יומן הבוקר
הכתבה של איילה חסון על המינוי של שי ניצן לרקטור הספרייה הלאומית, חושפת עוד נדבך של שחיתות בה מעורב שי ניצן, ושמלווה את הקריירה שלו. תפרו ג'וב לתופר התיקים
שי ניצן הוא האיש שהשחית את מערכת המשפט יותר מכל אחד אחר

הכתבה של איילה חסון על מינויו של שי ניצן לרקטור הספרייה הלאומית – מוסד ציבורי שנהנה מתקציב של עשרות מיליוני שקלים בשנה – היא בסך הכל עוד אבן דרך בשחיתות המוסרית והערכית שמלווה את הקריירה של שי ניצן – ויש לא מעט שיאמרו גם לא חוקית.

לפני שבוע ראיינתי את פרופ' טליה איינהורן בנושא שי ניצן בתוכניתי בגלי ישראל, ולפני כן אף חשפתי ששי ניצן יקבל בתפקיד החדש עשרות אלפי שקלים בחודש (לפחות 40 אלף שקל לחודש) בתוספת הפנסיה התקציבית שלו המוערכת ב-60 אלף שקל לחודש.

אין בכלל ספק שהמינוי שלו מריח סממנים מאוד בולטים של תפירת ג'וב, הנהוגה לאנשי שלומנו: רקע לא מתאים, חברות צמודה עם צבי יוכמן אחד מהדירקטורים בספריה הלאומית (למרות שלא התערב לדבריו), העדפתו על עשרות מועמדים אחרים, המצאת תפקיד חדש – "רקטור" בספריה הלאומית – תקדים עולמי, ורקורד לא מוכח בתחום התרבות והחינוך, כפי שנדרש במודעה שפורסמה להגשת מועמדויות.

תמיד גם מתנהל תהליך לכאורה "תקין" למראית עין כדי לשוות לזה הליך שעומד בכללי מנהל תקין: מתפרסמת מודעה, מראיינים עשרות איש, אך האיש שנבחר מראש לוקח את כל הקופה, בלי בחינה עניינית של כישוריו מול המועמדים הפיקטיביים.

***

משחק מכור מראשיתו ועד סופו

פרופ' טליה איינהורן, שכאמור התראיינה אצלי בתוכנית בשבוע שעבר, כתבה כך באתר "מידה":

"לחברת הספרייה הלאומית יש דירקטוריון, שבו אמורים לכהן ארבעה עשר חברים המייצגים את התחומים הרלוונטיים השונים. בפועל יש תשעה. לפי החוק, הדירקטוריון ימנה את המנהל הכללי. הדירקטוריון רשאי להחליט שלחברה יהיה גם מנהל אקדמי, ואם מינה אחד הוא צריך לקבוע את תפקידיו. ואכן, לספריה יש מנהל כללי, אורן וינברג, בעל רקע עשיר בעולם הספרנות והספריות, ויש לה גם מנהל אקדמי, פרופ' אלחנן ריינר, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל.

"אין בחוק זכר לרקטור. והטעם לכך ברור. רקטור הוא מונח המתאר את העומד בראש הסגל האקדמי במוסד להשכלה גבוהה ואין קשר בין תפקידי רקטור באוניברסיטה לתפקידו של מנהל בספריה.

"למרות זאת, הקים הדירקטוריון ועדת איתור למשרה הזאת ואף מינה רקטור על פי המלצתה. דא עקא, שהדירקטוריון לא הוסמך בחוק למנות רקטור וממילא שללא קשר לזהות הממונה, מינוי שנעשה בחריגה מסמכות, בטל מעיקרו.

מטעמי מנהל תקין, חשוב להביא לידיעת הציבור גם את האופן בו התנהלה ועדת האיתור. מי היו חברי הוועדה ומי מינה אותם, האם היה מכרז, היכן הוא פורסם, כמה מועמדים היו, מי היו המועמדים וכיצד נעשתה הבחירה, והאם הוועדה הציגה לדירקטוריון מספר מועמדים, פרט לשי ניצן".

מהדברים של פרופ' איינהורן עולה כי המינוי בוצע בניגוד לכל מנהל תקין, וכמובן שלא בשקיפות, וגם ההסברים של יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית דוד בלומברג, אצל איילה חסון, היו רחוקים מלשכנע.

האם ייתכן שהתראיינו לתפקיד 70 איש ורק שי ניצן נמצא מועמד מתאים, מי שאין לו שום יכולות מוכחות בתחום החינוך והתרבות – כנדרש על-פי התפקיד?

בכל מקרה, ארגון "לביא" כבר הגיש מכתב מיצוי הליכים בנושא הזה ובכוונתו אף להגיש בג"ץ בנושא.

שי ניצן – קצת היסטוריה

ניצן סוחב איתו קופת שרצים מתקופתו בפרקליטות: הדלפות פליליות למכביר שהוא סירב לחקור אותן יחד עם מנדלבליט (ניצן היה חלק מהמדליפים), תפירת התיקים לנתניהו, אריה דרעי וגל הירש (בשני האחרונים התברר פער עצום בין מה שהוא המליץ לבין מה שהסתיים – פער שמחייב אותו לחשבון ציבורי על עינויי הדין שגרם), המשפט החוזר לזדורוב (שניצן הבטיח לעשות חשבון נפש אם תקיים משפט חוזר ונעלם מאז), פרשת גל בק, טיוח החשדות של חברו דנינו, המפכ"ל לשעבר, טיוח פרשת ד"ר מאיה פורמן וקמפיין נגד הילה גרסטל כדי לבלום כל ביקורת על הפרקליטות.

מעולם לא היה איש שהשחית את המערכת כמו שי ניצן ומעולם לא היה פרקליט שהפעיל את כוחו הרב בשביל מטרות פוליטיות כמו ששי ניצן.

אלא שהמיליה החברתי שלו, למרות כל השערוריות, תפר לו ג'וב נוח, ככה ייעשה לאיש "משלנו", בדיוק כפי שהוא תפר כמה תפקידים בפרקליטות לאנשי שלומו – כמו ליאת בן ארי כמשנה לפרקליט המדינה.

המסקנה המתבקשת: שלטון מפא"י לא חלף מן העולם – הוא פשוט עבר שדרוג ותחכום.

***

סופ"ש בטוויטר ובפייסבוק של אלי
16:07 * 11:20 -> 13:16

מאמרים אחרונים