבור?
זו הנדסת תודעה במיטבה או שמא במרעה. רוב הציבור נגד בנט, רוב הציבור חושב שהוא מטפל בצורה רעה בקורונה (בין השאר, בסקרים בערוץ שליאל עובדת בו), וגם העניין של "מדקלם בעל פה את הנתונים מתוך שינה", נו, זה פשוט למרוח דבש על בנט וזו לא עיתונות, אלא שרלטנות.
ראיון מלוקק עם ליהיא לפיד במאקו, עוד זרוע של ערוץ 12:
נער הייתי וגם זקנתי, והרבה זמן לא קראתי ראיון כה מלוקק וכה מביך, עד כדי כך שלא צלחתי אותו עד סופו.
פוטושופ בכמויות, סטיילינג, מראיין שמכיר את לפיד (גל אוחובסקי) יצרו כתבת יח"צ מביכה, שהיא המשך ישיר לסיקור האוהד שמקבל בערוץ בעלה, יאיר לפיד, בן בית בערוץ 12.
אם יש דוגמא מצויינת לסיקור אוהד ולהיענות חריגה – הראיון עם ליהיא לפיד מספקת אותה. עוד דוגמא שמחדדת את תפירת תיק 4000. איפה ההיענות החריגה לנתניהו ואיפה ההיענות החריגה לכל הפוליטיקאים האחרים.
***
ראש השנה בפייסבוק של אלי
20:36 * 11:26 -> 17:07 -> 19:43 -> 20:35 -> 21:00
