גיא לרר, הרוח החיה מאחורי תוכנית "הצינור" בערוץ 13, מיטיב לשווק את עצמו במשך השנים כ"חברתי".
תמיד חשדתי ב"חברתיים" הללו, שתמיד נמצאים באותו צד – בדרך כלל הצד השמאלי של המפה הפוליטית – כמו למשל במתווה הגז.
לרר אירח בזמנו את "קלדנית מתווה הגז" ונתן לכל מתנגדי המתווה במה די בולטת, למרות שהוא והם לא ממש מבינים כלכלה, ובשורה התחתונה כל מתנגדי המתווה גרמו נזק למשק הישראלי.
מדי פעם הוא מארגן מחאות פופוליסטיות – כמו מחאת הפסטה – שלא מחזיקות זמן רב, אבל ממצבות את לרר כיקיר הצרכנים, למרות שאין לו שום הבנה בסיסית בכלכלה או בקריאת דוחות כספיים – וממילא ה"מחאות" הללו לא ממש אפקטיביות.
אז הנה מה שלרר ומעריציו כבר לא ישווקו באגרסיביות, כמו את תדמית אביר הצרכנים שלו: למשל, את "איכות" עבודתו העיתונאית.
***
לפני כשלושה שבועות ניתן פסק דין די קשה נגד לרר שחייב אותו, יחד עם עוד שני נתבעים, לשלם פיצויים של רבע מיליון שקלים(!) לשלושה שוטרים על פרסום לשון הרע, כולל הוצאות משפטיות.
ברור לכם שחסידיו וחבריו של לרר לא הפיצו את העניין הזה ברשתות החברתיות.
הסיפור הוא כזה, לפי התובעים:
שלושה שוטרים עסקו במסגרת תפקידם, במהלך ינואר 2019, בפעילות שיטור רגלי בפתח תקווה. במהלך הסיור הריחו השוטרים ריח חזק של חומר החשוד כסם מסוכן.
בסריקה ויזואלית מסביב לא הבחינו באיש, אך כאשר הפנו את מבטם למעלה הבחינו באזרח (אחד הנתבעים) מעשן דבר מה מחלון ביתו בקומה השלישית. האזרח מיהר להיכנס אל תוך פנים ביתו כשהבחין בשוטרים. אלו החליטו לעלות לדירתו כאשר במהלך העלייה לדירה, ריח הסם התחזק. הם דפקו מספר פעמים ורק לאחר מספר דקות הוא הואיל לפתוח את הדלת.
מאחר שהמדירה עלה ריח חריף של סם הודיעו השוטרים לאזרח כי הוא חשוד בהחזקה ובשימוש בסם מסוכן. האזרח סירב תחילה לתובעים להיכנס לדירה, דבר אשר העלה חשש כי קיימים בדירה חשודים נוספים ומרגע כניסת השוטרים לדירה החל האזרח לצלמם באמצעות הטלפון הנייד ואחד השוטרים שהיה בדירה החל לתעד את האירוע במכשיר הטלפון שברשותו.
האזרח הודה בפני השוטרים כי עישן "פייסל" (כינוי לסיגריית חשיש) ומרגע כניסת השוטרים לדירה לא חדל מלהקניט אותם, לבזותם ולהתגרות בהם.
השוטרים הקפידו בכבודו של האזרח וחיפוש שנערך בדירה לא העלה דבר.
בתום החיפוש נדרש האזרח להתלוות לשוטרים לתחנה לשם בירור וחקירה, אך הוא התנגד לכך ואף תקף את אחד השוטרים, ובלית ברירה הוא נעצר והובל לתחנה. לאחר בירור קצר האזרח שוחרר.
אותו אזרח הגיע תלונה במח"ש כנגד השוטרים אך התלונה נגנזה ללא צורך לזמן את השוטרים לבירור, שכן הם פעלו על פי הדין.
במהלך אוקטובר 2019, יותר מ-10 חודשים לאחר מכן, שידר גיא לרר, על-פי התובעים, סרטון ערוך ומגמתי שהגיע לידיו מאותו אזרח בתוכנית הטלוויזיה "הצינור", במטרה לעוות את המציאות על מנת להציג את השוטרים כמפרי חוק, רשלנים המנצלים את כוחם על מנת להתעמר באזרח תמים.
למחרת שודר סרטון נוסף ובדף הפייסבוק של התוכנית נכתב:
"מקרה נוסף של פלישה בלתי מוצדקת של שוטרים לתוך בית של אזרח פשוט שלטענתם עישן ג'וינט בביתו, רק שהפעם במשטרה לא יכולים לטעון כל מיני טענות והמצאות פשוט כי האזרח צילם הכל – בשוט אחד מההתחלה ועד הסוף".
בכותרת נוספת נכתב:
"החיפוש והמעצר הבלתי מוצדק בבית של האזרח רק בגלל שהשוטר טען שהוא הריח ג'וינט מקומה שלישית. עכשיו נחשפת ההקלטה של חוקר מח"ש ברגע שהוא קיבל את התלונה. אז למה סגרו את התיק נגד השוטרים?"
השוטרים טענו כי מדובר בחיפוש ובמעצר חוקיים ומוצדקים. בעקבות שני הפרסומים הועלו מאות ואלפי טוקבקים משפילים ומבזים נגדם.
שורה תחתונה: השוטרים טענו כי מדובר בפרסום לשון הרע שנעשה גם ברשלנות בכוונת זדון מתוך כוונה להסית את הציבור.
מה טענו הנתבעים, ביניהם לרר, כתב "הצינור" בר שם אור ואותו אזרח?
שמדובר בתביעה קנטרנית ונקמנית וכי התנהלות השוטרים אינה תואמת את המדיניות החדשה שהוכרזה ע"י השר הממונה, לא פעלו לפני הנחיות הממשלה, שינו גרסאות פעמיים בעת ביצוע החיפוש והמעצר על מנת להצדיק את הכניסה לבית פרטי של אזרח ועוד.
השופט אריאל ברגנר קבע כי המסר שעלה מהכתבות והרושם שנקלט בתודעתו של הצופה הסביר – יש בהם לשון הרע
"מכלול הדברים, הפתיח, הכיתוב וחלקי הסרטון שהוצגו, אינם מותירים ספק בלב הצופה הסביר כי מדובר בכתבת אמת וכי השוטרים חרגו מתפקידם והפרו את הדין. על כן התשובה לשאלה הראשונה היא – הן. בפרסומים יש לשון הרע על התובעים".
בהמשך כותב השופט:
"הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הטענה אמת ולא הצליחו להפריך את גרסת השוטרים… יתירה מזאת, על פי הנדרש בחוק, די בחוויה/תחושה סובייקטיבית של השוטר על מנת שתקום לו הסמכות להיכנס לבית ולבצע חיפוש… מכל מקום, אני דוחה את טענת 'אמת דיברתי' של הנתבעים…".
השופט צפה בסרטונים וקבע כי הפרסום שהמעצר לא היה מוצדק, אינו אמת, כמו גם האמירה של "פריצה לדירה" אינה אמת.
השופט גם שלל את האפשרות שעומדת לנתבעים כלל הגנת תום הלב בפן המהותי:
"מכיוון שהדבר שפורסם לא היה אמת, כפי שנקבע על ידי, קמה מיידית החזקה כי הפרסום נעשה שלא בתום לב… האם הנתבעים נקטו אמצעים סבירים להיווכח אם הפרסום אמת הוא או לא?
התשובה היא שלילית. אין מחלוקת כי עובר להחלטה על הפרסום ועובר לפרסום, הנתבעים לא פנו למשטרת ישראל על מנת לברר את הדברים ולקבל את עמדתה לכתבות ששודרו".
ועוד מפסק הדין:
"אני סבור וקובע כי הנתבעים לא נקטו כל אמצעים סבירים על מנת להיווכח האם הפרסומים אמת או לאו, אלא החליטו לבצע את הפרסומים מאינטרס עיתונאי צר מבלי לקחת בחשבון את הפגיעה שתיגרם לשמם הטוב של השוטרים הנראים בכתבה".
לסיום כתב השופט:
"… איני סבור כי במקרה זה שבפני הוכחה כוונת זדון. המניע לכתבה, המוטיבציה, היתה סיפור וסקופ עיתונאי, להציג את המשטרה כגוף זכויות בניגוד למדיניות נטענת חדשה של אי אכיפה בענייני שימוש עצמי בקנאביס, ללא כל קשר אישי או היכרות אישית עם התובעים ספציפית.
התפקיד השמור לעיתונאים הוא רם ערך ורב חשיבות, אך כפי שחשוב הוא גם חשובה הזהירות לנקוט בה והאחריות והמתינות המתחייבים במילוי התפקיד, אשר אינו מתיר לעיתונאי להביט אל המטרה מבלי להסיט עיניו לצדדים כדי לראות מה ניצב בשולי דרכו ומה הוא דש בעקביו.
כאן, נכשלו הנתבעים. לא התרשמתי כי הנתבעים ביקשו לפגוע בתובעים באופן אישי, אך החתירה להגשמת המטרה העיתונאית הזניחה את ההשלכות על שמם הטוב של השוטרים ובמיוחד בהיותם בזמן האירוע שוטרים בתפקיד במשטרת ישראל.
כאמור, לא התרשמתי כי הפרסום נעשית בזדון אך כאשר הדבר נעשה בתוכנית טלוויזיה אל מול קהל צופים רב, יש מקום לפסוק פיצויים בשיעור גבוה על מנת להרתיע וללמד לקח, תוך לקיחה בחשבון כמובן את הערך המוסף הכלכלי של הגוף המשדר אשר לו התועלת הכלכלית מעצם השידור".
כאמור, השופט פסק לכל אחד מהשוטרים 70 אלף שקלים, ובסך הכל 210 אלף שקלים. כמו כן פסק השופט שכר טרחה עו"ד של 40 אלף שקל.
הסכומים יחלו על שלושת הנתבעים (לרר, בר שם אור והאזרח).
***
אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
09:40 -> 10:17 -> 10:18 -> 10:56 -> 12:34 -> 13:29 -> 13:55 -> 17:06 -> 18:31 -> 18:33 -> 20:23 -> 22:07
