בסוף הדיון אתמול טלטל פילבר את באי האולם: אחרי שעו"ד בן צור שיחזר את כל מהלכי החקירה שהביאו את פילבר להפוך לעד מדינה, אחרי שפילבר אמר שוב ושוב כי ברגע שדפקו לו בדלת באותו בוקר ב-18.2 הוא הבין שאין תוחלת ולא ירפו ממנו הוא הוסיף ואמר:
"אני הבנתי שאם מנגנון כזה גדול מתנפל עליך אתה לא תנצח. התחנה הבאה זה סרטן. הבנתי שאם אנסה לנצח אותם אסיים מרושש ועם סרטן".
לשניות ארוכות השתררה דממה באולם, ואז ביקש בן צור לסיים את הדיון. אנשי הפרקליטות יצאו מהדיון, כהרגלם, כשהם מצחקקים.
דבריו המטלטלים של פילבר עברו ליד אוזנם של האנשים האלה, עם תפיסת הכוח הבלתי מוגבלת ועם שיכרון הכוח העצום. הם הורסים ודורסים חיים של אנשים בלי להניד עפעף.
ההקשר הראשון עולה הוא של גל הירש והעוול שעשו לו. ההקשר היותר רחב הוא "המנגנון" שמתנפל עליך ומותיר אותך חסר אונים – והמנגנון הזה כולל חוקרים, פרקליטים ולמצער גם "עיתונאים", אלו ששמם עולה לאורך הדיונים, כמי שפרסמו דברים מגמתיים ושקריים בשירות הפרקליטות: אמנון אברמוביץ', גיא פלג, רביב דרוקר, גידי וייץ, ברוך קרא, אביעד גליקמן ועוד.
פעם אחר פעם מציג בן צור כתבות פרי עטם שנועדו להפעיל לחץ על עדים מ"גורמים" במערכת אכיפת החוק וכולנו יודעים היטב מי הם אותם "גורמים".
***
החלק הראשון של הדיון אתמול הוקדש לפי התכנון לדיון על בקשת הפרקליטות לתיקון כתב האישום.
השופטים אמנם היו מאוד לא סבלניים עם תירוש, הביעו בפניה ביקורת על בקשתה, אבל שום דבר לא וודאי לקראת ההחלטה, שתינתן בימים הקרובים, להערכתי לכל המאוחר ביום ראשון בשבוע הבא.
ניכר היטב בתירוש שהיא לחוצה באופן קיצוני. קולה היה היסטרי, כשהשופטים, במיוחד השופט בר-עם ניסו להעיר לה, היא הרימה בחוצפה כי רבה את קולה ואף נזפה בהם שהיא לא מצליחה להשיב והם קוטעים לה את קו המחשבה.
המחזה הזה היה תמונת מראה לכוחנות של הפרקליטות: הם בטוחים שהשופטים בכיסם. לתירוש לא היו תשובות לשאלות הרבות של השופטים – לא היו לה תקדימים מתאימים והיא הודתה שאין לה שום ראיות חדשות.
הטיעון המרכזי שלה היה: מרכז הכובד שלנו זה לא המועד, זו ההנחיה עצמה, טיעון די מגוחך, בהתחשב בעובדה שיש גורמים נוספים כמו פגישות שנעשו כביכול בעקבות ההנחיה.
עו"ד חן ועו"ד בן צור כמובן תקפו את הבקשה ורמזו בצורה די מפורשת שהפרקליטות הציגה מצגי שווא בפני בית המשפט למרות שידעה את האמת מלכתחילה.
לקראת סוף דבריו של בן צור הוא תמצת בכמה משפטים את המטרה של הפרקליטות – לכפות למעשה או לחלץ מפילבר איזושהי אמירה שאולי הפגישה היתה לפני מינויו, תחת מוראו מהגשת כתב אישום נגדו.
הנה עיקרי הדברים שנאמרו בדיון על הבקשה לתיקון כתב אישום – ולפני זה הערה משמעותית:
השופטים דיברו רבות על סעיף 184. הסעיף הזה מאפשר לבית המשפט להרשיע נאשם בעבירה אחרת מזו שכתובה בכתב האישום בכמה תנאים – שהיו ראיות, שניתנה לנאשם הזדמנות להתגונן, שההאשמה הזו לא יכולה להיות חמורה יותר מהאשמה המקורית.
אלא שתירוש רתחה בכל פעם שהעלו את האפשרות הזו והיא ידעה למה: זו תעודת פטירה סופית לתיק. ראשית, כי אין לה ראיות חדשות (והיא נשאלה על כך שוב ושוב).
שנית, כי המשמעות שתיקון כתב האישום לפני סעיף 92, כפי שהיא ביקשה, יידחה וכך מגיעים לאותה תוצאה: תעודת פטירה של התיק. לכן, תירוש חייבת את תיקון כתב האישום לפי האפשרות השנייה כדי להשאיר לך פתח כלשהו "לחלץ" מפילבר איזושהי אמירה שהפגישה היתה לפני מינויו.
תירוש מסתבכת, השופטים תוקפים
תירוש: "ראשית, אני חייבת לאמר ואני חוזרת, המובן מאליו, לטעמנו התיקון ושינוי המועד, שהוא מרחיב את התקופה ומוסיף את התקופה שלפני, לא מדובר בשינוי עובדתי משמעותי. העיקר זה עצם ההנחיה, מרכז הכובד שלו. המועד לא הדבר המרכזי, השינוי לא משנה את כתב האישום משפטית. לא משנה אותו, עובדתית. פותחים את האפשרות לעוד פרק זמן.
בתי משפט מרשיעים לפי סעיף 184, גם בעבירות אחרות, המבחן הוא מבחן הסבירות. אם בית המשפט ישתכנע שהיתה הנחיה, לא נכון שהוא יכבול ידיו, לא נכון שבית המשפט יהיה כבול רק בעקבות העובדה שניסחנו את כתב האישום.
הדבר המרכזי הנוסף הוא, לטעמנו, שניתנה לנאשמים הזדמנות להתגונן. טענת ההגנה שלהם, כפי שהם ניסחו אותה, שלא היתה הנחייה כזו, זו הדבר המרכזי.
אני רוצה לתאר את הסיבה שהגענו עד הלום. המסקנה הראייתית התחדדה – ואני מוכנה להסביר, בין היתר בגלל שאנחנו נמצאים בחקירת העד. מלכתחילה העד לא זכר את האירוע, לא תאריך ספציפי, תהליך ההיזכרות שלו לגבי המועד על דרך של הסקת מסקנות, לפי אירועים חיצוניים וקל לראות את זה.
הוא נתן אבן דרך, עוגן, לאחר המינוי שלו. הוא נקב בחקירותיו במועדים שונים כמו 7, 8, 9 ו-10, הוא אמר בחקירה את ארבעת המועדים".
השופטת רבקה פרידמן פלדמן: "העד לא דיבר על מועד לפני המינוי, שזה המועד שאתם מבקשים לתקן".
תירוש: "הוא לא דיבר על מועד לפני. אנחנו לא יודעים לומר עדיין באיזה מועד מדוייק היתה הפגישה. היינו צריכים לתת יותר משקל לתכתובות עם עופר מרגלית בסוגיית המועד. לו ההתכתבות היתה מופנמת על ידינו היה היתה מוצגת בחקירה המשלימה של העד. נעשה טעות על ידינו. אנחנו בחנו, ביושר, את אותות האמת לגבי עצם ההנחייה, זה מרכז הכובד שלנו, ונחה דעתנו שהיתה הנחייה. המועד התאפשר עקב איכונים, וזה נתן אפשרות של 7 ו-10, 8 ו-9 אף פעם לא היו אופציה מבחינתנו (אמירה חצופה כי תירוש מודה שהיא הציגה למעשה מצג שווא בפני בית המשפט בחקירה הראשית). אנחנו עדיין חושבים שזה יכול להיות שזה באחד המועדים האלה. לכן אנחנו ביקשנו להרחיב את זה, ואני מעריכה את חברי על העובדה המצויינת שהם עשו.
"אנחנו לא חולקים שזה היה בידינו, אנחנו מסכימים שהיינו צריכים לבחון זאת, ביחס לסוגיית המועד, זה קרה בגלל שמרכז הכובד שלנו לשיטתנו, בכלל, אם היתה הנחייה ולא בשאלת המועד. זה מרכז הכובד, ולא המועד. היינו צריכים לתת משקל יותר לווטאספים ולראות את הדברים בצורה מובהקת.
"שבנו ובחנו את חומרי החקירה, שבנו ובחנו את כל החומר, ראינו שיש יותר מהיתכנות אחת, יש אפשרויות, מספר אפשרויות בפגישות שבין נתניהו לפני וגם ב-10 לחודש. החל מהרגע שנתניהו הודיעה לפילבר על מינויו, ובכלל זה גם אחרי המינוי הפורמלי. נעשתה טעות על ידינו, והיתה טעות שכתב האישום לא נוסח באופן רחב. האם בגלל זה צריך לחסום את התביעה להוכיח, רק בגלל שזה לא נוסח נכון? או לאפשר לבית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים לגבי פגישת ההנחייה. לטעמנו לא נפגעת זכות ההגנה להתגונן. ואני אומרת, חבריי מצטיינים בעבודתם אבל גם מצטיינים לתת לתביעה ציונים. אנחנו לא אוהבים את הסעיף הזה, וגם סעיף 184, זה מבחן ההזדמנות, התכלית שלו לא לחלק ציונים לתביעה. זו לא המהות שלו, בתי המשפט אומרים את זה".
פרידמן פלדמן: "סעיף 184 לא עומד על הפרק כרגע".
תירוש: "כרגע הוא לא עומד על הפרק, אם נצטרך נגיע גם אליו".
השופט בר עם: "אולי גבירתי תציג פסיקה אחת של העליון שבחינה כוללת של ראיות מצדיק תיקון של כתב האישום ללא שינוי בנסיבות. אני לא מצאתי".
תירוש: "אני מפנה לפסק דין שטרית, העובדות שונו בנקודה קריטית".
בר עם: "אני לא דיברתי על סעיף 184".
תירוש: "הפסיקה רבה…".
בר עם (ממשיך ללחוץ על תירוש לספק תשובות): "האם גבירתי מכירה פסק דין שהתיר כתב אישום מהטעם של בחינה כוללת של ראיות? זה בעצם הטעם העיקרי?"
תירוש (מגמגמת): "אני תיכף אבדוק זאת. אני אומרת שנייה, אני אגיד כך, היו מספר פסקי דין (מגמגמת).
בר עם (מנסה להתערב ותירוש נוזפת בו): "אדוני, תן לי להשיב!"
בר עם: "למה גבירתי הולכת לסעיף 184, אנחנו לא שם. נשים את העובדות על השולחן, אנחנו אחרי ישיבות רבות בנושא, גם של חקירה נגדית. את אומרת שאם העובדות ישונו תהיה חקירה נגדית אחרת?".
תירוש: "אנחנו לא נתנגד".
פרידמן פלדמן: "זה נכון שקו ההגנה שלא היתה פגישת הנחיה. הדרך של ההגנה להראות זאת הוא במועדים הנטענים לא היתה לכך היתכנות. עכשיו גבירתי אומרת אוקיי, אם ההגנה ניסתה להראות שבמועדים שאנחנו אמרנו שלא היתה פגישה, אנחנו נשנה את המועדים.
מה צריך לקרות עכשיו? נתחיל לראות ועדים לפני ואחרי? את אומרת שאין פגיעה בהגנה. אבל ההגנה בדקה לפי כתב וניסתה להראות מה שהיה ואתם אומרים נניח את זה הצידה ונחפש תאריך אחר".
תירוש: "צריך לבחון שתיקון עובדתי…"
בר עם: "זה תיקון עובדתי חזיתי!"
תירוש: "אני לא חושבת שזה תיקון עובדתי חזיתי. ייתכן שזה עוד עבודה להגנה, זה לא אומר שהגנתם נפגעת… פילבר מספר סיפור על הנחייה שזה לא קשור למועד. חולקת שמדובר בשינוי עובדתי חזיתי, יש פגישת הנחיה, היא קיימת, פילבר עושה דברים בעקבותיה, אנחנו לא מספרים סיפור אחר. כן, זה מצריך את חבריי להוסיף חקירה, זה לא פוגע בחקירה שלהם. לא יכול להיות שעד נמצא בחקירה ותיחסם הדרך. פתוחה בפניה של ההגנה האפשרות לחזור להיחקר".
פרידמן פלדמן: "את אומרת שזו לא פגיעה בנאשמים, אלא פגיעה בסנגוריו".
בר עם: "יש לכם ראיות נוספות שמבססות מועד קודם?"
תירוש: "הם הביאו חוות דעת של איכונים, החוות דעת כוללת ניסוחים, יש התכנויות אחרות".
השופט שחם: "גב' תירוש, יש עכשיו תזה חדשה? מתי עכשיו לשיטתכם היתה הפגישה? כי אפשר היה להתרשם שההגנה התמודדה עם התיזה של כתב האישום, היא בחנה את כל הראיות בפרספקטיבה של כתב האישום – תכתובות ווטאספים, מיילים, מי נפגש ואיפה. עכשיו את אומרת בעצם שהכל מתחיל מהתחלה, אבל בהסתייגות אחת שעכשיו אין גם נקודת ייחוס. מאותה נקודה שבה הודיעו על כוונה למנות וצפונה, בלי שיודעים מה לבחון. זה לא כל כך טריוויאלי הדבר הזה".
תירוש: "אני אומרת שבכתב האישום נוקבים לפעמים במועד לא ידוע, קשה להתחקות אחר המועד. זה דבר ראשון, ברבות השנים, קשה מאוד לדייק מועד ספציפי, אני לא יודעת לאמר את המועד, גם העד לא יודע לאמר, אנחנו כן יודעים, שיש בחומר שנמצא בידי ההגנה, יש בחומר שנמצא אפשרויות התכנויות ממשיות לפגישות בין נתניהו לפילבר".
פרידמן פלדמן: "עו"ד תירוש, השאלה היא לא אם היו פגישות לפני כן. השאלה אם יש לגבירתי ראיות על פגישת הנחיה לפני כן, כשהעד עמד כאן על דוכן העדים והעיד שזה אחרי ה-7 בחודש. גבירתי אומרת אולי היתה פגישה לפני כן, אולי זה דבר אחד, ראיות שקרו דברים לפני זה דבר אחר".
תירוש: "אני חושבת שהעד אמר שוב ושוב שהוא לא זוכר את מועד הפגישה, אמר שוב ושוב שהוא לא זוכר מועד מדויק, הוא אמר יותר דברים עמומים, אחרי כניסתו לתפקיד, לא נקב אחרי האישור הרשמי. מרגע שנתניהו מודיע לו על המינוי, יש מספר צמתים והתכנויות, לא רציתי להרחיב. יש עוד אפשרויות, יש מועד של אישור נציבות ב-3.6, אני לא חושב שהעד מבטל את פגישת ההנחייה, הוא זוכר אותה באופן נחרץ".
פרידמן פלדמן: "אבל הוא זוכר שהיה טופס לבקשת חופשה, הוא לא זוכר אבל הוא כן מספק נתונים, ולכן זה צריך להיות אחרי. יש לו איזשהו עיגון והוא לא מדבר על תאריכים לפני. הוא נותן עיגונים ומאשר שנוכח מה שאומרים לו, כשהוא בודק את כל הנתונים – זה צריך להיות אחרי".
תירוש: "גבירתי שואלת האם נצליח להוכיח שזה קרה לפני?"
פרידמן פלדמן: "האם יש לכם ראיות שזה היה לפני?"
בר עם: "מדוע גבירתי לא סבורה שעומדת לה הזכות אם בסופו של יום יוצגו כל הראיות וגבירתי תבקש לשכנע את ביהמ"ש לגבי מועד אחר – זה סעיף 184, זה הרבה יותר נכון".
תירוש: "אנחנו חושבים שאתם מערבבים את הסדר. לא נכון לבחון את הראיות, אלא לאפשר לתקן את כתב האישום.
אדוני, תן לי להשיב, אני שומעת אותכם, תנו לי להשיב. האם זה נכון לתקן את כתב האישום ואז תראו אם אנחנו נצליח להוכיח זאת, ויכול להיות שעניין החופשה יפיל את זה".
בר עם: "יש כאן כשל לוגי. אם גבירתי סבורה שזו הדרך הנכונה, הבקשה לתיקון והבקשה נדחית, עדיין עומדת לגבירתי האפשרות לטעון לפני סעיף 184. לא כל טעות בהכרח תאפשר תיקון כתב אישום".
תירוש: "ההיגיון אומר שזה הסדר, לבקש את תיקון כתב האישום. זו הסיבה שבית המשפט אומר שתתקנו באותו רגע".
בר עם (מאבד סבלנות ועוקץ את תירוש): "אז תמיד אפשר לתקן, כל בחינה של ראיות, אז ההגנה תעשה חישוב מסלול מחדש. כל פעם שיש, איך הגדרתם את זה 'בחינה כוללת של המסד הראייתי'".
פרידמן פלדמן (שוב מנסה לקבל תשובה על הראיות ללא הצלחה): "בכל זאת, האם יש לכם ראיות נוספות לגבי קיומה של פגישת ההנחיה והאם יש לכם ראיות נוספות לגבי מועדה. ואני שואלת כי הבקשה לתיקון כתב אישום, צריך לראות על מה היא מבוססת. כרגע יש לנו עד שאומר חד משמעית שהפגישה היתה אחרי המינוי. גבירתי אומרת הוא לא בדיוק זכר אז אנחנו נזיז את זה. אז אני שואלת – זה מה שהוא מעיד אמנם אבל אחרי שההגנה הראתה שזה לא ייתכן, אז מאחר שהוא זוכר פגישה כזו ננסה להזיז אותה אחורה. אני שואלת אם יש ראיות נוספות לעצם קיומה של הפגישה. והמועד הוא קריטי, כי יש לנו פגישה במוצ"ש (של קמיר) ואתם מבקשים מיום ההודעה על המינוי".
בר עם: "גבירתי לא יודעת איזה ממצאים בית המשפט יקבע. האפשרות שבית המשפט ישתכנע מבחינה עובדתית שהממצאים תומכים בתיזה שגבירתי מראה, סעיף 184 פתוח בפניה. השאלה אם לא ניתנה אפשרות סבירה להתגונן היא פונקציה של הרבה חומרים שלא מונחים לפנינו. גבירתי מבקשת פוליסת ביטוח, שלא תעלה טענה בהיבט הזה. בשלב הזה זה בעייתי".
תירוש: "עם כל הכבוד זו לא פוליסת הביטוח, היה אפשר לבחור בסעיף 184, בית המשפט העליון חשב אחרת, אנחנו רוצים לתת לנאשמים הזדמנות להתגונן, זו לא פוליסת ביטוח".
השופט שחם: "המועד אולי זה לא אירוע חזיתי מבחינתכם, אבל זה אירוע מטריאלי. אתם לא רק טוענים מועד אלא גם עשייה בעקבות זאת. וההגנה בחנה את הטענה הזו, האם זה קונסיסטנטי למה שנטען בכתב האישום. המועד יותר מהותי מאשר סתם להגיד 'היתה נקודת זמן'". זה עכשיו לבחון הכל מחדש".
תירוש: "הם שוללים את ההנחיה".
שחם: "הבנתי, אבל הם טוענים שיש דברים אחרי".
בר עם: "האם גבירתי מבקשת לקבוע את קו ההגנה החילופי?"
תירוש: "הם כופרים בפגישת ההנחיה".
בר עם: "את אומרת שהיה אפשר לנסח את כתב האישום וקו ההגנה היה נשאר, אנחנו לא יודעים את זה".
תירוש: "אני אומרת שקו ההגנה כופר בעצם ההנחיה, שהוא כולל בחובו גם שינוי המועד לאחור… אנחנו חושבים שבית המשפט לא צריך לחסום את הדרך. אני כבר אומרת שבהחלט שנגיע למסלול הזה של 184. זה יכול להיות אחרי שהעד יסיים להעיד. ולכן זו הסיבה שבית המשפט קבע את דרך המלך, אנחנו לא יודעים מה ייקבע, אנחנו רואים את הטעות של כתב האישום, כי אנחנו לא יודעים את המועד המדויק, אנחנו יודעים את התקופה".
שחם: "שאלה אחרונה, יש להגנה קו הגנה שאומר שעוד לפני ה-7.6 כבר בוצעו פעולות א', ב', ג'. עכשיו אתם אומרים – קו ההגנה לא קיים. עכשיו אנחנו מזיזים לאחור את המועדים. אז מה שאתם הבנתם לפני ה-7.6 כבר לא לוקח. עכשיו נקודות הייחוס היא 25.5 או משהו כזה. זה אותו ציטוט שיש בעמדת ההגנה של שינוי בעמדת הצדדים במהלך ההליך. זה לא מופרך בנסיבות האלה".
תירוש: "תן לי להשלים, ואני חייבת בשביל קו המחשבה שלי, פילבר פעל כך, ולכן קו ההגנה לא נפגע".
שחם: "קו ההגנה מתייחס לאיזושהי נקודת זמן ובוחן את העשייה או אי העשייה בפרספקטיבה הזו. וכשמבקשים לשנות את זה – זה משפיע על כל בחינת הראיות. אנחנו עוסקים בתיק שאפשר להגיד בזהירות שרמת המורכבות שלו לא מהנמוכות. לבצע מהלך כזה במהלך שמיעת העדות זה לא דבר טריוויאלי".
תירוש: "חבריי מחלקים ציונים, בין היתר שהדחנו את פילבר לעדות שקר, גורמים לשקר בפני בית המשפט. מיותר להתייחס לדברים האלה… עוד ארוכה הדרך, יש הצלבה של ראיות אחרות, אני בוחנת כרגע אם יש לי משהו לאמר נוסף".
עו"ד חן: "משנים פה את כללי המשחק"
עו"ד חן: "יש בלבול בן קו ההגנה בין יכולת הסבירה להתגונן. זה שני דברים שונים לגמרי. קו ההגנה שלנו – לא היתה הנחייה. הדרך שלנו לבסס את קו ההגנה, זו ההזדמנות הסבירה שלנו להתגונן, זה דרך החקירה הנגדית, מה הטקטיקה ומה האסטרטגיה, זה לא קווי הגנה כמו שאומרת תירוש, זו הדרך שלנו להתגונן, ובמובן הזה, מה שעומד כעמוד האש, הוא נקודת הייחוס שלנו, זה כתב האישום והראיות. כלומר, אנחנו חייבים להתייחס במה שהתביעה הניחה לפנינו, אי אפשר לערבב את הכלים כל הזמן ולכן זה פוגע בדרכי ההתגוננות שלנו.
יישמנו את הגנתנו, ניקבנו את הטענה הזו, גם כתב האישום המשיך את ההנחייה, יש פעולות, וזה משפיע לפני ואחרי, ובאופן שבחרנו את החקירה הנגדית, על בסיס כתב האישום, באנו עם כל הקלפים. ותירוש אומרת, שנייה פוס. נכון, טעינו, חומר הראיות לא דומה לסיפור של כתב האישום – במועד, אנחנו נשנה את העובדות. מה שבולט בטיעון של חברתי בהיעדר לתשובה לראיות חדשות, אלא רק לחשיבה חדשה, ולא לראיות חדשות, מה שבולט זו הנחת המבוקש. כלומר, כתבנו שהיתה הנחיה וזו המהות.
הם מזיזים אחורה והם מחרבים את היכולת שלנו להתגונן. זה מזכיר לי את קו הגבול האדום שמזיזים אותו, אי אפשר להפוך מכתב האישום פלסטילנה, מהעובדות שאנחנו מתכננים את ההתגוננות. אומרים לנו, בואו נפנה שמאלה, זה לא רק מבוך, גם במבוך מסובך, יש נקודות יציאה וכניסה, אין כניסה ויציאה".
פרידמן פלדמן: "החוק מאפשר תיקון כתב האישום".
חן: "לא גבירתי, החוק מאפשר אם יש עילה מבוררת, לדברים הקטנים ביותר. התביעה מבקשת שנתיים וחצי אחרי הגשת כתב האישום, בפעם החמישית. היו 100 אלף מסמכים, תכננו את קו ההגנה, מה סדר החוקרים, מלמטה, דרך ראיות פורנזיות.
חסר פה זה העניין של העד, הוא אומר את הדברים שזה היה אחרי מינויו, הוא אומר את זה בכל נקודת זמן, בחקירה, ברענון, חקירת ההשלמה, והוא אומר בשום פנים ואופן לא, זה היה אחרי המינוי. ולכן זה העוגן שלנו לפי העד. זה לא שיח אינטלקטואלי. זה ביחס לתשובות העד, זה הדבר המרכזי. לא יכול להיות שהעד מציג מצב ראייתי מסויים, בונים על זה כתב האישום בלי לבקש לתקן אותו כשנודע להם, בלי לבקש אחרי חקירת ההשלמה, בלי לבקש אותו אחרי רענון העד ובמהלך העדות הראשית. שם הציגו לו זאת לפני כתב האישום. כשהתביעה שואלת אותו ב-7 לחודש הוא שולל את זה. זה לא שיש קו הגנה שאין הנחייה וכל השאר לא חשוב כמו שתירוש אומרת.
אני רוצה להציג את המצב הראייתי, זה מצג מאוד מאוד חשוב. אני חושב שנגרמה פגיעה אנושה ביכולת שלנו להתגונן. מה אומרת הזכות להליך הוגן? הזכות אומרת, אנחנו קבענו לפי חומר ראיות, הנה כתב האישום, הנה חומר הראיות, קחו אותו ותתגוננו. שכתב האישום הוא היסוד שאליו אנחנו מתייחסים, זה כלי העבודה שלנו, לתכנון קווי ההגנה, עצם העובדה שמשנים את הכללים תוך כדי תנועה, בעיתוי הזה, שכל הראיות היו בידי המאשימה, שהגישה את כתב האישום ועשתה את השלמת החקירה, וניתן היה להציג לו את אותו מצג על אפשרויות אחרות.
אני לא יכול עכשיו לקבוע את קווי ההגנה, יש פה שינוי בעניין משמעותי ואני לא יכול להגיד מה אני אטען… כתב האישום הוא הבסיס ששני המחנות מתכננים איך לשחק במגרש. אם נלך לפי ההיגיון מה תשאלו אז (במקרה של תיקון), אז בעצם אפשר לצמצם את כתב האישום לשורה אחת: הנאשם אשם ולכו תוכיחו. לכן קובע השופט ברק את הדברים ברורים. כללי המשחק מאוד ברורים: אי אפשר לשנות את כללי המשחק באמצע המשחק.
"שום דבר לא התחדש, ולכן אי אפשר לקחת את מפת הדרכים כפי שאומר ברק, ולערבב את כל הכלים. עמדתי להפסיד, אופס, אז בוא נשנה זאת. פה הגענו למבוך, שאין יציאה ואין כניסה. אנחנו עכשיו צריכים להסביר מה השתנה? הם צריכים להסביר זאת.
"לא קיבלתם תשובה כיצד זה קרה, ע"י בכירי מערכת משפט, היועצ המשפטי לממשלה, אגב 23 פרקליטים שישבו בדיון של סיעור המוחות. יש לדבר מחיר מבחינת המאשימה, היעדר השקידה הראוייה פגעה מלכתחילה באופן הבסיסי בהגנת הנאשמים בקווי התקיפה".
חן מציג לשופטים את ההתייחסויות של פילבר בנוגע לנקודת הייחוס של פגישת ההנחיה:
"כל ההתכתבויות שלו, שהמעורבות שלו היתה בנושאים במאי, אז עכשיו מזיזים לי את קו הגבול. מהי נקודת הייחוס? הם לא הסבירו למה, איפה יש נקודת אחיזה, מהי הנקודה האובייקטיבית, מה הנקודה שאני יכול להיאחז בה. אתם לא קיבלתם את התשובה לכך. היא יכולה להגיד גם שהפגישה התקיימה חודש אחר כך. למה רק לפני, למה לא אחר כך? אין נקודת ייחוס שמצדיקה את תיקון כתב האישום דווקא לפני, בוא נגיד שזה היה שבועיים בחודש אחרי, למה לתחם את זה רק לפני. חברתי ניסתה להזיז אותו ל-7 לחודש והוא שלל זאת.
אם כל הזמן משנים לנו את הכללים אחרי שהצלחנו, מה זה אומר? מה זה אומר לתחושת הצדק וההגינות?"
בן צור: "פילבר בדה הנחיות ונזיפות. אולי תירוש ציפתה שנחטיא איזה סמס"
בן צור: "אני אהיה יותר קצר. נניח שאנחנו באישום אזרחי ואז אני כתובע אזרחי, תראו, אני מבקש לתקן, זה תיקון נדרש נוכח בחינה חוזרת של המסד הראייתי. מה היה עושה בית משפט? נדמה לי ש-50 מ-100 שופטים היו דוחים על הסף והנוספים היו מבקשים תגובה והיו קובעים שאין בסיס לזה.
"עכשיו אנחנו בתהליך הפלילי: זה צריך לקבוע את המשמעויות לפי התהליך האזרחי, זה נבעט כלאחר יד, שתראה לי פס"ד אזרחי ואפילו פלילי, שהתבקשה להביא ולא הצליחה".
"מה מבקשים לתקן? סעיף 3 לבקשה, במועד לא ידוע לאחר שנתניהו החליט על מינויו. זה תיקון עמום, זה לא מתקשר לאיזו מועד, אנחנו אולי נטען, כך היא אמרה, שאולי היתה פגישה ב-10 בחודש. הסתכלתי שוב, ראיתי שאין פגישה כזו עם נתניהו והעד שולל, והיא אומרת, אולי יש. למה היא טוענת? כי מותר לה.
"היבט נוסף, שאני בדקתי את האפיזודות של פילבר, יש הנחייה שלא היתה, יש נזיפה שלא היתה, ועכשיו הם באים לשנות… לגבי סעיף 184, הגרסה של העדות היא עקבית לכל אורכה, מהמועד שבו הוא החליט על פגישת ההנחיה. היא עדות עקבית. כולל בהשלמות כמו שחברי הראה את זה. יש ראיות אובייקטיביות ואלו שני הנתונים. נתון אחד סותר את הנתון השני, אין מחלוקת. המאשימה יודעת שיש סתירה בבסיס, ואז היא מכחישה – היא מאפשרת לעד לספר את גרסתו, כשהיא יודעת שיש נתונים אובייקטיבים שסותרים זאת" (כוונתו למה שקרה בחקירה הראשית שתירוש ידעה בוודאות שהתאריכים לא נכונים ולמרות זאת המשיכה במצג השווא בפני בית המשפט).
"נקודה רלוונטית נוספת, הוא נחקר בחקירה נגדית. בית המשפט איפשר לתביעה לחקור אותו בחקירה הנגדית. זה משמעותי. התובעת הדריכה, התעמתה, עשתה כל מה שהיא רצתה לעשות. היא החזיקה את כל החומר, היא לא היתה כבולה, לא להדרכות, לא ניסתה להגיד שאני מציגה לך את האפשרות כזו או אחרת, היא לא עשתה את הדבר הזה, אני לא חושד בכשרים או לא, אולי היתה לה ציפייה שאנחנו נחטיא איזה סמס.
"אני לא מכיר פסיקה שמאפשרת תיקון כזה, לא באזרחי ולא בפלילי. ולכן אם מחברים את שני הדברים האלו, אין ראיות חדשות וחקירה נגדית, אנחנו מקבלים תוצאה אבסורדית.
"מילה על סעיף 184 ואני מסיים תוך 5 דקות. אני לא ראיתי פסיקה, ואני אומר זאת בזהירות המתבקשת, אני לא ראיתי פסיקה כזאת. נתון שני, צריכים להראות כן אשמה חדשה או לא, בית המשפט שאל אם יש ראיות נוספות, שאפשר להקיש מהן, אני אומר בזהירות המתחייבות, מצבת הראיות המרכזי אומר שלא היה ולא נברא, היא אומרת שיגיעו עדים, זה המצב מבחינתנו.
"נקודה אחרונה: פילבר העיד פעם אחר פעם עד לחקירה הנגדית. מה התביעה רוצה לעשות? להגיד לו מר פילבר אני אומרת לך אולי כך וכך. זה עד מדינה נגדנו, שבדה הנחיות ונזיפות, יש אפשרות שאחרי שהוא אמר 89 פעמים, הוא יגיד – את יודעת מה, אולי כן, תחת המורא של כתב האישום. כי הם אומרים לו ואם… איזה ערך יש לזה? אין לי מושג אם הוא יעשה זה, אבל יש אפשרות כזאת. אבל הראיות שוללת את סיפור ההנחיה מכל וכל. לכן הניסיון לשאול העד תחת איום כתב אישום, האם מר פילבר שאולי כך וכך, ואז הוא יגיד שאולי כן, וזה המשחק. אין לבקשה שום עילה, היא פגעה בזכות להתגונן. אין אפשרות לעשות זאת".
