קטגוריה: מעריב

מה אפשר ללמוד על היצע וביקוש מבדיקות האנטיגן? להיכן נעלם משרד הבריאות שהיה אמור לפקח על איכות הבדיקות? ולמה שר האוצר חושב שאפשר להילחם ביוקר המחיה באמצעות מכתבים?

השבוע באוצר לימדו את כולנו שיעור נוסף בצביעות: מי שזעקו חמס בשעתו על הסחטנות של עובדי חברת החשמל חגגו את זו של עובדי המחשוב ברשות המסים

וגם: ברכות לבנק החדש, אף שדרכו לא תהיה קלה. הפקידים אוהבים להטיף על תחבורה ציבורית, אבל שוברים את שיאי השימוש ברכב הפרטי. ומה ההבדל בין קפיטליזם רחום לסוציאליזם פופוליסטי?

נפתלי בנט בוודאי מתחרט על הביקורת הפופוליסטית שהשמיע נגד מדיניות הפיצויים והמענקים של הממשלה הקודמת עת פרצה הקורונה. הצרכנים שקוראים לחרם על גלידה בעודם מזניחים את החסכונות

הלובי החקלאי מציג את הרפורמה המקודמת כניסיון להרוס את הענף, את ההתיישבות ואת הציונות. האמת כמובן רחוקה מהטענה הפופוליסטית: שיטת המכסות ועסקני החקלאות הם אלה שפוגעים בענף ובכיס של האזרחים

העלאת מחירי החשמל היא לא נעימה, אבל רק דמיינו מה היה קורה אילו היינו "משאירים את הגז באדמה". על הרקע הזה, יש לראות את הערתה התמוהה של שרת האנרגיה, שכנראה חיפשה בעיקר את אהדת התקשורת

המס על משקאות ממותקים מסמל כמעט כל דבר מלבד דאגה אמיתית לבריאות הציבור. המחשבה שפקידי האוצר רוצים באמת להילחם בעליית מחירי הנדל"ן והפקקים היא נאיביות לשמה

שוק ההון יכול להיות אפיק חיסכון נפלא למי שניחן בסבלנות. אולם, אנחנו שומעים בעיקר על המיעוט הלא מייצג שעשה אקזיט ולא על החלומות שהתנפצו

התקשורת אוהבת לצייר את הפקידים כ"שומרי סף". הניסיון לסכל את המינוי הסביר של עמיר פרץ, חקירת הראווה של רשות התחרות נגד הקמעונאים ועדותו של חיים גרון ז"ל בתיק 4000 מוכיחים את ההפך

לפי הדת החדשה, רק השמש תציל אותנו מכליה. מה עושים? פשוט לא מקשיבים להם וממשיכים לפתח את משק הגז, כפי שמלמדים מחקרים מדעיים שאינם כפופים לאג'נדה "הנכונה"

וגם: למה מותר לשופרסל למכור למי שהיא רוצה במחיר שתחליט עליו? וחשוב מכל: מדוע רשות התחרות מחפשת כותרות במקום את טובת הצרכנים?