יומן הבוקר
נוני מוזס, נאשם בתיק 2000 (צילום: אלי ציפורי)
הנאשם השני בתיק 2000, נוני מוזס מו"ל 'ידיעות אחרונות', הגיע אתמול לאולם הדיונים לכבוד החקירה הנגדית של ניר חפץ ע"י פרקליטיו. בחקירה נחשפה בעצם המטרה להפיל את נתניהו באמצעות סיקור עוין

מרבית החקירה הנגדית של ניר חפץ אתמול הוקדשה לפרקליטי נוני מוזס, שמקפיד לנכוח באולם הדיונים בכל פעם שזה נוגע אליו ואף עורך תרשומות לעצמו במהלך הדיונים.
צוות הפרקליטות של נוני מוזס כולל את נווית נגב, איריס ניב-סבג (שחקרה אתמול) ועוד שתי עורכות דין.

כזכור, מוזס מואשם בתיק 2000 בניסיון לשחד את נתניהו – אישום, יש לומר, די מופרך, שהוא חלק מהתזה המופרכת בתיק 4000.

לכאורה, בשיחות שהוקלטו בזמנו, מוזס, על פי כתב האישום, הציע והבטיח לנתניהו מתת בדמות שינוי ניכר לטובה באופן סיקורו ב'ידיעות אחרונות' וב-וויינט, ושינוי לרעה באופן הסיקור של יריביו הפוליטיים, בדרך שתבטיח שוב את בחירתו לראשות ממשלה (זו שטות, כי אי אפשר להבטיח אף פעם בחירה לראשות ממשלה) וכל זאת בעד הפעלת כוחו השלטוני של נתניהו לקידום חקיקה בעלת השלכות כלכליות משמעותיות עבור מוזס (חוק ישראל היום, שלא עבר בסופו של דבר והרי נתניהו הוא שטירפד אותו).

בוא נהיה מציאותיים: מוזס לא היה מסוגל להטות לגמרי את ספינת 'ידיעות אחרונות' הגדולה לטובת נתניהו, למרות השפעתו הגדולה ולמרות שבעיתון שוררת רוח המפקד שלו.
קשה מאוד לעשות זאת בקבוצה ענקית של תקשורת ולכן התיזה שעליו מתבסס תיק 2000 מנותקת מהמציאות.

ובמה מואשם נתניהו? בסעיף עוד יותר מופרך – הפרת אמונים. למה? כי לאחר שמוזס הציע לו לכאורה שוחד, הגם שנתניהו לא ביקש או התנה שוחד, הוא לא חדל מהשיח איתו, אלא קיים איתו שיח מפורט ונקט בפעולות על מנת לקדם את החקיקה של חוק ישראל היום.
הפרקליטות טוענת כי נתניהו "נטע" אצל מוזס את הרושם לפיו ישנה אפשרות של ממש שהוא ייקח שוחד. זה כמובן קשקוש, כי נתניהו לא התכוון לקחת שוחד ולא נטע שום רושם, אבל תיק 2000 הוא תיק המשך לתזה של תיק 4000 הקובעת כי שוחד יכול להיות סיקור אוהד.

לאור כתב האישום, עו"ד איריס ניב-סבג ניסתה להפוך את היוצרות ולא עשתה זאת בהצלחה יתירה. כלומר, לנסות להוכיח שנתניהו הוא זה שיזם את הפעולות, הוא זה שהעביר מסרים מאיימים למוזס, שמוזס בסך הכל היה קורבן לדורסנות של שלדון אדלסון ונתניהו, שעיתון 'ישראל היום' בא להחריב את ידיעות וכד'.

אמנם ניר חפץ שיתף פעולה עם הקו הזה, אבל זה לא נשמע משכנע במיוחד לאור הסיקור המאוד עוין של ידיעות לנתניהו – כפי שחפץ תיאר שוב ושוב, גם במהלך חקירתו אתמול.

גם הניסיון להוכיח, דרך מספר מצומצם של ידיעות, כאילו נעשתה בעיתון עבודה עיתונאית שגרתית עם נתניהו, היה צולע, במיוחד לאחר שהציגה לחפץ אייטם על המספרה של שרה נתניהו בתוך בלפור, מן כוך להגדרת חפץ, שהפך אייטם שלילי בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות בניסיון ללעוג לשרה נתניהו.

הנה עיקרי הדברים:

***

הזיכרון הלקוי של חפץ

בהמשך החקירה הנגדית של עו"ד עמית חדד בבוקר התחדד דבר אחד אקוטי – חפץ מבלבל במיקום של אירועים על ציר הזמנים וזה קריטי מאוד במיוחד בתיק 4000.

אתמול חפץ התבלבל באירוע השייך לתיק 2000 שבו ייחס ראיון של נתניהו למוסף "7 ימים" (שחפץ ערך אותו בזמנו) של "ידיעות אחרונות" לשנת 2009, למרות שהוא התקיים בפועל ב-2006.
לטעות כה דרמטית יש השפעה משמעותית על ציר הזמנים שחפץ ניסה למקם בפגישותיו עם נתניהו, למשל, לקראת פגישת אלוביץ'-נתניהו. כבר ראינו איך החוקרים "השתילו" במוחו של חפץ תאריך מסויים לפגישה כיוון שהתאריכים שהוא נתן לא התאימו להם.

התכנים הקשים על עד התביעה עוזי ארד

עו"ד חדד: "בוא נדבר על העד עוזי ערד (היה יועץ של נתניהו ולאחר מכן אחד לאחד ממבקריו החריפים). מניח שאתה לא מכיר את תוכן עדותו".

חפץ: "לא".

עו"ד חדד: "בוא נלמד על מהימנותו של האיש מתוך היומן שאתה כתבת".

חפץ: "טוב, יהיה שמח".

עו"ד חדד: "לא אתנגד לדלתיים סגורות כי מדובר בתכנים קשים, לא אתנגד לזה".

חפץ: "אני לא מתנגד, קח בחשבון שזה יהיה לא נעים גם לך".

עו"ד חדד: "לי זה יהיה בסדר"

חדד מגיש לו את המסמך מתוך היומן בלי לחשוף אותו ומבקש ממנו רק לאשרו.
חפץ קורא את המסמך.

עו"ד חדד: "תאשר לי שאלו דברים שאתה כתבת ולפי החוויות שלך".

התנגדות של הפרקליטות: "זה לא רלוונטי לכתב האישום".

השופט בר-עם: "ארד הוא עד תביעה וזה משליך על מהימנותו".

חפץ: "לעוזי ארד יש הרבה זכויות, אבל אני אומר לך שזה קצה הקרחון של מה שהוא שארד עשה. אני מאשר את מה שכתבתי עליו".

האמירות של חפץ על היחסים בין נתניהו למוזס – בחקירה של עו"ד ניב-סבג

חפץ: "נתניהו ייחס הכל לנוני מוזס, ניסיתי לשכנע אותו שבן כספית, רביב דרוקר וגיא פלג לא מופעלים על ידו, הוא חשב שמוזס שולט גם בגלובס. ניסיתי לשכנע אותו שהדברים לא עובדים ככה בידיעות אחרונות, אבל פגעתי באמון בי בלשכה ואחר כך לא הזכרתי זאת.
זו היתה הסתגלות. בהתחלה ניסיתי לעבור איתו בהחלה אייטם אייטם, כולל אייטמים של נחום ברנע, שמעון שיפר, איתמר אייכנר, יובל קרני – הם נשבעו לי בנקיטת חפץ שמוזס לא מעורב.
נפלתי על אוזניים אטומות. ראיתי שאנשים בלשכה מנצלים את זה, אפילו נתניהו חשד בי, אז הפסקתי. ניסיתי להיפגש עם נחום ברנע בבית קפה, היו ניסיונות לכונן יחסי עבודה, אבל לא היה לזה סיכוי".

חפץ: "שמעתי את המסרים המאיימים של נתניהו כלפי מוזס, הוא לא פירט מה, הוא לא אמר חוקרים פרטיים, הוא אמר אירועים אישיים. אירוע אחד הוא כן אמר שזה ייחשף בישראל היום".

בהזדמנות אחרת אמר חפץ שנתניהו לא אמר לו במפורש לאיים על מוזס – זה מן התרשמות שלו.

חפץ: "הייתי עד לשיחות שבהן נתניהו דרש מעמוס רגב (לשעבר עורך ישראל היום) להיכנס בכל הכוח בנוני מוזס. זה היה בימים שעוד הייתי נוכח בחדר שלו. שנתניהו דיבר עם אדלסון, לא הייתי נוכח בחדר, אבל הבנתי את ההקשר. הם התלוננו שישראל היום היה רך כלפי מוזס".

חפץ: "אני לא רואה הבדל בכך שהאג'נדות של עיתון הארץ קרובות מאוד לדעות של עמוס שוקן, האם הוא משכתב את כל הידיעות? לא. ככל, זה מתנהל בצורה עצמאית, יש רוח המפקד".

חפץ: "ידיעות אחרונות היה עוין לנתניהו, זה לא שאין לו אג'נדה בנושא הזה".

חפץ: "שמעתי הרבה פעמים את שרה נתניהו אומרת שמי שאחראי על התדמית שלה עוד משנת 97' זה נוני מוזס ובהרבה פעמים נתניהו היה בחדר ואישר זאת".

חפץ: "מוזס אף פעם לא ביקש ממני לעשות כתבה כזו או אחרת. נהניתי מחופש מוחלט גם בידיעות תקשורת וגם כעורך 7 ימים. מוזס לא משתתף בישיבות היומיות, הוא לא דיבר כמעט עם אנשים תחתיי"

חפץ: "ידיעות אחרונות זה מוזס, לא כמו אלוביץ', זה נימי נפשו, בשר מבשרו, רוח המפקד היא לא רק הדוחות הכספיים, רוח המפקד שורה על התוכן של העיתון, אבל האם הוא מפעיל ביום יום את הכתבים והעורכים? ממש לא אבל יש לו השפעה".

חפץ: "חשבתי שההצעה החוק הראשונה נגד ישראל היום זה שימוש במחוקק להשיג מטרות שלו. אני לגמרי מבין זאת, המשמעות של 'ישראל היום' היא זה כמו שמישהו מביא כמויות אדירות של מלט כדי לחסל את נשר.
אין שום היגיון כלכלי לישראל היום, במיוחד שהפרינט היה בירידה, זו לוגיסטיקה אדירה, מעסיקים המון עובדים בבית הדפוס, הפצה, זה אלפי אנשים, לא יכולה להיות היתכנות כלכלית. זה מפסיד לכאורה עשרות מיליונים שקלים בשנה.
חד משמעית, זה בשביל להרוס את מה שמוזס רואה כמפעל חייו. זה נכון במאה אחוז, הבנתי אותו, ולכן המהלכים של החקיקה, הבנתי שהוא מוביל אותם כדי לנסות להגן על מפעל חייו.
זה יותר ממפעל חייו. כל אדם היה מקים אתר אינטרנט, להקים עיתון? זה היה במטרה להרוס את ידיעות אחרונות. זה לשחות נגד הזרם בכל הכוח"

זו ראייה צרה מאוד של חפץ. הפרינט היה בדעיכה ממילא כפי שתיאר והיכולת של ישראל היום להרוס את ידיעות היא פיקציה. עובדה היא שוויינט הפכה להצלחה מאוד גדולה – כי המשקל עבר לאינטרנט ולרשתות החברתיות.

חפץ: "נתן אשל תיאר בפניי באופן פרטני – הסיבה שהוקם ישראל היום זה כדי לחסל את ידיעות אחרונות. הוא סיפר לי שהוא הלך למוזס והזהיר אותו הוא לא יפסיק לבקר את נתניהו, אז ישראל היום יקום.
לא יודע אם זה נכון, כי האמינות שלו לא משהו, אבל הוא סיפר לי את זה בגאווה".

חפץ: "נתניהו היה מעורב בגיוס אדלסון להקים את 'ישראל היום', והוא טוען שזה בסדר, אני בטוח שהיתה לו מטרה לחסל את 'ישראל היום', כיוון שהוא חשב שמוזס מנסה לנהל את המדינה, למרות שהוא עוין אותך. אף פעם לא דיברתי עם שלדון ומירי אדלסון, הכוונות שלהם היו לטובת עם ישראל ולטובת המדינה. זו ההתרשמות שלי".

חפץ: "האם היו איומים ממשיים על נוני מוזס? זה שטויות, העיתונות זה תחום אלים. האיום האמיתי היה למוטט את רמח אבריו וגידיו, זה בשר מבשרו".

חפץ: "האם מוזס יכול לגרום למצב שיש חסינות לנתניהו? מוזס לא יכול לספק את זה. אין לו יכולת גם אם הוא רוצה. הייתי עשרים שנה בידיעות, מעולם לא יורדות הוראות כאלה. אם הוא ייתן הוראות כאלה יחשבו שהוא השתגע, זה גם היה דולף, אי אפשר לתת כזו הוראה. הוא היה יורה לעצמו ברגל.
יש רוח המפקד, אבל אני אומר זאת באחריות, מוזס לא אומר לאף כתב לתקוף את נתניהו".

המטרה: להפיל את נתניהו באמצעות סיקור עוין

ואחר שאמר את כל הדברים הללו, שרובם לא ממש רלבנטיים לכתב האישום בתיק 2000, חפץ סיכם אתמול את הדיון כך:

חפץ: "ויתרנו על 'ידיעות אחרונות' בתקופת בחירות 2015, לא היתה שום השקעה ייעודית בתדרוכים, בידיעות בלעדיות לעיתון. יכול להיות שתקציבי הפרסום הלכו לשם.
התפיסה של נתניהו ושלי היתה שגם 'ידיעות אחרונות' וגם וויינט הם כה עויינים שאין טעם להשקיע בהם זמן ומשאבים. המטה כולו ויתר, זה עשרות אנשים, ויתרנו על ידיעות. הם בכלל לא היו על המפה, ואם נניח הייתי מחליט לתת להם משהו, הייתי חוטף על הראש.
מקצועית זה היה נכון, נתניהו ביקש ואני הסכמתי איתו. הם היו מחוץ לתמונה, אבל הם גוף תקשורת חזק שיכול לאסוף מידע בדרכים אחרות. בתקופת בחירות זה פחות מהותי, דווקא בתקופה שאיננה בחירות זה מהותי כי ראש ממשלה הוא מונופול של מידע. ובכל זאת, יש להם מקורות מידע ומדליפים להם שרים ואחרים.
הגוף הזה מספיק חזק ומרושת כדי להסתדר בלי זה, הם הרוויחו ביושר את ההחרמה, הם התנהגו שלא כשורה ובצורה לא ראויה בבחירות 2015. כל חצי שעה קיבלנו על הראש מהם. הסיקור היה מאוד לרעתנו".

המשמעות: לידיעות אחרונות ולנוני מוזס היתה מטרה מאוד ברורה: להפיל את נתניהו מהשלטון באמצעות סיקור עוין מאוד.
באו תיקי האלפים לאחר מכן וזה הפך למנוף ענק לסילוק נתניהו עם סיקור מגמתי בשיתוף עם הפרקליטות.

***

אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
10:03 -> 12:07 -> 14:24 -> 15:04-> 16:00 -> 16:02 -> 17:00

מאמרים אחרונים

בנימין נתניהו (לפ"מ)

עדות נתניהו: 11.02.2025 – היום התשיעי

עדות נתניהו, היום התשיעי! נתניהו: "הלכתי למשרד התקשורת לגוון ואז פתחו נגדי בחקירות. רק בגלל זה, זו רדיפה פוליטית שנמשכת עד היום. גם לוקחים שניים מהעובדים שלי ומאשימים אותם על לא עוול בכפם. כן, מותר לי להגיד את זה". יהודית תירוש מנסה לסתום לו את הפה: "אסור לך להגיד"

הקליקו לתוכן »
בנימין נתניהו (ויקיפדיה)

"אה-גרויסע הבנה, אה-גרויסע מנגנון"

הו בעדותו על פגישתו ה-1 עם אלוביץ' – שתוארה ע"י הפרקליטות כהבנה על עסקת שוחד: "אם מותר להתבטא ביידיש, אה-גרויסע הבנה, אה-גרויסע הבנה, אה-גרויסע מנגנון. הוא מקבל את הכי רע ואני מקבל את הכי רע, לכן בפגישה הזאת לא היה שום דבר"

הקליקו לתוכן »