אתמול הסתיימה, כצפוי, חקירתו הראשית של ניר חפץ בתיק 4000 והתחילה חקירתו בתיק 2000 שתימשך היום עד להפסקת הצהריים.
ואז תתחיל ההצגה האמיתית – חקירתו הנגדית של חפץ ע"י בעז בן צור, פרקליטו של נתניהו ובהמשך פרקליטיו של אלוביץ' וגם של מוזס.
בחקירה אתמול לא היו קטעים שממש רלוונטיים לכתב אישום, אלא כאלה שקשורים אליו, כמו תנאי המעצר של חפץ והסיבות לכך שהפך לעד המדינה.
אז ככה, הודעה חשובה לכל מחצרצי הפרקליטות: ברור היה כשמש שחפץ יאמר שזה לא השפיע על החלטתו להפוך לעד המדינה, וגם לא תרגיל החקירה, אבל האמירה החשובה שלו היתה ברורה: "הלחצים עליי היו מפלצתיים".
מכאן והלאה בית המשפט יחליט אם זה השפיע על עדותו ועל החלטתו להפוך לעד מדינה.
נדמה לי שיש די והותר סתירות בעדותו של חפץ כדי להוכיח שהאיש, לפחות, לא ממש אמין.
לבד מזאת, לא יעזרו התיאורים של חפץ על כך שבאתר וואלה היתה היענות חריגה, אפילו יחסית ל"ישראל היום" ול"ערוץ 20" מהטעם הפשוט: זה לא עומד במבחן המציאות.
וואלה היה ונותר אתר עוין לנתניהו, אחד העוינים שבהם, שפעל בצורה נמרצת למען נצחונו של יצחק הרצוג בבחירות 2015.
הנה הדברים המרכזיים עלו שאתמול במשפט נתניהו:
***
תנאי המעצר ותרגילי החקירה: "לחצים פשוט מפלצתיים"
חפץ משיב על מסמך שהוא כותב על תנאי המעצר שלו:
"זה מכתב ששלחתי אחרי הלילה, מכתב שכתבתי אחרי ששהיתי במתקן שקמה. זה בלתי נתפס מה שקרה שם, בלתי נתפס שזה מה שקורה במדינת ישראל ב-2018. אפשר לכתוב על זה ספר".
לשאלה עד כמה הלחצים השפיעו עליו להפוך לעד מדינה אמר חפץ:
"היו לחצים פיזיים וגם אחרים שהלכו והתגברו למימדים פשוט מפלצתיים. כאמור, בגלל שהחלטתי שאני לא כשיר לקבל החלטה, עשיתי מה שהעורך דין אמר לי. בשבוע השני השיקולים שלי היו רציונליים, אין לי ספק ההצטברות של הלחצים והתנאים שבהם החזיקו אותי השפיעו על התשישות, על הלך הרוח, ואתה חשוף רק למה שאומרים החוקרים. אז יש לכל דברים השפעה, אבל לתרגיל החקירה המסוים לא היתה השפעה, אני חיה משוכללת בתקשורת. ברגע שבו בוצע התרגיל, ידעתי שזה עניין של זמן שזה יהיה בתקשורת, בלי קשר לחתימה על הסכם עד המדינה. זה היה נתון, בלי כל קשר לחתימה, כן או לו, על הסכם עד המדינה".
למה החליט להפוך לעד מדינה: "קוראים לי בוגד? יש גבול כמה רחוק אתה יכול לקחת את הנאמנות שלך"
חפץ: "קיבלתי זימון לחקירה, שבוע לפני, לחקירה ברשות ני"ע. הלכתי להיוועץ עם עורך דין – ירון קוסטליק. התכוננו לכל מיני אפשרויות שיעלו.
החקירה היתה 3-4 שעות, ככל שיש לי סתירות בין העדות שלי, בין העדות במשטרה – חד משמעית הגרסה האמיתית היא השנייה.
בחקירה הראשונה – לא היה לי שום אמון בחקירה הזו וברשויות האכיפה ועניתי על בסיס הייעוץ המשפטי שקיבלתי ולכן יש תשובות שם שאינם אמת. אחרי שנחקרתי ברשות ני"ע שוחחתי עם קוסטליק, הוא סבר שבזה נגמר העניין, כי זו היתה עדות פתוחה. אני לא חשבתי שזה בטוח סוף פסוק, ולכן סיכמנו לבקשתי, הוא לא חשב שצריך זאת – הוא עורך דין מצויין – ואז למעשה סיכמנו שאם אני אוזמן שוב לחקירה, וישנו סטטוס לחקירה באזהרה, אני אגיד שבעצת עורך דיני איני מוסיף דבר על החקירה ברשות ני"ע".
לשאלה למה חתם על הסכם עד המדינה אחרי 10 חקירות ענה חפץ:
"הייתי עצור 15 ימים. הופעלו עליי לחצים כבדים והתנאים היו קשים מאוד. אני החלטתי שבדומה לאדם שנכנס לניתוח והוא בידי רופאיו, אני בידיו של עורך דיני. אני מנתק את כל שיקול הדעת העצמאי, ואני עושה כל מה שאומר לי עורך הדין, כמו שרופא מרדים אותי.
זה מה שעשיתי בשבוע הראשון של המעצר, הייתי חלש קוגניטיבית וגופנית. לאחר מזה, כשהלחץ קצת ירד, התחלתי לחשוב על האפשריות שלי – עו"ד קוסטליק – מספר ימים אחרי שנעצרתי, אולי בגלל הדלפות לתקשורת, אולי בגלל ששלמה פילבר חתם על עד המדינה, הוא אמר לי שהוא לא מייצג עדי מדינה. זה לא הפריע לי, כי זו לא היתה מבחינתי כלל אופציה, זה לא היה על השולחן.אחרי שחלפו 11-12 ימי מעצר, אמרתי לעצמי, איך יכול שהגעתי למצב הכי קשה שהייתי בחיי מבחינה משפטית, ואיך יכול להיות שאופציה אחת לא השולחן. ואז ביקשתי מקוסטליק לבקש התייעצות נוספת, גם התייעצתי עם צבי האוזר שהיה בלשכת ראש הממשלה. הוא היה ביפן והמליץ שאני אקרא לעורך הדין אלי זוהר ז"ל והוא הגיע, אחרי 11-12 ימי מאסר.
שטחתי בפניו את מצבי, חשבתי אז וגם היום, שהבעיה היחידה שלי היא מה שקרוי פגישת השיבוש ולא ראיתי את עצמי כמי שתיווך לשוחד. זה נראה לי מופרך לחלוטין. שיתפתי אותו, קוסטליק אמר לי שהבעיה המרכזית היא אכן בעיית השיבוש אבל זה יכול להקרין על תיק 4000 – זה הטריד אותי.
הוא אמר לי לא לעשות שום דבר עכשיו, לחכות להשתחרר תוך יומיים-שלושה ואז להחליט. הוא המליץ לי על עו"ד אילן סופר שעובד במשרדו, הגיע ביום שישי בבוקר, סופר היה בדעה אחרת, הוא חשב שיש מומנטום, שכדאי לי להיכנס למו"מ על עד המדינה. קוסטליק וסופר שוחחו את בני משפחתי… הקטע הזה עם בני המשפחה".
בשלב הזה חפץ מתיישב, נראה שהוא נסער ובוכה. נדמה לי שחלק גדול מזה זו דרמה די מבוימת.
חפץ: "כל עורך דין אמר את עמדתו לבני משפחתו הקרובים ועורכי דיני מסרו לי את מה שהם אמרו. הם השאירו את זה לשיקול דעתי.
זה היה תהליך קשה, הבן שלי עד היום מתנגד לזה שהפכתי לעד המדינה. המשפחה עברה תופת, הבן שלי שירת באחת הסיירות הכי מובחרות, הבת שלי סיימה לימודי משפטים מצטיינת רקטור.
הסבל הכי גדול זה המשפחה, זה מה שקשה בעדות. הייתי אומר שיום שבת באבו כביר במעצר, החלטתי להיכנס למו"מ – זו היתה החלטה שלי. אלו היו 7-8 שיקולים. כבר הרגשתי חזק קוגניטיבית לקבל החלטה.השיקול הראשון שהעובדה שמומו פילבר חתם על הסכם עד המדינה, זה הטריד אותי מאוד.
חשבתי, וזה שיקולים שלי, חשבתי שאם שאול אלוביץ' יחתום על הסכם עד מדינה כדי להציל את איריס אלוביץ', אני בבעיה, אני מאבד שליטה על גורלי.
גם שפילבר נשבר היתה לזה משמעות; שיקול שני – המשטרה הראתה לי קטע מחקירה של אלוביץ' שהוא מאשר שם את שיחת השיבוש שיזמתי.
דבר שלישי – רוצה להגיד את זה על קצה המזלג – היתה לי תחושה שאני נמצא זמן כל כך ארוך במעצר – בזמן שראש הממשלה שאני נמצא שם בשבילו – לא מוכן להיחקר – ולכן הייתי יכול להיות במעצר לנצח.
יש הרבה שמשתמשים במילה "בוגד" ברשתות החברתיות, יש שיקול עד כמה רחוק אתה יכול לקחת את הנאמנות שלך – די לחכימא ברמיזא.
אחרי שהשתחררתי, דיברתי עם מי שרלוונטי למשפחתי, והחלטתי לחזור ללהב 433 ולהיכנס למו"מ. עוד לא חתמתי סופית על ההסכם, האם מסרתי את האמת? באופן מוחלט כן, זה חלק מהתהליך שאני לוקח אחריות שבו טעיתי, חציתי קווים אדומים, וזה חלק מהמחויבות שלי לעזור לבית המשפט להגיע לחקר האמת. זו, אגב, דרישה של ילדיי לעשות זאת".
מפעל ההקלטות והתיעודים שפתח חפץ על נתניהו: "הייתי עם טייפ של עיתונאים"
חפץ: "איך הקלטתי? אם אני נוסע ברכב, לא באמצעות אפליקציה, אלא באמצעות טייפ של עיתונאים. הטמעתי את הנושא שעיתונאים מקליטים ראיות, ולכן הייתי מורגל בזה.
שמתי את הטייפ עליי או בכיס. הורדתי את זה למחשב, מעולם לא האזנתי, לא מסרתי לאיש. שמתי על המחשב ושום דבר לא ערוך. העברתי את זה לחוקרים אחרי שהסכמתי להיות עד מדינה".
לשאלה איך בחר מה להקליט:
"הגעתי מעולם העיתונות, נחשפתי לתופעות שהיו בעיני בלתי נתפסות, חלקן בעלות גוון אפלולי, ונדהמתי שיש עשרות סודות שחשופים אליהם בסביבת ראש הממשלה, לא סודות ביטחוניים. והייתי בסביבה חשדנית, באותו רגע החלטתי להקליט ליום סגריר, שאם יפנו אליי אצבע מאשימה.
בגדול, זה היועצת המשפטית של המשרד החשב ששיתפו אותי בהתנהלויות שהיו תופסות כותרות ראשית בכל עיתון – ואז החלטתי לתעד שיחות מסויימות – ואז הבאתי את כל הדיסק לחוקרים. מעולם לא האזנתי לזה ומעולם לא ערכתי".
חפץ הדגיש פעמיים שבכירים בלשכת נתניהו הזהירו את ראש הממשלה שהוא שתול של מוזס:
"בתוך לשכת נתניהו, שרוחשת זרמים תת קרקעיים, הולכים ואומרים לנתניהו שאני מרגל של מוזס ששתל אותי. העבודה היא בלתי נתפסת, ומצד שני אין לי גב. פתאום לא קוראים לך לישיבות, ומצד שני מגיעות הרבה פניות, כמעט כולם מידיעות אחרונות, וזה פשוט בלי נתפס".
בהמשך הפרקליטות ניסתה להציג ראייה חדשה: תיעוד של עשרות פתקים מתקופת עבודתו של חפץ אצל נתניהו שהוא סיכם אותם למסמך בן 149 עמודים(!) על המחשב (ראו את האובססיה שלו לתיעוד נתניהו).
המסמך לא היה ממש רלוונטי לכתב האישום אבל הפרקליטות דשה בו באובססיביות וזה אחרי דיון ארוך עם השופטים אם בכלל לקבל את הראייה הזו.
בכל מקרה, זה מבחינתי המחיש עד כמה חפץ בא במטרה לתעד את נתניהו.
מיזם הטלוויזיה ביוזמת חפץ: "הפיל" הכל על נתניהו
חפץ תיאר את מיזם הטלוויזיה (המיזם שכתבנו עליו, אבי וייס ואנוכי) שבו היה מעורב. לטענתו הכל ביוזמת נתניהו.
זה ממש לא מדויק וזה יתברר בחקירה הנגדית – לחפץ היה אינטרס אישי ברור במיזם, כמו במיזמים אחרים. חוץ מזה, אין שום רלוונטיות למיזם הזה כיוון שהוא בכלל לא נכלל בכתב האישום.
שוב הפרקליטות מנסה לצייר "אווירה" שמשחירה את נתניהו כאובססיבי לתקשורת. בחקירה נגדית, כך אני מעריך, יתברר שחפץ היה זה שאמור היה להרוויח הרבה מהעסקה הזו.
זה התיאור של חפץ:
"זה היה ב-2017, התחיל כבר ב-2016. היוזם של ההליך הזה היה בנימין נתניהו, זה היה תהליך ארוך, הרעיון לעודד הקמת ערוץ טלוויזיה פרטי, שהמשקיעים יהיו זרים, בסגנון רשת פוקס ניוז, בגלל שהתקשורת לא היתה מאוזנת ולחלוטין לצד השמאלי.
הרעיון היה לעשות את אותו שינוי שהצליחה לעשות פוקס ניוז בעולם – גם בישראל; היתה פגישה אחת שנסעתי אליה בלונדון, עם רופרט מרדוק, הבעלים של פוקס, ועם בנו, לקלן מרדוק – לפגישה הצטרף ערן טיפנברון (היום עורך וואלה, לשעבר עורך וויינט) ומפיק סרטים ישראלי.
היה תהליך ארוך שהכנו מצגת, את המצגת הכין נתניהו עד רמת הפסיק. זה כולל סקרים, פילוחים על היחס לכלי תקשורת, עמדות ימין שמאל בציבור הישראלי. על בסיס זה ישבתי פעמים רבות עם נתניהו בבלפור, הכנתי תיקונים למצגת, כל מילה שם היא ניסוח של נתניהו.התקיימה פגישה בלונדון, משפחת מרדוק הסכימה להיות במיזם, נותרה שאלה אם יקראו לזה פוקס ניוז ישראל. הם הסכימו לתת את כל השפה הגרפית של פוקס, זה דבר מאוד משמעותי.
נפגשתי ביוזמת נתניהו עם העורך הראשי של קבוצת בילד הגרמנית, קבוצת אקסל שפירנגר, עיתונאים מאוד בכירים בגרמניה, אחד מהם חתום על סקופ שהפיל נשיא – והם גם הביעו נכונות להצטרף למיזם.
היתה פגישה שלישית, שבה השתתף עו"ד עמית חדד, טסנו לביתו של לארי אליסון, פחות או יותר על אותו מיזם. בגלגול הזה – זה היה פחות טלוויזיה ויותר אתר כמו וויינט – היה תהליך ארוך תחת נתניהו – השתתפו גם עיתונאים נוספים כמו עקיבא ביגמן מישראל היום – נתניהו החליט שהעורך הראשי יהיה העורך.
חשבתי שביגמן הוא נטול כל כישורים לעניין הזה, שהוא בוסר, אולי מוכשר, אבל בוסר.
ביגמן היה במשרדו של עמית חדד. הצגנו את התוכנית העסקית לפני לארי אליסון, החליט בו במקום להשקיע 29 מיליון דולר, והפנה אותי לאיש שלו.
שאלתי במפורש את נתניהו אם אין בעיה בכך, אז הוא אמר לי שהוא התייעץ עם עורכי דין – אין שום בעיה שראש ממשלה יעודד משקיעים זרים להשקיע בתקשורת לצורך גיוונה".
היחסים בין נתניהו למוזס
החלק השני של חקירתו הראשית של חפץ בנוגע לתיק 2000 היה בלתי רלוונטי לחלוטין ורובו בכלל לא הופיע בכתב האישום.
עו"ד אלון גינדין נכנס לענייני אווירה שהפרקליטות מורגלת בהם על עבודתו של חפץ בידיעות, על המעבר שלו ללשכת נתניהו ועל הממשק שלו עם נתניהו בנושא ישראל היום – ושוב ושוב עלו מחאות של ההגנה והתנגדויות – אבל השופטים שוב "זרמו" עם ההגנה, למרות שבהרבה מקרים זו היתה "התרשמות" של חפץ ותו לא.
הנה כמה ציטוטים ונקודות עיקריות מהעדות הזו:
חפץ: "רבים מהעיתונאים ב'ידיעות אחרונות' לא אהבו את נתניהו, במילים עדינות, וזה היה לפני שעברתי לעבוד אצל נתניהו. מנחום ברנע, דרך שמעון שיפר ועד איתמר אייכנר. אני הייתי חריג בנוף".
טוב, זה ממש לא מפתיע, ידוע וברור שידיעות אחרונות ומוזס רצו לחסל את נתניהו מבחינה פוליטית.
חפץ: "נתניהו פנה למוזס בעניינים אישיים של משפחתו. הוא מאמין באופן רוחבי שכלי תקשורת מתנהלים לפי תפיסת הבעלים. לכן הוא מרים טלפון לנוני מוזס, לאלי עזור, לעמוס שוקן, משפחת ורטהיים (ערוץ 12), לן בלווטניק (ערוץ 10 בזמנו) – זו תפיסת עולם. בציר הזה היה גם ארנון מילצ'ן, ציר מרכזי לשיחות בלתי אמצעיות".
המשמעות: הפניות הישירות, בין היתר לאלוביץ', לא היו חריגות.
חפץ מנסה לחזור לידיעות:
"שלושה חודשים אחרי שעברתי ללשכת נתניהו, היתה חשדנות, הלכתי למוזס, וגיששתי לעשות פנייה אחורה ולחזור. מוזס אמר לי שזה בלתי אפשרי, מהלך אל חזור. אני מבין אותו".
ראיה מזכה בנוגע לסיקור של שרה נתניהו
בנוגע לאירועים ציבורים של שרה נתניהו, שעשרות פניות בנושא שלה הוגדרו בכתב האישום כ"היענות חריגה", אמר חפץ בתשובה לשאלה אם היה מעדכן גם את נתניהו:
"זה לא היה עובר דרכו, זה היה אוטונומי. במקרים שנתניהו היה על ציר המידע, למשל ביקור משותף, בוודאי שהיתה שהודעתי לו. במעגל הקצר רק של שרה נתניהו לא יידעתי אותו". המשמעות: אירועים ציבוריים של שרה נתניהו לא היו קשורים כלל לבנימין נתניהו ובכל זאת נכללו בכתב האישום ב"היענות חריגה".
***
