ביום חמישי בלילה העליתי כאן באתר מאמר שמסכם את הנושא של עסקת טיעון אפשרית במשפט נתניהו, תחת הכותרת התקפלות מפוארת של הפרקליטות.
במהלך סופ"ש, לאור השיח הסוער ברשתות החברתיות, עלו עוד כמה נקודות חשובות על עסקת הטיעון המדוברת, במיוחד מנקודת מבט תקשורתית.
***
בנימין נתניהו
בסופו של דבר זו החלטה שלו, אך ורק שלו, כמובן בשיתוף עם משפחתו. כל העיתונאים שמלהגים על העסקה ואומרים שהוא כבר הסכים לו אינם יודעים בוודאות למה הוא באמת הסכים ולמה הוא לא הסכים.
נתניהו עצמו איננו מגיב ולפי מיטב ידיעתי גם אין תדרוכים מסביבתו כך שכל הדיווחים בנושא הם אינטרסנטיים.
אפשר לראות זאת היטב בדיווחים על הסכמה או כי הסכמה במשפחתו – בהתחלה היו אלו דיווחים שמשפחת נתניהו לא מסכימה, אחר כך צצו דיווחים שהיא מסכימה ואחר כך צצו דיווחים נוספים על כך שיש מחלוקת חריפה בתוך המשפחה.
למי להאמין? לאף אחד מבין העיתונאים.
התקשורת
התקשורת בוחשת עד צוואר בשיווק העיסקה, במיוחד ערוץ 12 ושופרי הפרקליטות (גיא פלג ואמנון אברמוביץ') ובמיוחד עמית סגל, שחושב שאי קיומה תהיה "בכייה לדורות" ופתאום הוא דואג לחורבן מערכת אכיפת החוק.
למה הם בוחשים? לא בגלל שהם חושבים שהעסקה תשכין שלום ואחווה בישראל, אלא שבגלל שיש מטרה הרבה יותר גדולה: לסלק את נתניהו.
מנדלבליט
היה לו סוף שבוע עמוס מאוד – בתדרוכים כמעט לכל כלי התקשורת לשיווק העסקה ושם הוא הדגיש את הקו האדום שלו – סילוק נתניהו עם קלון ל-7 שנים ובכך לסיים את הקריירה הפוליטית שלו.
בתדרוכים התברר שמנדלבליט חשב תמיד חשב שסעיף השוחד צריך לרדת בעסקה ואפילו עם פתיחת החקירה.
המשמעות היא חמורה מאוד: יועץ משפטי לממשלה חותם על כתב האישום בידיעה שהוא יבטל את השוחד במקרה של הסדר טיעון. כלומר, הוא לא האמין מראש בסעיף החמור הזה והכניס אותו בין אם רצה לסלק את נתניהו ולהלך עליו אימים ובין אם הוחזק בגרונו.
לדעתי זה משילוב שני הגורמים.
ליאת בן ארי ושי ניצן
התחילו עם המלצה ל-3 כתבי אישום בשוחד (1000, 2000, 4000) וסיימו עם 0 סעיפי שוחד, במקרה של עסקת טיעון. מפלה מקצועית מבישה.
אמצעי לחץ על בנימין נתניהו
כל התדרוכים של מנדלבליט וחבריו היו באותה רוח: זו עסקה חלומית לנתניהו, כדאי לו לקחת אותה כי אחרת יהיה הדלת תיטרק (שטויות, הדלת לעסקאות טיעון תמיד פתוחה לאורך כל המשפט), נתניהו "מתחנן" לעסקה, נתניהו "מחזר" לעסקה וכהנה וכהנה ביטויים.
הכל כדי לטשטש את המפלה המקצועית וההפיכה השלטונית של הפרקליטות. אלא שבנוסף הופעלו ע"י התקשורת והפרקליטות שני מנופי לחץ: האחד, פתאום צץ לו עניין וועדת החקירה לעניין הצוללות כאיתות לנתניהו: אם לא תחתום – נמשיך לרדוף אותך; השני, הסדר טיעון קרוב עם נוני מוזס שייחתם בקרוב ויכול להרע את מצבו של מוזס (להערכתי מוזס יחכה קודם כל לנתניהו).
כלומר, הפרקליטות ושופריה עושים את הכל "לשכנע" את נתניהו לחתום על העסקה. אז מי מתחנן פה?
גידור סיכונים
עסקת טיעון היא בקליפת אגוז ניהול סיכונים הלקוח מעולם הכלכלה: אם נתניהו אכן יחתום על עסקה הוא מבטיח לעצמו ביטול הליך משפחתי יקר וארוך שעשוי לעלות מיליוני שקלים רבים, וגם אפשרות של הרשעה כלשהי בהליך המשפטי בסופו שעלולה לכלול עונש מאסר (10 שנים אחרי ערעור אפשרי לעליון).
המחיר הכבד בניהול הסיכונים הזה הוא פרישתו המעשית מהחיים הפוליטיים (זה הרי הקו האדום של מנדלבליט); האפשרות השנייה בניהול הסיכונים הזה שנתניהו ידחה את עסקת הטיעון, ימשיך לנהל את משפטו (הדלת תמיד תהיה פתוחה לעסקת טיעון) ותהיה לו אפשרות להיבחר אפילו פעמיים במהלך השנים הקרובות – שזה הסיוט הגדול של הפרקליטות ושופריה.
כפי שאני מכיר את התיקים גם מעמדו רק יתחזק בהמשך המשפט אבל הסיכון לנתניהו הוא הרשעה כלשהי בסופה של הדרך וכמובן הרדיפה המרושעת אחרי משפחתו לאורך כל השנים הללו.
כמובן שכולנו היינו רוצים לראות את האפשרות השנייה מתממשת אבל זו כאמור החלטה אישית מאוד מורכבת של נתניהו וצריך לכבד אותה.
שורה תחתונה
אני מעריך מאוד את דעתו של עו"ד ציון אמיר והוא אמר שהוא מתקשה להאמין שנתניהו יחתום על עסקת טיעון עם קלון שתמנע ממנו להתמודד.
גם אני מתקשה להאמין בזה. נחכה ונראה. סיכומים עושים רק בסוף.
***
***
סופ"ש בטוויטר ובפייסבוק של אלי
14:03 -> 21:16 -> 21:35 * 10:17 -> 12:04 -> 13:04 -> 19:51 -> 19:55 -> 21:48
