במהלך השבוע דיווחתי פה ובאולפן הפתוח של כנרת בראשי על אירוע יוצא דופן בחומרתו.
***
עו"ד ניצן וולקן מצוות התביעה חקרה את העדה דנה נויפלד ובשלב מסוים הציגה לה תכתובות בינה ובין שלמה פילבר מדצמבר 2017. צוותי ההגנה תהו על מקור ההתכתבויות וביקשו את צו החיפוש בגינו.
התביעה, בהתערבותה של יהודית תירוש, זו שאמונה על תיק 4000, אמרה שיש צו חיפוש בנחרצות האופיינית שלה. ההגנה ביקשה לראותו – והשופטים הוציאו את הצוותים להפסקה כדי לחפש את הצו. כשהצו האבוד נמצא, הוא הוקרן על המסך ו-וולקן במן פטרוניות כלפי צוותי ההגנה החלה להקריא אותו, כאומרת: ביקשתם? קיבלתם, הנה ההוכחה שלנו.
עד מהרה עו"ד ז'ק חן העמיד אותה על טעותה: מדובר בצו מוגבל ל-30 יום, מ-10 ליוני ועד ל-10 ביולי, התכתובות שהקרנת לעו"ד דנה נויפלד הופקו בדצמבר 2017, אז זה לא הצו הרלוונטי.
וולקן הבינה שהיא בבעיה ומי שבאה לחלץ אותה זו יהודית תירוש: בהסבר שגרם לאנשי האולפן הפתוח למרוט את שערותיהם היא תיארה מצב שבו הצו היה לחדירה בת 30 יום, בתקופה הזו חדרו למחשב ורק אחר כך חיפשו.
תירוש היא שומרת סף, היא התעסקה בצווי חיפוש בתיק 4000 לא מעט ובצווי חיפוש בכלל בקריירה שלה. לא יעלה על הדעת שהיא לא יודעת את החוק, כפי שהציג לה עו"ד חדד: צו חיפוש וחדירה מוגבל בימים הוא לא דלת פתוחה לחיפוש מאוחר יותר. בתום פקיעת הצו צריכים להחזיר את המחשב או הסלולר לבעליו ולהפסיק את החיפושים, אלא אם כן מערכות אכיפת החוק מבקשת להאריך את הצו, מה שלא נעשה במקרה הזה.
באותה נקודת זמן היה ברור לכולם כי יהודית תירוש וצוות התביעה עברו על החוק – השופטים שחררו את העדה ולאחר דיון קצר נוסף ביטלו את הדיון, מה שהיה צריך לקרות מלכתחילה.
השופט בדימוס הרן פינשטין אמר לי בתוכניתי בגלי ישראל שתירוש ידעה בוודאי את החוק וידעה שזה לא חוקי.
"אז היא שיקרה? שאלתי. פינשטין גיחך: "היא פירשה", בדיוק כמו שאהרן ברק פירש כל חוק.
פינשטין גם הפנה אצבע מאשימה לשופטים:
"הם היו צריכים לבוא ולאמר בצורה הכי ברורה – רבותי, זה בלתי חוקי. למרבה הצער, השופטים, שחתמו על צו חיפוש אחד או שניים במהלך הקריירה שלהם, וידעו היטב שתירוש מחרטטת, לא פצו פה."
אבי וייס בדק את הסוגייה הזו לעומק והגיע למסקנות עוד יותר חמורות:
- שהצו בוצע
- שהמחשב הוחזר לפילבר
- לא ידוע אם החלק בצו שאומר שעל המשטרה לדווח לבית המשפט על ביצוע הצו – אכן בוצע
- היה מידע חדש וסודי שהוצג או נמסר בזמנו לשופטת
- חמישית המידע החדש הצדיק את החלטת השופטת להמשיך את הגבלות ולאפשר המשך חקירת פילבר
- לא הוצא שום צו חדש, שיכול להסביר את מקור המידע החדש.
כלומר, המידע החדש מגיע ממקור איסוף מידע שלא הוציא צו (רוגלה?).
שורה תחתונה: התביעה שיקרה לבית המשפט שמדובר בצו מתגלגל. זה צו שבוצע והסתיים, לא רק מבחינת הזמן – 30 יום – אלא גם מבחינת הביצוע כי המחשב הוחזר לפילבר וגם השימוש במייל.
לא ידוע למה לא הוצא צו חדש ולמה השופטת שאישרה המשך החקירה בזמנו לא שאלה איך הגיע המידע המחדש.
ואם לא די בכל זאת, על תירוש היה לדעת כל זאת, לפחות על-פי פסיקת העליון בנוגע לצווי חיפוש (הלכת אוריך) שאותה כתבה הנשיא חיות:
"סעיף 23א לפקודת החיפוש קובע כאמור, כי יש לציין בצו חיפוש במחשב את מטרותיו ואת תנאיו באופן שיבטיח שהפגיעה בפרטיות הנגרמת כתוצאה מהחיפוש אינה עולה על "הנדרש.
אך מובן הוא, כי לשם אישור מטרות הצו ותנאיו, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולבחון האם מטרותיו ותנאיו אכן מתוחמים באופן מספק – או שמא הם רחבים יתר על הנדרש ועלולים לגרור פגיעה מיותרת בפרטיו.
בכלל זה, על בתי המשפט הדנים בבקשה למתן צו חיפוש במחשב לבחון, בין היתר, את טיב ואופי המידע על בסיסו נטען כי הצו נחוץ; המטרה לשמה הוא מתבקש; חומרת העבירה בגינה מתבקש הצו; סוג המידע המצוי על המחשב או הטלפון הנייד; אופי הפעולות המבוקשות; היקף הפגיעה שעלולה להיגרם בפרטיותו או בזכויותיו האחרות של המחזיק במחשב או בטלפון, ובזכויותיו של אדם אחר; ופעולות החקירה שבוצעו עד למועד ההחלטה בבקשה…"
צירפתי את הצו שהוצא אז ולא היה תקף לפעולות הלא חוקיות של תירוש. הביטו בו – הוא לא עונה לסטנדרטים הקבועים בחוק, כפי שעמדה עליהם חיות. וחמור מכל – הוא בכלל לא רלוונטי לתכתובות שהציגה תירוש בדיון.
כלומר, חטא על פשע. צו שאינו מנוסח על-פי חוק והפקת תכתובות בלי צו בכלל. וכל זה בדיון פומבי, לעיני כל – עבריינות מבית היוצר של הפרקליטות.
***
אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
07:06 -> 08:28 -> 11:46 -> 12:36 -> 13:26 -> 13:40 -> 14:25 -> 15:13 -> 17:47 -> 18:57 -> 19:55 -> 20:25 -> 20:58
