חיים רמון: ״התותחים רועמים וזה לא מפריע לפרקליטות להמשיך לרמוס את זכויות הנאשם בנימין נתניהו. אין כמעט עבירה שקשורה בזכויות נתניהו שהם לא עברו, הם שיבשו הליכי משפט. זה שפל המדרגה במעשים לא חוקיים. יש עשרות ליאורה גלאט ברקוביצ׳ים בפרקליטות – 25 הפרקליטים בתיקי נתניהו עסקו בהפיכה שלטונית״.
השופט בדימוס הרן פינשטין: ״מה שקרה השבוע במשפט נתניהו זה דבר חריג. משפט כה רגיש שמתנהל תחת צווי חיסיון? אני חושב שצריך להעביר את ההחלטה לשופטים אחרים והצעתי בעבר לצוות ההגנה להגיש בקשה להחליט על ביטול כתב אישום כבר עכשיו בטענה של הגנה מן הצדק״; ״הבעיה של השופטים בישראל שהם לא רואים אדם אלא משפטיזציה. בגלל זה פסקי דין חוזרים על עצמם כמו מכונת כביסה ומקיפים מאות עמודים שאף אחד לא מבין״.
כנרת בראשי על אופירה אסייג ואיומיה על כתב שלה בשידור חי: ״התנהגות בהמתית של עבד כי ימלוך, של מי שחושבת שמגיע לה הכל. המסרים שלה אלימים, בריונות שאין כמותה, הפכו אותה לעיתונאית חוקרת, אני מתביישת בשבילה. אם זה היה איש של ערוץ 14 או גלי ישראל מיד היו פותחים פאנלים בערוץ 12 ו-13 ומבקשים ממנו להתנצל מיד״.
אבי וייס: "חד משמעית, המשטרה שיתפה פעולה עם השב"כ בנושא הרוגלות והפרקליטות ידעה, לכן הם מנסים כנראה להסתיר את עצם קיומם של הצווים. צריך רק להקשיב לרביב דרוקר שלא הבין בכלל במה מדובר כשדיבר על שוטרים מהסיגינט במטה השב"כ. מה הקשר של הוראות ביטחון (יהודה ושומרון) לצו של נתן אשל? הכל מתחיל משם. זו שערורייה ענקית!"
פרופ' טליה איינהורן: "תיקי נתניהו זה לא תיקים של סודות מדינה, אז על מה יש סודות שצריך תעודות חיסיון? יהודית תירוש עוד משתמשת בשפת הסתרים וכל פעם מגלים דבר חמור חדש. רשויות החוק צריכות לציית לחוק, אבל הן מעמידות את עצמן מעל לחוק. אין דין ואין דיין, הם חסינים. כך או כך, התיק קורס לתוך עצמו".
אריאל בולשטיין על ההסתבכות של פוטין באוקראינה ועל הרפיסות של ממשלת בנט בנושא האיראני.
המונולוג השבועי
לא עושה חשבון ליהודית תירוש
מדי בוקר, ימי שני, שלישי, רביעי, מתייצבת לה התובעת הראשית בתיק 4000 יהודית תירוש בדיוני משפט נתניהו. העיניים מבוהלות, מפוחדות, מחפשות תמיכה אצל שופריה בתקשורת הנמצאים בדיון – אבל הביטחון שלה תמיד בשמיים.
תירוש היא אשת מקצוע מאוד בינונית וזו מחמאה בשבילה. למרבית התדהמה היא היתה מעוניינת להתמנות כשופטת. למרבה המזל, זה נחסך מאיתנו. אבוי לשופטת כזו בישראל, שלא מכבדת זכויות חשודים ורומסת אותם ברגל גסה.
היא חתומה על שרשרת של טעויות ושערוריות ענק בתיקי 4000, תיק הדגל של הפרקליטות, התיק המרכזי של מערכות אכיפת החוק בשנים האחרונות שהדיח ראש ממשלה.
זה לא ה"ביביסטים" אומרים, זה בית המשפט קבע. כתב אישום רשלני שנאלצה לתקן אחרי שערבבה בכוונה בין ענייני בנימין נתניהו לרעייתו שרה ובנו יאיר. אישורי יועמ"ש שלא דאגה לקבל בחקירות תיקי נתניהו; הר חומרים שהסתירה בסלולרי של אילן ישועה שהפכו את כל תיזת התביעה המופרכת שלה, ועוד שערוריות קטנות.
השופטים נוהגים בה בכבוד, בנימוס, ההחלטות נגדה נכתבות ביובש, אבל הפאדיחות הן ענקיות.
כל בעל מקצוע בסקטור הפרטי היה משלם מחיר מיידי על כאלה פאשלות אבל בסקטור הציבורי, במיוחד בפרקליטות, לא משלמים מחיר. ממשיכים הלאה, ממשיכים לצופף שורות, ממשיכים לקבל גיבוי, גם אם מדובר במגה טעויות. תירוש היא חמקנית בפני עצמה. לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי – טענות קצת משעשעות ומביכות – מפרקליטה מלווה שצפתה בחקירות והתערבה בהם בכל פרט פרט.
איך אמר ברוך קרא, אחד הדוברים שלה: גם אם תעירו אותה באמצע הלילה היא תוכל להגיד לכם מה אמר פילבר בעדותו בנקודה מסויימת.
תירוש משלבת יהירות עם עזות מצח בלתי נתפסת: תמיד אצלה זה לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי. השבוע היא אמרה שיש לנו משטרה בסדר גמור, שהדמוקרטיה שלנו נפלאה, ובמקביל מיהרה להוציא תעודות חיסיון על פרשת הרוגלות וחומרי פילבר.
לשיאה הגיעה כשהטיחה בעו"ד בעז בן צור, פרקליטו נתניהו, שהוא לא מדייק. "אני לא מדייק," השיב לה בן צור בסרקאזם אופייני, "את עם המעללים והתעלולים שלך לא מדייקת. את מתעתעת בבית המשפט מתוך תפיסת כוח בלתי מוגבלת".
תירוש השתתקה בהכנעה. מה שהיא חווה עם בן צור, עמית חדד וז'ק חן זה עוד כלום לעומת מה שהיא תחווה עם שלמה פילבר. זה יהיו מופע של עד מדינה נגד המדינה והפרקליטות.
