השבוע חשפתי שצוותי ההגנה בתיק 4000, הן עו"ד בן צור והן עו"ד ז'ק חן מתכננים להגיש בקרוב בקשה לביטול כתב האישום בתיק 4000 בטענה של הגנה מן הצדק.

אין ספק שיש לצוותי ההגנה שלל סיבות מוצדקות להגיש את הבקשה לאור התנהלות הפרקליטות והמשטרה בתיק, והשאלה הגדולה כמובן מה תהיה החלטת השופטים לאחר שנשמעו בקושי כ-3% מהעדים.

השופט בדימוס הרן פינשטין אומר בתוכניתי ברדיו "גלי ישראל" שהבקשה מוצדקת ודינה להתקבל אבל הוא לא מאמין שלשופטים יש מספיק אומץ לקבלה.
עו"ד אייל בסרגליק, שגם רואיין בתוכניתי, סבור שצוותי ההגנה צריכים להגיש במקביל גם בקשה של NO CASE שפירושה שאין להשיב לאשמה.

ההבדל בין שני ההליכים הוא שהראשון מוביל לביטול כתב האישום והשני מוביל לזיכוי.

בכל מקרה, מבחני החוק והפסיקה עומדים לצידם של צוותי ההגנה. הפרקליטות והמשטרה בהתנהלותן במשפט נתניהו פגעו קשה באמון הציבור, פעלו בלי אישורי יועמ"ש, הסתירו הררי חומרים, ונקטו בפעולות חקירה פסולות כמו תרגיל המקורבת לניר חפץ.

***

לעזרתה של ההגנה הגיע השבוע פסק דין חשוב של השופטת מיכל אגמון-גונן בבית המשפט המחוזי בת"א. כמובן שכל תיק הוא עולם בפני עצמו וקשה לעשות השוואות, אך יש כמה עקרונות די זהים.

מדובר בתיק של עבירות מתן שוחד לשוטר ע"י שני נאשמים. השוטר הודה במסגרת הסדר טיעון, הורשע, דינו נגזר והוא סיים לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו.
אחד מהנאשמים ביקש כי הודאותיו בעבירה של מתן שוחד שיוחסה לו, ייפסלו, שכן, לטענתו, הן נגבו ממנו באמצעים פסולים. אגמון-גונן קיבלה את טענותיו.

על-פי החוק נקבע כי תינתן הגנה מן הצדק כאשר הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי: "עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
השופטת אגמון-גונן מצטטת מתוך ספרו של ישגב נקדימון, "הגנה מן הצדק", בו הוא כותב בין היתר את הדברים הבאים:

"… בהקשר של ההגנה מן הצדק יוכל נאשם לטעון כי לנוכח נפסדות האמצעים שבהם נאספו הראיות לצורך ניהול משפטו עלתה הגשת כתב האישום נגדו כדי סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, כלומר שתוך כדי איסוף הראיות הרשות הפרה את חובת האמון וההגינות המוטלות עליה ופגעה בזכויות היסוד שלו במידה כה גדולה, עד שיש בכך כדי לגבור על האינטרס בהעמדתו לדין".

האם יש למישהו ספק שזה בדיוק מה שקרה במשפט נתניהו?

הפרקליטות הרי הפרה את חובת האמון וההגינות המוטלות עליה ופגעה בזכויות היסוד של נתניהו וגם אלוביץ' – הן באישורים חסרים, הן בהסתרת חומרים והן בהמצאת ראיות כמו פגישת ההנחיה.

בהמשך כותבת אגמון-גונן:

"הן בבסיס הרעיוני של כלל הפסילה הפסיקתי (של ראיות), הן בבסיס הרעיוני של ההגנה מן הצדק עומדים השמירה על הוגנות ההליך, שמירה על זכויות הנאשם, ושמירה על ההליך עצמו ואמון הציבור ברשויות האכיפה".

שוב, אין ספק בכלל שאמון הציבור במערכת אכיפת החוק, בעקבות מה שנחשף במשפט נתניהו – הידרדר עוד יותר.

השופטת אגמון-גונן מונה שורה של עוולות שנעשו בתיק, חלקם דומות מאוד למשפט נתניהו, למשל חוסר תיעוד כדין ומזכרים שצצים משום מה מאוחר יותר.

"במקרה שלנו החקירה החלה בנסיעה של הנאשם ברכב למשרדי מח"ש לאחר החיפוש בביתו. במהלך הנסיעה מביתו למשרדי מח"ש בירושלים, נחקר הנאשם, ללא תיעוד חזותי כנדרש. חקירה זו תועדה באמצעות מזכר שנכתב יום לאחר האירוע, ללא כל הסבר. בשעות הערב, הוצא הנאשם ל"הפסקת סיגריה", ע"י אחד החוקרים, שרשם על כך מזכר כעבור יומיים. חלקה הראשון של ההפסקה, כשעה, לא תועד כלל, וחלקה השני תועד רק קולית (ולא גם חזותית כפי שדורש החוק), כאשר מפקד הצוות החוקר דובי שרצר, הצטרף עם מכשיר הקלטה. במסגרת זו הובטחו לנאשם הבטחות שווא, ולקראת סופה הוא הודה במיוחס לו"

מזכיר מאוד חקירת פילבר ש"נעלמה" בגלל תקלות כאלו או אחרות ומזכר בגינה נכתב שבוע לאחר מכן. בנוסף, כל ההפסקות אליהן נלקחו פילבר וגם ניר חפץ לא תועדו כלל).

ממשיכה השופטת אגמון-גונן:

"החוקרים היו מודעים לצורך בתיעוד חזותי ונמנעו מכך. הסבריהם לא היו אמינים בעיני… חוק סדר הדין הפלילי קובע, במקרים של עבירות חמורות, כמו זו בה נחשד הנאשם, תיעוד חזותי"

גם במקרה של פילבר לא נעשה בחלק מהמקרים תיעוד חזותי למרות שהוא נחשד, לכאורה, בעבירות חמורות.

השופטת אגמון-גונן מצטטת, בין היתר, את דורית ביניש, לשעבר נשיאת העליון:

"כבר נאמר בפסיקתנו כי הבטחת זכויות הנאשם וההקפדה הראויה על סדרי החקירה ותקינותה מחייבת כי ממצאי חקירה והודאות חשודים העשויים לשמש כראייה במשפט יתועדו במלואם… תיעוד מלא ומדויק הוא שמאפשר לבית המשפט להתרשם מנסיבות מסירתן של הודאות, ומפרקטיקות החקירה הנוהגות. התיעוד הוא בבחינת חרך הצצה של הערכות אל הנעשה בחדרי החקירות… ומכן חשיבותו הרבה".

שוב, כל תיק וכל מקרה לגופו של עניין, אבל העקרונות דומים מאוד. יש משפטנים שסבורים כי בשלב יחסית מוקדם של המשפט, כשלפנינו עוד למעלה מ-300 עדי תביעה (לא רק בתיק 4000) ועוד מאות עדי הגנה, השופטים יתקשו לקבל בקשה כזו.
מצד שני, העדים המרכזיים בתיק, כולל שני המדינה, פילבר וחפץ, כבר העידו, כך שהעדויות הבאות בתיק 4000 לא יתרמו דבר. כמו כן, אכן מדובר בשורת מחדלם שהצטברו לכדי מאסה קריטית, שיהיה קשה להתעלם ממנה, במיוחד המחסור באישורי יועמ"ש.
הרי במהלך החקירה של פילבר נחשף שהוא קיבל הצעה להיות עד מדינה נגד נתניהו כבר בחקירתו ביולי 2017 ברשות ני"ע (לא מפורשת, אבל הכוונה היתה ברורה לשני הצדדים) כשאישור היועץ המשפטי לממשלה לפתיחת חקירה ניתן רק באוקטובר אותה שנה ועוד ניתן רק בעל פה.

התמונה כרגע ברורה לגמרי: תיק 4000 ז"ל. השאלה היא אם הלווייתו תהיה קצרה, דרך בקשת צוותי ההגנה להגנה מן הצדק והחלטת השופטים, או תהיה ארוכה מאוד, כפי שליאת בן ארי ויהודית תירוש רוצות, כדי לדחות את הקץ מפאת כבודן.

הבעיה היא שבן ארי ותירוש עושות ככל העולה על רוחן בלי שום בקרה. פרקליט המדינה והיועמה"שית, הבוסים שלהן, הפכו לניצבים בהצגה שלהן ואין מי שידפוק על השולחן ויבקש מהן לעשות חישוב מסלול מחדש.

אמון הציבור המידרדר במערכות אכיפת החוק לא מעניינם, רק כבודן האבוד.