עד כמה ליאת בן ארי איבדה לחלוטין את שיקול דעתה ברדיפת נתניהו ומשפחתו, עד כמה היא היתה להוטה לתפור לו את התיקים כדי להפיל את השלטון, אפשר היה לראות בעדות היחסית שולית של שני קוסקס.

***

אתמול (יומן הבוקר 17.11.2022) הבאתי את הקטעים המלאים שבהם קוסקס אמרה בפירוש שהיא באה כדי להפיל את משטר נתניהו, ואף האיצה בחוקרים להגיש כתב אישום נגדו ונגד שרה נתניהו.

אלא שזה לא הסתיים רק בכך. קוסקס תיארה איך כל סביבתה הקרובה, חבריה וחברותיה, משפחתה ועוד שונאים ומתעבים את משפחת נתניהו ואף תהו בפניה למה היא מגישה לכם אוכל.

כיצד קרה שבן ארי לקחה עדה לא אמינה, מוטה, שמודה שהיא מוטה נגד נתניהו והאמינה לה בצורה עיוורת? כולנו יודעים את התשובה.

הנה הקטע המלא:

חדד: תאשרי לי שההורים שלך, את אומרת, שונאים כל כך את מר וגברת נתניהו. נכון?

קוסקס: אני לא אדבר על ההורים שלי. למה? תדבר עלי. תדבר על הדעות שלי, אם אתה רוצה. אני לא צריכה לדבר על ההורים שלי.

חדד: בואי נדבר על כולם. ההורים זה מאוד חשוב. ההורים שלך, כך את אומרת, שונאים כל כך את מר וגברת נתניהו. אחר כך את אומרת "חבר שלי שונא אותם" – ושוב יש מילה "לא ברור" – "כולנו שונאים". זה מה שאת אומרת. את כבר מעידה על עצמך. חבר שלך הוא היום בעלך, נכון?

קוסקס: בעלי.

חדד: הוא נמצא כאן. את אומרת: "ההורים שלי כל כך שונאים אותם, חבר שלי – שהיום הוא בעלך – שונא אותם, כולנו שונאים". זה מה שאמרת. בסדר? המילה שונאים. אם צריך, אני אשמיע את זה תכף אבל זה מה שנאמר. לא שיקרת במשטרה, נכון?

קוסקס: לא.

חדד: כלומר, זאת העמדה שלך. נכון?

קוסקס: כן.

חדד: עמדה של שנאה. כך את מסבירה. נכון?

השופטת פרידמן-פלדמן: היא ענתה הרבה שכן.

חדד: כן. היא אמרה כן. דרך אגב, לא בגלל שהם עשו לך משהו חלילה. נכון? אישי.

קוסקס: הם לא עשו לי שום דבר אישי.

חדד: בהמשך את הסברת לחוקר, לא רק שכולם שונאים אותם, השתמשת במילה עוד יותר מכוערת.
דרך אגב, מי זה כולנו שונאים? מי זה כולנו? את אומרת כך: "ההורים שלי כל כך שונאים אותם", ואז החוקר מנסה: "אבל שנייה", ואז את אומרת: חבר שלי שונא אותם, כולנו שונאים". מי זה  כולנו שונאים? מי אלה ה-כולנו האלה?

קוסקס: כנראה האנשים שמניתי. אני וחבר שלי. חבר שלי וההורים שלי.

חדד: לא. את זה כבר סיפרת. יש עוד אנשים?

קוסקס: זה עניין של צורת דיבור.

חדד: בואי נראה. אחר כך את משתמשת בביטוי יותר חריף, לא רק שונאים כל כך אלא גם מתעבים אותם. נכון?

קוסקס: כנראה. אם זה מה שכתוב.

חדד: את אומרת ככה: "זה מאוד חמור, אני אומרת מה יחשבו על זה, תחשוב, הסביבה הקרובה שלי, הסביבה שלי מתעבת אותם. אני כאילו לא אמרתי אני לא מוכנה להגיש להם ארוחת ערב. אמרו לי ועשיתי". זה נכון מה שאמרת כאן?

קוסקס: לא שמעתי.

חדד: עוד הפעם.

קוסקס: לא, לא את הכול, אמרו לי?

חדד: על זה שהגשת ארוחת ערב. "אני לא אמרתי אני לא מוכנה להגיש להם ארוחת ערב. אמרו לי ועשיתי". את אומרת שהסביבה שלך מתעבת אותם. זה נכון?

קוסקס: כן.

חדד: ואז עד כדי כך התיעוב גדול, שאת אמרת, היה לך הווה אמינא, אנחנו אומרים אצלנו, אבל היה לך ספק.
את רואה בכך איזשהו קושי או בעיה שהגשת להם ארוחת ערב. את רואה בזה איזה מעשה פסול. נכון?
את אומרת, אני כאילו לא אמרתי אני לא מוכנה להגיש להם ארוחת ערב. אמרו לי ועשיתי. עשית את זה כי חילקו לך הוראה. נכון?

קוסקס: נכון.

חדד: באמת עבר לך בראש להגיד למר פאקר אני לא מוכנה להגיש לאנשים האלה ארוחת ערב? זה דבר שעבר לך בראש בזמן אמת?

קוסקס: אני לא הייתי אומרת דבר כזה לג'יימס.

חדד: אבל זה עבר לך בראש דבר כזה?

קוסקס: מה זאת אומרת?

חדד: האם עבר לך בראש

קוסקס: אני לא מבינה את השאלה. זה לא משהו שהייתי אומרת לג'יימס.

חדד: אז למי היית אומרת?

קוסקס: אתה שואל אותי מה חשבתי לפני שש שנים, אם להגיש או לא להגיש? זה היה חלק מהעבודה שלי. לא עשיתי את זה בלב חפץ, אם זה מה שאתה רוצה לשמוע.

השופט בר-עם: בסוף הפסקה את אומרת: "זה כאילו סתם אני מתחרטת שלקחתי את העבודה הזאת".

קוסקס: נכון.

השופט בר-עם: בכלל? מה זו העבודה הזאת?

קוסקס: את מה שהיא כללה. שלא ידעתי מראש שזה חלק ממנה. הסיטואציה הזאת.

חדד: לא, זה לא מה שאת אומרת בחקירה שלך, אם אדוני פתח את זה. כי זה לא מה שאת אומרת בחקירה שלך. את אומרת בחקירה שלך שאת מתביישת בעבודה הזאת כי את מגיעה מקיבוץ, נכון?

קוסקס: רק בהקשר של בני הזוג נתניהו. רק בהקשר הזה.

חדד: את בטוחה?

קוסקס: אני בטוחה שזה בהקשר הזה. אני לא מתביישת בעבודה שלי. אני מתביישת בעבודה שלי בהקשר הזה.

חדד: את אומרת: "לא מבינה, תראה, כשיצאו הכתבות של רביב (דרוקר), אז חברות שלי ניגשו אלי ואמרו לי: מה, מה זה, זה נראה לך בסדר? זה לא מגעיל? כבר ההורים שלי ראו, מה את באמת פגשת שם כל כך הרבה? את באמת ידעת דברים כאלה? כבר.
ואז גם חבר שלי, ראיתי את הזעזוע בעיניים שלו, מה, זה באמת מה שאת עושה, שאת אומרת לי שאת הולכת לעבוד? זה מה שאת כאילו"?
שאלה: "מה סיפרת להם?". "לא סיפרתי להם כלום". "מה הבעיה בלעבוד משק בית? אני לא מבין", שואל אותך החוקר.

קוסקס: אתה מוציא את זה מהקשרו.

חדד: תקשיבי. שנייה. את לא אומרת על נתניהו. תראי מה אומרת. "אצל טייקון. תשמע, אנחנו באים מאזור שאתה אין לך הערכה כלפי אנשים עם כסף ואתה מזלזל בהם, אתה מאמין בצדק חלוקתי, אתה מאמין בלעבוד, אתה לא מאמין בלנסוע במטוסים פרטיים ולהוציא מאות אלפי שקלים על שתייה.
זה לא מקובל בכלל. אני חושב שזה לא אמור להיות. אני שלפני שנה למדתי פוליטיקה וממשל בבן גוריון, העבודות גמר שלי כתבתי על אזרחי ג'יסר א-זרקא וזה מה שעשיתי אחר כך? זה מביך אותי".

קוסקס: גם זה מביך אותי, הסיטואציה.

חדד: אז כאן את אומרת לא קשור לביבי, למר נתניהו.

קוסקס: למה?

חדד: אני הקראתי את זה.

קוסקס: אני דיברתי שמה שהתפרסם, זה מה שמביך אותי.

חדד: אבל אחר כך שואל אותך החוקר

קוסקס: ואז הוא ממשיך ואני ממשיכה.

חדד: ואת אומרת על הקושי שלך כמי שמגיעה מקיבוץ, שכותבת עבודות על אזרחי גי'סר א-זרקא. את מאמינה בצדק חלוקתי ואת עובדת אצל טייקון. וזה הביך אותך. נכון? זה מה שאת אומרת.

קוסקס: זה הביך אותי בהקשר של הכתבות שפורסמו. 

חדד: … מאמין בנסיעות במטוסים פרטיים ולשים אלפי שקלים על שתייה, זה לא מקובל, בכלל אני חושב שזה לא אמור להיות, עבודות הגמר שכתבתי על אזרחי ג'יסר א-זרקא וזה מה שעשיתי. אבל עד היום את עובדת ב-CPH.

קוסקס: נכון.