החקירה הנגדית של שלמה פילבר אתמול, ע"י עו"ד עמית חדד, התמקדה בכמה וכמה סעיפים בכתב האישום בתיק 1000 שהמחישו את תפירת התיקים לנתניהו.
הנושא הוא האפשרות התיאורטית שעלתה בזמנו למיזוג בין שתי זכייניות הטלוויזיה קשת ורשת.
כתב האישום בתיק 1000 העליל על נתניהו איזושהי מעשייה, כאילו הוא נדרש לסייע למילצ'ן בענייני רגולציה ואף הנחה את פילבר לסייע למילצ'ן בתחום הזה.
פילבר שלל את זה אתמול מכל וכל, ואמר במפורש שלא נדרש לסייע וממילא לא סייע, וכל שהיה הוא פגישות שנועדו לתאר את תמונת המצב החוקתית בעניין המיזוג – מה גם שהסמכות לאישור מיזוג זה נתונה לרשות התחרות ולרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה.
השורה התחתונה היא שפילבר "השמיד" אתמול סופית (זה קרה גם בחקירתו הראשית) את סעיפים 39 עד סעיף 55 מכתב האישום – סה"כ 17 סעיפים(!).
***
מה שמדהים הוא, שזה היה ברור עוד בשלב שבו מסר פילבר את עדותו אחרי שהפך לעד מדינה, אבל הפרקליטות, שוב, התעקשה להתעלם מהאמת וכתבה ביודעין סעיפים שקריים בכתב האישום.
צריך גם להבין עד כמה סעיפי כתב האישום האלה אבסורדיים: כדי שיהיה סיוע רגולטורי צריך שיהיה למי ולמה לסייע. בכל מה שקשור למיזוג רשת-קשת אנחנו מדברים על ביצה שלא באה לעולם. כלומר, מיזוג רשת קשת היה בבחינת רעיון לא בשל ולא אפוי ואף פחות מזה.
בין השלב שבו הדברים נחזו ועד לשלב השלמת המיזוג מפריד ים שלם. נדרש היה שבעלי המניות של קשת ורשת יסכימו באופן עקרוני למיזוג; נדרש היה לקיים משא ומתן בין מילצ'ן לאודי אנג'ל (מבעלי רשת) בדבר הצטרפותו של מילצ'ן כמשקיע ברשת; לאחר מכן היה צריך לסכם באופן סופי על מיזוג שתי החברות; נדרש היה לקבל את אישור הממונה על ההגבלים העסקיים (היום רשות התחרות); ובסוף כל הסופים, נדרש היה לקבל את אישור מועצת הרשות השנייה, שהיא סוברנית להחליט כרצונה.
לכן, ממילא, בשלב טרום עוברי שכזה אין מה לדבר על סיוע רגולטורי. מבחינת התפתחות הדברים, הרי נדרשו מילצ'ן והבעלים של קשת ורשת לעבור משוכות עסקיות משמעותיות כדי שהמיזוג יהפוך מרעיון אמורפי לתוכנית עסקית ממשית. השיחות בעניין היו עמוק בתחום העסקי, כשסיוע רגולטורי בכלל לא היה רלוונטי.
המשמעות היא פשוטה: אי אפשר להצביע על פעולה שלטונית כלשהי שביצע ראש הממשלה. השלב המוקדם בו נגוז הרעיון לרכישת מניות על ידי מילצ'ן סתם את הגולל הרבה לפני שהרגולציה הפכה לרלוונטית.
על כך יש להוסיף את העובדה שפילבר הדגיש, גם בחקירותיו וגם אתמול על דוכן העדים, שראש הממשלה לא התכוון לסייע למילצ'ן בתחום הרגולטורי; ושהוא מצידו הבהיר שאין כל כוונה לשנות את הרגולציה לכבודו של מילצ'ן או לכבודו של כל אדם אחר.
אין הבדל איכותי כלשהו בין הניסיון של ראש הממשלה לעודד את מילצ'ן להיכנס כמשקיע ברשת, לבין הניסיון של ראש הממשלה לעודד את מילצ'ן לרכוש את ידיעות אחרונות או להקים "פוקס ניוז" בישראל, או בניסיון לשכנע את לארי אליסון לרכוש את ידיעות אחרונות.
נקודה חשובה נוספת: פילבר הדגיש שוב ושוב שנתניהו פעל ממניע אידיאולוגי וממש לא עסקי, הוא רצה לגוון את שוק התקשורת ולהכניס אליו שחקנים חדשים כי הבין שהתקשורת מוטה.
הוא גם תיאר את יחסיו החבריים של נתניהו עם מילצ'ן, ותיאר סיטואציה שבה נתניהו שיחק עם נכדיו של מילצ'ן בבית ינאי.
זו נקודה חשובה מאוד בעניין המתנות שהרי מותר לתת מתנות בין חברים.
נוסף על דבריו של פילבר בחקירותיו במשטרה, וגם על דוכן העדים, שבהם חידד שלא העניק שום יחס של VIP למילצ'ן ובסך הכל היה מקור ידע, הוכיח עו"ד חדד בית המשפט שזו היתה התודעה של פילבר בזמן אמת, כפי שבאה לידי ביטוי בשיחותיו עם עמית סגל ורביב דרוקר, שהוקלטו בסתר ושימשו משום מה את הפרקליטות. כמו כן אמר פילבר את הדברים גם לחוקר רשות ני"ע.
השיחה עם החוקר על כל תיק 1000
פילבר: "ביום שהכל ייצא החוצה… במה התעסקתי גם… שרפתם את הכסף של אזרחי מדינת ישראל, אללה יסתור, אבל בסדר".
חוקר: "מה, באמת?"
פילבר: "כן".
חוקר: "שרפנו את הכסף של מדינת ישראל?"
פילבר: "עזוב… כולם יודעים את זה. אני אתן לכם לשאול, כל אחד מאיתנו היה מספר לכם את זה. כן סיגרים לא סיגרים, כמה מתנות, חברים ו… עזוב. כל עם ישראל יודע את זה, כל העיתונאים יודעים את זה, כל העולם ואשתו יודעים את זה.
זהו, מעבר לזה אין כלום לא היה כלום. באמת לא דירות לילדים ולא לקנות את החווה ולא כל מיני סיפורים ואלוביצ'ים ולא – צוללות.
בסוף זה ייגמר. כשזה ייגמר מישהו יצטרך לתת דין וחשבון לציבור. בסדר סבבה. אז בדקתי… אבל ככל שעובר הזמן, וקראתי משפט יפה של ליאת בן ארי מהריאיון שלה בעיתון של לשכת עורכי הדין.
היא מאוד חכמה, אישה פקחית, לא מכיר אותה. היא אומרת – כשמגיע לי תיק אני רואה אם הוא מתחיל להתפרק והוא לא מצליח להתקדם סימן שאין בו אמת. אם הוא נבנה אז הוא נבנה… זה… רודפים אחרי הזנב, רצים את כל הגלובוס, רוצים פה זנב, שם זנב.
כאלה טובות בסגנון הזה טובות לחברים – כל שרי הממשלה עושים שלוש פעמים ביום. באמת אני אומר לך עזוב, כאילו בחייך צריך להיות פרופורציות. אבל בסדר סבבה, נו אני אזרח למופת, מה שתבקשו תקבלו. אשתף איתכם פעולות כל פעולה שצריך".
גם בשיחה עם סגל אמר פילבר דברים די דומים:
פילבר: "המתת ל… התמורה למילצ'ן הוא פה מאוד מאוד חלש, הם לקחו איזה אוסף של דברים ניסו להדביק אותם ביחד ל… ליפות אותם, לשים עליהם מייק אפ, להציג אותם כאיזה מן דרמה".
סגל: "אוי טאטע".
פילבר: "הרי בסוף עורך דין נורמלי מפרק ראיה, ראיה".
סגל: "כן".
פילבר: "וזה מה שיקרה, שכל ראיה לגופה כשתסתכל עליה, ותסתכל על הפרטים, ותסתכל על ההקשרים, תסתכל על זה, זה, זה לא".
סגל: "טוב, מעניין, מה אני אגיד לך, לא נמות משעמום".
פילבר: "לא, אבל אההה… אתה צודק באמת שהתסבוכת פה ב… היא מאוד מאוד קשה".
סגל: "מה, של ביבי".
פילבר: "לפרקליטות, לא לא מה פתאום, אני חושב שלא לביבי, לפרקליטות, כי העסק פה הוא כולו אפור, מכל הדברים הוא מאוד אפור. אם מנסים לייצר דרמה דרך הכותרות כמובן, דרך האריזה, דרך ה… דרך הרמיזות אתה יודע הם נותנים לזה כאילו, מכתיבים את זה בכל מיני כותרות שהכותרות מנסות לתת פרשנות, אבל זו פרשנות משפטית שלהם".
סגל: "כן".
עוד סיטואציה שהוכיחה את הרדיפה של הפרקליטות והמשטרה אחרי נתניהו וניסיון להפלילו בכל מחיר
באחת הפגישות של פילבר עם מילצ'ן נכח גם ג'יימס פאקר (נתניהו יצא להתייעצות ביטחונית) ומילצ'ן שאל את פילבר על תהליך גיור אפשרי לפאקר.
זו היתה שאלה תמימה שנועדה לקבל מידע, אך בחקירה זה הפך כבר לאשמה כבדה ובאולם הדיונים הוקרן סרטון חלקי של מהלך החקירה.
בשיאה של החקירה נכנס כורש ברנור, ראש יאח"ה דאז, ובחלקה הוא התקרב לפילבר מעל ראשו, צרח עליו, נגע בו פעם או פעמיים או שלוש, קרא לו טמבל וניסה לאלץ אותו לאמר שנתניהו שלח אותו לסייע בגיור של פאקר באיזושהי קומבינה ותשלום לרב מסויים.
זה היה מחזה בהחלט לא נעים בלשון המעטה. אמנם, כל הסיפור הביזארי הזה לא נכנס לכתב האישום, אבל הסרטון הוכיח כאמור עד כמה הפרקליטות והמשטרה היו להוטים לחפש את ראשו של נתניהו ופילבר הודה בזה:
"עשו עליו פישינג, אני לא עניינתי אותם, הם חיפשו אותי כדי להפליל אותו".
