עוד כמה "מטעמים" מהפרוטוקולים של החקירה הנגדית של הדס קליין ע"י עו"ד חדד.

***

עו"ד חדד: אתמול ראינו קצת איך נראית החקירה, מה לא היה, העובדה שלא מימשו צווים, העובדה שלא נתפסו טלפונים, טלפונים התקלקלו, לא הגיעו איתם לחקירות, ראינו גם את השיח שהגב' נתניהו ראתה ממך וקיבלה ממך באין ספור הודעות, אנחנו נראה עוד קצת מהדברים האלה.
אני רוצה להתחיל איתך בחקירות עצמן. קצת איך נראו החקירות, שכולנו טיפה נרגיש איך התנהלו החקירות שלך, מה היה שם, מה נאמר בחלק מהמקרים, אחר כך ננסה לקשור לזה דברים אחרים.
אז באמת סיפרת לנו כאן שמאוקטובר 2016 ועד ינואר 2018 את נחקרת, את אמרת שאת לא זוכרת בדיוק כמה פעמים, אמרתי לך 10 פעמים והסכמנו על זה, ובאמת אין לנו תיעוד של היחס של החוקרים אליך בחקירה הראשונה והשנייה… אנחנו יכולים לראות יחס שלטעמנו הוא יחס יוצא דופן שאת קיבלת בחקירה הזאת, בטח כשאנחנו מסתכלים ימינה, שמאלה, על פילבר מה שראינו גם כשנחקר כעד, ניר חפץ, אבל זה באמת לא קשור אליך, בואי נראה אבל את הדברים. אז באמת בכל החקירות החוקרים היו נחמדים אליך. נכון?

קליין: כמובן. נכון.

עו"ד חדד: כמובן. הציעו לך לשתות.

קליין: הציעו לי לשתות.

עו"ד חדד: והם אפילו הבינו שאת מכורה לקפה, ודאגו לך. את זוכרת את זה? כך חילופי הדברים

קליין: זה הדבר שמחזיק אותי בחיים, אני שותה הרבה קפה. אם זאת ההתמכרות שלי אז דיינו.

עו"ד חדד: מאה אחוז. אני לא אוהב קפה אבל אין לי בעיה עם קפה בכלל.

קליין: כל אחד והשריטות שלו.

עו"ד חדד: כל אחד והעניינים שלו. נכון. עכשיו, לפעמים רפ"ק יופה היה מזמין לך קפה עוד לפני שביקשת, את זוכרת, היו לכם כל מיני שיחות גם על קפה, וידעו איך את אוהבת לשתות את הקפה שלך, כמה סוכר, היו יחסים קרובים.

קליין: דווקא בלי סוכר.

עו"ד חדד: נכון. אז בלי סוכר. בסדר. והציעו לך לאכול, בייגלה, ופלים, וגם סיפרתם אחד לשני או אחת ל-לא שני, אלא לחוקרים, על עצמך, דיברתם על הילדים, התחביבים.

קליין: שאלו, דיברנו. נכון. ביליתי שם שעות מרובות.

עו"ד חדד: נכון. נכון. היו מאוד נעימים איתך, נכון?

קליין: אין לי קנה מידה לגבי אחרים, עמית, הייתה לי, אני לא חושבת שצריך היה להיות רע אלי. אני באתי ודיברתי ואני חושבת שהיתה שיחה, אני לא נחשפתי מעולם לחקירות או לעדויות אז אתה יודע להשוות, אני ממש לא.

עו"ד חדד: זה לא עניין של שפיטה, בתחושה שלך הרגשת שמחבבים אותך, מעריכים אותך.

קליין: לא מסתכלת על מחבבים, מסתכלת על, באתי לשם, נתתי את העדויות שלי, זה לא היה בצעקות ולא בניסיון להכריח אותי להגיד דברים או ששמרתי על איזו זכות שתיקה.
באתי ודיברתי ואמרתי, והשיחה קלחה וכל מה ששאלו וגם דיברו על הילדים שלי וגם דיברתי על אבא שלי, אבל זה לא היה נראה לי, זה היה חלק משיחה.

עו"ד חדד: לא צריך להתלונן. זה בסדר. אני לא טוען שיש עם זה בעיה, הייתי רוצה שכך יהיו כל החקירות.

קליין: אני חושבת שזה אך טבעי שזה יהיה.

עו"ד חדד: לצערי זה אך טבעי, לא בתיק שלנו. עכשיו…

קליין: איך אני קשורה לזה.

עו"ד חדד: התחושה הייתה שהפכתם לשותפים לדרך לתקופה מסויימת, נכון?

קליין: למי הייתה תחושה?

עו"ד חדד: לך, לחוקרים.

קליין: לא, ממש לא.

עו"ד חדד: ממש לא.

קליין: נכון. אני לא מעידה על אחרים, אני מדברת על עצמי. ממש לא.

עו"ד חדד: רפ"ק יופה סיפר לך למשל תחביב שלו לרכוב על אופניים, את זוכרת, וסיפרת לו  שגם בעלך רוכב על אופניים?

קליין: יכול להיות. כן, נו.

עו"ד חדד: כן. סיפרת לו אפילו שבעלך רוכב על אופניים, זה שהוא משדרג לעצמו את האופניים, שהוא התרסק פעם אחת עם האופניים, את זוכרת?

קליין: לא זוכרת שסיפרתי את זה לרפ"ק יופה, אבל אלה החיים שלי. יכול להיות שדיברתי.

עו"ד חדד: זה לגילי (חוקר נוסף). את הסיפור הזה.

קליין: אתה אומר רפ"ק יופה, אז אתה רואה שאני אמרתי לך שאני לא זוכרת? אל תטעה אותי.

עו"ד חדד: לגילי את זוכרת?

קליין: לא, לא זוכרת עם מי דיברתי על מה על האופניים. זוכרת גם שדיברתי על הצנחנים כי גם הבעל שלי היה בצנחנים. נו?

עו"ד חדד: טוב. בסדר. והיה בחקירות, היה לך ולחוקרים ברור שאתם פועלים, אתם נמצאים באותו צד של המתרס ואתם פועלים במטרה משותפת.

קליין: אתה מנתח פסיכולוגית את מה לי היה ברור?

עו"ד חדד: אני שואל.

קליין: לא. לא היה לי ברור שאנחנו באותו מקום.

עו"ד חדד: אז את אומרת אבל לא היה.

קליין: תחושה שאנחנו באותו מקום?

עו"ד חדד: באותו צד של המתרס.

קליין: הם משטרה אני אזרח שומר חוק שנקראתי לתת עדות. זאת החלוקה.

עו"ד חדד: בואי נראה.

קליין: מאה אחוז.

חדד (מקרין סרטון): בואי נראה חקירה מה-29 בדצמבר, בפרוטוקול המתומלל פה את יושבת בצורה מאוד נוחה, ידיים על הראש, נשענת אחורה. נכון? בצורה מאוד נינוחה.

קליין: סליחה שאני שואלת. אתה יכול להזכיר לי באיזו שעה הייתה החקירה הזאת?

עו"ד חדד: כן. אני אומר לך עוד רגע.

קליין: בצהריי היום סביב 14:00?

עו"ד חדד: אין לי מושג.

קליין: לא, זה חשוב לי.

עו"ד חדד: תיכף אני אגיד לך. כי אין שעון,

קליין: אוקיי אבל חשוב לי לדעת (גילדין מתערב ואומר שזה התחיל ב-16:15). כן, אני יודעת בדיוק מה זה. זה העדות שלי בנוגע לשני קוסקס. הוציאו אותי מהבית מהחום אני דרך אגב באתי, הייתי חולה ולא רציתי לבוא ואמרו לי שאני חייבת, אז באתי חולה לשם. זה היה אחר הצהריים, אני בטוחה, זה עם גיל רכלין?

עו"ד חדד: כן. זה עם גיל.

קליין: ולא אכלתי כל היום, ובאתי לשם עם הידיים מאחרי הגב, באתי עם חום גבוה, אני שכבתי במיטה כמה ימים אחר כך.

עו"ד חדד: מה זה קשור שבאת עם חום גבוה?

קליין: לא, אז אל, נראה לי שזה לגיטימי וזה קטנוני, אבל בסדר גמור.

עו"ד חדד: בואי נראה, את אפילו לא יודעת מה אני רוצה לשאול.

קליין: לא, אני רואה את ה…

עו"ד חדד: גברת קליין…

קליין: בסדר, מקשיבה.

עו"ד חדד: את רואה, אבל לא יודעת (מוקרן המשך הסרטון) 'באותה חזית'.

קליין: כן.

עו"ד חדד: כן. רגע, אבל אמרת לפני רגע שלא אמרת שאתם באותה חזית. לפני רגע, כאן בבית המשפט.

קליין: לא, שאלת אותי לתחושתי.

עו"ד חדד: לא שאלתי אם לתחושתך.

קליין: שאלת אם הרגשתי שאנחנו באותה חזית. סליחה.

השופט בר-עם: למה התכוונת כשאמרת באותה חזית? בכל זאת אמרת.

גילדין: היא מיד מסבירה. פשוט הציגו לה רק חלק, אני פשוט לא רוצה ש-,

קליין: בדיוק, שיראו לי את הכל. אז תראה לי.

עו"ד חדד: שתראה, נו הנה. לפני רגע היא אמרה שהיא לא אמרה את זה. זה גם מופיע על המסך.

קליין: שאלת אותי לתחושותיי.

עו"ד חדד: גבירתי, הרי זה מופיע על המסך (ממשיך להציג לקליין את ההמשך של סרטון).

קליין: בבקשה. בבקשה. שמישהו יגיד שאני לא פוגעת באף בן אדם. אני רוצה את המשפט הזה.

עו"ד חדד: עוד, קחי כמה משפטים, עד כמה למטה עד רוצה?

קליין: לא, אבל אתם מעלים ומורידים לי. רק רגע בבקשה. לאט לאט. אתה מעמת אותי עם משהו, תן לי להתייחס אליו.

עו"ד חדד: פה זה בסדר לעצור?

קליין: כן. כן. שמישהו יגיד שאני לא פוגעת באף בן אדם. באמת אני מקפידה על זה. אני אומרת, אם אני כזאת חדה וברורה במה שאני אומרת לך עכשיו כי אם אני דואגת על משהו אני תמיד אומרת, אני לא, אני לא יודעת אם אני מדייקת או משהו, אני אומרת לך עכשיו חד וברור.

עו"ד חדד: מה זה רלוונטי?

קליין: סליחה? אני אומרת לו שאני רוצה שהדברים יהיו ברורים שאני לא פוגעת באף בן אדם.

עו"ד חדד: גברת קליין, בואי תסבירי לי,

קליין: באותה חזית להגיע לחקר האמת.

עו"ד חדד: חקר האמת?

קליין: כן כן. בהחלט.

עו"ד חדד: אז את באותה חזית עם המשטרה.

קליין: לא, להגיע לחקר האמת. ששואלים אותי שאלות לגבי.

עו"ד חדד: כשאת אומרת להם 'אנחנו באותה חזית'. מי זה אנחנו? נעשה את זה פשוט.

קליין: מי שחוקר ואני שבאה לתת עדות. ותרד למטה,

עו"ד חדד: את אמרת להם 'אנחנו', זה את והחוקרים?

קליין: ומה אני אומרת? שאני דואגת לא לפגוע באף בן אדם.

השופטת פרידמן-פלדמן: כל חכי שעו"ד חדד יסיים לשאול, תעני לשאלות ואם את רוצה להגיד משהו שקשור לשאלה, בבקשה.
אם את רוצה לראות עוד משהו, תגידי. אבל תקשיבי לשאלות עד הסוף.

קליין: בסדר. תודה.

השופט בר-עם: עוד הערה אני יכול להעיר, גם לא כל שאלה מחייבת מיד הסבר בצורה אפולוגטית, כי זה אולי עניין פרט שולי, לא חובה. גבירתי כל דבר מנסה, אין צורך.

עו"ד חדד: גב' קליין. אנחנו באותה חזית, הכוונה היא אנחנו, את והחוקרים?

קליין: מי שבא לשאול אותי את השאלות ואני באה לתת תשובות. בהקשר הזה של השאלות.

עו"ד חדד: אז אני אומר, 'אנחנו' זה את והחוקרים.

קליין: מי שחוקר. אבל אתה ממשיך ורואה מה אמרתי, כדי לא לפגוע.

עו"ד חדד: עזבי, אנחנו נראה מה אמרת ונראה כמה את מדייקת.

קליין: מאה אחוז, בהקשר הזה.

עו"ד חדד: יהיה לנו, ואפילו בזמן הקצר שיש לנו היום, יהיה לנו מאוד נחמד ביחד. אני שואל אבל, אז לפני רגע כשאמרת שלא אמרת ש'אנחנו באותה חזית',

קליין: שאלת אותי 'לתחושתך הייתם באותו קו'.

עו"ד חדד: לא, לא שאלתי לתחושתך. שאלתי אם אמרת שאתם באותה חזית.

קליין (ממשיכה להתחמק): לא, שאלת אם הרגשתי ככה.

עו"ד חדד: בסדר. אז את הרגשת בחקירה, עכשיו זה תחושתך, כשאת אומרת להם 'נדמה לי שאנחנו באותה חזית', כך הרגשת, שאתם באותה חזית?

קליין (ממשיכה להתחמק): אני הרגשתי שאני באה להבהיר את הדברים שאני יודעת, לתת את העובדות שאני יודעת לשאלותיהם, לא רוצה לפגוע באף בן אדם.