באחד מימי החקירה הראשית-נגדית של עד המדינה שלמה פילבר התרחשה סיטואציה מוזרה.

יהודית תירוש הגישה מיזכר של אחד החוקרים של פילבר – שלומי חכמון – זמן יחסית קצר לפני שחתם על הסכם עד המדינה.
למה מיזכר ולא תמלול מלא של הדברים? כי בדיוק באותה עת, ראו זה פלא, היתה הפסקת חשמל והדברים לא הוקלטו.

כמובן שהתירוץ של תירוש לא הגיוני, כי דווקא בעדות כה מרכזית היה ניתן לחכות או לרשום בכתב יד כל שאלה וכל תשובה.
התהיות מתחדדות אם לוקחים בחשבון שזו היתה הפעם הראשונה שפילבר הזכיר את מה שהפרקליטות אוהבת להגדיר פגישת ההנחיה.

תקלת החשמל המסתורית התרחשה ב-20.2.2018 בשעה 17:30 ובאותו יום לקראת חצות חתם פילבר על הסכם עד המדינה.

***

שימו לב לשיח ההזוי שמתנהל בין תירוש לבין צוותי ההגנה (מתוך הפרוטוקול הרשמי):

תירוש: "אני רוצה להפנות לראשי הפרקים שנרשמו ב-20.2 ורשם אותם חוקר ובסעיף הראשון הוא כותב ככה – פגישת כורסאות העור עם ראש הממשלה ודוד שרן, אמרתי שהוא אמר לי לבדוק הורדת מחירים ועשה תנועת ירידה עם היד.
מה שאני זוכר שההתרשמות שלי הייתה שראש הממשלה מודע היטב לסוגיות שיש מהלך של מיזוג שצריך לבצע, שהוא מבין שיש סוגיות שתקועות במשרד, הוא לא אמר ולא פירט אבל הרושם היה שצריך מישהו שיבוא עם גרזן ויפתח ציר.
השיחה כולה הייתה תחת הכותרת של 'אלוביץ' דיבר איתי' ויש לו הרבה תלונות ואז הוא ירד לפירוט שהוא אמר שיש את עניין המחירים, אני לא מתקדם לעצור את השוק הסיטונאי אבל תבדוק מה אפשר לעשות כדי למתן ויש את הסיפור של המיזוג שצריך לדאוג שיסתיים במועד, כל זה תחת הכורת על הרקע עם השיחה שלו עם אלוביץ'".

חייבים להדגיש שוב: זו הפעם הראשונה שפילבר מדבר על אותה "שיחת ההנחיה" ודווקא בפעם הזאת, בשיאו של המו"מ על הפיכתו לעד מדינה, הדברים בכלל לא מוקלטים ולא מתועדים.

בשלב הזה של הדיון צוותי ההגנה מתנגדים להגשת המיזכר והשופטים מבקשים להבין איפה המיזכר נמצא בחומרים שהוגשו להם.

עו"ד בעז בן צור: "אנחנו נתנגד להגשה של המיזכר, זה לא הודעות של העד. זה מזכר שנרשם על ידי…"

השופט שחם: "ממתי המיזכר הזה? סליחה שאני קוטע".

בן צור: "מ-20 לפברואר, זה במסגרת המשא ומתן לעד מדינה, זה החוקר רושם את המיזכר הזה".

השופט שחם: "20 לפברואר?"

בן צור: "כן אדוני, יבוא החוקר ונשאל אותו, כרגע זה עם כל הכבוד לא חלק מההודעות של העד".

תירוש (מתפרצת): "סליחה, למה? אימרת עד שנרשמה, כן, בוודאי שכן, אימרת עד שנרשמה כמו הודעה שמוקלדת על ידי חוקר אז זאת אימרה שנרשמה על ידי חוקר, בוודאי שאפשר להגיש אותה. העד יכול להגיש מה שהוא מוצא לנכון, ואנחנו מציגים לו את זה וגם נציג לו עוד קטעים שתומללו בעניין הזה אבל בוודאי שזאת אימרת עד שיכולה…"

השופט בר-עם: "זה דברי העד כפי שנאמרו?"

תירוש: "זה דברי העד שרושם החוקר בדיוק כמו שבהודעה לא תמיד הכל מתומלל. אגב, כאן הרוב כן מתומלל, החלק העיקרי של ראשי הפרקים האלה מתומלל אבל נכון שזה מיזכר שרושם חוקר והעד יכול להגיד לגבי זה מה שהוא מוצא לנכון להגיד, אבל בוודאי שאימרת עד שרשם אותה חוק יכולה להיות מוגשת".

השופט שחם: "שאלה טכנית, זה מיזכר שמתחיל בשעה 17:30?"

תירוש: "כן, כן".

בן צור: "העד מסר הודעות, שורה של הודעות. ההודעות האלה מתומללות. ההודעות האלה הוגשו כפי שעשינו לפני מספר דקות. המיזכר של החוקר שלכאורה נסמך לפי מה שאנחנו מבינים על ההודעות, אז ההודעות זה חומר הגלם, אז אין כרגע מה ללכת לפראפרזה של החוקר. שנית, מבחינה טכנית, מי שיצטרך לבוא להעיד על המיזכר הזה, זה החוקר ודרכו אפשר להגיש את המיזכר הזה. יתכבד החוקר ויגיע ואז נשאל אותו. אין שום דבר לא פרוצדוראלית…"

השופטת פרידמן-פלדמן: "עו"ד בן צור, זה לא סיכום של החוקר, הנוסח הוא נוסח דברים שאומר העד, אמרתי שהוא אמר לי כך וכך זה דברים שאומר העד".

בן צור: "אז זה פראפרזה של החוקר".

השופטת פרידמן-פלדמן: "לא, כרגע, ודאי אפשר להגיש את זה בכפוף לזה שיבוא העד ויאשר את הדברים או החוקר".

בן צור: "איזה כלל ראייתי או דיוני מאפשר את ההגשה של מיזכר שרושם חוקר בשלב הזה?"

השופטת פרידמן-פלדמן: "זו עדות".

תירוש: "זה כמו עדות".

עו"ד ז'ק חן: "כבודכם, אין סעיף בפקודת הראיות שמאפשר להכניס אימרה של עד, אין סרט כזה. לא מדובר באימרת חוץ של נאשם שאפשר להכניס אותה על סמך מי ששמע ורשם אותה. אין כלל ראייתי כזה".

בהמשך:

תירוש: "כבודכם אולי אני אוסיף עוד פרט מידע שאולי לא היה ברור. אולי כדאי שאני אוסיף עוד דבר לגבי המיזכר הזה שאולי לא היה ברור. בימים שהיו תמלילים, זאת אומרת שהיתה חקירה היה תמליל ויש גם הודעה. בימים שנגבו ראשי פרקים היו תמלילים ונכתבו מזכרים, לא נכתבו הודעות אז זה המיזכרים ששקולים להודעות. בתחילה ראשי הפרקים של היום הזה הייתה תקלה ולכן חלק מהיום הזה בתמליל לא נמצא של ראשי הפרקים ולכן המיזכר הזה…"

בן צור: "איזו תקלה הייתה?"

תירוש: "אתה תשאל את החוקר כשיגיע לכאן".

בן צור: "לא, עכשיו אני רוצה לדעת איזה תקלה הייתה".

תירוש: "אני לא יודעת, הייתה תקלה".

בן צור: "לפני עד מדינה יש תקלה? מה התקלה?"

תירוש: "זו לא התקלה היחידה במדינת ישראל של תמלילים, זה קורה לפעמים. יש מקטע בתמליל של היום הזה שאין אותו בתמליל ויש אותו במיזכר".

השופטת פרידמן-פלדמן: "זה נמצא בהקלטה?"

תירוש: "נכון בהקלטה, זה מתועד שהם עוברים חדר בגלל הפסקת חשמל, לכן המיזכר הזה הוא כמו, במובן מסויים כמו הודעה שמתעד את גביית ראשי הפרקים שחלקו מצוי בתמליל וחלקו לא מצוי בתמליל" (המשמעות היא שאין הקלטה, יש תיעוד רק למה שקרה לפני והמעבר לחדר אחר).

השופטת פרידמן-פלדמן: "העניין הוא אחר עו"ד תירוש, גם להודעה של העד הם לא חייבים להסכים להגשה, הסכימו כרגע להגשה טכנית של כל ההודעות".

תירוש: "נכון".

השופטת פרידמן-פלדמן: "אבל אם הם לא מסכימים אז לכאורה אי אפשר להגיש. השאלה רק אם אי אפשר שזה יוגש כמו יתר ההודעות, לא לאמיתות התוכן, כדי שאפשר יהיה לשאול אותו".

בן צור: "התשובה היא כבודה מבחינתנו לאו, סליחה על הנחרצות על העניין הזה, אני רוצה להגיד, נבין מה קורה פה. בדרך כלל החקירה הראשית אומרים לו בוא תספר, בוא תעיד, כך וכך וכך, זה מצמידים אותו אתה אמרת כך, אתה זוכר מה אמרת? ככה החקירה מתנהלת. בדרך כלל חקירה ראשית זו חקירה של ספר, תגיד, אנחנו כרגע נמצאים במין איזה דיון שבו התובעת מראיה לו, היה, לא היה? כן? ואם אתה סותר אז בוא אני ארענן אותך, זה תקלה אולי מס' 1 אבל אנחנו שומעים את הדברים.
מה אומרים לנו? אומרים לנו את הדבר הבא, הייתה תקלה בדיוק לפני הכניסה לעד המדינה, הייתה תקלה בהקלטה אז מה היה הצריך לעשות כשיש תקלה בהקלטה? להקליד שאלה-תשובה, נכון? זה מה היה שצריך לעשות, להקליד אז אין את ההקלטה ואת ההקלדה כי החשמל בדיוק נפל, בדיוק נפל החשמל, איזו סוג תקלה הייתה? הפסקת חשמל? תקלה אחרת?"

תירוש (מצטטת מתוך דברי החוקר): "אנחנו ממשיכים, עברנו חדר בגלל תקלה טכנית, המחשבים, בגלל החשמל נפלו, אנחנו ממשיכים מאותה נקודה ואז מישהו צוחק, אולי זה קשור לבזק, אני לא יודע, אנחנו ממשיכים את אותו משא ומתן תחת ההגבלות שהזהרנו אותך לפני מספר דקות".

בן צור: "אז צריך לרשום שאלה-תשובה כמו שצריך לעשות, רושמים הודעה, שאלה-תשובה, לא מיזכר".

תירוש: "לא רושמים, בראשי פרקים לא רושמים הודעה, מה לעשות?"

בן צור: "אבל ראשי פרקים זה לא שאלה-תשובה, זה לא ישיר, זה מיזכר של החוקר. החוקר, אתם רוצים להביא את החוקר לעשות את הפאוזה כמו שהצענו קודם, יבוא החוקר ייחקר על הדברים האלה ואז אפשר יהיה להכניס את זה, אי אפשר להכניס את הדבר הזה כך. זו תקלה על תקלה על תקלה. אמרתי לך זה גרוטסקה של חקירה ראשית".

תירוש: "אז אני רק אגיד, לפני ההצעה אני רוצה להגיד משהו לגבי הגרוטסקה של חקירה ראשית, אני רוצה להשיב רגע, אנחנו מטרתנו היא לברר את האמת, העד כאן על דוכן העדים ואנחנו רוצים שהוא רק יגיד אמת".

בן צור (בציניות): "ברור".

תירוש: "אם יש משהו שהוא אמר כאן שהוא חושב הוא לא אמת הוא מוזמן, יותר ממוזמן, הוא צריך לומר את זה, הוא צריך להגיד את עדותו ולהגיד את האמת בלבד".

בן צור: "איזה כלל זה, בוא, אני אראה לך מה החוקר רשם, תגיד לנו אם יש לך הסתייגות, זו חקירה ראשית?"

השורה התחתונה: בשיאו של המו"מ על הפיכתו של פילבר לעד מדינה, כ-6 שעות בלבד לפני שחתם על הסכם עד מדינה, היתה הפסקת חשמל מסתורית שלא איפשרה להקליט את הדברים, בדיוק כאשר "פגישת ההנחיה" עלתה לראשונה. האם זה מקרי?

***

אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
08:53 -> 10:26 -> 14:15 -> 17:25 -> 17:38 -> 17:55 -> 18:18 -> 19:02 -> 19:12 -> 21:42