עדותו של מיקי גנור במשפט הזוטא שלו בתיק הצוללות. פרק מס' 35 בסדרה תיק הצוללות, תיק תפירה.

***

עו"ד ניר: בסדר ואז שואל אותך, רגע, רגע, שנייה, "האם זכור לך, האם שמרון מספר לך שהוא היה במפגשים עם רוה"מ בנושא הקורבטות"? ואז אתה אומר, "לא, פעם אחת הוא סיפר לי את זה בנושא 7, 8, 9".
ואז תלם אומר, "טוב תחזור נדבר 100%". או-קיי, ואז יואב בהמשך אתה רואה אתה אומר סטטוס בנייה וכו', ואז בהמשך מיקי, אתה אומר" "לא אמרתי ברגע שהבנתי".
יואב, "שמרון, אמרת דיון על 7, 8, 9". מיקי, "אמרתי שב-7, 8, 9 היה לנו מפגש אצלו במשרד". יואב, "אצל שמרון במשרד". מיקי, קטוע, "הוא יהיה שותף ולא בשכר הזעום סימן שאלה? עד היום".
ואז אורי, אבל אמרת איזשהו מפגש אצל רה"מ". מיקי, "אה כן, הוא דיווח לי שהיה מפגש אצל רה"מ, אחרי שרה"מ חזר בעצם הנושא". יואב, "אחרי רה"מ חזר מאיפה". אתה אומר, "מגרמניה. אני לא זוכר אם מפגש ראשון או מפגש שני, אבל שבעצם הרכבת יוצאת מהתחנה". יואב, על 7, 8, 9"? מיקי, "כן". אורי, "והוא היה במפגש עם רה"מ"? מיקי, "אני אנסה לבדוק ברישומים שלי". אורי, "איך תבדוק את זה ברישומים שלך"? מיקי, "כי אני מכיר את הרמזים שלי". אורי, "מה זה הרמזים שלך"? מיקי, "לשכת ראש הממשלה או, אני לא כותב שהמפגש עם רה"מ, אבל אם אני מוצא שם שכתוב". אורי אומר, "זה חשוב". תיכף נמשיך.
אתה יכול להסביר איך אתה פה בעצם נותן גרסה חדשה, שהייתה פגישה ויש לך רישום, ואתה צריך לראות רמזים שלך?

גנור: הם נותנים לך רמזים לאן הם רוצים להגיע, בכל אורך הדרך, ואני מעבה את הרמזים שלהם, הולך עם הסיפור עם הרמזים, אני יכול להגיד, כי אני חושב שזה, פלוס מינוס אני זוכר בלי הפרוטוקול בכל שלב כמו שרואים את זה מתקדם, אני ציפיתי שמישהו יגיד לי שאני פשוט מספר סיפורים כי זה לא הגיוני. כי אם היו עושים טלפון אחד מערכת הביטחון, טלפון אחד, זאת אומרת קל לבדוק, קל מאוד, מאוד, מאוד לבדוק.
אני זהיר בדבריי, אל תדאגי. קל מאוד לבדוק שמה שאמרתי, בסדר, בסדר, קל לבדוק שמה שאמרתי פה תלוש מהמציאות.

עו"ד ניר: אבל אתה אומר שיש לך אבל רמזים ביומן?

גנור: אז מה, זה תלוש מהמציאות, זה מי שמכיר את הדברים יודע שמה שכתוב פה בעמוד 46 נכון, עמוד 46, זה בלשון רחוב, אני לא יודע מה, זה חרטא ברטא, אין כזה חיה. לא הגיוני, במבחן המציאות לא הגיוני.

עו"ד ניר: אז ככה

גנור: דרך אגב, זה כל כך לא הגיוני, איך נגיד את זה, זה אל הגיוני ברמה שאתה צריך להיות מוטרף לגמרי, לא יודע להחזיק את הבקבוק ביד, על מנת לקנות כזה סיפור.
כי מי שמכיר את התהליכים יודע, שזה בלתי נתפס. אין כזה חיה בשום דרך, בשום צורה, לא קיים.
אם מישהו יכול להאמין, אם מישהו יכול להבין מפה, שאני שלחתי עו"ד דוד שמרון לראש הממשלה, וראש הממשלה אמר לדוד שמרון, אני קונה צוללות 7, 8, 9 כי מיקי גנור ביקש, נתן הוראה, ושמרון מקבל 20%, ודוד שמרון חוזר אלי ואומר לי, דיברתי עם ראש הממשלה, סגרנו שאנחנו קונים עכשיו 3 צוללות ב-1.8 מיליארד יורו, שקנו ב-3 מיליארד לא חשוב, זה מדע בדיוני. זה פשוט מדע בדיוני.

השופטת חיימוביץ': הסיפור הזה הוא מדע בדיוני?

גנור: ודאי.

השופטת חיימוביץ': מה שעכשיו אמרת?

גנור: כן.

עו"ד ניר: עכשיו על איזה, על איזה רישומים, שוב פעם אני אומר, אתה אומר להם שיש לך רישומים.

גנור: המצאתי, המצאתי.

עו"ד ניר: עכשיו למה אתה אומר רמזים, שיש לך רמזים ולא כתוב לך רה"מ נפגש עם שמרון?

גנור: כי אני עוד בשלב הזה אני בשלב המצאת הסיפור, אני בשלב שאני צריך להמציא את ההצגה.

עו"ד ניר: אבל מי הכריח אותך להמציא? אתה יכול להגיד אני לא רוצה להיות עד מדינה.

גנור: עם פצצת אטום של מיסוי פה, עם כל האווירה שנמצאת, עם כל המטרה עם האקדח צמוד לרקה, עם הילדים שכבר היו, המשפחה שהיו.
כבר עברנו את זה. זה פצצת אטום בכל זווית שלא מסתכלים על זה, אז אתה מבין איפה אתה חי, ועכשיו אתה צריך להמציא ולהמציא ולהמציא ולהמציא, ולהאכיל ולהאכיל ולהאכיל.
ואם הסיפורים, ואם אתה רואה אני אגיד יותר מזה, אתה רואה שזה סיפור לא הגיוני קונים אותו, אז מה אתה עושה? ממשיך לסיפור הבא הלא הגיוני.

עו"ד ניר: האם יש קשר ככל שיש קשר בין שיחת הטלפון של 14/07 שאומרים לך שההתייחסות מצומצמת לגבי שמרון?

גנור: ברור. ברור.

עו"ד ניר: לבין זה?

גנור: אתה לא אפילו לסיים את השאלה. זה ברור. אני הבנתי שיש לי אקדח, קודם בא אקדח קטן, אחרי זה בא אקדח גדול, אחרי זה בא זה שאני לא נושם שם, הוא שואל מה אני לא נושם. מה אני אגיד לחוקר? אתה לא נתת לי את הוונטולין ואתה מתלונן שאני לא נושם. נו באמת כאילו, מה אתה לא יודע איפה אתה חי, באיזה סד אתה חי, אתה מבין מצוין את הסד.