זה היה הדיון המטלטל ביותר שנכחתי בו. דיון שהמשמעות המשפטית שלו צריכה היתה להוביל זה מזמן לחקירות וכתבי אישום על האחראים לתרגיל החקירה של ניר חפץ.
הכרתי את התמלילים של תרגילי החקירה, את הברוטליות של החוקרים (אגב, גם עם שאול ואור אלוביץ'), אבל כשרואים את זה, לראשונה, בסרטונים, הלב מתכווץ.
זו מדינת ישראל הדמוקרטית? זו מדינת חוק שאמורה לשמור על זכויות האזרחים?
כל אזרח ואזרח צריך להיות מזועזע ממה שנראה ונשמע בבית המשפט.
מי האחראים? לא, זה לא רק החוקרים, זה לא הש"ג, זה מי ששלח אותם למשימתם – לתת את ראשו של נתניהו בכל מחיר – ובדרך לדרוס כל נורמות אנושיות וחוקיות בסיסיות.
ומי ששלח את החוקרים הן שתי הפרקליטות המלוות של תיקי נתניהו – ליאת בן ארי ויהודית תירוש.
***
הפרקליטות מפתיעה את ההגנה והשופטים בדרישה לדיון בדלתיים סגורות
בחצי הראשון של הדיון אתמול נמשכה החקירה הראשית של ניר חפץ על תיק 2000 ותיק 1000.
בליל של רכילויות ובליל של דברים לא רלוונטיים לכתב האישום שהפרקליטות הביאה אך ורק במטרה לייצר כותרות למהדורות החדשות.
הדיון האמיתי התחיל בחקירה הנגדית של ניר חפץ ע"י בעז בן צור, פרקליטו של נתניהו. או אז עלה במפתיע עו"ד אמיר טבנקין מהפרקליטות וביקש שכל נושא תרגילי החקירה יישמע בדלתיים סגורות, מחשש להפרת צו איסור הפרסום בעניינו של חפץ.
ההצעה של הפרקליטות היתה, שאחרי שזה יישמע בדלתיים סגורות וייצא פרוטוקול, הם יחליטו מה אפשר לשחרר לפרסום.
התירוץ היה שהעד צריך לענות בלי לחשוש שזה יפר את הפרטיות שלו. אלא שהפרקליטות לא דאגה לחפץ וגם לא לעשיית צדק, אלא בעיקר דאגה לעצמה – ההשלכות הקשות על חשיפת אחריותה בתרגילי החקירה הלא חוקיים – כפי שאכן התברר בהמשך.
כמובן שההגנה לא הסכימה לכך: בן צור אמר כי לתביעה יש שני כובעים, האחד במהלך החקירתי הפסול והאחד כמאשימה.
הוא כמובן בעד הקפדה על צו איסור הפרסום ואף מוכן להודיע מראש בכל פעם שהוא מדבר על נושאים פרטיים, אבל הוא מבקש שהעדות תישמע בדלתיים פתוחות.
או אז השמיע חפץ את דבריו בסערת רגשות, תוך שהוא מאיים לכאורה על בית המשפט:
חפץ: "לבן צור אין שום יכולת לשלוט במה שאנשי התקשורת פה מקלידים, זה רץ ברשתות החברתיות ויש לזה תפוצה אדירה. אני מעוניין להיות פתוח וגלוי גם אם זה יפגע בפרטיות שלי, אבל בדלתיים סגורות. לא יקרה שום דבר אם זה יעבור סינון.
אני לא אתן לרמוס אותי שוב, אני אתייעץ עם עורכי הדין שלי, אני אעתור לבג"ץ, אני לא אשתף פעולה, יש גבול למה שאדם יכול לשאת. לכן אני מבקש שזה יהיה בדלתיים סגורות.
יש היתממות שאין כדוגמתה. גם על ספסל של הסנגוריה יושבים אנשים שהפרו צווי איסור פרסום. אני לא אתן לזה לקרות. הצו שלי כבר הופר על ידי אנשים, לא אתן לפגוע במשפחתי או בצדדים שלישיים".
מאוחר יותר, לתהיות השופטים, חזר חפץ מדבריו:
"המחוייבות שלי כלפי אמת היא מוחלטת. אני נמצא כאן כדי לשתף פעולה עם בית המשפט; אבל לפני שאני אפתח את הפה – אני רוצה למצות את זכויותיי ואני לא יודע מה הן".
לשאלת השופטת אם ההחלטה שלהם תהיה בעד דלתיים פתוחות הוא ענה שהוא לא יכול לסרב כעד ולבסוף אמר שהוא יציית לכל החלטה של בית המשפט.
אחרי הסערה של חפץ היה נאום סוער של עו"ד ז'ק חן שכוון כל כולו לפרקליטות – בהאשמת פשע.
״מעבר לעניינים הפרטיים של העד, נעשו מהלכי חקירה שהוא עצמו היה קרבן שלהם, את זכויותיו רמסו. ולכן כאשר מדובר על עיקרון פומביות הדיון, במיוחד במשפט הזה אל מול הצורך להבטיח פגיעה מינימלית, באיזון צריך לקחת את האינטרס של הנאשמים.
הפגיעה הנוראית וה-מ-פ-ל-צ-ת-י-ת כלשונו שלו, הייתה בשרשור אל הנאשמים עצמם, כאשר חייהם וחירותם מוטלים על הכף.
העיקרון של פומביות הדיון נועד לשרת – לא סקרנות ולא רכילות – אלא שהצדק גם יראה ולא רק ייעשה, בזמן אמת. וזה כאשר משטרת ישראל בליווי הפרקליטות ביצעה את הפשע הזה כלפי העד חפץ, לא ראיתי שום הסתייגות.
אנחנו נראה בהמשך מצג כוזב בפני בית משפט השלום כדי לאפשר את תרגיל החקירה הפסול הזה.ועומד פה ״הכתר״ (התכוון לפרקליטות), זה שעשה את הדבר הנורא הזה ומדבר על פרטיות העד. ההיתממות של הפרקליטות כאשר היא מדברת על זכותו של העד לפרטיות – היא בלתי נתפסת. הרי המשטרה בליווי הפרקליטות אחראים למה שנעשה לעד. כן – צריך לחזק את צו איסור הפרסום גם לצייצנים, שיהיה ברור שהעובר על הצו שחל על כל פרט – ייענש. אבל אנחנו כמייצגי נאשמים מתחלחלים מהצרה הזו שהתחילה מלכתחילה בגלל ׳הכתר׳״.
השופטת רבקה פרידמן-פלדמן שאלה את בן צור אם הוא יכול לפתוח בחלק אחר של החקירה ובן צור השיב בדרכו המנומסת שאי אפשר, שהדברים משתלבים האחד בשני, נדבך על נדבך ואי אפשר לשנות.
בן צור: "החקירה לפניי, זה החלק הראשון של החקירה. אני רוצה להגיד מה ההשלכות. יש לטעמנו סוגייה של קבילות, סוגייה רחבה של משקל, של אינטרסים, ואני מזכיר שיש לנו בקשה של הגנה מן הצדק.
אני מציע לעיין בתגובה של הפרקליטות. ולכן, מתוקף עיקרון הפומביות, מתוקף העניינים החשובים משמעותיים, יש חשיבות לפומביות של הדיון. בשני תנאים, שבית המשפט יחדד את צו איסור הפרסום; והשני, ברגע שאני מגיע לדבר אינטימי, אני אגיד זאת מראש אני מוכן מבחינתי, שכלי תקשורת לא ישמעו ואחרי זה בית המשפט יחליט על הפרוטוקול.
אבל אני לא מוכן, בסוגיית המעצר, כאשר התיאור שלו אתמול שזה מפלצתי – זה צריך להיות פומבי".
אחרי התייעצות יחסית ארוכה השופטים החליטו לאפשר את הדיון בתרגילי החקירה בדלתיים פתוחות, למעט מקרים שהם ישקלו ויחליטו להוציא את כלי התקשורת במהלך המשפט.
כמו כן נזפו השופטים בפרקליטות שהביאו את העניין ברגע האחרון ולא בתחילת חקירתו הראשית של חפץ.
בעקבות החלטת השופטים החליטו בפרקליטות לקחת הפסקה להתייעצות, תוך שקיימת בפניהם אפשרות לערער על כך לעליון.
בסופו של דבר החליטו בפרקליטות לבקש הבהרות על המנגנון ובן צור הבטיח להם שיגיד מראש מתי הוא שואל על דברים פרטיים.
מהרגע הזה נחשפה התמונה המכוערת של הפשע, כך כינה אותו עו"ד חן, כשבן צור מקרין סרטונים מחקירותיו של חפץ, חלק מהסרטונים עם איומים ברורים, צרחות וברוטליות מילולית חריגה.
שלל ההתבטאויות של ניר חפץ
"אמצעי החקירה היו דרקוניים, אני לא דמיינתי שאמצעים כאלה יכולים להינקט, ובוודאי חסרי פרופרציה לחשדות נגדי"
"הבנתי שהיו עליי מעקבים והאזנות לפני מעצרי, לא הבחנתי בזה בזמן אמת. הערכתי בסבירות גבוהה שזה מה שהיה מתוך חומרי החקירה".
החוקר אמר לחפץ שהוא יודע איפה היה בלילה לפני שעצרו אותו, שכבר שבועות לפני שנעצר הם מכירים אותו.
חפץ משיב: "חבל על הזמן, כן, מאוד". ולשאלה עם ניסו למצוא אצלו נקודות תרופה ענה: "כן, אני הבנתי זאת".
כבר בחקירה הראשונה הזכירו לחפץ את אשתו:
"הוציאו אותי כאילו באקראי מחדר החקירה, במבואה, דאגו שהיא תעבור לידי ואמרו לי לא להגיד מילה".
שאלו אותו בחקירה אם אשתו מכירה טלפון מסויים או דיבר עם אשתו בטלפון הזה – נקודה זו נשמע בדלתיים סגורות. חפץ רק הספיק לומר שזה היה עניין רגשי והגניב שזו היום גרושתו.
"זה בכלל לא הזיז לי, תפסתי את זה כתרגיל חקירה שנועד לעבוד על הצד הרגשי, לשבור אותי. לא היה לה מושג על העניינים שנחקרו, לא בגלל שהסתרתי".
חפץ: "הם רצו להיכנס לקרביים, לראות את הכל".
חפץ: "מהרגע הראשון הבנתי שזה איום שיפרקו לי את הפרטיות. לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה" (בן צור עקץ את התביעה: "יש כאלה שמכחישים את זה עד היום").
חפץ על הלילה הראשון שלו במעצר:
"זה היה ליל בלהות, אירועים קשים".
חפץ: "הבנתי לחלוטין שהם רוצים לנבור בחומרים שלי כדי להפעיל מנופי לחץ בחקירה. זה לא נאמר ברמזים".
חפץ אמר דבר מאוד משמעותי גם על כך שזה היה מאורגן מגבוה:
"החוקרים קיבלו כל הזמן ווטאספים, זה לא היה מקרי, יציאה של החוקר וחזרה. הבנתי שכל הזמן הם מקבלים שאלות בנייד, זה לא היו סתם שאלות נאסטיות. היו היו 30-35 חוקרים שחקרו אותי. חוקר אחד נכשל, מישהו בא במקומו, אי אפשר לדמיין את זה. ואני לא ישן בלילה, וכל אחד חוכמולוג, מנסה את השיטות שלו ומביאים לי את החוקרים של פילבר. קשה להסביר את זה במילים".
חפץ התבקש שוב לאשר שהיו עשרות חוקרים מתודרכים וענה:
"אנדרסטייטמנט של המאה. היה ברור לי שיושבים כמה אנשים ואתה רואה את הדינמיקה, ניר שוורץ החוקר יוצא וחוזר עם השאלות. ומדי פעם היו דואגים שאני אראה את אחד הבכירים – כמו יואב תלם או אלי אסייג".
על ניסיון החלפת עורכי הדין:
"אחרי שהחליטו להאריך את מעצרי ב-7 ימים, יצאתי ברכב עם הבלשים. ברור שהם היו מתודרכים ואז הם אמרו לי תראה את עורכי הדין שלך ברכב לידינו. תראה איך הם מבסוטים מההחלטה להמשיך את המעצר שלך. תחשוב פעם נוספת. לא אמרו לי תחליף את עורכי הדין שלך".
חפץ: "לא היה לי אמון בחקירה ובאופן שבו היא מתנהלת. חשבתי שהחקירה היא רדיפה פוליטית, חשבתי שהחקירה הזאת, איך נאמר זאת, היא חקירה שנובעת ממוטיבציות אישיות ולא חקירה שנולדת בדרך הטבע. הייתי חלק מהסביבה וזה מה שהאמנתי".
"כמה פעמים הציעו לי להיות עד מדינה, בלי להגיד את המילים עד מדינה. הם אמרו מכל כיוון אפשרי – אבל לא אמרו עד מדינה. בשבוע הראשון, בלי להגיד את המילים עד מדינה, הציעו לי מעל 10 פעמים בכל מיני ניסוחים שונים. הבנתי שהלחץ שאהיה עד מדינה. יש 6-7 חוקרים סביבי תמיד, הבנתי מה הם רוצים ממני".
חפץ: "החוקרים היו קשים איתי. ניר שוורץ איים עלי הלוך ושוב. הוא ממש איים, בלי רמזים, שלמעשה הם יפשיטו אותי".
חפץ: "המסרים היו של איומים, שאם לא אחתום על טופס (לחיפוש בדברים, בין היתר פרטיים), התנאים שלי יורעו. שלחו אותי כל יום לבית מעצר אחר. המסרים היו חד משמעיים – שאפסיק לבלבל את המוח".
חפץ: חששתי שזה יגיע לתקשורת, אני יודע שתופעת ההדלפות היא ענקית, מכל הצדדים, לא היה לי שום אמון שחומר שבידי המשטרה לא יעשה את דרכו לתקשורת. רציתי לשמור מכל משמר, אני לא הייתי נותן את הקוד לטלפונים".
על האמירה של אחד החוקרים שהפרטיות של חפץ תרד לבית השימוש של ההיסטוריה:
"באופן כללי הבנתי שיש איום מפורש גם בפרטיות שלי וגם בתא המשפחתי שלי אם לא אספק גרסה. ומדי פעם עלתה אופציה להיות עד מדינה. זה מה שהבנתי, לא היו מילים של עד מדינה, וגם זה לא היה בכלל על השולחן מבחינתי".
חפץ גילה גם שהחוקרים ישבו שעות עם רואי החשבון שלו כדי למצוא עליו פרטים, דבר שלא נכלל משום מה בחומרי החקירה:
"בשום שלב לא בוצע עיקול על חשבון הבנק, החוקרים ישבו עם רואה החשבון שלי ובדקו וסרקו את העניינים הפיננסיים. הבנתי לכן שהאיום הזה הוא על צנעת הפרטת".
על הצרחות והאיומים שחטף מהחוקרים:
"מה שהקרנת זה לא היו הדציבלים הכי גבוהים. הם גם התקרבו סנטימטרים לפרצוף שלי. חטפתי איומים וצרחות, ומה שהקרנת לא היה הכי עוצמתי שיש".
***
