במקביל לג'וב שנתפר לשי ניצן בספריה הלאומית, בשכר של עשרות אלפי שקלים בחודש, פרסם אתמול דוד רוזן, נציב התלונות על הפרקליטים, דוח חמור מאוד על שיטותיהם הפסולות והלא חוקיות של ניצן ויד ימינו מומי למברגר בפרקליטות.

מדובר בפרשה שהפרקליטות והמשטרה הדביקו לה את השם המפוצץ "מין ומינוי", שבסופו של דבר נסגרה ללא כתבי אישום.
את הדוח כתב רוזן בעקבות תלונתה של השופטת לשעבר אתי כרייף, שהיתה חשודה בפרשה אך תיקה נסגר והיא פרשה משיפוט.

חלקים מתלונתה הנרחבת אמנם נדחו, אך חלקיה העיקריים בדבר שימוש פסול בקלטות של אפי נווה שהושגו בצורה לא חוקית על-ידי הדס שטייף וחקירתה בלי אישור יועמ"ש (מזכיר משהו?) התקבלו ע"י רוזן, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על הפרקליטות, הווה אומר על שי ניצן ומומי למברגר, שממשיך לכהן כמשנה לפרקליט המדינה.

כזכור, הטיפול בפרשה הועבר ממנדלבליט לשי ניצן, בעקבות ניגוד העניינים של מנדלבליט (היכרותו עם נווה), אך מסתבר שהאישורים לחקירת כרייף לא נעשו כדין.

חשוב להדגיש שהביקורת של רוזן מאוד מידתית (הוא חבר, במיוחד של מומי למברגר) וגם חסרת שיניים כי אין שום סנקציות.
ועדיין, יש לה ערך מבחינה ציבורית כדי להציף את שיטות העבודה הפסולות של ניצן.

הנה עיקרי הדברים – מה היו הטענות ומה היו הקביעות של רוזן:

***

על חקירה בלי אישורים כדין

טענת כרייף

הטלת תפקיד היועמ"ש על פרקליט המדינה דאז שי ניצן בוצעה ב-14.1.2019, והסכמתו של ניצן לפתיחה בחקירה נגדך ניתנה יום לאחר מכן. זאת, בעוד שמספר לא מבוטל של פעולות חקירה הנוגעות ישירות אל כרייף, בוצעו עובר למתן האישור האמור.
כך, למשל, ביום 2.1.2019 נעשתה פנייה מטעם משטרת ישראל לבית המשפט בבקשה לאסוף חומרים בענייה מתוך הטלפונים הניידים של עו"ד נווה.

מה טען למברגר?

שיש להבחין בין הפתיחה בחקירה נגד נווה לבין הפתיחה בחקירה נגד כרייף. לטענתו פעולות החקירה שבוצעו בשלב הראשי התמקדו בעיקר בבדיקת חשדות נגד נווה ובחינת פעילותו במסגרת מילוי תפקידו כראש לשכת עו"ד.
זאת, בעוד שבעניינה של כרייף, דובר בשלב זה, לכל היותר, על 'בדיקה מקדימה', שמטרתה לבחון קיומו של חשד סביר כלפייך, בטרם תיפתח נגד חקירה רשמית. למברגר הודעה כי פעולות אלה בוצעו עובר למתן הסכמתו של ניצן, כפי שתועדה ב-15.1.2019, אלא שגם בעת ההיא החקירה לוותה באופן הדוק מאוד ע"י ניצן ופעולות החקירה כולן בוצעו באישורו המפורש.

מה טען ניצן?

שהחקירה שנפתחה ב-1.1.2019 לא היתה נגד כרייף, אלא נגד עו"ד נווה ובאותו השלב, כלל לא היה ברור אם יש עילה לחשד נגדה.
ושימו לב לטענה המוזרה של ניצן: שביום פתיחת החקירה כלל לא ידעו הגורמים בפרקליטות מה זהותה של כרייף. לדברי ניצן, לאחר שזהותה של כרייף נודעה ולאחר שתוך מספר ימים התגבש חשד סביר נגדה, הוא החליט על פתיחה בחקירה נגדך, לאחר שהוסמך לכך כדין לדבריו.

מה החליט רוזן?

"לא אוכל לקבל עמדה זו של גורמי התביעה. פתיחה בחקירה כנגד שופט בישראל הינה החלטה הרת חשיבות ורגישות. מדובר בהחלטה הנוגעת לבסיס עצמאות המערכת השיפוטית ושלטון החוק במדינה, החלטה בעלת השלכות על קיומה הדמוקרטי של המדינה.
הפעולות שהתבצעו על ידי המשטרה לבחינת קיומו של חשד סביר הינן פעולות חקירה לכל דבר ועניין.

השאלה האם פעולה הינה בבחינת בדיקה מקדמית או שמא הינה פעולת חקירה, ראוי שתוכרע על פי מבחן מהותי ולא על פי מבחן טכני צורני כלשהו.
לאמור, לא הכותרת שתינתן לפעולת החקירה תכריע, אלא גופם של דברים, מהות הפעולה ותכליתה. זאת ועוד, גם על פי שיטת גורמי הפרקליטות, לפיה מדובר בהליך של בדיקה מקדימה, סבורני, כי נדרשה הייתה הסכמת היועמ"ש מראש לביצועה, או במקרה דנן, הסכמת פרקליט המדינה דאז, עליו הוטל תפקידו של הראשון".

טענת כרייף על הסתרה מבית המשפט והכשרה של פריצות לא חוקיות לטלפונים

מה טענה כרייף?

טענה כי לאחר קבלת תוצרי הטלפון של עו"ד נווה מהעיתונאית הדס שטייף, ביקשו גורמי אכיפת החוק "להלבין" חומרים אלו, ולכן פנו חוקרי המשטרה לנשיא בית משפט השלום בתל אביב, בבקשה להוצאת צווים שיפוטיים שיאפשרו להם לחדור פעם נוספת לטלפונים של עו"ד נווה, תוך שהשתמשו בבקשה בלשון "מכובסת" והסתירו את העובדה לפיה החומר הושג בעבירה.

מה טענו למברגר וניצן?

משהו די מעורפל:

"נסיבות קבלת חומר הראיות מהעיתונאית שטייף נזכרו בבקשה – שעניינה איננו צו חיפוש, אלא קבלת צו לקביעת תנאים לעיון וסיווג החומר ולמתן היתר לעשות בו שימוש – וכן במהלך הדיון בה, וכי האופן בו נוסחה בבקשה שאלת סמכותו של בית המשפט להידרש אליה, מלמד אף הוא על הדרך הפסולה בה הושג החומר. גורמי החקירה הצהירו אף הם כי מסרו את כל העובדות שהיו ידועות להם, אותה עת, במסגרת הבקשה ובמהלך הדיון בה".

מה טענה מי שרשמה את תקציר הדיון?

שהאפשרות שהחומרים, על יסודם הוגשה הבקשה, הושגו בעבירה, לא הועלתה במהלך הדיון בה.
כלומר, ניצן ולמברגר שיקרו.

מה קבע רוזן?

"לא ניתן 'להכשיר' חיפושים וחדירות לחומרי מחשב פרטיים, רק משום שהחדירה נתבצעה שלא על ידי חוקרי המשטרה במישרין, אלא באמצעות צד שלישי (במקרה הזה, הדס שטייף)…
נכון היה להנחות את חוקרי המשטרה לתפוס את כל החומר שהיה ברשותה של העיתונאית שטייף, לעטוף אותו, ללא עיון ובדיקה, ולפנות בבקשה לבית המשפט להכריע מה יעשה במידע ובחומר שנתפס כאמור…
ראוי היה לפרט בבקשה לבית המשפט בצורה מפורשת כי החומר, לגביו מתבקש הצו, הושג על פי החשד תוך פריצה בלתי חוקית לטלפונים הניידים של עו"ד נווה".

***

אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
09:59 -> 13:58 -> 14:21 -> 16:11 -> 16:58 -> 17:31